ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

חורבן וגאולה בזמן - עיון ברמב"ם / הרב יהודה שביב

א

  חמישה פרקים הקדיש הרמב"ם להלכות תעניות. בארבעה מהם דיבר על תעניות מזדמנות שיש בהן קיום של מצווה מדברי סופרים "להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור עד שירוחמו מן השמים" (א', ד), והיא כמוסיפה מסגרת למצוות העשה מן התורה "לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור"   (א', א).

 

  תעניות אלו אינן קבועות: אין הן נוהגות בכל הזמנים ובכל המקומות, אלא נקבעות לציבורים שונים בהתאם לצרות ציבור המזדמנות.

בפרק החמישי, לעומת זאת, מתייחס הרמב"ם לימים קבועים

"שכל ישראל מתענים בהם מפני צרות שאירעו בהן"   (ה', א).

  לא (רק) כזיכרון היסטורי על שאירע, אלא -

"כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב" (שם).

והרי זה מחבר ימי תענית אלו לתעניות שהוזכרו בפרקים קודמים: מה הן על צרות עכשוויות - אף ימים אלו על צרות הוות, אלא שתעניות אלו מתקיימות בזמנים קבועים בשנה.

 

בהלכות השנייה והשלישית בפרק הזה, מנה הרמב"ם את התעניות הללו אחת לאחת -

"ואלו הן:   יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה...

  ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל... על ירושלים

  ושבעה עשר בתמוז וחמישה דברים אירעו בו...

  ותשעה באב וחמישה דברים אירעו בו..."

ב

  צירופם של הימים יחד ומניינם לא נעשה לראשונה ע"י הרמב"ם, אלא נזכר בדברי הנביא ובמסורת חכמים, כפי שמבהיר הרמב"ם בהלכה ד' -

 

"וארבעת ימי הצומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה: 'צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי' (זכריה ח'). צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שהוא בחודש הרביעי, וצום החמישי זה תשעה באב שהוא בחודש החמישי, וצום השביעי זה שלושה בתשרי שהוא בחודש השביעי, וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי".

 

לשם מה נזקק הרמב"ם לפרשנות ולזיהוי הצומות השונים? כנראה כדי להכריע במחלוקת תנאים.

למדנו במסכת ראש השנה (יח:):

 

"תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואני אין דורש כמותו: צום הרביעי זה ט' בתמוז(1), שבו הובקעה העיר... ואמאי קרי ליה רביעי? רביעי לחודשים. צום החמישי זה ט' באב שבו נשרף בית א-להינו, ואמאי קרי ליה חמישי, חמישי לחודשים. צום השביעי זה ג' בתשרי... צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים... והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון (מבחינת הסדר הכרונולוגי של המאורעות) ולמה נכתב כאן? כדי להסדיר חודשים כתקנן.

 

ואני איני אומר כן, אלא צום העשירי זה חמישה בטבת שבו באה שמועה לגולה... ונראין דבריי מדבריו, שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון, אלא שהוא מונה לסדר חודשים ואני מונה לסדר פורענות".

 

  מחלוקת תנאים זאת אינה רק בסידור התעניות, אלא יש בה נפקותא ממשית, לכאורה, מה הוא יום התענית שבטבת, האם עשרה בטבת, הוא שבו סמך מלך בבל, או חמישה בטבת, שבו הגיעה השמועה הקשה על החורבן לגולה.

  לכך מונה הרמב"ם התעניות כדי להכריע כדעת רבי עקיבא.

 

ג

  הרמב"ם הכריע כדעת רבי עקיבא, אבל סדר התעניות שנקט בו אינו הסדר שעלה מדברי ר' עקיבא ולא זה שהעלה ר' שמעון, ואין הוא מתאים כלל לסדר הצומות שהוזכרו בנבואת זכריה. לא סדר חודשים ולא סדר פורענות.

 

  בעצם נקט הרמב"ם סדר פורענות, אבל ממש בסדר הפוך, אחרון המאורעות הופך להיות אצלו ראשון. הנה ראשון לימי התענית אצל הרמב"ם הוא ג' בתשרי, והרי רצח גדליה היה האירוע האחרון במסכת החורבן. שמא תאמר: הלך הרמב"ם מן הסוף להתחלה, הרי בהמשך מניית התעניות, חוזר הוא לסדר המאורעות: י' בטבת; י"ז בתמוז; ט' באב.

נמצאו לנו שלושה סידורי ימי תעניות:

ר' עקיבא (סדר חודשים) ר' שמעון (סדר מאורעות)   רמב"ם (סדר?)

ט' תמוז   י"ז תמוז   ג' תשרי

ט' אב   ט' אב   י' טבת

ג' תשרי   ג' תשרי   י"ז תמוז

י' טבת   ה' טבת   ט' אב

 

ד

  נחלקו תנאים אימתי נברא העולם, ואימתי עתיד הוא להיגאל:

 

"תניא רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל.

ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה, רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל"   (ראש השנה י:-יא.).

 

  במספר פרטים מודים השניים, אך במספר דברים מחלוקת קוטבית ביניהם: בריאה אימתי הייתה, וגאולה אימתי תהיה - בתשרי או בניסן.

 

  נוסח התפילה שאנו משמיעים במוסף של ראש השנה 'זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון', מוכיח - לדעת ר' שמואל בר יצחק (ר"ה כז.) - כי נפלה הכרעה (לפחות לגבי בריאת העולם) כרבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם.

 

  נמצא כי לדידנו מתנהל העולם בשני ערוצי זמן: האחד, זמן טבעי, לפיו מתנהל העולם מעת בריאתו, ועל פיו מתחילה השנה בתשרי, ובו פותחת השנה לגבי מצוות הקשורות במחזור החקלאי, השנתי, כמו שמיטה ויובלות, כעולה מהמשנה הראשונה במסכת ראש השנה.

 

  הערוץ האחר הוא זה שנתחדש להם לישראל ערב גאולתם ממצרים באמור ד' להם:

"החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה"  (שמות י"ב, א).

 

  ולמעשה ראשית גאולתם של ישראל היא זו, שהנה יש להם מסגרת זמן עצמאית משלהם, זמן שהם השליטים בו והמעצבים אותו, שבו הם שקובעים מעתה את ראשי החודשים והימים הטובים.

 

  ומכאן הלכת המשנה בתחילת ראש השנה: "בא' בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים", אבל מבהירה הגמרא בדף ג.: "לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן". בעולם הכללי עולם כמנהגו נוהג, ותחילת השנה בתשרי היא. רק לעם ישראל ראשית אחרת: האנושות נוצרה בתשרי; עם ישראל נולד בניסן, מועד צאתו ממצרים.

 

  [הציונות החילונית ביקשה להחזיר את עם ישראל להיסטוריה, היטב הבינה כי גלות פירושה, בין השאר, השעיית העם מתוך ההיסטוריה הלאומית. אבל הבן לא הבינה כי עם ישראל לעולם לא יוכל להשתלב במעגל האומות כאומה מן המניין. אפשר לו להיות מושעה, אבל אי אפשר לו להיות משולב. עולם ההיסטוריה שלו ועולם הזמן שלו שונים הם, אפשר לו להיות מקביל אולי לערוץ הזמן הכללי, אך לא להיות חופף וודאי שלא להיות זהה].

 

ה

  השליטה הלזו של העם על הזמן, קשורה קשר עמוק אל המקום המיוחד לו, אל ארץ ישראל. רעיון זה עולה בבהירות מדברי הרמב"ם בספר המצוות, מצווה קנג -

 

"היא שציוונו לקדש חודשים ולחשב חודשים ושנים, וזו היא מצוות קידוש החודש, והוא אמרו יתעלה 'החדש הזה לכם ראש חדשים', הפירוש: עדות זו תהיה מסורה לכם... מצווה זו לא יעשה אותם לעולם זולתי בית דין הגדול לבדו ובארץ ישראל לבד... ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חודשים והמועדים, אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד... וזה שהיותנו היום בחו"ל מונים במלאכת העיבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חודש וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבעו יום טוב בשום פנים, אלא מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעו זה היום יום טוב או ר"ח... ואני אוסיף לך ביאור: אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יאבדו מארץ ישראל - חלילה לא-ל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכול וכול - ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחו"ל בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים, לפי שאין לנו רשות שנחשב בחו"ל ונעבר שנים ונקבע חודשים, אלא בתנאים הנזכרים כמו שביארנו 'כי מציון תצא תורה' ".

 

  היכולת של כלל ישראל לנוע במרחבי הזמן המיוחד לו, תלויה בהימצאותם של נציגים יהודים בארץ ישראל, שהם המהווים את השלד של כלל ישראל.

ו

  נמצא לפי זה, כי גלות וחורבן אין להם רק משמעות מרחבית - מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו - אלא גם משמעות לעניין הזמן. ואם אמנם נשארה דרך של קביעת חודשים הרי זה רק כמין הד קלוש מכוחה של כנסת ישראל לפעול ולעצב את הזמן.

 

  ואפשר שביטוי מסוים לגלות ולחורבן חל גם במישור הזמן. שאם בשורת גאולה ראשונה הייתה: לכם יש מניין ייחודי והוא מניסן, הנה השלמת החורבן הוא באיבוד הייחודיות הזאת.

ואולי לזה התכוון הרמב"ם בשנותו את סדר התעניות בשונה ממה שהוצע בנביא ובגמ', שהרי כך סדר התעניות ברמב"ם:   ג' תשרי,   י' טבת,   י"ז תמוז,   ט' אב.

לא כמניין הישראלי המתחיל מניסן, אלא כמניין הכללי המתחיל בתשרי (2).

שמא תאמר, מדוע אם כן לא נקט גם הנביא זכריה בזה הסדר, שהרי סדורים הם בכתוב כך: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי". התשובה פשוטה: זכריה בימי שיבת ציון ניבא, והלוא כל מהותה של השאלה שבאה לפניו נבעה מן החידוש הגאולתי: כשרואים ראשית גאולה, האם עדיין יש מקום לתעניות על חורבן בית ראשון (ראה שם פרק ח')? ועצם המניין שנוקט בו הנביא בא לבשר כי שוב הם מונים כשעת צאתם מארץ מצרים.

 

  אולם הרמב"ם הרי קבע את דבריו בעידן של גלות, ולכך, אולי, שינה את הסדר. והיכן חוזר הוא לסדר שנקט בו הנביא? בחתימת הלכות תענית -

 

"כל הצומות האלו עתידין ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה. שנאמר: 'כה אמר ד' צ-באות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו' ".

 

(1)   וראה בתוס' שזה היה בבית ראשון, אבל בשני הובקעה העיר בי"ז בתמוז.

(2)   אמנם, מצינו בהלכות הרמב"ם סדר כזה גם במקום נוסף, בהלכות שעניינן דווקא שמחת גאולה: "שמונה עשר יום בשנה מצווה לגמור בהם את ההלל ואלו הן: שמונת ימי החג (היינו סוכות ושמיני עצרת) ושמונת ימי חנוכה וראשון של פסח ויום עצרת" (הלכות חנוכה ג', ו) - התחיל בתשרי. אלא שכאן הרמב"ם העתיק את הסדר הנזכר בגמרא משמו של רבי שמעון בן יהוצדק (ערכין י.), ואפשר ששם הסדר הוא מן הריבוי (שמונה ימים) אל המיעוט (יום אחד).

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון