!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

איסור מלאכה בערב פסח / הרב יאיר קאהן

 

מבוא

 

המשנה בפסחים (נ.) מלמדת כי קיימים מנהגים שונים במחציתו הראשונה של יום י"ד בניסן ביחס לאי עשיית מלאכה. ההנחה של המשנה היא כי אחרי חצות היום ודאי קיים איסור מלאכה. הגמרא בפסחים (ב:) בניסיון לברר את פשר המילה "אור" מביאה בין היתר ברייתא בה נחלקו התנאים האם איסור עשיית מלאכה ביום י"ד מתחיל מהלילה או מהבוקר(1).

 

טעם

 

הירושלמי (פ"ד ה"א) מנמק את טעם איסור המלאכה בכך שאין זה מן הראוי לעבוד בזמן שקורבנך מוקרב(2):

 

"אינו בדין שתהיה עסוק במלאכתך וקורבנך קרב".

 

ההבנה הפשוטה בירושלמי היא שיש כאן איסור צדדי - "לא ראוי" - בלבד. תוס' ר"ש משנץ מתבסס על הברייתא בתענית (י"ב.) ונותן טעם אחר. עקרונית, יום הקרבת קרבן נחשב לאדם המקריב כיו"ט אישי ופרטי, ולפיכך, מלאכה נאסרת. ניתן להציע, אם כן, שאם טעם האיסור הוא מצד דבר שאינו ראוי להיות כך - האיסור מדרבנן. אם טעם האיסור הוא מצד יום טוב שלהקרבת קרבן יהיה איסורו מדאורייתא.

 

הרמב"ם (יו"ט פ"ח, הל יז-יח) אומר שאיסור עשיית מלאכה בערב פסח הוא מדברי סופרים. בהלכות כלי המקדש (פ"ו, ה"י) טוען הרמב"ם שאיסור עשיית מלאכה בזמן הקרבת קרבן הוא מנהג בלבד(3).

 

די ברור שלאיסור עשיית מלאכה בערב פסח יש מעמד פרטי ואינו רק יישום של דין כללי - דין הבאת הקרבן, שהוא בסה"כ מנהג. לפיכך, קשה לבסס איסור זה על העניין המוזכר בירושלמי, שאין ראוי לעבוד בזמן ההקרבה, שהינו דין כללי. לעומת זאת, אם נאמר שהאיסור נובע ממעמד היום שמקבל צביון של יום טוב פרטי כאשר מוקרב בו קרבן, נוכל להציע שערב פסח מקבלמעמד מיוחד של "איסור מדברי סופרים" כיון שכל ישראל מביאים את קרבנותיהם, וממילא כשיש יום טוב פרטי לכלל ישראל, היום הופך להיות ציבורי מדברי סופרים. וכך נוכל לתרץ את הסתירה ברמב"ם. ואם כן, נוכל לראות את המנהג של אי עשיית מלאכה בזמן הבאת קרבן פרטי כמסתעף מהדין הכללי של ערב פסח.

 

יישום

 

השאלה המתבקשת לאור המסקנה כי טעם האיסור קשור להבאת קרבן הפסח היא האם שייך הדבר גם בימינו. בעל המאור (ט"ז. באלפס) סובר שאכן טעם   האיסור הוא בגלל הקרבת קרבן - דבר שלא שייך בימינו, ממילא גם האיסור לא שייך בימינו. רוב הראשונים חולקים על שיטתו אלא שישנם מספר גישות במחלוקתם.

 

הרמב"ן טוען שאיסור עשייית מלאכה שייך גם היום, כיון שהוא בעצם נועד להקל עלינו להכין את "ליל הסדר". ראשונים אחרים סברו שאכן טעם האיסור נובע מהבאת קרבן ואף על פי שכיום איננו מביאים קרבנות, עדיין האיסור קיים כיון שתקנה כזו אינה יכולה להתבטל גם אם טעמה מתבטל. "דבר שבמנין אינו בטל" אלא אם כן יעמוד בית דין גדול מזה שקבע את האיסורויבטלו. (הראב"ד ורוב הראשונים).

 

בעל המכתם מסיק שמעמדו של ערב פסח מעולם לא בוטל לפיכך הוא קיים במתכונתו גם היום.

 

הסברו של הרמב"ן שהובא לעיל מבוסס על ההנחה שאיסור מלאכה מעיקרו נועד כדי לאפשר לאדם להקריב את קרבנו בצורה טובה ולא שמחשבותיו יהיו טרודות בעניני מלאכתו. הבעיה הטכנית הזו שייכת אף כיום, למרות שאין אנו מקריבים קרבנות, עדיין נדרש זמן כדי לסדר ולארגן את ליל הסדר על כל הכנותיו.

 

בעל המכתם סובר שערב פסח גם כיום נחשב יום טוב ולפיכך אסור בעשיית מלאכה.

 

מעמד חציו של יום י"ד

 

כפי שצויין בתחילת המאמר ייתכן שקיים איסור מלאכה גם בחציו הראשון של יום י"ד. אם נתייחס למוקדי האיסור שעליהם דיברנו עד כה אזי נאמר שאם האיסור נובע מן הצורך בפינוי זמן שייוחד להכנות ומלאכות של ליל הסדר, יתכן בהחלט שחכמים החליטו לפנות ממלאכה גם את חציו הראשון של יום י"ד. לעומת זאת, אם נאמר שטעם איסור מלאכה נעוץ בקרבן יהיה קשהלומר שקיים איסור בחציו הראשון של היום, הואיל וזמן הקרבן מתחיל רק מחצות היום.

 

הירושלמי (פ"ד, ה"ו) באופן מפתיע מיישם את אופי יו"ט של ערב פסח לכל היום ככלל (למרות שמעשית הוא מתחיל מחצות היום), וטוען הירושלמי שערב פסח הוא "יום הפסח כולו לה'", דהיינו הקרבן גורם לכך שכל היום כולו ייחשב יום טוב, גם אם הוא מוקרב רק מחצות.

 

נראה שכיוון זה מצוי אף בפסוקים. לאורך התורה אנו מוצאים בכל הציווים שבהם נזכר חג החירות, מינוחים שונים. יום י"ד מגיע תמיד כ"חג הפסח", בעוד שהימים מט"ו ואילך נזכרים בצורה עקבית כ"חג המצות", (שמות י"ב, ויקרא כ"ג, במדבר כ"ח). יתכן שיש בכך להראות כי ליום י"ד מעמד של יום טוב עצמאי שנובע מקרבן הפסח שמוקרב בו.

 

לאור כל האמור,נוכל המשיך ולומר שאותן שתי גישות בהסברת טעם איסור המלאכה מחצות ואילך קיימות גם בהסבר איסור המלאכה בחציו הראשון של היום. בין אם מדובר באיסור שנובע מהצורך בהכנה לחג הקיים גם בחציו הראשון של היום, ובין אם מדובר באיסור הנובע ממעמד היום כיום טוב בגלל הקרבן וחציו הראשון של היום מקבל צביון זה (למרות שמועדו הרשמישל הקרבן מתחיל רק מחצות).

 

ניתן להמשיך בדרך זו, ולהסביר לפיה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם נאסר ליל י"ד במלאכה (נ"ה.). כמו כן ניתן להסביר על פי דרך זו את מחלוקת רבי יהודה ורבי אלעזר בן יעקב מתי נאסרה מלאכה ביום י"ד (ברייתא ב:).

 

אם נאמר שאיסור מלאכה הוא ביטוי למעמדו של יום י"ד כיום טוב, נצפה שהאיסור יתחיל בתחילת היום, בין אם הוא בערב כמו כל יום טוב - שזו דעת בית שמאי, ובין אם זו התחלת היום עצמו - בעלות השחר - שזו דעת רבי אליעזר בן יעקב.

 

אם נאמר שההפרעה וההטרדה ממלאכת ליל הסדר והכנתו, היא הסיבה בעטיה אסרו חכמים מלאכה, לכאורה איסור זה מתחיל רק כשבפועל אנשים מתחילים במלאכתם - קרי זריחת החמה, וזו דעת בית הלל ורבי יהודה(4).

 

איסור מלאכה ככלל

 

חשוב לציין ששתי הגישות שדנו בהם בהסבר איסור מלאכה בערב פסח מהוות למעשה - הגישות הכלליות בהם ניתן להסביר כל איסור מלאכה. ישנם איסורי מלאכה שנובעים ישירות מצביון היום, וכך ניתן לראות את איסורי המלאכה בשבתות וימים טובים. ישנם, לעומת זאת, "איסורי מלאכה" בהם עולה בבירור שהחשש מעבודה וטרדה שתסיח את דעתו של האדם לכיוונים לא רצוייםעמדה למול חז"ל שתיקנום. בתור דוגמה ניתן לציין את איסור המלאכה של האבל כדי שלא יוטרד בדברים אחרים.

 

בנוגע לחול המועד, אנו מוצאים מחלוקת דומה, מהו פשר איסורו. מהירושלמי (מועד קטן פ"ב, הי"ג) עולה שנאסרה מלאכה בחול המועד כדי   שאדם יהי החופשי להקדיש את זמנו ללימוד תורה. הרמב"ן (מו"ק) טוען שקיים איסור דאורייתא לעבוד ולעמול בחול המועד כיון שהוא יום טוב.

 

צריך גם לציין שאיסור מלאכה בערב פסח שווה בכמה היבטים לאיסור מלאכה בחול המועד (פסחים נ"ה:, מו"ק י"ג.), ולאור דברנו ההשוואה ברורה.

 

מנהג אי עשיית מלאכה בחציו הראשון של יום י"ד

 

בתחילת המאמר הוזכרה המחלוקת בין רבי אליעזר בן יעקב ורבי יהודה האם איסור מלאכה מתחיל מעלות השחר או מהנץ החמה. עד כה אמצנו את גישת תוספות שאכן התנאים סוברים שיום י"ד אסור במלאכה וכל השאלה היא רק מאימתי. רש"י סבור שהברייתא בעצם נועדה אך ורק לאנשי הגליל שנהגו לא לעשות מלאכה, ואינה משקפת דעות התנאים הסבורים שגם חציו הראשון שלהיום אסור במלאכה.

 

תוספות דוחים גישה זו של רש"י כיון שהם סבורים שלו היה מדובר במנהג היה ניתן לראות מה נוהגים האנשים ולפי זה להחליט, ולא ייתכן שהמחלוקת בין רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב היא מה נוהגים   לעשות אנשי גליל.

 

ניתן לומר שרש"י ותוספות מייצגים שתי גישות שונות בהבנת אופיים של מנהגים. תוספות סבורים שבמנהגים אין שום צד הלכתי ובסך הכל מדובר בדרך חיים וצורת התנהגות מסויימת של אנשים שנקבעת לפי אורח החיים היומיומי. רש"י לעומתו סובר שגם במנהגים קיימים צדדים הלכתיים, ולכן אם נהגו אנשים איסור בעצמם מפאת צביונו של היום כיום טוב אזי הוא אמורלהתחיל "מבעוד יום" או לפחות מעלות השחר (רבינו דוד ב:). אם היתה זו סיבה מציאותית   - ההפרעה מהכנות לליל הסדר - שגרמה לאנשי הגליל לאסור מלאכה על עצמם, אזי לפחות מתחילתו של יום העבודה - דהיינו מהנץ החמה נאסרה המלאכה.

 

סיכום

 

ליוינו במאמר את איסור המלאכה בערב פסח בשלביו השונים. לכו"ע אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחרי חצות, המשכנו עם השיטה הסוברת שאסור אף לפני חצות לעשות מלאכה, וסיימנו עם הדעה שסוברת שלפני חצות מדובר רק במנהג. בכל שלב נעזרנו בשתי גישות להסביר את טעמו. גישה אחת התייחסה למלאכה כאל הטרדה מההכנות הנדרשות מכל יהודי לעושת בערב פסח. אחותההתייחסה אל ערב פסח כאל יום טוב עצמאי שממעמדו נגזרים איסורי המלאכה.

 

גישות אלו מייצגות את הגישות ביחס למעמדו של ערב פסח, האם מדובר כאן ביום בעל מעמד עצמאי או שערב פסח הוא יום שמיועד להכנות לפסח עצמו.

 

(1)   נחלקו שם רש"י ותוספות האם הברייתא מתייחסת למנהג הכללי שרווח בגליל שלא לעשות מלאכה, ונחלקו רק ממתי הוא חל (רש"י), או שמא מדובר כאן בדעות של תנאים הסוברים כי קיים איסור מלאכה ביום י"ד (תוס').

 

(2)   נחלקו הראשונים (תוס'/ריטב"א) האם איסור זה של עבודה בזמן הקרבה הוא דאורייתא או דרבנן.

 

(3)   ועיין במשנה למלך בהלכות כלי המקדש שיישב סתירה זו.

 

(4)   עיין תוספות ד"ה רבי (ב:) שמסביר כך את רבי יהודה.

 

חג כשר ושמח.

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון