!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

אמירה לעכו"ם

 

הרב י"צ רימון

 

 

שאלה:

 

  בבסיס שלנו נמצאים דרוזים, ולעתים יש צורך להשתמש בהם למלאכות שבת. מהם הכללים בהם ניתן להתיר זאת?

 

תשובה:

 

  דינים אלו ארוכים מאוד, ואנו נבאר בקצרה.

 

  מובא במכילתא (הביאה הב"י, ס"ס רמ"ד):

 

"כל מלאכה לא יעשה בהם - לא תעשה אתה, ולא יעשה חברך, ולא יעשה העכו"ם מלאכתך".

לדעת הסמ"ג (מובא בב"י שם) ייתכן לאור דרשה זו, שאמירה לעכו"ם היא איסור תורה.

 

  אולם, הדעה המקובלת היא שזהו איסור דרבנן (1).

 

  איסור מלאכת גוי בשביל ישראל, מתפצל לשתי בעיות:

א. אמירה - אסור לומר לגוי שיעשה מלאכה בשביל ישראל (ש"ז, כב).

ב. הנאה - אסור להנות ממלאכה שעשה גוי עבור ישראל (ביצה כד: ועוד, שו"ע רע"ו, א) (2).

 

  את בעיית האמירה ניתן לפתור בדרך רמז. וצריך הרמז להיות שלא בלשון ציווי, כגון שאומר לנכרי "חבל שהגז מתבזבז" (3), והנכרי יבין ויכבה את הגז. או שיאמר לנכרי "האור מפריע לי לישון".

 

  אם הרמז מתבצע לפני שבת, מותר לרמוז אפילו בלשון ציווי, כגון שאומר לגוי "מדוע לא פתחת עבורי את המכתבים שהגיעו בשבת שעברה?" (ש"ז, ב, ומ"ב ס"ק י).

 

  דרך נוספת לפתור את בעיית האמירה (אפילו בשבת עצמה), היא על ידי אמירה לנכרי שיאמר לנכרי אחר שיעשה את המלאכה. אמנם, בדרך זו נחלקו הפוסקים (עבודת הגרשוני אוסר, וחוות יאיר [נ"ג] מתיר - הו"ד במ"ב ש"ז ס"ק כד), אך במקום הפסד גדול וכו', ניתן לסמוך על המקילין (מ"ב שם).

 

  ואמנם, לכאורה בכל האמור לעיל אין פתרון הולם. שכן, כל הדרכים הנ"ל פתרו את בעיית האמירה, אך עדיין נשארת בעיית ההנאה. שהרי, אפילו אם הנכרי עושה מעצמו אסור להנות מכך (ואף צריך למחות בו שלא יעשה - מ"ב רע"ו ס"ק יא).

 

  לכן, הבעיה תיפתר רק כאשר ההנאה אינה ישירה - דהיינו - אסור להנות מאור שהודלק בשבת, אך אם ניתן היה לבצע את הפעולות גם ללא האור, והאור רק משפר, הרי שמותר להנות (מ"ב סימן ש"ז, ס"ק יא, עו - שש"כ, ל' ה-ז, ולו והלאה (4)).

 

  כאשר העכו"ם נהנה גם הוא מהמלאכה, יש פעמים שמותר לומר לו לעשותה (עיין שו"ע ש"ז, כא, ובמ"ב שם). לכן, כאשר כבתה הלהבה מתחת לאוכל (מבושל) קר, יש מקום להתיר [כאשר זהו אוכל משמעותי לשבת] לומר לגוי בדרך רמז להדליק את הלהבה, ולתת לו מנה מהאוכל, ובפרט אם מדובר במקום ציבורי, ובפרט בצבא (ע"פ שו"ע שכ"ה, ד ובה"ל ד"ה בשבת; מלכים אמנייך, פ"ט יז). אין להרחיב כלל זה אלא בשאלת חכם.

 

מקרים נוספים:

 

  כמו כן יש מקום להתיר כאשר יש מחלוקת הפוסקים (האם מותר לעשות פעולה זו בשבת) - כן כתב ה'תפארת ישראל' (כלכלת שבת, דיני אמירה לעכו"ם; מלכ"א פ"ז. ויש חולקים ע"ש). לכן, יש להתיר לומר לגוי להניח אוכל (מבושל), אפילו שהוא נוזלי וקר, על גבי הפלטה או על גבי 'בלעך' (5)   [אש מכוסה. ואף ניתן לומר לו לכסות את האש] (6), לצורך סעודת שבת.

 

  מותר לומר לגוי לעשות פעולה מותרת, אף אם בהכרח תיגרם גם פעולת איסור (פסיק רישיה) - מ"ב   רנ"ג ס"ק צט. לכן, מותר לומר לנכרי לפתוח מקרר בשבת, גם כאשר הנורה תידלק (7).

 

  כל פעולה שניתן לעשותה בדרך היתר, מותר לומר לנכרי לעשותה אף אם יבחר בדרך של איסור (רע"ו, ג, מ"ב ס"ק לא; מלכ"א פ"י, א). לכן, מותר לומר לנכרי להביא דבר מה שניתן להביאו ללא רכב, גם אם ידוע שהנכרי יביאנו ברכב. מותר לומר לנכרי לטלטל מוקצה, שהרי יכול לטלטלו כלאחר יד.

 

  לצורך חולה - ישנן שלוש רמות: 1. אם הוא חולה קלות, ויש לו רק מיחוש בעלמא, אין להתיר אמירה לנכרי עבורו (שכ"ח, א, מ"ב ס"ק ג' ופ"ג). 2. אם הוא מרגיש לא טוב [חולה במקצת] - מותר לעשות מלאכות דרבנן ע"י נכרי (שבות דשבות - שם וסימן ש"ז, ה; ומלכ"א ה', ב). 3. אם הוא חולה ברמה גבוהה יותר (אף שאין בו סכנה. לחולה שיש בו סכנה מחללים שבת אפילו ע"י ישראל), דהיינו שנפל למשכב, או שכל גופו חולה, או שיש לו חום גבוה יחסית, או כשיש סכנת איבר - מותר לעשות עבורו ע"י עכו"ם גם מלאכות דאורייתא (שכ"ח, יז).

 

  לצורך מצווה - לדעת בעל העיטור [מובא ברמ"א, רע"ו, ב] מותרת אמירה לעכו"ם לצורך מצווה. אמנם, אנו לא פוסקים כך (8) (רמ"א שם), אך כאשר מדובר באיסור דרבנן (שבות דשבות, שהרי איסור אמירה לעכו"ם דרבנן), מותר הדבר (ש"ז, ה) (9). ולכן מותר לומר לנכרי להביא יין לקידוש דרך כרמלית במקום שאין בו עירוב (שם, ובסימן שכ"ה, י, מ"ב ס"ק ס; מלכ"אפ"ו, ג). כמו כן, סעודות שבת עצמן וכן תבשיל חם לסעודות הוי צורך מצווה (מ"ב, שכ"ה, ס"ק ס). אך לא דברים שהם כתוספת, כגון פירות שרוצה להתענג בהם לכבוד שבת (שם, ס"ק ס"ב). וכן ללמוד ולהתפלל הוי צורך מצווה (מ"ב ש"ז, ס"ק יט).

 

  כמו כן, התירו לצורך הפסד מרובה (ש"ז, ה). בהפסד גדול מאד התירו אף במלאכות דאורייתא על ידי גויים, "מתוך שאדם בהול על ממונו, שלא יבוא להציל בידיים" (ש"ז, יט, מ"ב ס"ק ס"ח, וס"ק ע"א). הפסד פחות מכך, התירו במלאכה דרבנן על ידי גוי (ש"ז,ה. אך לא לצורך הפסד קטן (10)).

 

לסיכום:

 

גם אמירה לעכו"ם בדרך רמז, איננה מותרת, כי אסור להנות ממלאכת עכו"ם. בכל זאת יש מקרים שהתירו, (במקרים א' וב' מותר רק ברמז, ורצוי גם במקרה ג'):

 

א. כאשר אין הנאה ישירה (כגון שיכול להסתדר גם בלי מלאכת הגוי).

 

ב. כאשר גם הגוי נהנה מן המלאכה (אך רק בקריטריונים מסויימים).

 

ג. כאשר יש מחלוקת הפוסקים אם פעולה זו אסורה בשבת (ע"י יהודי).

 

ד. כאשר הגוי מבצע מלאכת היתר אף שבהכרח תיווצר מלאכת איסור (פסיק רשיה).

 

ה. כאשר ניתן לעשות את הפעולה גם בדרך היתר.

 

ו. לצורך חולה שאין בו סכנה (ובמקצת חולי מותר רק איסור דרבנן ע"י גוי).

 

ז. נכרי שיעשה מלאכה דרבנן (שבות דשבות), התירו במקרים הבאים (ראשי יבות מצ"ה):

  1. צורך מצווה (סעודות שבת וכו').

  2. צער (חולה-מקצת חולי, אך לא למיחוש בעלמא).

  3. הפסד גדול.

 

 

הערות:

 

(1)   עיין בשער הציון (רמ"ג, ז) שכתב שמכל הפוסקים משמע שזהו איסור דרבנן בלבד.

 

(2)   לדעת רש"י (ביצה כד:) טעם האיסור הוא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ויו"ט. לדעת תוס' טעם האיסור הוא כדי שלא יבוא לומר לנכרי לעשות מלאכה עבורו (נאסרה 'הנאה' מחשש 'אמירה').

 

(3)   בניגוד ללשון "כל המכבה איננו מפסיד" - שלשון זו אמנם גם היא רמז, אך היא רמז בלשון ציווי, והתירו אמירה כזו רק במקרה של "אדם בהול על ממונו" (של"ד, כו, ומ"ב ס"ק סט).

  ובשש"כ (שם) התיר גם לומר "קשה לי לישון", והנכרי יכבה את האור, וכו'. אמנם, עיין ב'מלכים אמנייך', פ"ד, הע' ד, שמסתייג מדברי השש"כ.

 

(4)   לדעת הפמ"ג (רנ"ג, ה', ד"ה להחם) מותר שבות דשבות [עיין במושג זה להלן, בד"ה לצורך מצווה] לצורך שבת, ולכן מותר לדעתו לומר לגוי ל'החזיר' כי הוי רק איסור דרבנן. ובבה"ל פסק כמותו. ולפי זה, ייתכן להקל גם כאשר מדובר באש שאינה מכוסה.

 

(5)   לגבי פלטה וכו', לדעת שו"ת יחוה דעת מותר הדבר אפילו בישראל, ואם כן בודאי שיש להקל בעכו"ם. כמו כן, לגבי נוזל מבושל שהצטנן - לדעת הרמב"ם, הרשב"א והרמב"ן ועוד, אין איסור של בישול אחר בישול בלח שנצטנן. ולמרות שאנו מחמירים, הרי שיש להקל, לעניין עכו"ם (חזו"א, או"ח ל"ז, כא).

 

(6)   לגבי מלאכה שאינה צריכה לגופה (כגון כיבוי) - נחלקו הפוסקים האם מותר לומר לגוי לעשותה - עיין ר"ן [שבת, סא]   שמשמע שאוסר. וכן אסר במפורש הרע"א [שו"ת סימן יז]. אמנם, עיין תהילה לדוד [ש"ח] שמתיר, ועיין הגהות אשל אברהם [על שו"ע ש"ז, ב]. ועיין סיכום של הנ"ל, במלכים אמנייך, פ"ו, הערה כה.

 

(7)   ובמ"ב רע"ו ס"ק כה, כתב שמותר לומר לגוי לתקן את העירוב בשבת, כי הוי צורך מצווה דרבים, וניתן בכהאי גוונא לסמוך על העיטור באמירה לעכו"ם. ובשו"ת יחוה דעת מתיר אף באיסור תורה לצורך מצווה דרבים. ולכן מתיר לרמוז לגוי שידליק אור בבית כנסת וכו'.

 

(8)   לדעת הגרשז"א מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא בשינוי, במקום שהתירו שבות דשבות (עיין בדבריו בשש"כ פרק ל' הע' מו, ובמלכ"א פ"ו הע' יב). ובשו"ת אז נדברו (ח"ה נ"ד) חולק ואוסר. ומכל מקום, דברי הגרשז"א הם דרך חשובה להקל לצורך מצווה וכו', בפרט בצבא.

 

(9)   מהו הפסד מרובה לעניין זה? עיין מ"ב שט"ז ס"ק ל"ג, לעניין הפסד מים, מ"ב תק"י ס"ק כ"ג, לעניין הפסד שמנת (עיין מלכ"א ו', הערה ד').

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

    MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

   LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1998   ישיבת הר עציון