mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה

 
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

בקשת צרכיו בשומע תפילה

 

הרב שלמה לוי

 

 

היכן לבקש

 

  הגמ' במסכת עבודה זרה   (ז:) מביאה את דעות התנאים בענין בקשת צרכיו בתפילה.

 

1.   נחום המדי וחכמים אומרים "שואל אדם צרכיו בשומע תפילה".

2.   ר' אליעזר אומר "שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל".

3.   ר' יהושע אומר "יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו".

 

  הגמ' שם מסבירה שהמחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע תלויה בדברי ר' שמלאי "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל".   ר' יהושע סובר כר' שמלאי ואילו ר' אליעזר סובר שהסדר הזה מתאים רק ל"משה דרב גובריה" אולם "איניש בעלמא מחזי כיוהרא" - (רש"י).

 

  בהמשך מביאה הגמ' דעות נוספות: רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב - "אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר".   רב חייא בר אשי אמר רב - "אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת החולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים".   אמר ר' יהושע בן לוי "אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אבל אם בא לומר אחר תפילתו אפי' כסדר יוה"כ אומר".

 

מיקום הבקשה בתפילה

 

  החשיבות שאדם יצרף את בקשת צרכיו לתפילה, ולא יאמרם בתפילה נפרדת היא לכאורה כפולה, הן מצד בקשת הצרכים והן מצד החידוש שבתפילה.

 

  מצד בקשת הצרכים - בקשה זו, מקבלת מעמד חשוב יותר וכנראה משפיעה יותר כאשר היא באה במסגרת התפילה.   ראשית מפני שרק בתפילת י"ח אדם הוא כעומד לפני המלך, נכנס לפני ולפנים ואין לך הזדמנות טובה מזו לבקשת צרכיו.   שנית, התפילה נאמרה בלשון רבים וגם המתפלל יחידי מתפלל למען הכלל, הכללת הבקשה הפרטית בבקשות הכלל בודאי חשובה ומועילה.

 

  מצד איכות התפילה - יתכן שחידוש והוספת המימד האישי תחזק את זיקתו של האדם לתפילה שמתפלל.

 

  לעומת זאת גם הקושי שיש בזה כפול:

 

  ראשית, הרי יש כאן שינוי ממטבע שקבעו חכמים, מחובתינו להתפלל בנוסח שקבעו אנשי כנה"ג, ואיננו רשאים לשנותו.   שנית, קיים חשש של התמקדות "בבקשת הב הב" דהיינו מוקד התפילה עלול לעבור, לפתרון בעיות אישיות.   בנוסף צריך לשאול האם טוב שאדם יטריד כביכול את הקב"ה בכל בעיותיו הפרטיות.   לנגד עינינו עומדים דברי ר' מאיר:

 

"ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך וליבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים, כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" (ברכות סא.)

 

מעמד ברכת שומע-תפילה

 

  בשורות דלהלן אשתדל בע"ה בקיצור נמרץ, לבדוק את מעמד בקשת צרכיו בשומע תפילה, ועד כמה רצוי להרבות בשימוש במסלול זה.

 

  הגמ', כמובא לעיל, מסבירה את מחלוקת ר"א ור"י אולם אינה מבארת במה נחלקו על נחום המדי וחכמים.   אם נניח שגם ר"א ור"י מסכימים עקרונית לחשיבות שיש בבקשת הצרכים בתפילה, נצטרך לומר שלדעתם קיימת בעיה של שינוי ממטבע התפילה שקבעו חכמים.   לכן אי אפשר להוסיף בקשת צרכים באמצע התפילה.   לפי זה המחלוקת ניתנת להתפרש בשתי אפשרויות:

 

א.   חכמים פחות חששו לשינוי ממטבע התפילה, ולכן לדעתם יכול להוסיף בש"ת.

ב.   לפי חכמים זה לא נחשב כלל שינוי מכיון שמלכתחילה ברכת ש"ת נועדה גם לבקשת הצרכים, ולכן יש לראות זאת כחלק מהמטבע שקבעו חכמים.

 

  לפי האפשרות הראשונה עולה שגם חכמים מתיחסים לבקשת צרכיו בש"ת כתוספת בלבד והחידוש הוא שזה לא נחשב הפסק.   לפי האפשרות השניה לדעת חכמים בקשת הצרכים היא חלק ממטבע התפילה.

 

  יתכן שהמחלוקת נוגעת לנקודה יותר מהותית בהבנת אופיה של ברכת ש"ת.   ההבנה הפשוטה של ברכה זו היא לכאורה שאנו מבקשים מהקב"ה שיקבל את התפילה שאמרנו עד כה.   ביקשנו דעת וסליחה וכו' עתה אנו שבים ומפצירים שבקשותינו הנ"ל אכן יתקבלו.   הקושי בהסבר זה הוא בכפילות, הרי כבר ביקשנו כל דבר בנפרד לשם מה עלינו לשוב ולבקש?

 

  יתכן שאע"פ שיש כאן כפילות, ראו חכמים כסיכום שלב הבקשות שבתפילה להעמיד בקשה זו (1).   אולם ניתן אולי להציע שתי אפשרויות שונות:

 

א.   הגמ' במגילה דף יח.   מסבירה שהמיקום של ש"ת לאחר צמח דוד אינו מקרי אלא זהו סדר הדברים "והביאותים אל הר קדשי" - משיח בן דוד - קודם ל"ושמחתים בבית תפילתי" - שומע תפילה - לאחר מכן "עולותיהם וזבחיהם" - עבודה.   לפי זה ברכת ש"ת אינה מתיחסת לתפילה העכשוית, אלא שואפת לאותה דרגה של תפילה שהיתה בבית המקדש, לפני ששערי תפילה ננעלו.   כמובן שלפי תפיסה זו לא קיימת כלל בעיה של כפילות, אולם גם בקשת הצרכים לא שייכת לכאן, אפי' לא בגדר של מעין ברכה וברכה, שהרי לא מדובר על בקשה שהקב"ה ישמע תפילה מסויימת אלא כללית לרמה גבוהה יותר של השראת שכינה.

 

ב.   בשונה לחלוטין מההסבר הקודם ניתן לומר שהגמ' במגילה התיחסה לענין סדר התפילה בלבד ויש בזה רמז לתפילה הנכספת, אולם הברכה כשלעצמה אכן מתיחסת לתפילתו הנוכחית.   יתרה מזו, נוסח ברכת שומע תפילה מתאים לכל הבקשות (2).   החכמים קבעו נוסח זה, כדי שאדם יוכל לשאול כל צרכיו בתפילה זו, הכפילות נועדה מלכתחילה לאפשר בקשת צרכיו שלא הוזכרו לעיל.   גם בזה יש לראות חלק ממטבע של חכמים בתפילה ולא כתוספת בעלמא.

 

  הדברים בעצם מפורשים בדברי ר' יונה בפ' אין עומדין בברכות.   בהסבר הגמ' בע"ז שהובאה לעיל מבחין ר' יונה בין האפשרות לבקש צרכיו בש"ת לאמירה בברכה אחרת.   לגבי ברכה אחרת מעמיד ר' יונה תנאים על מנת שלא ייחשב להפסק, ושלא יראה כמוסיף על מטבע שקבעו חכמים.   לעומת זאת לגבי ש"ת אומר ר' יונה "שבברכת שומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה שברכת שומע תפילה כוללת כל הצרכים ו ל כ ך נ ת ק נ ה".   מפורש בדבריו שזה עיקר ענינה של ברכה זו.   הב"י סובר שהרא"ש ושאר הראשונים נחלקו על ר' יונה ולא הבחינו בין בקשת הצרכים בש"ת, לאמירת מעין הברכה בכל ברכה וברכה, אולם מובן שלא ניתן להוכיח מזה שהם חולקים על העיקרון דלעיל.   מלשון הגמ' ניתן להוכיח כשיטת ר"י: בשלושת המימרות האחרונות ניסוח הגמ' הוא "אע"פ שאמרו וכו' " משמע שהחובה הבסיסית היא לשאול דוקא בש"ת ובשאר המקומות הדבר תלוי ברצונו ולכן שם הביטוי הוא "אם בא לומר...".

מעמד הבקשה

 

  אמנם ברור שגם בלי בקשת צרכיו אדם יוצא ידי חובתו, ואין כאן ברכה לבטלה מכיון שמבקש על כל הברכות שאמר, ואעפ"כ כשמבקש, זה חלק מהותי מהברכה.   כעין זה מוצאים בדברי הגר"ח לענין בקשת טל ומטר שאע"פ שלא מבקשים זאת כל השנה, אולם בחורף כאשר זקוקים לזה רואים זאת כמטבע התפילה ולא כתוספת.

 

  לפי זה ברכה זו כוללת שני דברים: א.   בקשת הצרכים שאולי היא התכלית העיקרית של הברכה ב.   בקשה כללית יותר לקבלת התפילה.   יתכן שהדו-תכליתיות הזו באה לידי ביטוי בנוסח הברכה: בש"ת יש כפילות בתוך הברכה, תחילה נאמר כי "...שומע תפילות ותחנונים אתה", ובהמשך "כי אתה שומע תפילת כל פה".   לפי דברינו, הראשון מתיחס לתפילה הכללית, והשני לבקשת הצרכים.

 

  לאור זאת ניתן להציע שלב נוסף.   לא רק שברכה זו נועדה מלכתחילה, גם לאנשים הרוצים לשאול צרכיהם, אלא יתכן אף שקיימת חובה לעשות זאת.   הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות (מצוה ה) סובר בניגוד לרמב"ם, שאין התפילה מצוה מדאו' בכל יום.   הוא מעלה כאפשרות במצות עבודת ה' "או לומר שמכלל העבודה שנלמוד תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות..." ובסיום דבר יושם: "ונאמר שהיא מצוה לעת הצרות שנאמין שהוא יתברך ויתעלה שומע תפלה, והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה".   עולה מדבריו, שעיקר מצות וחובת התפלה מדאו' היא פניה לה' בעת צרה וצורך.   מכיון שאין לנו בנוסח הקבוע של התפלה התיחסות לצרה, האפשרות היחידה לקיים מצוה זו במסגרת התפלה, היא בברכה זו, מעין ברכת עננו שאנו מוסיפים בתענית ציבור.   גם אם ברור, שמדאו' אינו חייב להתפלל על צרתו דוקא במקום זה, אולם מובן מאליו שהחכמים שתיקנו את התפלה היו צריכים להתיחס לעיקר התפילה מדאו', ולקבוע לה מסגרת.

 

  המושג 'בקשת צרכיו' כנראה רחב בהרבה, מ"עת הצרות" המוזכר ברמב"ן, וב"ה לא כל צורך נחשב לצרה.   יתכן שחכמים הרחיבו את החובה מדאו' גם לצרכים אחרים, והרי אין לנו הגדרות מדויקות לא למונח צרה של הרמב"ן, ולא לסוג הצרכים שעליהם נאמר "שואל אדם צרכיו בשומע תפלה".

 

  בסידור היעב"ץ נאמר כך: "קיימא לן שואל אדם...   והוא עיקר תפילה דאו'...   ".   יתכן שהרמב"ן הוא מקור דבריו, ומ"מ משמע שזו חובה ולא רשות בלבד.   כמובן אין הכרח לומר שהרמב"ם חולק על הבנה זו, שקיימת חובה לשאול צרכיו.   אולם מכיון שהרמב"ם בהל' תפילה כותב שהנוסח הקיים מקיף את כל הצרכים סביר להניח שאכן לדעתו לא מדובר כאן על חובה.

סיכום

 

  הועלו פה שלוש אפשרויות לגבי מעמד בקשת הצרכים: א.   תוספת ב.   חלק ממטבע התפילה למי שרוצה לבקש צרכיו.   ג.   בקשת צרכים היא חובה לאדם הזקוק.   מפאת קוצר המקום לא אפרט יותר בנושא זה, אך העקרונות הונחו ועל פיהם נוכל להכריע בהלכות השונות בהם נחלקו הפוסקים.   כגון: 1) האם עדיף לבקש בש"ת, או בכל ברכה מעין הברכה.   2) האם מי שהחסיר באחת משאר הברכות יכול להשלים כאן.   3) האם מי ששכח טל ומטר ונמצא בג' אחרונות יחזור לטו"מ או לש"ת, ועוד.

 

  לגבי השאלה עד כמה רצוי להרבות בהוספת בקשת צרכיו, קיימות גישות שונות.   לכאורה נראה שגם שאלה זו תלויה בדיון הקודם, אם רואים זאת כתוספת בעלמא, ובעצם יש כאן שינוי ממטבע התפלה, סביר להגיע למסקנת הב"ח (סי' קי"ט) "ודוקא כשצריך כגון שיש לו חולה בביתו או צריך לפרנסה וכן כשצריך לשאול בעד כל ישראל על כל צרה".   משמע מדבריו שכללית יש להגביל את התוספת למקרה צורך בלבד.

 

  הט"ז (סי' קכ"ב אות ב') כותב וז"ל " ואע"ג דגם ברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש"ת אפ' להוסיף מה דבעי מ"מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך...   וכן מ"ש שואל אדם בש"ת היינו מה שיצטרך לו לפי שעה, אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח אחר מוסיף על תקנת חכמים" גם מדבריו משמע שיש לבקש רק את הנצרך לשעה.   אולם הדגש בדבריו לכאורה אינו על כמות התפילות במסלול זה, אלא על הצורך להימנע מנוסח קבוע של תוספת שיראה כמוסיף על מטבע שקבעו חכמים.

 

  המ"א בס' קי"ט כותב "וטוב לומר חטאתי עויתי פשעתי ולשאול מזונותיו אפי' הוא עשיר" משמע שלא מדובר על צורך מיוחד אלא גם על בקשת צרכים תדירה.   מקורו של המ"א בדברי האר"י ודבריו הובאו על ידי כמה אחרונים ללא עוררין.   גם הח"א המובא במ"ב ס' קכב' כותב "נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו...רק שיהיה מקירות ליבו" וע"ע בספר החסידים ס' קנ"ח.

סוף דבר

 

  כפי שראינו יש בהחלט מקום לומר, שבקשת צרכיו אינה בן חורג אלא חלק מגופה של התפילה.   ענין זה חשוב לענ"ד כדי לחזק את בחינת התחנונים והחידוש שבתפילה, כמובן בלי למעט בצורך בתחנונים גם בשאר חלקי התפילה.   אולי דוקא משום שאין זה מהנוסח הקבוע והמחייב, והאדם מרצונו (בחינת תפילת נדבה) מוסיף בקשות מסוימות, יכולה תוספת זו להיות ביטוי לכך שאינו מתפלל על מנת לצאת יד"ח, אלא חפץ הוא בעמידה לפני ה' ובעבודתו.   כמו כן יש כאן גם ביטוי לאמונתו בכוחה של תפילה, ובכך שהקב"ה אכן שומע תפילה.   הרי אדם הזקוק וחפץ בדבר מסוים, גשמי או רוחני, בין כשמדובר בצרכי רבים או בצורך של יחיד, אם הוא מאמין שאכן תפילה יכולה להשפיע הרי מובן מאליו שעליו לפנות לשומע תפילה.

 

  אשר על כן, בלי להעלים עין מהחשש שענין זה יהפוך גם הוא לדבר שבשיגרה, והצורך למצוא את המינון הנכון, ניתן לענ"ד להמליץ על שימוש תדיר יותר בבקשת הצרכים האישית והעכשוית במסגרת שומע תפילה.   "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו   ב א מ ת.

 

 

הערות:

 

(1)   ואולי כדברי שו"ת הלל אומר ס' מו' "והנה תמוה למה נתקנה ברכה זו...   אלא נראה כיון דקרוצי חומר אנחנו וכמה פעמים לא נוכל לכוון בכל מלה ומלה ונטרדים במחשבות חוץ ע"כ נתקנה ברכת שומע תפלה שבה מתפללין שהקב"ה ישמע כל משאלותינו אף אם אנחנו לא התכונו כראוי...".

 

(2)   כפי שאנו רואים גם בתפילת הדרך ובתפילות אחרות המסתיימות בש"ת.

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1998   ישיבת הר עציון