ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

לחם משנה בשבת ויו"ט

 

הרב בנימין תבורי

 

 

  ביום הששי, בני ישראל "לקטו לחם משנה, שני העומר לאחד".   רש"י עה"ת מפרש "שמצאו כפליים - שני העומר לאחד", אך מוסיף מדרש אגדה ש"לחם משנה" פירושו לחם משונה, נשתנה לשבח בריחו ובטעמו.   כידוע, משה הסביר לעם את טעם הדבר אך ביום השביעי עדיין יצאו מן העם ללקוט אך לא מצאו.   המכילתא מזהה אותם כמחוסרי אמונה שבישראל שלמרות שהיה להם פת בסלם, חפשו אוכל נוסף.   החתם סופר בפירושו לתורה ובשו"ת או"ח סי' מ"ו מעלה אפשרות שבליל שבת בני ישראל אכלו יותר מהרגלם משום שרווחא לבסומי שכיח והלחם היה משונה בטעמו   וריחו.   על כן, בני ישראל חששו שלא ישאר להם מספיק ביום השבת, ולולא שהאוכל היה מתברך במעיהם הם בעצם צדקו.   בכל אופן, לפי המסופר בתורה, כנראה שביום הששי ירדו שני העומר לאחד, וממנו בני ישראל הכינו ד' ככרות לכל אחד.   הם אכלו סעודת יום שישי ונשארו ג' ככרות לסעודות שבת, ואכלו ככר אחד בכל סעודה.   לפי זה די ברור שאמנם היה להם "לחם משנה" לסעודת ליל שבת קודש, ואף לסעודה שבת בבוקר, אך ודאי לא היה להם לחם משנה בסעודה שלישית.

 

  הגמרא במסכת שבת קיז: מביאה כמה דיעות ומנהגים בהלכה זו של לחם משנה.   "אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לבצוע על שני ככרות דכתיב לחם משנה".   לכאורה רב אבא אמר שחייבים לחתוך את שני הככרות, אך רש"י על אתר מפרש "לבצוע היינו לברך ברכת המוציא".   ב'מסורה' חוברת ד' מובא בשם הגר"ח שמכאן מוכח שאין חיוב לאכל את הלחם המשנה, אלא אחד מברך על לחם משנה והשומעים יכולים לאכל מלחם אחר, ומדמה זאת לקידוש היום שהשומעים יוצאים ידי חובת קידוש ואינם טועמים (עי' בתשובות ומנהגות לר""מ שטרנבוך ח"א ס' רנ"ט שהביא מסורת זו ודן בה כדרכו).

 

  הגמרא ממשיכה במימרת רב אשי שמעיד על רב כהנא שנקט שני ככרות ובצע אחד (כאן בודאי בצע=חתך).   בגמרא יש נימוק לכך, "שהרי לקטו כתיב" דהיינו שבני ישראל במדבר לא אכלו לחם משנה כל סעודה, שהרי לא נשאר   להם מספיק לכך, אלא אספו לחם משנה וכך עלינו לנהוג.   אחר כך כתוב בגמרא מימרא שלישית: "רב זירא הוה בצע אכולה שירותיה".   רש"י מפרש שהיה חותך פרוסה גדולה שתספיק לכל הסעודה וזה ביטוי לחיבת סעודת שבת, והגמרא ממשיכה לבאר למה אין כאן בעיה ש"מיחזי כרעבתנותא".

 

  הסיכום של הסוגיא לפי רש"י הוא שיש כאן רק שיטה אחת כמה חלות לחתוך: בודאי חותכים רק אחת - אלא יש דיעה לחתוך פרוסה גדולה במיוחד.

 

  הרשב"א בחידושיו על אתר מפרש את דעת רב זירא ("אכולה שירותיה") במובן אחר: רב זירא בצע (חתך) על כל הככרות (עי' מאמרו של אחי, הרב יוסף תבורי "לסוגיית לחם משנה בשבת" שהופיע בקובץ זכרון לרב שמעון כץ, הדן בנוסח הטקסט והתרגום של המילה שירותא.   הוא אף עוסק בזיהוי החכמים הנזכרים ובמוצא המנהג) ויש לדייק בדבריו האם התכוון שיחתוך שני לחמים או כל הככרות שלפניו.   יש מנהג מהאר"י שיש לבצוע על י"ב חלות בשבת, ומסופר על הגר"א במעשה רב ס' קכ"ג, שפעם הביאו לו י"ב חלות לסעודת שבת והוא בצע את כולן.   הגר"א בביאורו לאו"ח ס' רע"ד קבע שהעיקר כפירוש הרשב"א שיש לבצוע את כל הככרות וכנראה הבין שה'כל' מתפרש ככולם שלפניו, ולאו דוקא שני ככרות, ואף פסק כרב זירא.   אמנם מובא בשו"ת הרשב"א א' סי' תק"ל פירוש שרבא (אצלנו בגמרא מובא בשם רב זירא) בצע אכולה שירותא, משום שאפילו הבציעה צריכה להיות פי שניים משאר ימות החול, ומביא שם את המכילתא שכל מילי דשבת כפול, שני כבשים, זכור ושמור וכו'.   כנראה שהוא לא חשב לבצוע על כל הככרות, אלא רק על שניים מהם.   הוא עוד קובע שהטוב לעשות כרב הונא שחתך רק אחד בגלל שזה בעצם מזכיר לנו את המנהג במדבר, שחתכו אחד והשאירו אחד למחרת.

 

  לסיכום דעת הרשב"א, ישנן בודאי ב' שיטות (אולי אפילו ג') כמה ככרות לחתוך.   רב הונא קבע לחתוך אחד, רב זירא (רבא לפי השו"ת) אמר לחתוך שניים   (כולם לדעת הגר"א וכך אפשר להבין מתוך חידושי הרשב"א) ואולי דעת רב כהנא היא לחתוך שניים דוקא (בניגוד לדעת רש"י ברב כהנא ואליביה דגר"א יוכל להיות שיטה שלישית) הגר"א פסק כרב זירא ואילו בשו"ת הרשב"א נפסק כדעת רב הונא.

 

  שיטתו של רב זירא נראית לכאורה תמוהה, איך אפשר להציע לנו לחתוך את שני הככרות בליל שבת, הרי ברור שלא כך עשו בני ישראל במדבר?   ועוד יש להבין פסק המחבר בסימן רצ"א שצריכים לבצוע על ב' ככרות גם בסעודה שלישית.   אמנם הטור אומר (בהסתמכו על ראשונים רבים ע"ש) שצריכים רק ככר אחד כדמצינו במדבר, אך המחבר מחמיר יותר ממה שהיה נהוג במדבר.   הרמ"א אף מציין דברי האבודרהם שאם אוכלים יותר מג' סעודות, צריכים ב' ככרות לכל סעודה, ובודאי זה אינו מבוסס על מנהג ישראל במדבר.

 

  ונראה לבאר את יסוד הדין של לחם משנה בשתי דרכים.   יש אמנם דיון אם דין זה הוא דאורייתא או דרבנן.   ערוך השלחן ריש סימן רע"ד סובר שהוא דין תורה ממש ולא אסמכתא, ואילו המג"א ס' תרי"ח סק"י סובר שהוא דרבנן (עי' שו"ת חת"ס הנ"ל ובברכי יוסף או"ח ס' תרע"ח ועוד שדנו בזה).   מחד, ניתן להסביר שהדין (מה"ת או מדרבנן) הוא לנהוג זכר למן שהיה במדבר, אך מאידך, יש להבין שהחיוב יסודו בזה שהלחם של שבת צריך להיות משנה (כך משמע מערוך השלחן שם) וכנראה שזה מבוסס על האמור שכל עסק השבת הוא כפול וכדלעיל.   אם נקבל את הצד הראשון, בודאי צריכים לחתוך רק חלה אחת ואין חיוב של לחם משנה בסעודה שלישית כדעת הטור.   אך אם נפרש שכל עניניו של שבת הם כפולים, אין אנו צריכים להתאים את עצמנו למה שהיה במדבר ושייך לחייב אותנו לבצוע על שני (או כל) הככרות ואף לחייב לחם משנה בסעודה שלישית (יש לבעל הדין לחלוק ולומר שאפילו לפי ההנחה הראשונה שזהו "רק" זכר למן, חייבו לחם משנה גם בסעודה שלישית משום שגם בזה יש זכר למן וקבעו כל סעודה באנפי נפשה, וכך דעת הריטב"א בשבת קיז:).

 

  ולפי"ז יש לדון בשאלה אם יש חיוב לחם משנה אף ביום טוב.   אם המחייב של לחם משנה זה המושג של כפילות שנאמר בשבת, סביר להניח שאין חיוב כזה ביום טוב, אך אם המחייב זה המן, לכאורה זה תלוי בשאלה האם המן ירד ביו"ט (עי' ביצה ב: תוד"ה והיה ביום הששי שהביא מדרשים חלוקים בשאלה זו).   הריטב"א (שם), אורחות חיים הל' יו"ט ס' ב', הרי"ף שם והשו"ע ס' תקכ"ט סע' א' פסקו שיש חיוב לחם משנה גם ביו"ט.   הראשונים נימקו את זה בכך שהם סבורים שהמן לא ירד ביו"ט גם כן (השו"ע סתם ולא פירש אך המשנה ברורה שם פירש כנ"ל).   לעומתם, בעל ערוך השלחן קודם כל דן בשאלה אם בכלל יש חיוב פת ביו"ט ונוטה להגיד שיוצאים במזונות.   בסעיף ד' הוא פוסק שמצוה ללוש פת בעיו"ט וחייב לבצוע על ב' ככרות.   יתכן שהוא סובר שהחיוב בשבת הוא מן התורה בגלל כפילות השבת כדאמרן לעיל, ואילו ביו"ט יש חיוב דרבנן אך שונה משבת.   ועוד יתכן שחשב שבשבת יש שתי הלכות: א' משום כפילות השבת וב' משום זכר למן, והחיוב השני ישנו גם ביו"ט.   כמובן, אם נפסוק כדיעה שמן ירד ביו"ט, לכאורה היינו נפטרים מהחיוב של לחם משנה ביו"ט אך לא מצאתי עדיין ראשון שיסבור כך.

 

  לאור הנ"ל יש לדון בחיוב נשים בלחם משנה.   הדין הזה אינו מפורש בשו"ע לענין לחם משנה, אבל המחבר פוסק שנשים חייבות בשלש סעודות בשבת (סוף סימן רצ"א).   הראשונים הביאו שני מקורות לחיוב נשים בלחם משנה.   ר"ת (מובא בשו"ת מהר"מ מרוטנבורג פראג ס' תע"ג) מחייב נשים משום "שאף הן היום באותו הנס".   בודאי שר"ת הבין כצד הראשון שהחיוב הבסיסי הוא זכר למן.   אם ר"ת סובר שחיוב זה הוא מה"ת, הוא מחדש ש"אף הן היו באותו הנס" מתייחס אף לדיני תורה (ועי' מגילה ד.   תד"ה שאף הן היו, והשווה לפסחים קח: תד"ה היו באותו הנס ובשו"ת חת"ס או"ח ס' קפ"ה ואכ"מ), אך ייתכן שסובר שכל החיוב אינו אלא דרבנן.

 

  הר"ן גם מצטט את ר"ת הנ"ל, אך מוסיף (שבת מד.   בדפי הרי"ף): "ואין צורך, שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין".   וייתכן לפרש שהוא סבור שדין לחם משנה אינו מבוסס על נס המן אלא הוא דין של כפילות השבת, אך גם בזה נשים חייבות.   מעניין לציין שהמשנה ברורה ס' רצ"א סע' א' כותב: וגם הנשים מחוייבות בלחם משנה שהיו ג"כ בנס המן", ואילו ערוך השלחן (ס'רע"ד סע' ד') כותב: "גם נשים חייבות לבצוע על ב' ככרות דכל מילי דשבת שוות נשים לאנשים", ולפי הנ"ל הם הולכים בזה לשיטותיהם וק"ל.

 

  אמנם לא מצאתי שיטה שתפטור את הנשים מלחם משנה, אבל אם נגיד שלחם משנה הוא דין תורה, יתכן שנשים אינן חייבות משום "אף הן היו באותו הנס"; זאת על פי מה ששמעתי ממו"ר הרב סולובייצ'יק זצ"ל בשם אביו, שיש חילוק בין מצוה שיסוד חיובה הוא זכר לנס ובין מצוה שמטרתה לפרסם את הנס (עי' 'מסורה' ב' עמ' י'), ואם לחם משנה הוא זכר לנס ואינו פרסום הנס, תהיינה הנשים פטורות (ואפילו אם לחם משנה הוא דרבנן, עדיין ניתן לפטור נשים מטעם זה).   אם נחלוק על הר"ן ונגיד שלא לכל דבר הושוו אנשים לנשים בקשר לדיני שבת (ע' כפות תמרים סוכה לח:) נשים תהיינה פטורות לשני הטעמים.

 

  לא מצאתי דיון מפורש אם נשים חייבות בלחם משנה אף ביו"ט, ומסתבר שלפי ר"ת הן בודאי חייבות (אם המן לא ירד ביו"ט) ואילו לר"ן יש ספק בדבר.   גדולה מזאת מצאנו בשו"ת רעק"א סי' א', שנשים אינן חייבות כלל במצוות עשה של יו"ט ומותר להן לצום ביו"ט, וממילא פטורות מלחם משנה (שמעתי ממו"ר ששיטת רעק"א קשה מאוד לאור שיטת הר"מ בהלכות יו"ט פרקו' הל' טז, המשווה שבת ליו"ט בענין כבוד ועונג אך אכ"מ).

 

  לסיכום: ראינו שיש מחלוקת אם חיוב לחם משנה הוא מה"ת או דרבנן.   ראינו שני נימוקים לחיוב הזה ויתכן שיש הבדלים בין הנימוקים לענין כמה ככרות לחתוך, האם יש חיוב לחם משנה בסעודה שלישית, האם נשים חייבות בלחם משנה בשבת והאם יש דין לחם משנה אף ביום טוב.

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1998   ישיבת הר עציון