ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

ברכת הבנים

 

הרב י"צ רימון

 

 

המנהג והבעיה שבו

 

"וירא ישראל את בני יוסף... ויאמר קחם נא אלי ואברכם..."   (בראשית מ"ח, ח-ט).

 

  נהוג בקהילות רבות שהאב מברך את ילדיו בליל שבת, כפי שבירך יעקב את אפרים ומנשה. נוסח הברכה המקובל הוא:

 

"ישימך א-להים כאפרים וכמנשה [ולבת "ישימך א-להים כשרה, רבקה, רחל ולאה"]

יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".   (במדבר ו',כד-כו)

 

  השימוש בנוסח ברכת כהנים, מקובל פעמים רבות גם בברכת רב לתלמידו וכו'. ויש לדון בדבר זה - האם מותר לישראל לברך ברכת כהנים?

 

  הגמרא בכתובות כד: דנה בעניין "מעלין מכהונה ליוחסין" [כהן הנושא כפיו, האם הוא בחזקת כהונה גם לענין יוחסין). בתוך דבריה אומרת הגמרא, שאף למי שסבור שמעלין מתרומה ליוחסין, יש מקום להסתפק לעניין נשיאת כפיים כי:

 

"הני מילי תרומה שעוון מיתה היא, אבל נשיאת כפיים דאיסור עשה - לא".

 

  (ולכן ייתכן שלא יעלו מנשיאת כפיים ליוחסין, כי האיסור לישא כפיים הוא רק עשה, ואין זה בירור טוב כל-כך כמו כהן האוכל תרומה, שזהו עוון מיתה).

ומבאר רש"י:

 

"דאיסור עשה - 'כה תברכו' - אתם ולא זרים. ולאו הבא מכלל עשה - עשה".

 

  על פי זה כתב התורה תמימה:

 

"ויש להעיר על מה סמכו העולם לברך איש את אחיו בנשיאות כפיים על ראש המתברך, כמו שנוהגין בברכות חתנים וכדומה, אחרי כי כמבואר הוי סדר ברכה זו מיוחדת רק לכהנים, ולזרים יש בזה איסור עשה...

 

  ואני שמעתי מאיש אמונים, שהגר"א מוילנא ברך את הג"מ רי"ח לנדא מו"ץ דווילנא (1) בשעת חופתו, והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה. והשיב: כי לא מצינו ברכה בשתי ידיים רק לכהנים במקדש.

 

  וזולת זה, לא ראיתי ולא שמעתי מי שיעיר בזה, והיא הערה נפלאה..."

 

  (במדבר, נשא, אות קלא).

 

  ננסה לדון בעניין זה, ולברר האם יש מקום למנהג העולם, לברך בברכת כהנים.

 

  הגמ' בשבת קיח: מספרת על הנהגותיו של ר' יוסי, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. הגמ' מספרת על צניעותו, על תפילותיו, וכן:

 

"ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן. אם אומרים לי חבירי 'עלה לדוכן' אני עולה!".  

 

  לכאורה דבר זה תמוה, הלא מבואר בגמרא בכתובות (כד:) שיש איסור עשה בזר הנושא כפיו. הקושיה מחריפה בקוראנו את התוס' שם (קיח:, ד"ה אילו):

 

"לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה, שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל".

 

  דברי התוס' תמוהים, הרי כאמור, בכתובות (כד:) מפורש שזר העולה לדוכן, עובר בעשה.

 

  ניתן להעלות כמה תירוצים ליישוב הסתירה -

 

א.   דרכי משה [או"ח קכ"ח, א] - יש איסור עשה כאשר עולה לבדו. אולם, כאשר עולה עם כהן אחר, אין בכך איסור.

 

  בטעם הדבר: בפשטות יש איסור רק כאשר ישראל מנסה לברך באופן שהוא מצווה אצל הכהנים (שהרי לברך סתם, ברור שמותר לכל אחד). על פי זה כתב החתם סופר (כד: ד"ה אמנם) קי"ל שהחיוב לכהן לברך הוא רק כאשר קוראים לו לעלות, אבל אם לא קראו לו, אינו עולה לברך. לכן, אם יש כהנים אחרים הרי שניתן לראות את קריאתו של החזן כמופנית אל 'הכהנים', וא"כניתן לומר שלא קראו לו. אולם, אם הוא הכהן היחיד, הרי שבהכרח קראו לו. ולכן הוא עובר רק אז על האיסור (2).

 

ב.   מגן אברהם (קכ"ח, ס"ק א) - האיסור שהגמ' בכתובות מדברת עליו, הוא איסור של ברכה לבטלה. ולפי זה, ייתכן שכהן כזה, לא יברך אלא יצא ידי חובה על ידי הכהנים האחרים. ואם כן, כאשר ר' יוסי אמר שהיה עולה לדוכן, הרי שלא היה מברך, אלא רק נושא את כפיו (וכבר הקדימו בעל האשכול הלכות ברכת כהנים, סימן טו, שהוסיף שר' יוסי לא היה אפילו נושאאת כפיו, אלא רק עומד על הדוכן).

 

 

דין ברכה לבטלה

 

  נבחן את תירוצו של המג"א: הגמ' בברכות לג. אומרת:

 

'כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום 'לא תשא'".

 

  הגמ' בתמורה ד. אומרת, שהמוציא שם שמים לבטלה, עובר באיסור עשה של 'את ה' א-לקיך תירא'.

 

  לכאורה משני המקורות הנ"ל עולה כי יש איסור תורה בברכה לבטלה. אולם, התוס' במסכת ראש השנה (לג.) כתבו אחרת. הם דנים בברכה לנשים על מצוות עשה שהזמן גרמא. ובמסגרת דבריהם, הם מבררים האם יש חשש לאיסור תורה בברכה שאינה צריכה. לדעתם, אין בכך איסור תורה. הפסוק 'לא תשא' שהביאה הגמ' בברכות הוא רק אסמכתא. הפסוק 'את ה' א-לקיך תירא' הואבאמת מן התורה, אך הוא מתייחס רק לאדם שהוציא את שם ה' ללא ברכה. הוצאת שם ה' בתוך ברכה, גם אם זו ברכה לבטלה, אין בה איסור תורה, אלא איסור דרבנן.

 

  לפי דברי התוס' אין מקום כמובן לתירוצו של המגן אברהם. נעבור כעת לדברי הרמב"ם (ברכות, פ"א הט"ו):

 

"כל המברך ברכה שאינה צריכה - הרי זה נושא שם שמיים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא, ואסור לענות אחריו אמן".

 

  מן הרמב"ם עולה שאכן יש איסור תורה בברכה לבטלה. האם בכך יש מקור למגן אברהם? לכאורה לא. שהרי הגמ' בכתובות מדברת על 'איסור עשה', ואילו הרמב"ם מדבר על 'לא תעשה' (נושא שם שמיים לשוא - 'לא תשא').

 

  ייתכן, שהר"י ( אליבא דהמג"א) סבור כדעתם של בעלי התוס' שאין איסור תורה של 'לא תשא' כאשר אומר "ברוך אתה ה'", שהרי במלים אלו בלבד יש שבח לקב"ה. אך ננסה לחדד קצת את דברי התוס'. התוס' סבורים שכאשר אומר את שם ה' ללא ברכה יש כאן איסור של 'את ה' א-לקיך תירא'. אם אומר ברכה אין כאן איסור תורה כלל. מדוע?

 

  אם אדם אומר ברכה, הרי שיש כאן משפט אמיתי, הגיוני, ומשפט של שבח כשלעצמו. כגון 'שהכל נהיה בדברו' - אף אם לא שתה מים, בירך את ה' בברכה יפה ואמיתית. או 'ברוך... בורא פרי העץ', וכדו'. לכן:

 

  לא עבר על לא תשא, כי אמר 'ברוך אתה ה'' ואם כן, יש משמעות למלת "ה'" שהוציא מפיו.

 

  לא עבר על 'את ה' א-לקיך תירא', כיוון שבירך את הקב"ה בדבר יפה ואמיתי. ולכן עבר רק על תקנת חכמים, כי 'ברכות' זהו דבר שנמסר לחכמים, וזהו כלי שרק הם משתמשים בו, ואין לחרוג מן הכללים שלהם בברכות.

 

  כעת ננסה לראות מה הדין בברכת כהנים: תחילתה של הברכה: 'ברוך אתה ה'' - שזהו משפט בעל משמעות, ואם כן לא עבר ב'לא תשא'. כעת נראה את המשכה: 'אשר קידשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'. האם יש כאן משפט אמיתי ונכון כשלעצמו? ברור שלא. יש כאן שקר! אדם זה לא צווה לברך את עם ישראל. לכן כיוון שיש שקר בברכתו את ה',הרי שיש כאן זלזול כלפי שמיא, ועובר ב'את ה' א-לקיך תירא'. [מעין תירוץ זה, בחתם סופר אצלנו].

 

 

הפסד ברכה

 

ג.   בעל ההפלאה (כתובות כה., ד"ה "ברש"י ד"ה דאיסור עשה") יישב את הר"י בדרך אחרת.

 

  בספר חרדים (פ"ד, יח) כתב, שכאשר ישראל מכוונים לקבל את הברכה מן הכהנים, הרי שגם ישראל מקיימים בכך מצווה.

 

  הגמ' בסוטה לח. אומרת:

 

"כה תברכו - פנים כנגד פנים, כאדם האומר לחבירו".

 

  כלומר, שכאשר אדם אינו עומד לפני הכהנים, מפסיד את הברכה.

 

  לפי זה, אומר ההפלאה, אם ישראל נמצא עם הכהנים, הרי שהוא מפסיד את הברכה (שאינו פנים כנגד פנים). ולפי החרדים יש כאן לכאורה ביטול מצוות עשה. ואם כך, כשהגמ' בכתובות אמרה שיש איסור עשה לעלות - אין כוונתה מצד איסור עלייה לזר, שבכך באמת אין איסור כפי שכתב הר"י. אלא, כוונתה שיש בכך ביטול עשה מצד העובדה שאם הוא ישראל, הוא מפסידכעת את ברכת הכהנים.

 

  לפי זה, יוצא הדין בדיוק הפוך מהרמ"א. שהרי הרמ"א כתב שיחד עם עוד כהנים אין בכך איסור, ורק לבדו יש בכך איסור. ואילו לפי ההפלאה - כאשר עולה לבדו אין בכך איסור, שהרי ממילא אין כהנים אחרים שמברכים כעת, ואם כן אין הוא מבטל את ברכת הכהנים. רק כאשר הוא עולה עם עוד כהנים, אז הוא מבטל מעליו את ברכת הכהנים, ורק אז הוא מבטל עשה (3)(וההפלאה כתב חידושו בבחינת "ולולי דברי הרמ"א") (4).

ברכת כהנים במקדש

 

ד.   פני יהושע (כתובות כה, ד"ה "אבל נשיאות כפיים") - הגמ' בסוטה לח. אומרת ש"כה תברכו", מתייחס לבית המקדש, ששם היו הכהנים מברכים את העם בשם המפורש. וייתכן שכל האיסור של 'כה תברכו - ולא זרים' נוהג רק בבית המקדש.

 

  עוד הוסיף הפני יהושע, שייתכן שהאיסור אינו מצד עצם האיסור של זר לברך ככהן, ולא מצד ברכה לבטלה, אלא מצד האיסור להגות שם הוי"ה באותיותיו.

 

  הסיבה שבגללה העדיף הפני יהושע לומר שהבעיה היא מצד הגיית שם הוי"ה: נראה שלפי פירושו הראשון, משתמע שכל ברכת כהנים בזמן הזה היא רק דרבנן (אא"כ נאמר שהברכה היא מן התורה, ורק האיסור של זר לא שייך אלא בביהמ"ק - אך זהו דוחק).

 

  ואכן כך כתב היעב"ץ (מור וקציעה, קכ"ח, נב. ד"ה ומלבד, ונב: ד"ה אמנם), שנשיאות כפיים בזמן הזה היא מדרבנן, ומן התורה אינה נוהגת אלא בבית המקדש על סדר העבודה.

 

  אולם, הפוסקים בד"כ לא קיבלו גישה זו. וכך עולה מן השו"ע (קכ"ח, ב) שפסק (והשו"ע פוסק לימינו):

 

"כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים, אם אינו עולה לדוכן, אע"פ שביטל מצוות עשה אחת הרי זה כעובר בג' עשה ['כה תברכו', 'אמור להם', 'ושמו את שמי' - סוטה לח:] כשקראו 'כהנים', או אם אמרו לו לעלות".

 

  וכך גם עולה מן הספרי (תחילת ראה):

 

"'לשום את שמו שם' ונאמר להלן 'ושמו את שמי' - מה להלן ברכת כהנים, אף כאן ברכת כהנים. אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין? ת"ל 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי'. א"כ למה נאמר 'לשום את שמו לשכנו תדרשו'? לומר: במקדש אתה אומר את השם ככתבו ובגבולין בכינויו".

 

  לדבר זה השלכות מעשיות - כגון באלו מקרים יפסיק הכהן את תפילתו ויעלה לדוכן. הרדב"ז (שו"ת, ח"ד סימן רצ"ג) כתב שאפילו עומד באמצע שמונ"ע, צריך להפסיק לברך ברכת כהנים (אם אין כהן אחר), כי תפילה מדרבנן וברכת כהנים מן התורה (וכן כתב המג"א קכ"ח ס"ק מ', אם אמרו לו לעלות). למעשה, פסק המשנה ברורה, שיעלה רק אם הוא נמצא בדיוק בין 'הטובשמך ולך נאה להודות' ובין 'שים שלום'.

 

  ומכל מקום, זהו הצד הקשה בתרוצו הראשון של הפני יהושע ולכן עדיף התירוץ 'המשופץ', שהבעיה היא בהגיית שם הוי"ה.

 

 

תרוצים נוספים

 

ה.   הב"ח (תחילת קכ"ח) - אין איסור לזר לעלות לדוכן וכו'. האיסור הוא רק אם 'נושא את כפיו' כדרך הכהנים, כפי שכתוב 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם'. וכיוון שנשיאת הכפיים מעכבת, הרי שאם לא נושא כפיו, אין בכך איסור (וכך נהג ר' יוסי, וזו כוונת התוס', שר"י לא ידע מהו האיסור בזר העולה לדוכן [בלא נשיאת כפיים]).

 

ו.   המגן גיבורים (מובא במ"ב, קכ"ח, ס"ק ג) כתב - שרק אם מתכוון לכוונת המצווה יש לו (לזר) איסור, אך אם לא מתכוון למצווה אין בכך איסור. ולפי זה, ר' יוסי, לא התכוון כלל למצווה, אלא רק לעשות דברי חביריו, ולכן לא עבר על איסור.

 

ז.   בית יעקב (לבעל הנתיבות; כתובות כה, ד"ה "בגמ' אבל נשיאות כפיים") - הוא מפרש את הסוגיה אחרת מן הפשט הרגיל, ובכך משווה את הסוגיה לדברי הר"י. ואלו דברי הגמ':

 

"תיבעי למ"ד מעלין [מתרומה ליוחסין] - הני מילי תרומה דעוון מיתה היא, אבל נשיאות כפיים דאיסור עשה - לא, או דלמא לא שנא".

 

  ההסבר הפשוט - בתרומה יש עוון מיתה ולכן יש בירור טוב; בנש"כ זהו רק איסור עשה, ולכן ייתכן שהבירור פחות טוב.

 

  אולם, אפשר להבין אחרת. בתרומה - יכלו חכמים למונעו מלאכול תרומה. וכיוון שלא מנעו אותו חכמים, למרות שיש בכך 'עוון מיתה' זהו סימן שהוא באמת כהן, ולכן יעלוהו ליוחסין. בברכת כהנים, יש מצווה על הכהן לשאת את כפיו, וייתכן שחכמים לא מנעוהו מלעלות לנשיאות כפיים, לא מפני שהיו בטוחים שהוא כהן, אלא מפני שלא רצו להיכנס לספק ביטול מצוותעשה. לכן, אין מעלין מנשיאות כפיים ליוחסין [או דלמא 'לא שנא', שגם לבטל נשיאות כפיים יכלו חכמים, שהרי יש כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה].

 

  לפי זה, ה'איסור עשה' שהגמ' מדברת עליו, אינו איסור עשה של זר הנושא כפיו, אלא ביטול עשה של הכהן שאיננו עולה לדוכן.

 

  הבנה רגילה: חכמים (או הוא עצמו) לא מנעו את ה'כהן המסופק' מלשאת כפיו מפני שזר הנושא כפיו, עובר רק בעשה. הבנת הנתיבות: חכמים לא מנעו את ה'כהן המסופק', מפני שלא רצו לבטל מצוות עשה שהכהן מצווה לברך ברכת כהנים (וברור לדעתו, שלזר אין איסור).

 

 

להלכה

 

להלכה בשו"ע קכ"ח, א - פסק הרמ"א:

 

"אין לזר לישא כפיו אפילו עם כהנים אחרים, בפ"ב דכתובות, דזר עובר בעשה. ותוספות פ' כל כתבי 'לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה' - ואפשר עם כהנים אחרים שרי וצ"ע".

 

  הרמ"א א"כ מסתפק האם מותר לזר לישא כפיו עם כהנים אחרים.

 

  כאמור, בתורה תמימה (נשא, ו', כג, אות קלא) תמה על מנהג העולם לברך איש את אחיו בנשיאות ידיים על ראש המתברך, כמו שנוהגים בברכות חתנים, והרי סדר ברכה זו מיוחד רק לכהנים.

 

  אולם, העולם נוהג להקל בכך, אפילו בשתי ידיים. וכך נוהגים גם בברכת הבנים בליל שבת.

 

  הביאור הלכה (קכ"ח, א, ד"ה דזר) דן בעניין זה. מעלה אפשרות שכיוון שאין זה בתוך התפילה, אין הדבר נחשב לברכת כהנים, אך הוא שולל אותה כי לומר ברכת כהנים בתפילה זהו רק דין דרבנן. הוא נותן טעם אחר להקל בכך, שכיוון שנתקן לומר בתוך התפילה, הרי שמי שאומר מחוץ למסגרת התפילה, כאילו מכוון בפירוש שלא לקיים את המצווה בכך (מעין תרוץ ו'של המגן גיבורים המובא במ"ב).

 

  לאחר עיוננו בסוגיה ניתן להוסיף: שאין כאן נשיאת כפיים ככהנים (כתירוץ ה' - ב"ח), ואין כאן ברכה (כתירוץ ב' - מג"א), ואין כאן ביטול ברכת כהנים מעצמו (כדברי ההפלאה - תירוץ ג'), ואין כאן הגיית שם הוי"ה (תירוץ ד' - פנ"י). וכמובן שהדבר שפיר לפי הסבר הבית יעקב, שאין כל איסור בכך מעיקרא (וכן פסק גם בשו"ת יחוה דעת, ח"ה סימן יד. וכתבשיכול לברך בין ביד אחת בין בשתי ידיים).

 

  לכן נראה שיש מקור רווח למנהג העולם שאב יכול לברך את בניו בברכת כהנים, וכן רב את תלמידיו, וכיוצ"ב.

 

 

הערות:

 

(1)   הלא הוא רבי יחזקאל לנדא, בעל הנודע ביהודה.

 

(2)   אמנם מנהגנו לא לקרוא לכהן יחיד.

 

(3)   בגמ' בסוטה לח: נאמר, שבית כנסת שכולו כהנים, עולים כולם לדוכן ומברכים לאחיהם שבשדות. משמע שהברכה חלה בדיעבד גם כאשר לא מתקיים 'פנים כנגד פנים'. מכאן סבור הדבר אברהם (ח"א, סימן לא, א-ג) שאין הדין של 'פנים כנגד פנים' מהתורה, שאם כך, לא היה מועיל גם בדיעבד.

  אמנם, נראה ליישב את ההפלאה. ייתכן שדין התורה הוא, שאם מראה שאיננו מעוניין בברכה, איננו מתברך. ודבר זה שייך, רק כאשר הוא נוכח במקום, ואיננו עומד כנגד הכהנים.

 

(4)   התוס' בעצמם, בשבת קיח:, כותבים שייתכן שיש איסור ברכה לבטלה, אך הם אינם כותבים שיש בכך איסור עשה, ואינם קושרים זאת לגמ' בכתובות - ועיין לעיל בדעת תוס' בעניין ברכה לבטלה.

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1998   ישיבת הר עציון