ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

בדין עיקר פוטר את הטפל

הרב דני וולף

 

 

חידושו של תרומת הדשן

 

  תרומת הדשן בסימן ל"א (מובא ברמ"א או"ח רי"ב ס"ק א') מחדש שדין עיקר פוטר את הטפל נאמר רק אם הטפל נאכל עם העיקר או לאחריו, אבל אם הטפל קודם מברכים על הטפל "שהכל", אפילו אם הטפל הוא פירות. רבו האחרונים שחלקו עליו (עי' ב"י, מ"א והגר"א), המשנה ברורה לא דחה את דברי תרומת הדשן לגמרי, אבל פסק שעדיף לא לאכול טפל לפני עיקר (ס"ק י').דברי תרומת הדשן מחודשים וטעונים בירור.

 

  תרומת הדשן כנראה חילק בין שני המחייבים בברכת הנהנין: מצות ברכת הנהנין והמתיר שבה. לגבי המצוה, טפל איננו מחוייב כלל בברכה, וחז"ל תיקנו ברכה רק על העיקר, אבל כיון שכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל, יש גם חיוב ברכה על הטפל, ולכן מספיקה ברכת "שהכל".

 

הטפל כמחייב עצמאי

 

  ה"כל-בו" בהלכות ברכות (ומצוטט בבית יוסף שם) הסתפק בברכה אחרונה כשז' מינים הוי טפל לפירות אחרים. הבית יוסף דחה את הספק מכל וכל ופסק שעיקר פוטר את הטפל בין בברכה ראשונה ובין בברכה אחרונה. ה"כל בו" כנראה סבור שעיקר פוטר את הטפל דוקא ברמת פירוט הברכה, כלומר ברכת הפירות פוטרת "שהכל" כיון ששניהם באותה רמת חיוב, אלא שברכת הפירותשונה מ"שהכל" וכאן העיקר קובע. אבל מעין שלש, שהיא ברכה חשובה יותר מברכת "בורא נפשות", ה"כל בו" תוהה האם "בורא נפשות" יכול לפטור "מעין שלש". אם טפל אינו מחייב ברכה בכלל, מה איכפת לן מהי רמת החשיבות של ברכת העיקר?

 

  צריך בירור בדין עיקר פוטר את הטפל. האם הטפל כלל אינו מחויב בברכה, כלומר חכמים קבעו אכילה לפי העיקר והטפל פטור לגמרי, או שהטפל חייב בברכה, אלא שהעיקר פוטר אותו. עי' בתוס' ברכות מד. ד"ה "האוכלו" שהעיקר פוטר את הטפל דוקא אם בשעת הברכה היה בדעתו לאכול גם את הטפל. כלומר מי שברך על תה ורק אח"כ החליט להוסיף סוכר, הרי הוא חייבברכה נוספת על הסוכר (כך נפסק במשנה ברורה שם ס"ק ד'). לכאורה תוס' סבור שאכילת הטפל מוגדרת בפני עצמה כאכילה המחייבת ברכה, אלא שברכת העיקר פוטרתה.

 

  יתכן שיהיו נפקא מינות אחרות בדין צירוף הטפל להשלים שיעור לברכה אחרונה. בשו"ע סימן ר"ח (עי' שם במ"ב ס"ק מ"ח) משמע שאם עירב שאר מיני קמח (לא מחמשת מיני דגן) עם קמח מחמשת מיני דגן, אינו מברך ברכת המזון או מעין שלש אלא אם כן אכל כשיעור דגן בכדי אכילת פרס. לגישה זו, קשה להגיע לשיעור כזית בעוגות רבות כיון שרבו בהן שומן ותבליניםרבים ואין הם מצטרפים לשיעור כזית. ה"מנחת שלמה" (סעיף צ"א אות ד') טוען שיש שוני בין עוגות גבינה שהגבינה עומדת ניכרת בפני עצמה לבין עוגות אחרות שבהן הסוכר והתבלין מעורבים עם הבצק. כשהטפל ניכר, אין הוא מצטרף לשיעור כזית, מה שאין כן במקרה השני, שבו התבלינים מצטרפים לשיעור כזית. כנראה ר' שלמה זלמן מחלק בין שני סוגים של עיקרוטפל:

 

1.   כשכל אחד ניכר בפני עצמו, שאז הטפל נפטר ע"י ברכה על העיקר, אבל נחשב ליחידה עצמאית לענין ברכה אחרונה.

2.   כשהטפל מעורב, שאז הדין נאמר שיש כאן אוכל אחד המחייב רק ברכה אחת, וברכתו נקבעת לפי העיקר.

 

  ה"משנה ברורה" (שם, ס"ק מ"ח) כתב שנהגו לצרף הכל לברכה אחרונה, כמו דעת ה"מנחת שלמה", אבל כתב שטוב להחמיר ולאכול כזית דגן. הרה"ג ר"מ פיינשטיין ז"ל (או"ח חלק א' תשובות ע"א) כתב שאין לסמוך על מנהג זה ולא לברך מעין שלש אלא אם יש כזית דגן.

 

הלכה למעשה

 

  נראה לי, לפי הגישות הללו, להעלות פתרון מסוים לבעית עיקר וטפל. הגדרת עיקר וטפל הינה בעייתית (עיין תוס' ברכות לו: ד"ה "כל", שאסר לאכול קלייריט"ש מחוץ לסעודה כיון שלא ברור לו מה עיקר ומה טפל. ואם ראשונים התקשו, אנו לא כ"ש), ומתעוררת הן לגבי דברים הבאים בתוך הסעודה כמו מנות אחרונות למיניהן, והן לגבי מאכלים אחרים, כמו מרקעם אטריות, ואין כאן מקום להאריך בזה.

 

  אולי יש מקום להציע לברך על העיקר בכוונה לא לפטור את הטפל. אם מדובר בטפל שכלל איננו מחייב ברכה עצמאית, לכאורה כוונה כזו לא תועיל, אבל אם מדובר בטפל שניכר בפני עצמו, לכאורה כוונה לא לפטור מאכל שווה לשיטת התוס', שצריכים להתכוון לאכול הטפל בשעת הברכה. עוד עי' בסי' ר"ו ס"ק ה' לגבי מינים עם ברכות שוות, מתי מסתפקים בברכה אחתומתי חייבים לברך שוב.

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1998   ישיבת הר עציון