מצות שופר / הרב דניאל שרייבר

 

הקדמה

 

1. מקור מצות שופר

 

במצות תקיעת שופר ישנה מערכת ענפה של דינים. נשאלת השאלה מהיכן נובעת מערכת זו?   הגמ' ר"ה לג: לומדת מצות שופר מן הפסוק )במדבר כ"ט,א): "יום תרועה יהיה לכם"   ותרועה זו בשופר, משום שנאמר )ויקרא כ"ה,ט): "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי". ואע"פ שפסוק זה נאמר לענין תקיעת שופר ביום הכיפורים בשנת היובל, מ"מ דרשו חז"ל מ'בחודש השביעי' שיהיו כל תרועות של חודש השביעי )תשרי( זה כזה.

עוד לומדת שם הגמ' שכל תרועה צריך שתהיה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה, שנאמר (ויקרא, שם):"והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר." ו'העברה' זו משמע העברת קול אחד ארוך, שהוא התקיעה. מכאן, צריך לתקוע בר"ה וביוה"כ בשנת היובל תר"ת, דהיינו 'תקיעה, תרועה, תקיעה,' שיש לשון 'העברה' לפני התרועה ואחרי התרועה בפסוק.

 

עוד דרשו חז"ל בגמ' ר"ה לד. שצריך לתקוע שלש פעמים תר"ת, משום שנאמר 'תרועה' שלש פעמים בתורה: שתי פעמים גבי ר"ה ­ ויקרא כ"ג,כד: "בחדש השביעי... זכרון תרועה-" ובמדבר כ"ט,א: 'יום תרועה'; ולגבי יוה"כ בשנת היובל ­ פעם אחת )ויקרא כ"ה,ט:( והעברת שופר תרועה בחודש השביעי." ומגזירה שוה 'שביעי שביעי' למדו חז"ל ליתן את האמור של זה בזה, ומכאן שצריך לתקוע שלש פעמים 'תרועה' בר"ה וביוה"כ בשנת היובל. ומשום שבכל תרועה צריך לתקוע תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה כנ"ל, הרי כאן שלש פעמים תר"ת[1].

נחלקו שם האמוראים בכמה פעמים צריכים לתקוע תר"ת מה"ת: פעם אחת תר"ת, והשתי פעמים תר"ת הם רק מדרבנן,או שתי פעמים תר"ת, והפעם שלישית היא רק מדרבנן,או שצריך לתקוע מה"ת שלש פעמים תר"ת. הרמב"ם )הל' שופר ג,א( פוסק שצריך לתקוע תר"ת שלש פעמים, מה"ת, וכן פוסק הטור ושו"ע )או"ח תק"צ,א.( היוצא מדברינו הוא שמה"ת יש לתקוע רק תשעה קולות, דהיינו שלש פעמים תר"ת.  

 

2.שלשים קולות  

א"כ, האיך מגיעים לתקיעת שלשים קולות של ג' פעמים תשר"ת, תש"ת, תר"ת? הרמב"ם )בהל' שופר ג,ב( כותב: 'תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה לפי אורך השנים ורוב הגלות, ואין אנו יודעים היאך היא, אם היא היללה שמייללין הנשים ביניהן בעת שמייבבין )הנקרא ילולי יליל, דהיינו התרועה שלנו-( או האנחה כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג לבו מדבר גדול )הנקרא גנוחי גנח, דהיינו השברים שלנו-( או שניהם כאחד, האנחה והיללא שדרכה לבא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג מתאנח תחלה ואחר כך מילל) השברים­תרועה שלנו( [2].

 

הגמ' ר"ה לד. אומרת שמפני הספק אתקין ר' אבהו בקיסרי ג' פעמים תשר"ת, ג' פעמים תש"ת, וג' פעמים תר"ת, שהוא סה"כ שלשים תקיעות, כדי לצאת החיוב מה"ת לכו"ע.   כנראה שלרמב"ם שם הספק היה ספק גמור, ואה"נ רק אחד מהם כשר, ואילו השאר פסולים. אולם, לר' האי גאון )שם בר"ן י. בדפי הרי"ף, וברא"ש ד, י( כולם כשרים מה"ת, אחד תשר"ת, אחד תש"ת, ואחד תר"ת. וא"כ, למה ר' אבהו תיקן שלשים קולות? אומר ר' האי גאון, כדי 'שלא יראה התורה כשתי תורות' מתוך המנהגים השונים[3].  

אלא שקשה, למה צריכים לתקוע שלשים קולות כדי לצאת לכו"ע,לכאורה תקיעת תשר"ת, ג' פעמים יוצא את כל השיטות, שיש בו גם את השברים וגם את התרועה? כך שואלת הגמ' ר"ה לד., ומתרצת שא"א לסמוך על התשר"ת לבד משום חשש הפסק בשברים או בתרועה לבין הקולות הכשרים, כיון שאפשר שאחד מהם, או השברים או התרועה, פסול ויהיה קול פסול שמפסיק בין הקולות הכשרים. אולם, גם זה קשה שהגמ' ר"ה )לד:( וסוכה )נג:­נד. ( אומרת שלפי רבנן 'שמע ט' תקיעות בט' שעות ­ יצא,' דלא כר' יהודה )סוכה שם( הסובר שלא יצא. כנראה, לפי הגמ' אין פסול בהפסק בין התקיעות!?

נחלקו הראשונים בפתרון לבעיא זו. ר"ת )הובא בר"ן בר"ה, י: בדפי הרי"ף( מסביר שאה"נ, מעיקר הדין אין הפסק בין התקיעות פוסל, וכן אפשר לצאת את כל שיטות בתקיעת תשר"ת ג' פעמים. אבל מכיון שר' אבהו רצה לצאת ידי כל הספיקות, אנחנו חוששים גם לשיטת ר' יהודה הסובר שאסור להפסיק בין תקיעה לתרועה. אולם, הרמב"ן )שם בר"ן( חולק וסובר שמעיקר הדין הפסק בין התקיעה לתרועה בקול פסול ודאי פוסל, והפירוש של הגמ' הפוסקת שאין בעית הפסק הוא שאין הפסק של זמן פוסל“,[4] אבל אה"נ הפסק בקול פסול, פוסל [5].

 

  3. שישים קולות ­ תקיעות דמיושב ודמעומד

כעת מובן מדוע יש ל' קולות, אבל מהו הטעם לתקוע שישים קולות ­ שלשים תקיעות בשחרית“[6] ושלשים תקיעות בתפילת מוסף“?“[7] הגמ' ר"ה )טז. ­טז:( אומרת שכך תיקנו

חז"ל“[8] כדי לערבב את השטן: "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב את השטן." לכן, תיקנו חז"ל לתקוע שלשים קולות אחרי קריאת התורה )הנקרא תקיעות דמיושב למרות שהמנהג הוא לעמוד, שמעיקר הדין אפשר לשבת בתקיעות אלו(, ושלשים קולות בתפילת מוסף )הנקרא תקיעות דמעומד, משום שחייבים לעמוד בתפילה.(

איזה מהן עיקר ­ ז"א מהן התקיעות שיוצאים בהן י"ח מן התורה ובאלו החיוב רק מדרבנן כדי לערבב את השטן ­ התקיעות דמיושב או התקיעות דמעומד? נחלקו הראשונים: י"א“[9] שהתקיעות דמיושב הן עיקר,וי"א[10]“ שהתקיעות דמעומד הן עיקר[11]“. למאי נ"מ? א( באיזה

תקיעות ש להקפיד לצאת כל השיטות, וב( איזה תקיעות צריכים כונה לצאת ידי חובתו.

4. מאה קולות  

 

מהו המקור למנהג שלנו לתקוע מאה קולות? ראשונים“[12] מביאים שהוא נתקן 'כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא' לבטל את כחם. ויש שני מנהגים איך להגיע למספר זה: כו"ע מסכימים שתיוקעים ל' קולות בשחרית אחרי קריאת התורה, אלא שי"א“[13] לתקוע עוד ל' קולות בתפילה בלחש של מוסף, ולתקוע עוד ל' בתוך חזרת הש"ץ דמוסף, ועוד י' אחרי התפילה,וי"א[14]“ לתקוע עוד ל' רק בתוך החזרת הש"ץ דמוסף ולא בתפילה בלחש, וצריכים להשלים מ' קולות אחרי התפילה.

 

5. תקיעות דמעומד

בתקיעות דמעומד נחלקו הראשונים בסדר התקיעות:

 

א. לרמב"ם )הל' שופר ג,י), רי"ף )ר"ה י: בדפי הרי"ף), ורז"ה )שם יא. בדפי הרי"ף( תוקעין תשר"ת למלכויות, תש"ת לזכרונות, ותר"ת לשופרות, וכן פוסק שו"ע )או"ח תקצ"ב,א.( וקשה, שלכאורה יש בו תרתי דסתרי, שממ"נ שנים אינם כשרים, וכנ"ל? לפי ר' האי גאון )הובא בר"ן שם( שכולם כשרים, אין שום בעיא, אך לפי הרמב"ם שיש כאן ספק גמור, מהו? אפשר לתרץ כפי הרמב"ן )בר"ה טז. במלחמות ה'( וריטב"א )ר"ה לד. ד"ה ונשאל( שאין התקיעות אלו מדין מצות תקיעת שופר, אלא מדין תפילה ועת צרה, ולתקיעה כזו אפשר להסתפק אפילו בתרועה בעלמא שאינה תרועה האמורה בתורה.

ב.   לר"ת )תוס' ר"ה לג:, ד"ה שיעור( יש לתקוע רק תשר"ת במלכיות, זכרונות, ושופרות. וזהו לשיטתו שמעיקר הדין אין בעית הפסק בתקיעת תשר"ת. וכן פוסק הרמ"א )תקצ"ב,א)

ג.   השל"ה )עמ' רי"ז( כותב בשם האריז"ל שיש לתקוע תשר"ת, תש"ת, ותר"ת לכל ברכה וברכה, ובזה ודאי יוצאים לכל הדעות. וכן המנהג עכשיו בהרבה מקומות.