!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

 ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

שיטות רש"י והרמב"ם בדין "בכדי שיעשו"

 

הרב ברוך גיגי

 

 

  הגמרא במסכת ביצה, דף כ"ד ע"ב אומרת:   "אמר רב פפא: הילכתא - נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט, אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו, ואם אין מאותו המין במחובר - תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור, והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר".   וברש"י שם ד"ה 'ולערב אסורים בכדי שיעשו':

 

"כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט... ואפילו לערב ראשון נמי, אע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו, ומותרין ממה נפשך: אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו, ואם קודש הוא נמצא שנלקטו בחול".

 

  מדברי רש"י ניתן להסיק:   א. טעם איסור בכדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט.   ב. ממילא אין לאסור כל יום שני ודי במה שנאסור בכדי שיעשו במוצאי יו"ט ראשון בלבד.

 

  תוס' שם חולקים על רש"י וסוברים א. טעם האיסור שלא יבוא לומר לגוי לעשות בשבילו.   ב. ממילא - יש לאסור עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו, כדי שלא יבוא לומר לגוי ביו"ט ראשון לעשות בשבילו, על מנת לאכול בשני.   והנה ברמב"ם מצינו, לכאורה, שפסק כרש"י, שהרי כתב (הל' יו"ט פרק א', הכ"ד): "דבר המחובר לקרקע שנעקר בראשון יאכל בשני", ובמ"מ שם הבין שאפילו אם עקרו גוי מותר בשני וא"כ הוא כרש"י (ועיין לח"מ שם); ומאידך גיסא פסק (הל' שבת פרק ו', ה"ח): "ולא אסרו בכל מקום עד שימתין בכדי שיעשו... שמא יאמר לגוי לעשות לו וכו'", ולטעם זה לכאורה היה לו לפסוק כתוס' ולא כרש"י, וצ"ע.

 

  כדי ליישב את הרמב"ם ולעמוד על יסודות שיטתו מול שיטת רש"י נוסיף להקשות על רש"י עצמו, שכתב בהמשך הסוגיא שם, כשבא להסביר את הדין של הבא מחוץ לתחום - שמותר לישראל אחר: " ט ע ם   א ח ר   נראה לי מחוץ לתחום אסורין, גזירה שמא ישלח בשבילו.   והבא בשביל זה מותר לאחר, דליכא למיגזר ביה, שאינו מכירו" (והטעם הראשון עיין רש"י שם), ולטעם זה קשה, מדוע לא נאסור עד מוצאי יו"ט שני, שהרי לזה לא יועיל ה'ממה נפשך' שכתב רש"י לעיל.   ואין לומר שלפירוש זה שולל רש"י את פירושו בתחילת הסוגיא (מטעם הנאה ממלאכת יו"ט), שהרי אם רק הטעם השני קיים, היה לנו לחלק בין ישראל זה לאחר בכל מלאכת נוכרי, ולאו דווקא בתחומין.

 

  לכן נראה, שרש"י ורמב"ם, סבורים ששני הטעמים קיימים, דהיינו שיש לאסור הנאה ממלאכת גוי, מטעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט   ו ג ם   כדי שלא יבוא לומר לגוי, אלא שנחלקו בשאלה מתי יש להחיל טעם אחד ומתי את האחר.   ונפרט כל טעם לגופו:

 

א.   ש ל א   י ה נ ה   מ מ ל א כ ת   י ו " ט :   הרמב"ם סבור שאין לאסור מטעם הנאה אלא בשבת או ביו"ט עצמו ולא מעבר ליום עצמו, והדין הוא שאין להנות ממעשה האיסור בזמן האיסור דווקא, וכן משמע מחידושי הרשב"א לחולין ט"ו, שכתב שם בטעמו של ר' יהודה לאסור מבשל בשבת בשוגג כדי שלא יהנה ממלאכת שבת, ומ"מ לא אסר אלא בשבת עצמה, וז"ל שם: "וכל מאי דשרי לערב, כתב רש"י ז"ל בכדי שיעשו, וטעמא דמסתבר הוא, דכיוון דאסרינן לה ביומא כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים, אם אתה מתירה לערב מיד, הרי הועילו מעשיו,   ו י ש   מ י   ש פ י ר ש   ל ע ר ב   מ ו ת ר   מ י ד   וכו'", וראינו שאף שמסתבר טעמו של רש"י, מכל מקום כתב שיש מתירים לערב מיד, ולא אמרו בכדי שיעשו אלא מטעם גזירה שמא יאמר לו, וברור א"כ שאיסור ההנאה נתייחס ליום השבת בלבד.

 

  רש"י סבור שאיסור ההנאה מתפשט גם למוצ"ש - בכדי שיעשו, דאל"כ הרי נהנה.   אלא שקשה עליו, דלדבריו היה לו לאסור אף ביו"ט שני עד סופו, שהרי אפילו אם חול הוא, מ"מ אינו יכול לעשות בו מלאכה   ב פ ו ע ל   , וא"כ הרי נהנה ממלאכת יו"ט!   ואפשר ליישב, שהסיבה שאינו יכול לעשות מלאכה היא רק בגלל ספיקא דיומא, א"כ זהו גורם צדדי בלבד ולולא הספק היה מותר במלאכה, לכן אין זו הנאה מעשיית מלאכה.   אמנם, לענ"ד יש ליישב באופן אחר: רש"י מודה עקרונית שאין לאסור אלא בשבת עצמה, ומה שאסור בכדי שיעשו הוא מפני שכדי לקבל תוצאת מלאכה בפרק הזמן הזה (בכדי שיעשו) יש להתחיל את הפעולה בשבת וממילא נכלל זמן זה בזמן איסור העשיה, וכביכול זמן זה הוא חלק מיום השבת לעניין זה [ומצינו כיו"ב בשיטת התוס' (שבת ל"ו, ע"ב) שאיסור החזרה מתחיל מע"ש, מזמן שלא היה התבשיל יכול להרתיח מע"ש, ואכמ"ל].   ולרמב"ם, מה שאוסרים במוצ"ש הוא מטעם שלו יבוא לומר לגוי ולא מטעם הנאה, וכן משמע מלשונו שכתב טעם 'שמא יאמר' רק לאיסור של מוצ"ש ולא לאיסור השבת עצמה: "שמא יאמר לגוי לעשות לו   ו י מ צ א   ה ד ב ר   מ ו כ ן   מ י ד ", וכפי שהוכחנו גם מהרשב"א הנ"ל.

 

ב.   ש מ א   י א מ ר   ל ג ו י   ל ע ש ו ת : שיטת רש"י בזה היא שבכל מקום שיש איסור הנאה מן המלאכה אין לגזור שמא יאמר לגוי לעשות, דלאו ברשיעי עסקינן, שהרי רק איסור אמירה קיל להו לאינשי, אבל באיסור הנאה אינם מזלזלים, וחמור הוא בעיניהם, וגם אין לחשוש כלל שיאמר היום כדי לאכול מחר.   החשש שמא יאמר לגוי מתעורר רק במקום שאין איסור הנאה ממלאכת יו"ט, כגון בדבר שהובא מחוץ לתחום, שכנראה סובר רש"י שאין בזה איסור הנאה ממעשה שבת - כיוון שלא נשתנה גוף הדבר, וכשיטת ר' יונה (הובאה בחי' הרשב"א פי"ט משבת); ובמקרה זה החשש הוא שמא יאמר לגוי, כדי להשתמש בו ביום דווקא, וכמו שהסברנו, שאיסור אמירה קיל להו לאינשי, ולכן באיסור תחומין אף לישראל זה שמובא בשבילו אין איסור בכדי שיעשו, שהרי אין בו איסור הנאה.   אמנם, הרמב"ם סבור שיש לגזור שמא יאמר לגוי אף אם ישתמש רק במוצ"ש, אך רק כגזירה נספחת לאיסור היסודי שהוא איסור הנאה, ולא כגזירה עצמאית.   וזהו גם מטעמו של רש"י שחשש זה, שאדם יאמר לגוי לעשות היום כדי לאכול למחר, רחוק.   אלא שבמקום שאני יכול להרחיב את הגזירה, ולראות בה המשך לאיסור הנאה, דהיינו שהזמן של בכדי שיעשו נחשב כהמשך יום השבת, בו אני מוכן לגזור שמא יאמר לגוי ולאסור אותו, אבל אין לראות את הגזירה כגזירה כללית.

 

  ועכשיו יבואו דבריהם של רש"י ורמב"ם על מקומם בשלום, כל אחד לשיטתו:

 

לרש"י - בדבר שיש בו איסור הנאה ממלאכת יו"ט, אסור לעולם עד בכדי שיעשו והיינו אף בישראל שעשה מלאכה בשבת שאסור בכדי שיעשו לרש"י (עיין חולין טו. ד"ה 'לא יאכל') ובמקרים אלו אין לגזור 'שמא יאמר לגוי' כלל, שהרי רק איסור אמירה קיל להו לאינשי ולא איסור הנאה ממלאכת שבת.   אם אין בדבר משום הנאה ממלאכת שבת, יש לאסור שמא יאמר לגוי, אך רק בשבת עצמה.

 

לרמב"ם - בדבר שיש בו איסור הנאה, יש לאסור רק בשבת עצמה, אלא שיש חשש שמא יאמר לגוי, ולכן מתוסף האיסור לזמן דבכדי שיעשו, וכיוון שאינה גזירה עצמאית אלא רק הרחבת האיסור הקודם של הנאה ממלאכת שבת או יו"ט, לכן אין לאסור בו עד מוצאי יו"ט שני, שהרי ביו"ט שני אין איסור הנאה.   ובישראל שעשה מלאכה שאין בו כלל החשש של 'שמא יאמר', מותר במוצ"ש מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון