ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

הוצאת ספר תורה לשטח אימונים

 

הרב יהודה עמיטל   (מעובד ע"פ "שו"ת בענייני הלכה" - "עלון שבות", שנה ד', גיליון ב', כסלו ה'תשל"ג.)

 

 

  דיון זה בהוצאת ספר תורה לשטח יחולק לשניים.   האחד - האם יש איסור עקרוני בהוצאת ספר תורה לשטח, והשני - מהם מאפייני ספר תורה זה ומהן נסיבות הוצאתו, דהיינו, עבור מי מביאים את הספר, לכמה זמן וכד'.

 

  דין איסור טלטול ספר תורה מובא בשו"ע או"ח סימן קל"ה סעיף י"ד, וז"ל: "בני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאין אצלם ס"ת אפי' בר"ה וביו"כ".   והרמ"א שם מוסיף: "והיינו דווקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומיים קודם - מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ק דברכות), ואם הוא אדם חשוב - בכל ענין שרי".

 

  ה מ ק ו ר   ל א י ס ו ר   הוא המרדכי בספ"ק דר"ה הלומד דין זה מן   ה י ר ו ש ל מ י   (מס' יומא פרק ז' ה"א).   במשנה שם תנן: "חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן הגדול..." ובירושלמי שם: "בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן? - אלא ע"י שהן בני אדם גדולים, התורה מתעלה בהן (שהכהן הגדול והסגן הם בני אדם גדולים וחשובים ולכן כבוד הוא לתורה, שתבוא על ידם).   והא תמן מייבלין אורייתא גבי ריש גלותא?   (והלא מביאים ספר תורה לריש גלותא אע"פ שלפעמים אינם חשובים כל-כך בתורה ובמצוות?) - א"ר יוסה בי רבי בון: תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם, אינון עבדין כמנהג אבותיהם".   (הואיל וריש גלותא הוא מזרעו של דוד, עושין להן כמנהג אבותיהם, כמלכי בית דוד).

 

  הפרי חדש מעיר על כך, וז"ל: "ואיני רואה מכאן ראיה כלל, אלא היכא דאפשר שילכו אחר התורה, אבל   ה י כ א   ד ל א   א פ ש ר   והם חבושים בבית האסורים - אפשר דניחא ליה לס"ת לילך אצלם, כדי שיצאו חיוב היום מקריאת ס"ת.   ולעניין דינא צ"ע".   וכן הקשה בבאור הלכה שם ד"ה "אין מביאין", ומוכיח שם שהאור-זרוע שהתיר לטלטל ס"ת לחולה, שאנוס הוא, חולק על המרדכי ומתיר גם בשביל החבושים, דמאי שנא.   ומסיק שם לדינא, דגם המרדכי   ל א   א ס ר   א ל א   כ ש א י ן   ש ם   ב ב י ת   ה א ס ו ר י ם   ע ש ר ה, דמן הדין לא חל עליהם חובת קריאה, ויש צורך לאסוף להשלים לעשרה - בזה אסר.   אבל כשיש שם עשרה, כיוון שחלה עליהם חובת קריאה והם אינם יכולים לצאת משם וללכת אחר ספר התורה - גם המרדכי יודה שצריך להביא להם ס"ת לקרות בו.   ואחרי שכתב שם דגם האליהו רבה ס"ל דהמרדכי מיירי כשלא היו שם עשרה, מסיק שם - כנלע"ד לדינא.

 

  וכדברי הבאור הלכה מצאתי בהרחבה בספר מגיני אפיקים על או"ח מהגר"ש פיינברג ממיכילישיק, ושם רצה להוכיח דבר זה, ממה שמבואר בכמה מקומות בש"ס שהיו מביאים ס"ת ממקום למקום, והיינו כמו שכתב רש"י בסוטה (דף ל"ט ע"ב, ד"ה "להפשיט"):   "... שהיה דרכם להביא ס"ת מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת" (ע"ע בסוכה דף ט"ז ע"ב, ובערובין פ"ו ע"ב).   ולדעת המרדכי ע"ה צ"ל הואיל והבית שספר התורה היה מונח בו היה צר מהכיל את כל המתפללים הרי הם כאנוסים, ולכן מותר היה להם להביאו אליהם.   בהמשך דבריו דוחה הוא את הראיות הנ"ל, דדילמא מבית לבית-כנסת שאני, ובכל אופן לדינא מסיק כדברי הבאור הלכה הנ"ל.

 

  ובתשובות הר-צבי להגרצ"פ פרנק זצ"ל חאו"ח סי' ע"א ראיתי שמביא בשם ספר מנחת פתים שכתב על דברי האליהו רבה הנ"ל דלא משמע כן מן הירושלמי, והיינו דשם היו הרבה עשרות שחלה עליהם חובת הקריאה, וכעין זה מקשים שם - "ובכל אתר את אמר הולכין אחר התורה".   ויישב שם עפ"י דברי הגבורות ארי דיומא (דף ס"ח ע"ב) דקריאת פרשת כהן גדול ביוה"כ לא רמיא על כל יחיד אלא על כהן גדול בלבד, עי"ש.

 

  והנה בנדון שלנו שמטלטלים את הס"ת עם ארון הקודש הנייד, אשר אין לו מקום קבוע אלא הוא נייד עם היחידה, יש מקום לצרף לדברי הבאור הלכה הנ"ל טעמים נוספים להיתירא, שברובם הוזכרו כבר בדברי האחרונים:

 

א.   מטרת כתיבתו של ספר תורה זה

 

  החילוק שנזכר בדברי הר-צבי הנ"ל, שכל איסור הטלטול נאמר רק בס"ת שהוקדש מתחילה לשם ביהכ"נ, אבל ס"ת שנכתב בשביל יחיד ללמוד בו, בכל מקום שהוא נמצא, שפיר מותר לטלטלו עמו, ועי"ש שרוצה להוכיח דבר זה מדברי הגמרא ביומא (דף ע' ע"א): "ואח"כ כל אחד מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים".   וגמ' זו שנויה גם בסוטה (דף מ"א ע"א), ושם כתב רש"י, שביום הכיפורים היו מביאים אותו (ולא כמו שכתב רש"י ביומא דמערב יוה"כ היו מביאים, ואכמ"ל.   ועי' שואל ומשיב מהדורה רביעאת חלק ג' סי' ב').   ולאור זה אפשר לומר שגם במקרה שלנו, שספר התורה מיועד ללוות את היחידה במסעותיה, מותר לטלטלו עם טלטולי היחידה.

 

ב.   עבור מי מביאים את ספר התורה

 

  לפי מש"כ הרמ"א דבאדם חשוב בכל עניין שרי, יש מקום לומר שבצבור של עשרה, דהוי כעדה לכל דבר שבקדושה, וכל בי עשרה שכינתא שריא, לא גריעי מאדם חשוב.   ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קט"ו דלא יהא כבוד צבור קל מכבוד צורבא מרבנן.   ובהוריות (דף י"ג ע"א) אמרינן: "שעיר עבודת כוכבים קודם לשעיר נשיא, מאי טעמא - האי צבור והאי יחיד".   סברא זו נזכרת בשו"ת בית שלמה קמא חאו"ח סי' ל"ד, וביתר ביאור והרחבה בתשובות זכר יהוסף להגרי"ז שטרן משאוול חאו"ח סי' ל"ה.   ואין להקשות מהא דהחבושים שאין מביאים להם ס"ת, שהרי שם הם יחידים, וכמבואר לעיל, ורק לשם הקריאה מצרפים להם עשרה ומיחזי כאילו הטלטול הוא רק בשביל היחידים.

 

ג.   מה ייעשה בספר התורה לולא הבאתו

 

  בכף החיים ס"ק פ"ב מובא בשם תשו' פני אהרן, שבמקום שיש לציבור ס"ת אחד בלבד והם צריכים להוציא שני ספרי תורה, ולאחד מבני המקום יש בביתו ס"ת שאין קורין בו - אין לחוש כלל ומותר לטלטלו, דדווקא כשהס"ת בביכ"נ אחר שקוראים בו, אין זה כבודה של התורה להביאה, אבל הכא שמביאים אותה ממקום שהיא שכולה וגלמודה, אנו מביאים אותה כדי לשמחה והיא מתעלית בזה.   ע"כ, ועיין בתשובת זכר יהוסף הנ"ל אשר העמיק והרחיב בחילוק זה, ולדעתו הדברים אמורים גם כאשר אותו ס"ת מונח בביכ"נ אלא שאין קורין בו.   לפי"ז בענייננו, כאשר בבסיס לא נשאר מניין מתפללים שיוכל לקרוא בו, יש להתיר לטלטלו.

 

ד.   זמן הבאת הספר ואופן הבאתו

 

  ברמ"א שם איתא: "והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומיים קודם מותר".   המג"א שם מביא את המהר"ם פדוואה, וכתב: "דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי".   והפמ"ג שם מוסיף דלאו דווקא יום או יומיים, אלא כל שקובעים ארון.   וכדאי להביא את דברי המהר"ם פדוואה כלשונם: "נ"ל דהמרדכי מיירי בעניין כשמביאים ס"ת לקרות, אין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאים ממנה ס"ת ומחזירים לתוכו, רק מביאין אותו ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירים ס"ת למקומו... אמנם כמנהג שלנו וכעובדא דידן   ל י י ח ד   ת י ב ה   ל א ר ו ן   ליום או ליומיים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ולשום אותו על העמוד והקוראים בתורה יעקרו ממקומם לקרוא על העמוד ואח"כ יחזירו את ספר התורה לארון - לא עלה על לב שום אדם לאוסרו כי אין בו פגם לס"ת מאחר שמיוחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לביכ"נ של ארעי או ביכ"נ של קבע וכו'".   ולפי"ז, אם מביאים את ספר התורה עם ארון המיוחד לו, מסתבר דאין צורך בקביעות של יום או יומיים, דלא על מקום הארון אנו דנים אלא על מקום הספר בארון.   אמנם בדברי הט"ז לא משמע כך, שכתב בס"ק י"ב שהטעם שאם מכינים לו מקום מותר, דאז אין נראה שהוא מביא לצורך קריאה, אלא קובע לו דירה בכאן.   ולפי דבריו וודאי שיש צורך בקביעת מקום לארון ולא רק לספר בתוך הארון.   אולם, מפשטות דברי המהר"ם פאדווה לא נראה דנחית להכי.

 

 

  בכל אופן, עיקר האסמכתא שלנו היא דברי הבאור הלכה הנ"ל, דכאשר כל העשרה אנוסים אין איסור, והטעמים הנוספים הנ"ל חזי לאיצטרופי.

 

  על כן נראה לענ"ד דמותר להביא ספר תורה   ה מ י ו ע ד   ל צ ו ר ך   ז ה, ב א ר ו ן  

נ י י ד   ה מ י ו ח ד   ל ו, גם לשם קריאה חד-פעמית.   עם זה ראוי להדר, שהארון יגיע למקום התפילה לפני התפילה או לכל הפחות לפני שעת הקריאה.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון