ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

בדין הנאה מסרט שצולם בשבת

 

הרב ברוך גיגי

 

 

שאלה: האם מותר לצפות בטלויזיה בסרט שצולם בשבת, כגון אירועי חדשות למיניהם ותכניות ספורט?

 

תשובה:

 

א.   נפתח תחילה מן ההיבט ההלכתי הצרוף.   בהשקפה ראשונה נראה שאין איסור בדבר, שהרי   נחלקו התנאים בדין מעשה שבת (עיין ב"ק עא. ובתוספתא שבת ספ"ב):

 

1.   ר' יוחנן הסנדלר סבור שאסור לגמרי לכולם במזיד, ובשוגג - למחלל השבת אסור עולמית ואילו לאחרים מותר במוצ"ש.

2.   לעומתו סובר ר' יהודה שבמזיד אסור לו עולמית אך לאחרים מותר במוצ"ש, ואילו בשוגג מותר לכולם במוצ"ש.

3.   הדעה השלישית היא של ר' מאיר, שאומר שבישול בשוגג מותר לכולם מיד, ובמזיד אסור לכל עד מוצ"ש.

 

  להלכה פסקו הרי"ף והרמב"ם כר' יהודה, וכן מופיע בשו"ע. אך התוס' והגר"א פסקו כר"מ, והכריע המ"ב לסמוך על הגר"א בשוגג להקל כר"מ. לעניינינו, לגבי הסרטה בשבת, נראה פשוט להתיר לאחרים במוצ"ש, דאף שנחשוב אותו כמזיד, והכי מסתברא טפי, שהרי בימינו ידוע עניין השבת להמון, ואעפ"כ עושים מלאכות (ואע"פ שיש לדון בהגדרת חילוני זמננו כמחללי שבת בפרהסיא, ומסתבר דמרביתם אינם כן, מ"מ נראה שאינו עניין לנידון דידן, ואכמ"ל), ולכן נראה שלאחרים יש להתיר במוצ"ש, אף אם נפסוק כר' יהודה, וק"ו אם ניתן להם דין שוגג, דאז יש להתיר אף לעושה בעצמו במוצ"ש.

 

ב.   אולם לאחר העיון, נראה שיש לאסור מכמה טעמים. חדא, דהנה נחלקו ראשונים אם מה שהותר במוצ"ש הוא מיד בצאת השבת, או דווקא לאחר "בכדי שיעשו" היינו, שיעבור משך הזמן הדרוש לעשות את פעולת האיסור.

 

1.   רש"י כתב, שכיוון שהטעם הוא דלא ליתהני מעבירה אין להתיר אלא בכדי שיעשו.

2.   אולם תוס' שם (חולין טו.) חלקו עליו וסברי, דדווקא   ב ג ו י   אסרינן בכדי שיעשו דחיישינן שיאמר לו לעשות, כלומר, ע"י הגבלת הזמן במוצ"ש אנו מונעים אפשרות של אמירה לגוי. משא"כ בישראל דלא ישמע לו לחלל שבת, דאין אדם חוטא ולא לו (ועיין ברשב"א שנראה מדבריו שהטעם כרש"י, אך מ"מ לא אסרו בכדי שיעשו, דמלאכת ישראל לא שכיחא ולא גזרו בה).

 

  אמנם בש"ע נפסק להתיר במוצ"ש מיד, אך יש לעיין, שהרי עיקר הטעם להתיר מיד ע"פ שיטת התוס' (כן הובא ברוב הפוסקים) הוא שבישראל לא חיישינן לשמא יאמר לו, ולפי זה ייתכן שבענייננו יש לאסור, וכיו"ב מצינו לה"כתב סופר" בתשובה סי' נ' (ונביא דבריו להלן בס"ד), שהרי יש לחשוש שמא יאמר לו לעשות בשבילו בפעם אחרת, והכא ישמע לו, דליתא בנושא דידן להאי סברה דאין אדם חוטא וכו'.   ואם כנים אנו בדברינו להצריך בכדי שיעשו, הרי ודאי שמסתבר שנאסור לגמרי, דלא שייך הכא בכדי שיעשה בדבר שאפשר לעשותו   ר ק   ב ש ב ת. אך לענ"ד נראה טפי, שאין להצריך בכדי שיעשה דאף דשייך האידנא טעמא דשמא יאמר לו, מ"מ אין אנו יכולים לחדש גזירות מעצמנו, וכיוון שחז"ל לא גזרו המתנה זו בישראל, ה"ה הכא.

 

ג.   אך מטעם אחר יש לאסור. נראה דלא דמי נושא דידן למבשל בשבת שנידון בגמ' ובפוסקים הנ"ל, אלא לדין נוטע המוזכר בגמ' גיטין נג:, והכי גרסינן התם:

 

"דתניא הנוטע בשבת - בשוגג יקיים, במזיד יעקר דברי ר"מ, ר"י אומר בשביעית - בשוגג יקיים, במזיד יעקר ובשבת בין בשוגג בין במזיד יעקר".

 

  ויש להקשות: מאי שנא נוטע ממבשל, מדוע לא סגי אף בנוטע שימתין למוצ"ש. או אפילו אם נצריך בכדי שיעשו מדוע לא נפסוק שימתין מלאכול הפירות עד שיעבור זמן הנאתו מן הנטיעה בשבת, וא"כ מדוע אנו מצריכים אותו לעקור לגמרי?

 

1.   וראיתי שהתפארת יעקב בחידושיו לגיטין שם תירץ, דבנטיעה לא רצו חז"ל להצריכו המתנה ולקנסו, ולכן קבעו שיעקור מיד במוצ"ש, ולא יפסיד מאומה. וצ"ע בדבריו, דמשמע דחיוב העקירה בנוטע הוא לקולא למחלל השבת!

 

2.   אך בביאור הלכה (ס' שי"ח ד"ה אחת) כתב ליישב, דלא התירו ההנאה במוצ"ש אלא במלאכות דמינכר הקנס שקנסו חז"ל שלא ליהנות בו ביום, אבל בנוטע דבלאו הכי אינו יכול ליהנות לאלתר, שוגג שווה למזיד דבשניהם צריך לעקור הנטיעה.

 

  אמנם עדיין אין זה מבואר כל הצורך, דאמאי אינו ניכר הקנס, והרי יכול להמתין מלאכול הפירות לכשיגדלו? ויש ליישב דמ"מ אינו ניכר הקנס באופן מיידי, אלא כעבור תקופת מה, לכן קנסו בקנסא דמינכר כל עוד חילול השבת נמצא   בתודעת האדם.

 

3.   עוד נראה לחלק בין נוטע למבשל באופן אחר, שהרי לכאורה מבשל שהותר במוצ"ש למרות שעדיין נהנה ממה שהתבשל בפועל בשבת, ובמיוחד בולט ההיתר במבשל למי שאינו מצריך בכדי שיעשה. לפי זה נראה שיסוד האיסור במעשה שבת הוא שלא ליהנות בשבת מן החפץ שנעשתה בו מלאכה. אך במוצ"ש, כיוון שאין ייחודיות כלשהי בתבשיל זה דווקא, ואפשר לבשלו עכשיו במוצ"ש - לא אסרוהו כלל (והיינו למ"ד שהאיסור הוא תורת קנס בפשיטות, ואף למסבירים שיסוד האיסור שלא ייהנה מן העבירה, עיקר האיסור הוא שלא ייהנה   ב ש ב ת   מן העבירה. ולרש"י שהצריך בכדי שיעשה, היינו מפני שהצריך שתהיה שהות   ב פ ו ע ל  לבשל במוצ"ש. כמו כן ניתן לומר שדין בכדי שיעשה הוא הרחבת היום - מעין תוספת שבת לגבי איסור זה, והארכנו בזה במקום אחר).

 

  כל זה נכון במבשל, אבל בנוטע, אף שאפשר לנטוע במוצ"ש, מ"מ נטיעה   ז ו   היא בעלת ייחודיות, ויש לה זהות עצמית, ומאחר שאסרו או קנסו חז"ל שלא להשתמש בחפץ שנעשתה בו מלאכה, אזי נטיעה ייחודית זו אסורה לגמרי. רק בבישול ששם אין חשיבות לחפץ זה כשלעצמו, איפשרו את ההנאה במוצ"ש )הסבר זה קרוב במדה מסוימת ליסוד דינו של ר' יונה, האומר שלא נאסר מעשה שבת אלא כשנעשה שינוי בחפץ עצמו, ואף לשיטתנו אנו טוענים שכשיש חפץ בעל זהות שנעשתה בו מלאכה - יש לאוסרו לגמרי, ובלא זה יש לאסור את   ה ה נ א ה   ב ש ב ת   דווקא).

 

  כעת נשוב לנושא שלנו, ונראה שניתן ללמוד בו ק"ו מנוטע. שהרי הצילום נעשה באופן שבו ברור שהדבר נעשה בשבת, ואין שום אפשרות שהדבר ייעשה במוצ"ש, שהרי צילום האירועים יכול להיעשות רק בשבת, וא"כ יש לאסור לעולם, שהרי "אבן מקיר תזעק: בשבת נוצרתי"   וממילא נראה ש"כפיס מעץ יעננה: אסורה את". אפילו לטעמו של הביה"ל יש לדון לאסור בכה"ג, שהרי גם כאן לא ניכר הקנס כלל: למרות שאפשר עקרונית לראות את הסרט בשבת עצמה, אבל מ"מ כיוון שבעיקרו של דבר נועד הסרט להקרנה במוצ"ש דווקא, א"כ לא מינכר הקנס, אמנם לפי סברת הביה"ל היה אפשר ליהנות מזה ביום המחרת, אבל לטעמא דידן יש לאסור באופן מוחלט.

 

ד.   עוד נראה לי לאסור ע"פ מה דאיתא שם בסוגיה: שואלים שם מהו ההבדל בין שבת שמעשיה מותרים לאחר זמן, לבין שביעית שנטיעותיה אסורות. עונה הגמרא שיש חילוק בין שבת לשביעית, דמונים ישראל לשביעית ואין מונים לשבתות - הטעם להחמיר בשביעית לר"מ נובע מכך שהרואה את הנטיעה מונה את השנים למפרע ויודע שניטעה בשביעית. ואע"פ שיש טעם שני בסוגיא שם לחלק בין שבת לשביעית - דנחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות, ועוד שלא נאמרו טעמים הנ"ל אלא לר"מ, ואילו לר"י נראה דלית ליה הני טעמי, אף על פי כן נראה לי שיש לבאר את הסוגיה כך (ויש לדייק פירוש זה בלשונו של רש"י שם):   דאין זה ממש שני טעמים, אלא טעם אחד המורכב משני יסודות. דהיינו: הא דמונים לשביעית או לשבתות יוצר בעיה רק אם נחשדו על כך (שכיוון שנחשדו, וידוע שנעשה בשביעית עלולים להתיר, עיין רש"י שם).   לכן לר"מ כיוון שנחשדו על השביעית ולא על השבתות, אף דמונים לשניהם, לא קנסו בשוגג אלא בשביעית, ולר"י דבאתריה חמירא להו שביעית - לא קנסו.

 

  וא"כ בנידון דנן דמונים לשבתות, שהרי כל הרואה אומר דבשבת נעשה ונחשדו לדאבוננו ישראל על כך, יש לקנוס שלא ליהנות מזה כלל. אף אם נחשיב אותם כשוגגים (אף שלא מסתבר הכי כמו שנתבאר לעיל), יש מקום לקנוס כשם שקנסו שם בשוגג לעקור את הנטיעה לגמרי משום האי טעמא, ומוכח בסוגיא דכו"ע מודים עקרונית לסברה זו (אלא שבדעת ר' יהודה יש לעיין דשמא הוי כגזירה חדשה).

 

ה.   עד כה עסקנו בחילוק בטיב האיסור בין נידון דנן למבשל, אך גם אם נשווה ביניהם יש לדון לאסור. ז א ת   מ ש ו ם   ד ח ש ב י נ ן   ל ע ו ב ר י   ה ע ב י ר ה   כ מ ז י ד י ם, א"כ יש לאסור לעולם למחלל השבת ולמי שנעשה בשבילו, וכמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ט שמי שביטל איסור במזיד אסור לו ולמי שנתבטל בשבילו וה"ה הכא (וכן סבר המג"א שי"ח ס"ק ב' בריש דבריו, וכן הביא בכף החיים בשם נה"ש).

 

  אך המג"א שם מביא למסקנה חילוק בשם הב"י בין ביטול איסור לבישול: בביטול איסור אוסרים גם למי שנתבטל בשבילו, שלא יאמר לגוי לבטל בשבילו, אבל בבישול לא שייך הך חששא דשמא יאמר, דישראל לא ישמע לו, ובגוי צריך להמתין למוצ"ש בכדי שיעשו. לכן, בבישול בשבת דין מי שנתבשל בשבילו כדין אדם אחר )ולא כמבשל עצמו(, אולם עיין בתשובת הכת"ס סי' נ' וז"ל:

 

"אבל זה נראה לי פשוט דדווקא במי שמבטל במקרה בשביל אחר... אבל בנידון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מדי שבת בשבתו לאחרים וכו' בודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו הגם כי בשביל זה לא יחדלו מלפשוע... דשייך שיצווה לו בפעם אחרת דחל עליו קנס חכמים".

 

   וא"כ דון מינה ואוקי באתרין שהוא חמור יותר מבישול בפונדק. ולכן יש לאסור לכל מי שנעשה בשבילו, ואף דיש לומר דהכא הרי בין כך ימשיכו לעשות כן, מ"מ נראה דהקנס של חז"ל היה בכל מקום ששייך החשש דשמא יאמר לו לעשות כן, וזהו המצב בנידון דנן וכדכתב הכת"ס,   ו י ש  

ל א ס ו ר. ואף שבשו"ת הר-צבי סי' ק"פ נסתפק בזה דשמא זו גזירה חדשה, ואף אנחנו כתבנו כן לעניין זה שנצריך בכדי שיעשו בישראל, אך נראה לענ"ד שיש הבדל, ששם לא גזרו מעולם בכדי שיעשה בישראל אבל להחשיב מי שנעשה בשבילו כעובר העבירה כבר גזרו כן גבי ביטול האיסורים, וא"כ יש לומר שהגזירה היתה בכל מקרה ששייך החשש דשמא יאמר לו. וצדקו דברי הכת"ס.

 

  ואם ישאל השואל - והלא אין כאן הנאה כלל,   ד ק ו ל   מ ר א ה   ו ר י ח   ל י ת   ב ה ו  

 מ ש ו ם   מ ע י ל ה ?   יש להשיב:

 

1.   חדא דהא מבואר שם   ד א י ס ו ר א   מיהא איכא, ובש"ע יו"ד נפסק כן גם לענין הנאה מקול ומראה של ע"ז, ואמנם צ"ע אם יש ללמוד מזה אף לשאר איסורים.

2.   אבל בלאו הכי נראה שאיסור הנאה ממלאכת שבת אינו נכלל דווקא בגדרי איסור הנאה הרגיל, ובפשטות האיסור במעשה שבת הוא שלא ישתכר וירוויח כלל מן האיסור שנעשה בשבת, וכמו שמצינו להדיא בש"ס בנר שהדליק נכרי בשבת שאסור לישראל ליהנות ממנו, אף שהיא הנאת מראה גרידא. כעין זה פסק הפרמ"ג במש"ז סי' רנ"ב ס"ק ז' בשעון שהעריך אותו גוי בשבת, שאסור לישראל לשמוע את הקול ולידע את השעה, אף שהוא הנאת קול ומראה, וא"כ הוא הדין בנידון דנן (שוב ראיתי בשו"ת הר-צבי סי' קפ"ג שיצא לחלק בין מעשה שבת של גוי למעשה שבת של ישראל, ונלענ"ד כמו שכתבתי, ובנד"ד אף הוא מודה לאסור - עיי"ש בסוף תשובתו).

 

  ובר מן כל דין, יש לענ"ד לכל מי שקדושת השבת נוגעת לליבו, שלא יקרב כלל לזה, כדי שלא יסייע ידי עוברי עבירה, ועוד שלא יהיה ליבו גס בחילול שבת דרבים, וכדברי החזו"א:

 

"ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין, אסור להתשמש בו, מפני שיש בשימושו איסור חילול ה' שאינו חס לכבוד שמים כייון שהוא שימוש ציבורי... והנהנה ובמעשיו מעיד ח"ו שאין ליבו כואב על חילול השבת, ויהא רעוא שישובו בתשובה שלמה במהרה"   (שבת לח, ד).

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

   GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון