ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

בירורים בהלכות פדיון שבויים

 

הרב יהודה שביב

 

 

  בראשית הדיון בנושא פדיון שבויים, יש להעיר כי גדר "שבוי" בהלכה אינו מתייחס דווקא לחיל שנפל בידי האויב בשעת מלחמה, אלא לכל יהודי שנתפס בידי נכרים ובידם לעשות בו ככל אשר יחפצו.

 

  חשיבות המצוה מבוטאת בהגדרתה כ"ממצאה רבה", והסבר הדבר - "שבי קשה מכולן" (ב"ב ח).   על השבי, כמבטא את החמור ביותר מבין הדברים שנזכרו בפסוק בירמיהו, הרעב, הצמא, והמות ניתן ללמוד מדבריו של המהר"ם מרוטנבורג, שחזה את קשיי השבי על בשר: "להוציאו מיד הגויים שלא יטמע ביניהם ושלא יהרגוהו ושלא ייסרוהו בהכאות שאין להם קיצבה   ד ח מ י ר ה   מ מ י ת ה".

 

  למרות גודל החיוב לחלץ השבויים משביים, הציבה המשנה במסכת גיטין סייג בדבר: "אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם.   ואין מבריחין את השבויים מפני תיקון העולם, רשב"ג אומר מפני תקנת השבויים".

 

"אין פודין" - משמע: אין   ר ש א י ן   לפדות, או שמא: אין   ח י י ב י ם   לפדות, אך אם ירצו - הרשות בידם.   דומה ששאלה זו תלויה בשני הטעמים שבגמרא.

 

  בגמרא מובאים שני טעמים להסביר התקנה:

א.   מפני דוחק הציבור - אין לנו להביא הציבור לידי עניות בשביל לפדות את השבויין.

ב.   "משום דלא ליגרבנו ולייתו טפי" - שלא יבואו לשבות עוד אנשים ונמצאו מסבנים אנשים נוספים.

 

  אם נסבור כטעם הראשון, "דוחק הציבור" - הרי לכאורה   א י ן   ח ו ב ה   על הציבור לפדות ביותר מכדי דמיהן.   אם מן הטעם השני - אפשר שיהיה   א ס ו ר   לפדות יותר על כדי דמיהן.

 

  רש"י מעלה נפר"מ נוספת: אם יש לו אם עשיר או קרוב שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הציבור".   הרי שדוחקא ציבור אין כאן, אבל עדיין "משום דלא ליגרבנו ולייתו טפי".

 

  התוספות מקשים מן המקרה של לוי בר דרגא, שפדה את בתו בשלושה-עשר אלף דינרי זהב, סכום העולה בוודאי על כדי דמיה, ותרצו: "בחורבן הבית לא שייך דלא ליגברנו".   כלומר: ישנם מצביו בהם אין חשש של "ליגרבו", שייך רק הטעם של "דוחקא דציבורא".

 

  נפק"מ נוספת היא במקרה של סכנת נפשות לשבויים.   "דוחקא דציבורא" ידחה אולי מפני פיקו"נ, אך הטעם ד"לא ליגרבו" במקומו יעמוד, שהרי הצלת השבויים יכולה לגרום לסכן אחרים.

 

  נפק"מ נוספת תהיה לגבי הגדרת שיגור "כדי דמיהן".   אם הטעם הוא משום "דוחקא דציבורא", הרי ששיעור "כדי דמיהן" ייקבע על-פי יכולת   ה צ י ב ו ר   (שלא יבוא לידי עניות").   אם הטעם הוא משום "דלא ליגרבו" המודד הוא שיעור הדמים המקובל עבור השבויים (בדרך זו הלך הרדב"ז בתשובותיו).

 

  אמנם, בראשונים מצינו מחלוקת בדבר.   רש"י במסכת כתובות (נ"ב ע"ב, ד"ה תרי) כתב: "לא יותר על דמיה" - שהיא ראויה לימכר בשוק.

 

  לשון הרמב"ם, לעומת זאת, נוטה לכיוונו של הרדב"ז - "אין מחייבים את הבעל לפדות את אשתו יותר על דמיה אלא כמה שהיא שווה   כ ש א ר   ה ש ב ו י ו ת ".

 

  שיעור של הרדב"ז יכול לשמש קנה מידה לדמים אף בימינו, שהרי אף עתה נתפסין שבויים ונפדים, אם כי תמורת הפדיון רחוקה מלהיות אחידה והיא משתנה לפי השובים והנשבים.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון