ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

בדין תפילת מוסף

 

אלי ליפשיץ

 

 

  האחרונים מקשים - מדוע בתפילת שחרית ובתפילת מנחה אין מזכירים את פסוקי התמיד, כפי שבתפילת מוסף מזכירים את פסוקי המוסף. התשובה לשאלה זו ברורה - תפילת מוסף שונה במהותה משאר תפילות היום. שלוש התפילות הקבועות בכל יום הן בבחינת " ת פ י ל ת   ר ח מ י ", והקרבנות מהווים רק מסגרת, ואולי אף מתיר, לתפילות הללו. תפילת המוסף לעומת זאת, היא בבחינת " ו נ ש ל מ ה   פ ר י ם   ש פ ת י נ ו". לכן, פסוקי הקרבן אינם נדרשים לתפילת רחמי, אבל נצרכים לתפילת "ונשלמה פרים שפתינו".

 

  אמנם מהרמב"ם לא משמע כך. הרמב"ם (הל' תפילה פ"א ה"ה) פוסק: "...וכן תקנו שיהא מניין התפילות כנגד הקרבנות. שתי תפילות בכל יום כנגד שני תמידין, וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפילה שלישית כנגד קרבן מוסף".

 

  הרמב"ם מביא את תפילת מוסף יחד עם שחרית ומנחה בחדא מחתא ורואה בכולן כאחת חלק מהתקנה הבסיסית של התפילות - "תפילות כנגד קרבנות תקנום".

 

  נראה להסביר שלדעת הרמב"ם יש   ש נ י   ד י נ י ם   ב ת פ י ל ת   מ ו ס ף:

 

  א. "נשלמה פרים שפתינו" - תפילת המוסף באה במקום קרבן ולכן פסוקי המוסף מהווים את מרכז התפילה.

 

  ב. "תפילות כנגד קרבנות תקנום" - הקרבן הוא המסגרת של התפילות ואף תפילת מוסף בכללם.

 

  תוס' (ברכות כ"ו. ד"ה איבעיא) מביאים שני הסברים מדוע אין תשלומין לתפילת מוסף:

  א. "היאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף".

  ב. "לא תקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום 'ונשלמה פרים שפתינו' ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו".

 

  נראה בפשטות ששני ההסברים של התוס' חולקים בשאלה הנ"ל - האם יסוד תפילת מוסף הוא "ונשלמה פרים שפתינו", וממילא לא שייך לומר את שבע ברכותיה שלא בזמנה - עבר זמנו בטל קרבנו (ב'), או שתפילת מוסף כשאר התפילות, נתקנה כנגד הקרבנות, ורק בגלל בעיה צדדית של פסוקי הקרבנות אין לה תשלומין למחר (א').

 

  הגמרא בראש השנה (ל"ב:) אומרת:

 

"אמר רב חננאל אמר רב: כיון שאמר 'ובתורתך כתוב לאמר' שוב אינו צריך. ]"כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך, אין צריך לומר מקראות המוספין" - רש"י[ סבור מינה הני מילי ביחיד אבל בציבור לא ]היתה הוה אמינא שרק מתפלל יחידי אין צריך לומר פסוקי המוספים, אבל בציבור חובה לאמרם[. אתמר אמר ר' יהושע בן לוי אחד יחיד ואחד ציבור כיון שאמר 'ובתורתך כתוב לאמר', שוב אינו צריך".

 

  לגמ' היתה הוה אמינא, לפי הסבר רש"י, שרק בתפילת ציבור חובה לומר פסוקי המוספים, ואילו בתפילת יחיד ניתן לדלג עליהם ולהסתפק ברמיזה: "ובתורתך כתוב לאמר". וצ"ע - מה החילוק בין יחיד לבין ציבור לענין זה? לאור האמור לעיל ניתן להסביר, שהגמ' הבינה שיש שני דינים בתפילת מוסף:

א. "ונשלמה פרים שפתינו" - דינו בציבור בלבד משום שקרבן מוסף הוא קרבן ציבור ]ועיין מחלוקת במשנה בברכות (ל'.) האם יחיד מתפלל מוסף].

ב. כנגד קרבן נתקן - מוסף כשאר תפילות ודינו אף ביחיד.

 

  בהוא אמינא סברה הגמ', שתפילת המוסף נאמרת אף ביחיד בגלל הדין השני שבה, אך חובת הזכרת פסוקי המוספים היא דין ב"ונשלמה פרים שפתינו", ולכן דינה בציבור בלבד. אין הכרח לומר שמסקנת הגמ' - שאף בציבור יכול לומר "ובתורתך כתוב לאמר", סותרת את הבנתינו הראשונית בהו"א. ניתן לומר, שלמסקנה הגמ' מבינה שגם ברמיזה על פסוקי המוספים יוצאים ידי חובת "ונשלמה פרים שפתינו".

 

  שנינו במשנה במסכת ראש השנה (ל"ב:):

 

"העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני ]המתפלל תפילת מוסף[ מתקיע". מקשה הגמ' - מדוע תוקעים בשופר בתפילת מוסף, הרי עדיף לתקוע בשחרית שזריזין מקדימין למצוות. מתרצת הגמ' - "בשעת גזירת המלכות שנו", ומפרש רש"י: "אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבים להם כל שש שעות לקץ תפילת שחרית, לכן העבירוה לתקוע במוספים".

 

  מקשה הרשב"א (ד"ה מ"ש) על הגמ' - מדוע הגמ' נדחקת לתרץ שתוקעין במוסף בגלל גזירת המלכות, הרי מעיקרא דדינא יש לתקוע במוסף, משום שכידוע תקיעת שופר נתקנה על סדר הברכות - מלכויות זכרונות ושופרות, והן מברכותיה של תפילת המוסף.

 

  קושיית הרשב"א תמוהה. בפשטות הסדר הפוך - לכאורה אין סיבה שדווקא בתפילת מוסף יהיו תשע ברכות, אלא על כרחך כיון שתקנו לתקוע בתפילת מוסף, מוסיפים בה מלכויות זכרונות ושופרות.   לולא   גזירת   המלכות היו תוקעין בשחרית ומברכין בה תשע ברכות, ובתפילת מוסף היו מברכין שבע ברכות, כשאר תפילות היום (בריטב"א ד"ה מתניתין מפורש כך).

 

  ניתן להמשיך את הכיוון של הרמב"ם, ולאורו לבאר את הרשב"א. לדעת הרמב"ם תפילת מוסף היא חלק מתפילות היום, מדין "תפילות כנגד קרבנות תקנום". הרשב"א מקבל את הבנת הרמב"ם, והוא מוסיף שכיון שתפילת מוסף נתוספה עקב המועד, תפילת מוסף היא   ת פ י ל ת   ה מ ו ע ד. בשבת ובמועד יש שתי מערכות של תפילות: א. שבת ומועד אינן גרועות מימות החול - לכן מתפללים בהם את שלוש תפילות היום. ב. מתפללים בשבת ומועד תפילה יחודית נוספת - "תפילת המועד".

 

  לפי"ז הרשב"א מובן - כיון שתפילת מוסף היא תפילת המועד, יש דווקא בה את הברכות - מלכויות זכרונות ושופרות - הנובעות מהמועד.

 

  הבנה זו מדוייקת מלשון הרשב"א: "ותפילת מוסף הוא דאיכא ט' (ברכות בראש השנה)   מ ש ו ם   ש מ צ ו ו ת   ה י ו ם   ב מ ו ס פ י ן" - מצוות היום במוספין כיוון שמוסף היא תפילת המועד.

 

  שיטת הרשב"א מתחדדת בתירוצו: הגמ' מעולם לא סברה לומר שבשחרית יאמרו ט' ברכות, ובמוסף יאמרו ז' ברכות בלבד, שהרי תפילת המוסף היא היא תפילת המועד; בהו"א הגמ' רק רצתה לומר שיברכו   פ ע מ י י ם תשע ברכות: בשחרית - בגלל התקיעות (זריזין מקדימין), ובמוסף - מפני שמצוות היום במוסף, ולא ניתן לאמרה ללא הוספות המועד.

 

  ברור א"כ, שלדעת הרשב"א תפילת המוסף מאופיינת כתפילת המועד.

 

ל ס י כ ו ם: בתפילת המוסף ניתן למצוא שלושה מאפיינים:

 

א. כשאר תפילות היום כנגד קרבנות (= כמנין קרבנות היום).

 

ב. במקום קרבן מוסף - "ונשלמה פרים שפתינו".

 

ג. תפילת המועד.

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון