ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

בדבר ההיתר להודות בנביא האיסלם בזמן הרמב"ם (ב')*

 

הרב שלמה ברין

 

 

בירורים סביב אגרת השמד או מאמר קדוש השם

 

בחלקו הראשון של המאמר הובאו מספר נקודות בדבר היתרו של הרמב"ם באיגרת השמד, שכולל בין היתר - "להודות לאותו האיש בשליחותו שהוא נביא אמת". הנקודות שהובאו הם: א. המוסלמים אינם עובדי ע"ז.   ב. בשעת השמד יהרג ואל יעבור - לכאורה קשה על היתר הרמב"ם.   ג. מהי "מצוה קלה" שעליה יהרג ועל יעבור (דאורייתא או דרבנן - תלוי בגרסאות ברמב"ם).   ד. שעת גזירה ושמד, שאינה על ישראל בלבד.   ה. דינו של המוציא עצמו מכלל ישראל - יתכן שבזמן שרבים מישראל עשו זאת וכו', אינו נקרא מוציא עצמו מכלל ישראל. כעת נראה שלש נקודות נוספות:

 

ו.   דיבור בעלמא

 

מקום אחד יש באיגרת, בו נראה כאילו מנמק הרמב"ם את ההיתר: "דע שכל השמדות שהיו בזמן החכמים היו מצווים בהם לעבור על המצוות, והיה בהם עשית מעשה... שלא יעסקו בתורה, שלא ימולו בניהם... או שיחללו שבת. וזה השמד - לא יחייבו עשיית מעשה כלל, זולת הדבור בלבד, שיאמין באותו האיש, ואין מחיבין אותו שיעשה שום מעשה. ואם ירצה האדם לקיים תרי"ג מצוות בסתר, יכול לקיים ואין מפריע לו" (עמוד נ"ג). ובאופן אחר (בעמוד נ"ד) כתב: "כי מעולם לא נשמע כמו זה השמד שאין כופין בו אלא הדיבור בלבד, ולא יראה מדברי רז"ל שאמרו: יהרג ואל יאמר דבר אחד שאין בו מעשה, אבל יהרג כשיכפור לעשות מעשה ולא יעבור על דבר שהוא מוזהר עליו". ועדין צריך להבין, האם הדבור עצמו מותר (ואולי משום שהוא מן השפה ולחוץ) או שלא הדיבור מצד עצמו מותר, אלא שאין כאן עבירה מעשית על אחת מן המצוות.

 

אמנם בשו"ע פסק במחבר (יו"ד קנ"ז ס"ב): "אסור לומר שהוא עכו"ם כדי שלא יהרגוהו", אך שתי תשובות בדבר: א. כבר הגר"א בבאורו שם, ציין שזוהי מחלוקת (13)  מפורשת בירושלמי (רפ"ב דע"ז) וניתן לומר, שהשו"ע פסק כחדא והרמב"ם כחדא, ופליגי. ב. ניתן לחלק בין הודאה בנביאם לבין אמירה שהוא עכו"ם על פי מה שנאמר עד כאן באותיות א, ד, ה. או על פי מה שיאמר להלן אות ז'.

.

ז.   פיו ליבו אינם שוים - שקר מוסכם

 

הרמב"ם באיגרת, מדגיש יותר מפעם אחת (14) את העובדה - "שכבר נתאמת אצלם שאין אנו מאמינים באותו הדיבור, ואינו מפי האומרו אלא כדי להנצל מן המלך". יתכן ש"המשחק-הכפול" במעשה ההודאה בין היהודי למוסלמי, והעובדה שיש כאן מס שפתים מוסכם, כל אלו, נוטלים את העוקץ ומרוקנים את ההודאה מכל משמעות דתית או לאומית. ממילא אין כאן כל איסור שהוא.

 

אכן, דין זה אם מותר להינצל ע"י דיבור אסור - אך נטול כוונה, או בעל משמעות כפולה, נידון כבר בגמ' (15) ובראשונים ואף בפוסקים (16) ויש בזה אופנים שונים. ובנידון דידן, העובדה שגם העכו"ם יודע, שאין כוונתו של היהודי רצינית ואמיתית - מסירה כל מכשול וחשש (ואולי זהו שהתכוון הרמב"ם שדבור בלבד לא נאסר).

 

ח.   האם ההיתר הוא לכתחילה או בדיעבד

 

למרות שהוצעו כאן מספר דרכים להיתר, עדיין לא הונח לנו בדברי הרמב"ם עצמו; שהרי קבע הרמב"ם שכל מי שדינו לעבור ולא להרג ואעפ"כ נהרג הרי"ז "מתחייב בנפשו" (פ"ה מיסוה"ת ה"ד) ובאיגרתנו דיבר הרמב"ם קשות: "הוא חוטא ומורד במעשיו, דמו בראשו, והוא מתחייב בנפשו" (17) (עמ' נ"ד).

 

עם כל זה, כתב באיגרתנו (נ"ג-נ"ד): "כל מי שנהרג כדי שלא יודה בשליחות, אותו האיש לא יאמר עליו אלא שהוא עשה מצוה ויש לו שכר גדול לפני ה' יתעלה, לפי שמסר נפשו על קדושת השם". ומוכח מכאן, שלמרות כל מה שהוסבר ונאמר בביסוס ההיתר - ההודאה בשליחות אותו האיש היא חמורה ביותר, ויש בה דין קידוש השם - אמנם ברשות ולא בחובה, וצ"ע (18).

 

 

 

הערות:

 

*   השעור הועבר במוצאי שבת פרשת תולדות ה'תש"ן; חלקו השני של המאמר.

 

(13)   וכן כתב להדיא בעל או"ז, פסקי ע"ז קמ"ג, וע"ע בתרוה"ד סי' קצ"ו.

 

(14)   עמוד מ"א שורה 3-6; עמוד נ"ג שורה 11-12 עמוד ל"ב שורה 15 וע"ש בהערה 46 בנוסחאות.

 

(15)   עיין בנדרים ס"ב ע"ב אמר רבא, שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא וכו' ועיין בר"ן שם בנמוק"י על מסכת ב"ק פ"י (דף מ' ע"א, ע"ב באלפס) ובעוד ראשונים שם. ועיין בגמרא ע"ז דף ט"ז ע"ב (מופיע גם בתוספתא חולין ב', ו'), במעשה דר"א שנתפס למינות. והרמב"ם באגרת דן במעשה זה עמוד ל"ז-מ"א.

(16)   עיין ברמ"א יו"ד קנ"ז ס"ב ובש"ך סקי"ח ובכנסת הגדולה שם.

 

(17)   ראשונים חלקו על כך. וע' בע"ז כ"ז ע"ב בתוד"ה יכול, ובכ"מ ומל"מ בפ"ה ה"ד.

 

(18)   ועיין בתירוץ המהדיר בעמוד נ"ג ובמה שהביא בשם פרוש "יד פשוטה".

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

   GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון