גילוח הזקן במכונה

 

הרב שבתי אברהם הכהן רפפורט

 

 

  בפרשת קדושים (ויקרא י"ס: כ"ז) נאמר:   "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך".   כנראה מסמיכות הענין למה שנאמר בפסוק שקודם לכן, "לא תנחשו ולא תעוננו", למד הרמב"ם (הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פי"ב ה"א) שטעם איסור הקפת פאת הראש וגילוח הזקן נובע מאיסור הליכה בחוקות הגויים.   (וכן פירש הב"י ביו"ד סי' קפ"א את דעת הרמב"ם.   הטור הביא את דברי הרמב"ם בטעם איסור הקפת הראש והשחתת הזקן, וכתב:   "וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים לבקש טעם למצוות כי מצוות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן".   וכתב הב"י על זה:   "נראה לי שלא נתן בהם טעם הרמב"ם מדעתו אלא מדעת הכתוב, שמצאם מוקפות מלפניהם ומאחריהם ממצוות הנאסרות משום חוקי הגויים".   והרמ"א ב"דרכי משה" פירש שהשגת הטור על הרמב"ם היתה שמדברי הרמב"ם ניתן היה ללמוד שהקפת הראש והשחתת הזקן אסורים רק באופן שעשו זאת עובדי ע"ז בחוקותיהם.   ולכן כתב שאין טעם זה עיקר, אלא דברים אלה אסורים בכל ענין).   וכן כתב שם "אין מגלחים פאתי הראש כמו שהיו עושין עובדי עבודה זרה וכומריהן שנאמר לא תקיפו פאת ראשיכם וכו' ".   ובהמשך הדברים (הלכה ז') כתב:   "דרך כומרי עבודה זרה היה להשחית זקנם, לפיכך אסרה תורה להשחית הזקן".

 

  לגבי הקפת הראש כתב שם הרמב"ם:   "ומותר ללקט הפאות במספרים" ולגבי גילוח הזקן כתב:   "ואינו חייב עד שיגלחנו בתער שנאמר 'לא תשחית את פאת זקנך' גילוח שיש בו השחתה, לפיכך אם גילח זקנו במספריים פטור".   מדיוק לשון הרמב"ם יש מקום לומר שליקוט פאות הראש במספריים מותר לגמרי, לעומת גילוח הזקן, שאף שפטור עליו מללקות מן התורה, מכל מקום יש בו איסור.   ולכן הדגיש הרמב"ם שחילוק יש בדבקין בין אם יכתוב אינו חייב, או פטור.   שאז אסור מדרבנן, לבין מותר, שמשמעותו מותר לחלוטין.   אף שאפשר שחלוקה זו מחייבת בהלכות שבת דווקא.   מכל מקום בספר החינוך מצוה רנ"ב דייק מדברי הרמב"ם הללו "נראה מדבריו דוקא פטור הוא, אבל אסור לעשות כן.   ואפשר שיהיה כן במגלח במספרים כעין תער".

 

  ובכסף משנה על הרמב"ם שם פירש את דעת הרמב"ם שגילוח הזקן במספריים מותר לכתחילה, והטעם שכתב הרמב"ם ש"אינו חייב" הוא משום שנמשך אחר לשון המשנה במסכת מכות.   במשנה שם דף כ' כתוב:   "הקורח קרחה בראשו, והמקיף פאת ראשו, והמשחית פאת זקנו וכו' חייב וכו' ואינו חייב עד שיטלנו בתער".   כאן נחלקו רבותינו הראשונים האם הסיפא שאינו חייב עד שיטלנו בתער נאמרה רק לגבי השחתת פאת הזקן הסמוכה לה, או גם לגבי הקפת פאת הראש.   הרא"ש כתב שהקפת פאת הראש במספריים אסורה מן התורה וחייבים עליה מלקות, ורק גילוח פאת הזקן מותרת במספריים.   וטעמו ממדרש הפסוקים שבברייתא במכות.   הברייתא בדף כא ע"א דורשת את שני הפסוקים שנאמרו לגבי גילוח הזקן.   האחד שהבאנו בראש דברינו מפרשת קדושים, והשני מפרשת אמור גבי כהנים (ויקרא כ"א: ה') "לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו".   הרי ששני עניינים נאמרו לגבי הזקן, האחד השחתה והשני גילוח.   וזה לשונה:   "'ופאת זקנם לא יגלחו' יכול אפילו גלחו במספריים יהיה חייב, תלמוד לומר 'לא תשחית' (ומספריים אינם משחיתים שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער - רש"י).   אי לא תשחית, יכול אם לקטו במלקט (מכלי הספר והיא לוקטת השער - ערוך) ורהיטני (ברזל שהוא דבוק בעץ ושפים בו נגרים כלים ומיישרים בה לוחות החביות - ערוך ע' אזמל.   ובימינו נקרא מקצועה) יהא חייב, תלמוד לומר 'לא יגלחו' הא כיצד גילוח שיש בו השחתה (דרך לגלח בו, ומשחית והיינו תער, אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו, ומספריים מגלחין ואין משחיתים - רש"י) הוי אומר:   זה תער".   המשנה והברייתא הן המקור לכך שאיסור גילוח הזקן הוא רק בתער ולא במספריים.

 

  כל זה רק לגבי גילוח הזקן, שנאמרו בו שני הפסוקים הללו, שבאחד כתוב גילוח ובשני השחתה.   אבל לגבי פאות הראש, לא נאמר גילוח והשחתה, אלא הקפה.   והקפה היא מעשה שכתוצאה ממנו שער הראש נראה כעיגול ללא פאות, בלי להתייחס לאופן שבו המעשה נעשה.   ולכן אמר הרא"ש שגילוח פאות הראש, היא הקפת הראש, אסורה בכל אופן שהוא מן התורה, וחייבים עליה מלקות.   ורק בגילוח הזקן נאמר שאסור מן התורה רק מעשה גילוח שיש בו השחתה אבל הרמב"ם, כפי שראינו למעלה, חולק על הרא"ש וסובר שהקפת הראש במספריים מותרת לחלוטין.   כלומר, לא רק שאינה אסורה מן התורה, אלא אפילו חכמים לא גזרו לאסרה.

 

  ולכן מסתבר לומר שלמרות שנראה מדברי הרמב"ם שגילוח הזקן במספריים אסור מדרבנן, הרי מעצם העניין נראה שמותר לגמרי.   שהרי בפאות הראש, שלא נזכר בהם השחתה, כתב שליקוטם במספריים מותר, הרי קל וחומר שגילוח הזקן, שנתפרש לגביו בתורה תנאי זה של השחתה, שיהיה מותר במספריים (ב"י על הטור שם, ומנחת חינוך מ' רנ"ב).   ולכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד סי' קפ,א סע' י:   "אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער, אבל במספריים מותר אפילו כעין תער".   הרמ"א ב"דרכי משה" על הטור העיר שכן הוא המנהג אף באשכנז.   ואמנם יש פוסקים האוסרים לגלח פאת הזקן במספריים, מטעמים שונים, ולדעתם אסור הגילוח במכונה לחלוטין.   אך כאן נלך בדרך השולחן ערוך והרמ"א שהתירו לכתחילה להתגלח במספריים ונבאר האם לדעתם מותר השימוש במכונות הגילוח השונות.

 

  הבאנו למעלה את הסברו של רש"י שגילוח במספריים אינו מהווה השחתה משום שהמספריים אינם "חותכים שיער בצד עיקר כתער", כלומר שהם אינם חותכים את השיער כולו, אלא משיירים ממנו משהו.   במקום אחר (מסכת נזיר נ"ח, ע"ב) בסוגיא העוסקת באיסור החל על גבר להעביר שיער מגופו כיוון שזהו תיקון גוף של אשה, ואסור מטעם "לא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כ"ב: ה'), נאמר:   "אמר רב:   'מיקל אדם כל גופו בתער', (ואין בו משום לא ילבש גבר שמלת אשה - רש"י) מיתיבי:   'המעביר וכו' הרי זה לוקה', הא בתער הא במספריים כעין תער (שגזז במספריים בסמוך לבשר כעין תער - רש"י).   כלומר, מותר לגבר להעביר שער גופו במספריים כעין תער, וזה דינו של רב, אלא שהתבטא במילת "תער" כיוון שהתוצאה דומה להעברת שער בתער.   והאיסור שמן התורה לאיש להעביר שער גופו, הוא דווקא בתער ממש.   השאלה הטעונה באור היא:   האם יש הבדל ניכר בתוצאה בין גילוח בתער, לבין גילוח במספריים כעין תער, או שעצם ההבדל הוא דווקא בדרך הגילוח ולא בתוצאה.

 

  שאלה זו היא השאלה המרכזית בדבר היתר השימוש במכונות גילוח.   כיוון שאם חייב להיות הבדל ניכר בתוצאת הגילוח האסור, שהוא בתער, לבין הגילוח המותר, שהוא במספריים כעין תער, הרי יש לבחון בכל מכונה ומכונה את תוצאת הגילוח.   והדבר שיקבע את היתר השימוש בה יהיה עד כמה המכונה מגלחת קרוב לעור ("שיער בצד עיקר").   אבל אם יתברר שעיקר ההבדל בין מספרים ובין תער הוא באופי הגילוח, נצטרך לבחון את אופי הגילוח של המכונות השונות, כדי לדעת האם הוא דומה למספריים או לתער.

 

  מן הסוגיא בנזיר שהבאנו לעיל יש מקום ללמוד לגבי השאלה שהצגנו.   ברור הוא שבפסוק האוסר על גבר ללבוש שמלת אשה, אין רמז להתניית האיסור דווקא בהשחתה.   ודווקא באיסור גילוח הזקן נמצאת התנייה זו.   ומכל מקום התיר רב לגבר להעביר שיער גופו במספריים כעין תער.   כלומר:   לא זו בלבד שאין כאן איסור תורה, אלא אין כאן אפילו איסור מדרבנן.   המרש"ל ב"ים של שלמה" ליבמות פרק י"ב סימן י"ז כתב שמסיבה זו אין אנו פוסקים כרב.   וזה לשונו:   "וכן נראה מאחר שעיקר הלאו תולה משום תיקון יופי, מה חילוק יש בין זה לזה, דלא שרינן מספריים כעין תער אלא משום לא תשחית, ואין השחתה אלא בתער, וכן לשון גילוח, אבל הכא לא קפיד קרא לא אהשחתה, ולא אגילוח, אלא משום תיקון נשים הוא".   ולכן כתב שיש איסור מדרבנן לגבר להעביר שיער גופו אפילו במספריים כעין תער.

 

  ובאמת לפי דבריו העניין תמוה.   הנימוק שהביא לאסור העברת שיער הגוף במספריים בין תער משכנע ביותר.   והיה צריך להיות לפי זה שהעברת שיער הגוף במספריים כעין תער אסורה מן התורה, כיוון שאין מקור בתורה לחלק בינה לבין העברת תער ממש.   ואם נאמר שהתורה אסרה דווקא גילוח בתער מחמת שהוא מעביר את השיער לחלוטין, ואילו מספריים כעין תער אינם עושים כן, ולכן אין זה תיקון יופי של נשים להעביר את השיער במספריים כעין תער, יתברר שהערת המרש"ל ופסק ההלכה שלו אין להם יסוד.   כיוון שאיסור גילוח הזקן אינו קשור כלל לתיקון יופי, אלא מקורו בעניין אחר כפי שראינו למעלה.   ולכן, אף שבמספריים כעין תער, אין העברת שיער גמורה כמו בתער, היה מקום לאסור הגילוח כמו בתער ממש.   לכן התבטאה התורה בלשון השחתה לגבי גילוח הזקן, להורותינו שדווקא תער נאסר ולא מספריים.   אבל האיסור לגבר להעביר שיער גופו כאשה, עניינו הוא שלא יתקן גופו בתיקוני יופי האופיניים לנשים.   ואם נאמר שדווקא תער משיג תוצאה כזו, ברור שדווקא תער אסור ולא מספריים כעין תער, למרות שלא נתפרש בתורה עניין השחתה דווקא, באיסור זה.   ולכן אין מקום לדברי מהרש"ל שיש לאסור העברת שיער הגוף גם במספריים כעין תער, מאחר שבאיסור זה לא נתפרשה השחתה.

 

  ולכן נראה לומר, על פי דעת מהרש"ל, שאין הבדל ניכר בתוצאת הגילוח, בין מספריים כעין תער לבין תער.   מקור ההבדל הוא דווקא באופן הגילוח, וכך מתבארים דבריו.   הכלל באיסורי תורה, שמעשה נאסר בתורה, נאסר כדרך עשייתו הרגילה הכתובה בתורה.   עניין זה מתבאר בתוס' במס' בכורות דף כ"ה ע"א.   בתורה נאסר לגזוז צמר מכבש בכור, שכן הבכור הוא קודש ועומד לקרבן, שנאמר (דברים ס"ו: י"ס) "לא תגוז בכור צאנך".   דרך גזיזה היא במספריים.   ולכן כתבו התוספות שם שיש לומר שתלישת צמר מן הבכור ביד, שאינה דרך גזיזה, אינה אסורה מן התורה.   בדומה לכך, מן הפסוק (ויקרא כ"ג: י') "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן", נלמד שהעומר חייב להיות ראשית הקציר, וממילא שאסור לקצור תבואה לפי העומר.   דרך קצירה היא במגל.   ולכן נאמר במסכת פסחים (י"א, ע"א) שקיטוף לא נאסר, והטעם - שאינו דרך קצירה.   ישנם איסורים מיוחדים, כגון מלאכות שבת, שבהם לא נאסר דווקא המעשה הנרמז בתורה, אלא גם מעשים אחרים הדומים לו.   בעניין זה עיין בספר "אגלי טל" מלאכת זורע ס"ק ב', שהגדיר שם באילו איסורים שבתורה מורחב האיסור מעבר למשמעות המדוייקת של הכתוב.   וכאן יש להבהיר עניין מסויים.   כשאנו אומרים שפעולה מסויימת, הקרובה לאיסור תורה, אינה אסורה כיוון שאינה נעשית כפי דרך הפעולה שנכתבה בתורה, אין כוונתינו שאדם העושה את הפעולה הזאת, עושה דבר שאין דרך אנשים לעשותו, דהיינו שהוא עושה דבר מוזר ומשונה.   ייתכן מאד שבנסיבות מסויימות יש דווקא צורך של יעילות לקטוף תבואה, או לתלוש צמר מן הכבש ביד, וכדומה.   אבל התורה כשאסרה מה שאסרה, הגדירה את פעולת האיסור כך, שפעולה שאינה כדרך ההגדרה הכתובה בתורה אינה אסורה.   ולכן כיוון שקודם העומר נאסרה קצירה דווקא, הרי אף שייתכן שקטיפה תהיה יעילה לפעמים, הנה אינה דרך קצירה.

 

  עניין זה מבואר מדברי התוס' שהבאנו.   התוס' מחלקין בין מלאכות שבת, שבהן אסורות מלאכות שאינן כדרך המלאכות שנרמזו בתורה;   לבין שאר האיסורים.   וברור שגם במלאכות שבת, אם אדם יעשה מלאכה בדרך משונה, ולא יעילה, לא יעבור על איסור תורה, כיוון שהוא עושה את המלאכה "כלאחר יד".   ולכן ההבדל בין מלאכות שבת לאיסורים האחרים, הוא בפעולות שיש להן הצדקה של יעילות בנסיבות שבהן נעשו, אבל לא בנסיבות איסור התורה.

 

  הגילוח במספריים ודאי שהוא דרך גילוח בנסיבות מסויימות, ויש לו לפעמים הצדקה מבחינות של זהירות ויעילות.   ולכן לגבי גילוח הזקן, כשנתמעטו מלקט ורהיטני מגילוח, לפי שאין דרך אנשים לגלח בהם, לא נתמעטו מספריים, ונתמעטו רק ממה שהאיסור הותנה בתורה בהשחתה.   אבל לגבי תיקון יופי של נשים, שנאסר לגברים, שמטרתו להסיר את השער לחלוטין ודאי שהדרך לעשותו היא בתער דווקא.   סיבת ההבדל היא, שבגילוח אין סיבה לרצות להסיר את השיער לגמרי מעיקרו, מה שאין כן בתיקוני נשים.   ולכן דרך העשייה בהם היא דווקא בתער.  שכן, הרוצה להסיר שערו לגמרי, מעיקרו, עושה זאת בתער.   לא משום שבאמת התוצאה בתער טובה תמיד יותר מאשר במספריים כל שהם, אלא משום שבנסיבות רגילות, תער רגיל משחית יותר ממספריים רגילות.   לכן העברת שער הגוף במספריים כעין תער, אף שאין הבדל ניכר בתוצאה בינה לבין העברה בתער, ויש אולי מספריים המגלחות כתער רגיל, נאסרה העברת שער במספריים מדרבנן.   ונותר לנו לבאר, מהו סוף סוף ההבדל בין גילוח במספריים כעין תער, לבין גילוח בתערמ מש, שמצד אחד אין בהכרח הבדל בתוצאת הגילוח בין הדרכים להלו, כיוון שאפשר למצוא מספריים המגלחים כתער רגיל, ומצד שני הרוצה להעביר כל שערו ממש דרכו לעשות זאת דווקא בתער.   עניין זה, והמסקנות הנובעות מכך לגבי מכונות הגילוח, נבאר במאמר הבא.