ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

קידושא רבה למי שאינו סועד (ב')

 

 הרב ברוך גיגי   (חלקו השני של המאמר שהובא בגיליון הקודם.)

 

ב.   האם אפשר לקיים מצות קידושא רבה בלא שיסעד: לכאורה בזה נצטרך לדון בקידוש הלילה, ונדון מינה ונוקי באתרין.

 

  קי"ל כשמואל (פסחים קא.) שאין קידוש אלא במקום סעודה. וברש"י שם, ד"ה קידוש: "ואם קידש ולא סעד, לא יצא ידי קידוש". ולכאורה צ"ע בטעם הדבר, שהרי דבר פשוט הוא לכאורה ששני דינים הם: א. דין קידוש היום כפעולה של "זכור את יום השבת לקדשו", קדשהו בכניסתו. ב. קידוש במקום סעודה כדין נוסף (וכפי שעוד נבאר בס"ד). ולכאורה מבואר כן ברבינו יונה (מובא ברא"ש שם), שאף עתה, שאין אורחים בבית חכנסת, אין זו ברכה לבטלה כשמקדשים בלילי שבת בביהכ"נ, כיון שמועיל להוציא ידי חובת קידוש מן התורה לאותם שאינם מקדשים בביתם, וברור שהבין שדין קידוש   היום   לחוד   ודין   קידוש במקום סעודה לחוד, ולשיטתו דין זה הוא מדרבנן. הרא"ש שם חולק עליו, והבינו האחרונים (עיין הגהות רעק"א לריש סי' רע"א, "יחוה דעת" להגרע"י סי' לד) שחולק משום שסובר שזהו דין מדאורייתא, אך לענ"ד דבר זה קשה להולמו, שהרי מאין נלמד שקידוש במקום סעודה הוא מדאורייתא, כשכל עיקר חיוב הסעודה הוא מדברי קבלה מן הפסוק "וקראת לשבת עונג"?! אפילו אם נאמר שעונג הוא מן התורה, בודאי שאינו דין בסעודה דוקא, אלא בכל דבר שעונג הוא לו. ובאמת, הרא"ש לא ציין שזהו דין תורה, אלא שדייק מלשון הש"ס: "אין קידוש אלא במקום סעודה", משמע שבלא סעודה אין קידוש כלל. ונראה בטעמו שסבר שאף שדין קידוש במקום סעודה הוא מדרבנן, מ"מ זו היתה תקנת חז"ל לקובעו במקום סעודה, וכשאינו במקום סעודה אין זה קידוש כלל, אף מן התורה (ועיין כיו"ב בתוס' סוכה ג ע"א וברכות יא ע"א ובתר"י שם, לעניין ק"ש של ערבית בהטיה, וכן טעם זה בנדון דידן ב"פרי מגרים" ב" במשבצות זהב" סי' רפ"ח סק"ב). ולפי זה מובנת שיטת רש"י שאם קידש ולא סעד, לא יצא ידי חובת קידוש.

 

  אולם הרשב"ם שם כתב: "ואם קידש ולא סעד   ב א ו ת ו   מ ק ו ם   לא יצא ידי קידוש", וקצת משמע שרק כשסעד במקום אחר ולא באותו מקום שקידש, לא יצא ידי קידוש, אך כשלא סעד כלל אפשר שיצא. אלא שלכאורה יש לדחות, שהרי אפשר לדייק את ההפך, שלא רק כשלא סעד כלל לא יצא, אלא אף כשסעד במקום אחר לא יצא. אולם, לענ"ד מסתברת ההבנה הראשונה, וזאת ע"פ המשך הסוגיה, ממעשה אביי ורבה: "דאמר אביי: כי הוינא בי מר, כי הוה מקדש אמר לן: 'טעימו מידי, דילמא אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה, ובקידושא דהכא לא נפקיתו, דאין קידוש אלא במקום סעודה!", וביארו רש"י ורשב"ם: "ולא תאכלו,   ו א פ י ל ו   אתם הולכים לישון בלא אכילה, בקידושא דהכא לא נפקיתו". ולכאורה מאי   " ו א פ י ל ו "   שייך כאן?! אלא, על כרחך יכולנו לחשוב שעדיף כשאינו סועד כלל מאשר כשסועד במקום אחר, שכשסועד - שאז חל עליו חיוב קידוש במקום סעודה - נאמר שאף הקידוש של "זכור את יום השבת לקדשו" הוצמד ע"י חז"ל למקום סעודה ואינו יוצא כלל בלא זה, אך כשאינו סועד, וממילא לא שייך לגביו דין קידוש במקום סעודה, נשאר רק החיוב של קידוש היום, ואפשר שיוצא ידי חובת קידוש, ועל זה אמרו רש"י ורשב"ם שאפילו אם אינו סועד כלל אינו יוצא ידי חובה. אולם, לענ"ד יש הבדל בין רש"י לרשב"ם, כיון שמהמקרה של אביי ניתן להביא ראיה רק למקרה שהיה בדעתו לסעוד בשעת הקידוש, ואף אם לא סעד לבסוף, מ"מ כיון שזו היתה דעתו, לא יצא ידי חובה בקידוש זה. למרות זאת, באדם שמראש לא מתכוון לסעוד, אפשר שיצא ידי חובת קידוש היום אף לרשב"ם, אך ברש"י, שסתם וכלל: "אם קידש ולא סעד, לא יצא ידי קידוש", אי אפשר לומר זאת. וכהסברנו ברשב"ם מובא במפורש במאירי, וכן כתב הפמ"ג (סי' רפ"ח) להסביר בשיטת המהר"ם, לגבי אדם שהתענה וקידש קידושא רבה והטעימו לאחר, שכאשר א"א וזו שעת הדחק, יוצא ידי קידוש אף בלא סעודה.

 

  אמנם מדברי התוס' שם נראה לענ"ד שניתן לומר שאף כשמתכוון לסעוד במקום אחר, יוצא ידי חובת קידוש היום (וכרבינו יונה הנ"ל), ומה שאמר שאינו יוצא ידי חובת קידוש, היינו קידוש במקום סעודה דוקא. שהרי הם הקשו על מעשה אביי, מדוע דאג רבה רק לקידוש, שלא יקדשו בלא נר (עיין רא"ש ומרדכי שם, ולענ"ד נראה ששיטת התוס' כמרדכי שאין קידוש בלא נר, ולא כמהרש"א), ולא דאג לסעודה שלא תהיה בלא נר (עיין רש"י ותוס' שבת כה ע"ב, שהדלקת נר בשבת חובה, שגם סעודת שבת צריכה נר, וכן היא ב"תרומת הדשן" סי' צ"ג). מסתבר, שהתוס' הבינו בהו"א שכשיגיעו לביתם ולא ימצאו נר, אף שלא יקדשו, מ"מ אם יצאו בקידוש שכאן, יוכלו לסעוד בלא נר, ולכן הקשו התוס': "אמאי לא קפיד שלא יאכלו בלא נר" (ועיי"ש מה שתירצו). עכ"פ, מדברי התוס' נראה שאין ראיה כלל שאם אינם סועדים אינם יוצאים ידי קידוש, שהרי שם מדובר במקרה שהם אוכלים ולכן היו צריכים לקידוש במקום סעודה, אף שאפשר שכבר יצאו ידי קידוש היום במה ששמעו בבית רבה. והר"ן שם כתב לכאורה כשיטת רש"י והרשב"ם, וז"ל: "ושמעינן תו מעובדא דאביי ורבא, דלא תימא דכי אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה, ה"מ דוקא כשסועד במקום אחר, אבל כשאינו סועד כלל ידי קידוש יצא, דליתא, אלא   כ ל   ש ל א   א כ ל   ל א   י צ א   י ד י   ק י ד ו ש   כ ל ל ".

 

  נמצאו בזה לכאורה ג' שיטות עיקריות:

א.   ר ב י נ ו   י ו נ ה   ( ו א פ ש ר   ש ג ם   ה ת ו ס '): ידי חובת קידוש יצא, ידי חובת קידוש במקום סעודה לא יצא, ויצטרך לקדש שוב במקום אכילה.

ב.   מ א י ר י   ( ו א פ ש ר   ש ג ם   ר ש ב " ם ): כשאינו מתכוון לסעוד יצא ידי חובת קידוש היום: כשמתכוון לסעוד - לא יצא כלל.

ג.   ר ש " י   ו ר א " ש : בלא אכילה אינו יוצא ידי חובת קידוש כלל. בדעת הר"ן יש ספק האם כוונתו דוקא כגון במעשה אביי ורבא וכשיטת המאירי, או שכלל הוא, שאין קידוש כשאינו אוכל, וכרש"י. לענ"ד   כך מסתבר יותר, וכן נראית הבנת מרן השו"ע בדבריו (המובאים בב"י סי' רע"ג והנפסקים בשו"ע): "אם קידש ולא סעד, אף ידי קידוש לא יצא". וא"כ, סתם הדין ולא חילק בין נתכוון לסעוד לבין לא נתכוון לסעוד, ובכל מקרה לא יצא, וכן הדין במשנ"ב (ואף שבביאור הלכה כתב פשט אחר בשיטת השו"ע, שאינו מכריח שיסעד כדי שיצא ירי חובת קידוש, לענ"ד פשוט שכוונת השו"ע כדברי המשנ"ב).

 

  ואפשר שמחלוקת זו, האם מקום סעודה מעכב בעצם הקידוש, תלויה בהבנת יסוד דין קידוש במקום סעודה, האם זה דין שנקבע בקידוש, שצריך שיהיה במקום סעודה, כדי לתת לו חשיבות רבה יותר כשהוא חלק ממצות עונג שבת, או שמא להיפך, שתקנו שסעודת שבת תהיה בקידוש. אם נאמר כדרך הראשונה, אפשר שאינו יוצא ידי קידוש כלל, ואכן כך משמע יותר מלשון הש"ס: "אין קידוש אלא במקום סעודה", כלומר, זהו דין בקידוש, וכמו שמשמע גם מהרא"ש. אולם, בראשונים מבואר המקור לדין זה מהפסוק: "וקראת לשבת עונג", במקום קריאה שם תהא עונג, וע"פ פשוטו משמע ההיפך, שעיקר הדין הוא בסעודה שתהיה במקום קריאת קידוש (אך עיין במנהיג, שכתב: "במקום עונג שם תהיה הקריאה"; מ"מ, זוהי דעת יחיד). ייתכן שמדובר בדין כפול, הצמדת הקריאה לעונג גם כדין בקידוש וגם כדין בסעודה, על אף ניסוח הראשונים בלשון דלעיל. ועיין ברשב"ם (קא.), שכתב טעם שני לדין קידוש במקום סעודה, שהוא משום שכיון שנקבע על היין, נקבע על היין של סעודה שחשוב יותר, ופשוט א"כ שהוא דין בקידוש.

 

  עכ"פ נראה שלהלכה נפסק כנראה בשו"ע, שאינו יוצא ידי חובת קידוש בלא סעודה, וכשיטות רש"י, הרא"ש והר"ן. וא"כ כיצד יוכל אדם לקיים את מצות קידוש הלילה, שהיא מן התורה?! ולכאורה פשוט שאותם שפוסקים שיוצא ידי חובת קידוש דאורייתא בתפילה, ושחובת קידוש על היין היא מדרבנן, כיון שהתפלל יצא מדאורייתא, ונשאר החיוב על היין שהוא מדרבנן, ואת זאת אינו יכול לקיים; אך למ"ד שאינו יוצא בתפילה, ודוקא בקידוש על היין יוצא מדאורייתא, נוצר מצב שאינו יכול לקיים את המצוה מן התורה. במקרה כזה דן הפמ"ג במש"ז שם, במי שישן בליל שבת קודם סעודה וחלם, וצריך להתענות תענית חלום, שתמה כיצד יבטל מצות קידוש שהיא מן התורה, ומכריע שם שחייב לאכול בלילה כדי שיוכל לקדש, שאין עונג שבת בתענית חלום דוחה את מצות קידוש שהיא מן התורה.

 

  ולפי זה משמע שבליל שבת, שהוא דין תורה, צריך אדם להשתדל לאכול כדי שיקדש, ואף אם עונג לו שלא יאכל, אך מי שחולה ואסור לו לאכול, אנוס הוא ורחמנא פטריה. ומסתבר שאעפ"כ רצוי שאף הוא יקדש לאחרים או ישמע מאחרים, ויתכוון לצאת (לדיעות הפוסקים שהדבר אפשרי (רבינו יונה, מאירי ורשב"ם)). ובקידושא רבה, שהסקנו שלכאורה חייב בקידוש גם כשאינו סועד, מ"מ זה רק מדרבנן, ופשוט שמי שעונג הוא לו שלא יאכל, עדיף שיקיים מצות עונג שבת שהיא מדברי קבלה, גם אם לא יוכל לקיים את הדרבנן של קידוש (שמשמע גם בפמ"ג שם). ק"ו בחולה, שרשאי לא לאכול אף אם לא יוכל לקדש, ומ"מ נראה שאף בזה ישתדל לשמוע מאחר, כיון שיש ראשונים שסוברים שבלילה יוצא ידי קידוש אף בלא סעודה, ואפשר שהוא הדין אף ביום, לראשונים הסוברים שקידושא רבה הוא   ק י ד ו ש, והסעודה אינה מהוה לגביו מרכיב מרכזי בקידוש שבו, אלא חלק מן הדין הכללי של קידוש במקום סעודה (הר"ן, והרמב"ם להבנה אחת), וכמו שנהג מהר"ם (מג"א סי' תקצ"ז סע' ג'). אמנם לעניין רדיפה אחר זה כשאינו מזדמן, מסתבר שאינו צריך לטרוח כ"כ, כיון שע"פ מה שנפסק בשו"ע נראה שלא מועיל כלל כשאינו סועד.

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון