ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

לולב וערבה

 

הרב משה ליכטנשטיין

 

 

  מלבד מצות סוכה, הנותנת לחג הסוכות את שמו, ישנן מצוות נוספות הנוהגות בחג, ואלו נמנו במשנה בראשית הפרק הרביעי שבמסכת סוכה.   שתים מביניהן - לולב וערבה - נמנות במשנה בחדא מחתא, ואף דומות בכך ששתיהן הינן מצוות היום המתקיימות בארבעת המינים (או בחלק מהם) ויש בהם מעשה לקיחה ומצות נטילה.

 

אך למרות זאת ששתיהן הינן מצוות היום המתקיימות בד' מינים מצינו כמה הבדלים ביניהם:

 

א.   לולב נוהג מדאו' במקדש כל ז' ובגבולין יום א', ואילו ערבה אינה נוהגת כלל בגבולין, למרות שאף היא נוהגת כל ז' במקדש.

 

ב.   אף מדרבנן יש הבדל בזמן חיובם.   לולב נוהג בגבולין מדרבנן כל ז', ואילו ערבה אינה נוהגת אלא יום א'.   וכבר עמדה על כך הגמ' שם (מ"ד.).

 

ג.   לא רק בזמן, אלא אף בתוקף   החיוב ישנו הבדל בין ערבה לבין לולב.   בעוד שלולב בגבולין הינו חיוב גמור מדרבנן מכח תקנת ריב"ז, הרי שביחס לערבה נחלקו אמוראים בגמ' אם הוי יסוד נביאים או מנהג נביאים, ואנן ק"ל דמנהג נביאים היא, ואין לה אלא מעמד של מנהג, ועל כן אין מברכים עליה.

 

  כפי שניתן לראות משלשת הנקודות הנ"ל, קיים הבדל גדול בין חיוב ערבה בגבולין לחיוב לולב בגבולין.   בעוד שלולב בגבולין הינו חיוב גמור, אם מדאו' יום א' ואם מדרבנן כל ז', הרי שערבה בגבולין אינה נוהגת כלל מדאו', ואף מדרבנן אין חיוב גמור, אלא מנהג בעלמא, הנוהג יום א' בלבד.

 

  עוד יש להוסיף לכך את דברי ר"ת, שאף בתורת מנהג אין ערבה כשאר המנהגים.   שהרי, בעקבות הסוגיא נחלקו ראשונים אם מברכים על מנהג או לא.   דעת ר"ת - בנגוד לשיטת הרמב"ם - שעל מנהג מברכים, אך ערבה שאני כיון דערבה אינה אלא "טלטול בעלמא", ומעמדה נחות משל שאר מנהגים.

 

  כדי לעמוד על טיבם של דברים, יש לבחון את מצות ערבה שבמקדש.   וז"ל המשנה בענין: "מצות ערבה כיצד?   מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא.   יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח.   תקעו והריעו ותקעו".

 

  הנראה מכאן, שאין מצות ערבה ביסודה חובת גברא, אשר קיומה מעשה מצוה המתבצע ע"י האדם הנוטל, אלא קיום במקדש - שצריך לזקוף ערבות על גבי המזבח, כקילוסה ועטורה של המזבח; מוקד המצוות היא המזבח ולא האדם.

 

  אלא, יש גם לבחון מה היא התמונה המתקבלת מתוך עיון בסוגיות.

 

  הגמ' (מ"ג:) דנה בשאלה אם מצות ערבה היא בזקיפה בלבד, או שיש בה אף מצות נטילה.   אם יש בה מצות נטילה ביד כלולב, אזי יש מקום לומר דאף בערבה יש קיום של מעשה נטילה כבלולב.   אמנם, נראה שזה תלוי בהבנת מצות הנטילה.   בתחילת הסוגיא השוותה הגמ' נטילת ערבה לנטילת לולב.   אך בהמשך מנסה הגמ' להוכיח את קיום נטילה שבערבה מהקפת המזבח, ובכך ראתה לכאורה את הקיום שבנטילת ערבה.   וכן משמע שם בהמשך הסוגיא.   אם קיום הנטילה היא בהקפת המזבח, אזי עדיין יש לראות את עיקר הקיום במזבח; הקיום שמסביב למזבח אינו רק בעיטורו בכדי ערבה אלא בהפיכתו למוקד שמסביבו סובבים אנשים.

 

  לכאורה, שאלה זו שנויה במחלוקת אמוראים; דעת ר"ל שכהנים בעלי מום נכנסין בין האולם למזבח - מקום שאסורים הם בכניסה אליו בד"כ - ע"מ לצאת ידי חובת מצות הקפה.   על כך באה תגובת ר' יוחנן: "מי אמרה בנטילה דילמא בזקיפה, מי אמרה בבעלי מומין דילמא בתמימים".   מלשונו של ר"ל, שהם נכנסין ע"מ לצאת בו, משמע שיש חובת גברא במצוה, ולכן יש צורך להתיר את כניסתם, ע"מ שיוכלו לקיים את חובת היחיד שלהם.   וכן פירש שם רש"י את מחלוקתם בשאלה אם יש חובת יחיד, או שרק צריך שהמזבח יהיה מעוטר, ואם כן די באחד.   כן פירש שמח' זו תלויה בשאלת נטילת - זקיפה; לר"ל, שיש מצות נטילה ישנה אף חובת יחיד, ואילו לר"י, שיש מצות זקיפה א"צ שכולם יזקפו, שהרי אין כאן חובת יחיד אלא קיום במזבח, וממילא די בחד.   יוצא לדעתו שלמ"ד בנטילה, אכן יש קיום יחיד, והוי דומיא דלולב.

 

  התוס' שם נחלקו על רש"י, ופירשו את דברי ר' יוחנן כאת"ל.   לדעתם סבור ר' יוחנן שאף למ"ד בנטילה אין זה בהכרח דין המסור לכל, אלא נתון לתמימים הראוין לעבודה בלבד.   א"כ, לדעת תוס' נחלקו ר"ל ור"י, אף לדעת האומר שהמצווה בנטילה, ולדעת ר' יוחנן אף אם הוי בנטילה אינה חובת יחיד, אלא קיום במקדש ולכן נעשה ע"י תמימין הראוין לעבודה.   כך כתב גם הריטב"א: "שמא היא (= הנטילה) כאשר עבודות שהן מסורות לתמימין בלבד ולא לבעלי מומין".

 

  התוס' העירו דבכל הסוגיא משמע דדוקא כהנים הקיפו, ורק בהם היתה מצות נטילה, ופשוט שאין ישראל נוטלים ומקיפים.   לעומתם כתב הריטב"א, שישראל ג"כ נטלו בעזרה, אלא שלא נכנסו להקיף.   כך היא אף שיטת הרמב"ם, שהיתה מצות נטילה ללא הקפה (שהרי הוא פוסק שהקיפו בלולב) וכן פסק ש"כל העם" היו נוטלין.   כך נכתב אף בילקוט שכל ישראל גדולים וקטנים נטלו והקיפו.   וכן הביא הראבי"ה בשם ספר ירושלמי בפירקין.

 

  שאלתנו, א"כ, תלויה במחלוקת ראשונים זו.   לריטב"א ולרמב"ם, שישנה נטילה אף ללא הקפה, ישנה חובת יחיד ליטול ערבה, וכל ישראל חייבים בה.   ההקפה לריטב"א היתה מוגבלת לכהנים מפני איסור כניסה של ישראל.   עוד יש לומר שאף אם יש מצות נטילה על כ"א עדיין מצות הקפה היתה בעלת אופי שונה - וזה תלוי במחלוקתם של ר"י ור"ל.   אך לתוס', שכהנים בלבד הקיפו ונטלו (שהרי הם מבינים שאין חילוק בין נטילה להקפה, וכפשטות לשון ר"י) אזי אף הנטילה אינה חובת יחיד אלא קיום במזבח.

 

  עוד עיין שם בסוגיא ל"ד., שלדעת אבא שאול ערבה נדרשת מהפסוק "ולקחתם לכם" הנאמר לגבי לולב, ואינה נלמדת מהלכה למשה מסיני נפרדת.   א"כ, לדידיה ג"כ נראה שיש מצות נטילה.   ואכן, אף התוס' כתבו שלאבא שאול היתה מצות נטילה לישראל בעזרה מלבד הקפת המזבח.

 

  העולה מכל הנ"ל הוא שהשאלה אם יש בערבה גם קיום יחיד או רק קיום למזבח נתון במח' תנאים (אבא שאול ורבנן); שנוי במח' אמוראים (ריש לקיש ור' יוחנן) ומשולש במח' ראשונים (הרמב"ם והריטב"א כנגד רש"י ותוס').

 

  לאור זה, נוכל לשוב אל הראשונות ולבאר החילוק שבין לולב לערבה בגבולין.   הנה, כפי שראינו, יש מקום לומר שערבה עיקר קיומה הוא קיום מקדש המתיחס למזבח, וכפי פשטות לשון המשנה שעיקר מצות ערבה הוא בזקיפה וקיום המזבח הנובע מכך, ואף דקיי"ל שערבה אף בנטילה, הרי ראינו שניתן לראות את הנטילה כהרחבת קיום המזבח.   ובזה שאני ערבה מלולב, שהרי לולב במקדש אינו קיום במזבח (מלבד לריב"ב (סוכה מ"ה.), הסבור שהיו זוקפין חריות של דקל ולא ערבות) אלא חובת יחיד המתקיימת ע"י מעשה הנטילה במקדש.   על אף שגם ביחס ללולב יש לחקור אם עיקר קיומו הוא קיום לולב או קיום שמחה במקדש (עיין במאמרו של מו"ז בספרו "קובץ חידושי תורה") עדיין רב ההבדל בינו לבין הערבה.   בלולב, אף אם הוי קיום שמחה, הרי משמעות הדבר שיש מצוה לשמוח לפני ה'.   אך זוהי מצוה המתקיימת ע"י היחיד, כאכילת מע"ש ושלמי שמחה וכי"ב, ואינה קיום בסדרי בית המקדש.   משא"כ ערבה שאינה רק מצוה לשמוח במקדש, אלא מצוה המתקיימת כמצות המקדש, כשמירת המקדש וכיו"ב, ולכן נעשית ע"י כהנים, משא"כ לולב, וכדלעיל.

 

 

  אם כן, מובן ההבדל שביניהם בגבולין.   לולב שקיומו הוא קיום יחיד שייך הן במקדש והן בגבולין, ומעשה היחיד יש לו משמעות אף בגבולין.   לכן מדאו' יש חובת לולב בגבולין.   ערבה, אינה נוהגת בגבולין, שהרי אין משמעות כלל לערבה ללא מזבח.   זהו גם הטעם שחלוקים הם בתקנתן מדרבנן.   לולב - יש משמעות לנטילתו בגבולין, ועל כן תוקן כמצוה דרבנן גמורה.   משמעות זכר למקדש היא שעושים בגבולין את אותו מעשה המצוה שעשו לשעבר במקדש.   ממילא הוא נוהג אף שבעה ימים, כמקדש.   אך ערבה, אין לה כלל משמעות מחוץ למקדש, ואי אפשר לנטלה בגבולין דומיא דמקדש, שהרי ללא מזבח, הקיום אינו דומה למצוה המקורית במקדש.   על כן אינו אלא מנהג הבא להזכיר את המקדש, ואינו תקנה דרבנן זכר למקדש כפי שעשו במקדש.   ממילא, לכך סגי ביום א'.   זוהי משמעות לשון הגמ' "לולב דאית ליה עיקר מה"ת בגבולין עבדינן ליה שבעה זכר למקדש".   היינו, כפי שהסברנו, הלולב, כיון שיש לו עיקר מן התורה בגבולין, מוכח שיש משמעות למעשה מצותו בגבולין, וממילא אפשר לתקן מדרבנן מעשה מצוה כל שבעה.   אך ערבה, אין לה עיקר מן התורה בגבולין כיון שאין בה קיום כלל מחוץ למקדש, וממילא שא"א לתקנה כמעשה מצוה כבמקדש כל ז', אלא כזכרון בעלמא (ובכך סגי ביום א').

 

  זהו גם הפשט בדעת ר"ת, שמנהג זה גרוע משאר מנהגים ואינו אלא טלטול בעלמא.   היינו, שערבה מחוץ למקדש אינה יכולה להיות אלא טלטול בעלמא ללא המזבח, ולכן אינה נהפכת למעשה מצוה.   משא"כ שאר מנהגים כחצי הלל ויו"ט שני, שיש להם משמעות כמעשה מצוה דומיא דהלל שלם ויו"ט ראשון, וממילא מברכים עליהן.

 

  כמדומני שניתן על פי דברים אלו לעמוד אף על נקודה נוספת המיוחדת לערבה.   הזכרנו לעיל שנחלקו אבא שאול ורבנן במקור מצות ערבה.   לאבא שאול ערבה נלמדת מהפסוק הכתוב בלולב, ואילו לדעת חכמים אינה מפורשת בקרא וכל כולה הלכה למשה מסיני.   זהו מאמרו של ר' יוחנן בשם ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן: "עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני".   אמנם מצינו הרבה הלכות שנאמרו כהלכה למשה מסיני, אך המייחד את ערבה (וניסוך המים) הוא שכל   כולה הוא הלכה למשה מסיני, בניגוד לשאר מקומות שעיקר הענין ידוע מן התורה, וההלכה באה להשלים בה פרטים (דוגמת שחור בתפילין, חמשה פסולי שחיטה וכד').   נראה שזה קשור לענין הקודם: דוקא בבית המקדש ישנם מצוות אשר כל כולם הוא הלכה למשה מסיני.

 

  ניתן לתת לכך שני טעמים:

 

א.   המקדש הוא מקום משכנו של הקב"ה עלי אדמות, ועל כן ניתן לקבוע את דבריו בקבלה שמסר הקב"ה למשה.   ואילו שאר מצוות שנוהגות מחוץ למקדש, המופנות לאדם בביתו ובמעשיו, גזרה חכמתו ית' שצריכים מקור בכתוב, בתורה שבכתב, ע"מ לחייב את עיקר הענין.

 

ב.   עוד יש לומר, שבמקדש ניתן לראות את ערבה וניסוך המים כמשתלבים במערכת רחבה יותר של סדרי העבודה בכלל, וסדרי העבודה של חג הסוכות בפרט, וממילא שוב אין כאן אלא פרטים במסגרת רחבה יותר.

 

  אך במופלא ממך אל תדרוש, ואין הדברים יוצאים מגדר הרהור.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון