ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

ס¯י¯כ¯ו¯ך¯ ¯ע¯ל¯ ¯ג¯ב¯י¯ ¯מ¯ע¯מ¯י¯ד¯ ¯ש¯א¯י¯נ¯ו¯ ¯ר¯א¯ו¯י¯ ¯ל¯ס¯כ¯ך

 

¯ה¯ר¯ב¯ ¯ש¯ל¯מ¯ה¯ ¯ל¯ו¯י

 

 

  המשנה במסכת סוכה דף כ"א ע"ב מביאה מחלוקת בעניין הסומך סוכתו בכרעי המיטה, ¯ת"ק מכשיר, ור' יהודה סובר שאם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה.   בגמ' נחלקו¯ אמוראים בטעמו של ר' יהודה, הפוסל: "פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל, חד אמר¯ מפני שאין לה קבע, וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה".   הבנה זו בדברי ר' ¯יהודה היא המקור לאיסור העמדה על דבר המקבל טומאה; ולפני שנעבור לשאלת פסיקת ¯ההלכה ננסה להבין מה הטעם לאיסור זה.

 

  הראב"ד, הרמב"ן, הריטב"א והר"ן מסבירים שמדובר בתקנת חכמים שמא יסכך בדבר ¯האסור.   לדעתם, מדאורייתא אין כל בעיה, שהרי דיני סכך נאמרו רק לגבי הסכך ולא לגבי ¯הדפנות והכל כשר לדפנות; אולם חכמים גזרו שלא יעמידו את הסכך בדבר המקבל טומאה ¯מחשש שיבא לסכך בזה.   מרש"י על אתר נראה שהוא חולק על שיטות אלו.   רש"י מסביר ¯"ואע"פ שלא למדנו פסול אלא לסכך, הואיל ועיקרו של סכך, אלו מעמידים, הוי כאילו¯ סיכך בדבר המקבל טומאה".   משמע לכאורה שלדעתו לא מדובר פה על גזרה שמא יסכך בדבר¯ פסול, אלא על דין "הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה".   השאלה העולה כמובן, הרי סוף ¯סוף המעמיד אינו חלק מהסכך, ומדוע שנראה כאילו סיכך בו.   הב"ח בס' תרכ"ט, בבואו ¯להסביר את דברי רש"י כותב: "כדקי"ל בעלמא שהכול הולך אחר המעמיד".   אולם, סברה זו ¯לכאורה טעונה באור, האם קי"ל בעלמא שהכול אחר המעמיד?   דין דבר המעמיד מתיחס בד"כ ¯לאיסור אכילה או הנאה, כאשר הדבר המעמיד מתערב באוכל מסויים ומעמיד אותו.   למשל,¯ אם מערבים קיבה של בהמה בחלב, היא מעמידה את החלב והופכת אותו לגבינה.   גם בשאר¯ הדוגמאות, אם מדובר על שאור, או מדובר על שמרים וכדומה, העיקרון שוה בכולם, מדובר ¯על איסור שהתערב בהיתר.   לפיכך הדין שדבר המעמיד אינו בטל כלל אינו יוצר איסור ¯חדש, אלא מונע ביטול בלבד.   בדרך כלל, איסור שהוא מיעוט בטל ברוב או בשישים, ואילו ¯דבר המעמיד לא בטל. הגבינה אסורה לכאורה משום שיש בה קיבת נבלה שלא בטלה, וכיון ¯שלא ניתן להפרידה - הגבינה כולה אסורה.   לאור זאת לכאורה קשה מאוד להשוות זאת ¯למעמיד הסכך, הרי המעמיד כאן אינו נמצא בסכך, אלא מתחתיו.   כדי להתיר את הסוכה אין ¯שום צורך לבטל את המעמיד, שהרי אנו כלל לא משתמשים בו בתורת סכך, ומנ"ל לחדש שהוי ¯כאילו סיכך במעמיד, הרי במעמיד רגיל מדובר שהמעמיד נמצא בתוך האוכל הנאסר!   צריך ¯לומר כנראה, שהב"ח הבין דבר מעמיד באופן שונה.   לא מדובר על מניעת ביטול בלבד, אלא ¯על כך שהאוכל שהועמד ע"י איסור נאסר כולו, בגלל שהגורם להעמדתו היה איסור.

 

  ניתן לכאורה, להשוות זאת לעניין דבר הגורם שבו עסקנו בקיץ האחרון במסכת פסחים.   ¯מדובר שם על פת שנאפתה בעצי אשרה.   העצים הרי כלו ונשרפו ולא קיימים כלל, אולם הם ¯גרמו לבצק להפוך לפת.   החידוש שיש לכאורה, בחלות אסור על פת זו, הוא: שאע"פ שאין ¯כאן כלל חפצא של איסורא מקורי - כיון שהעצים לא נמצאים כאן - כיוון שהמצב של הבצק¯ השתנה על ידי איסור, שינוי זה הוא מעין הנצחה של האיסור בפת.   עובדת אפיית הפת ¯מתייחסת לאיסור, אע"פ שעובדה זו אינה חפץ בפני עצמו אלא מצב שהיא מצויה בו.   אולם ¯גם על מצב יכול לחול כנראה איסור; או במילים אחרות, החפץ שהושפע על ידי האיסור ¯נאסר גם כשאין כאן חפצא של איסורא מקורי, ומה שיש כאן זה מצב חדש שנוצר על ידי ¯האיסור.   הב"ח הבין כנראה את כלל דבר המעמיד, בצורה זו.   הגבינה לא נאסרה משום שיש ¯בה קיבה שלא בטלה, אלא משום שהועמדה על ידי איסור.   הפיכתה מחלב לגבינה, הוא ¯השינוי שעליו חל איסור הקיבה, גם ללא התייחסות לקיבה עצמה כאל חפצא של איסורא ¯בתוך הפת.

 

  מקור לב"ח ניתן לראות בדברי רבנו דוד בפסחים דף כ"ו, ע"ב.   ר' דוד מדגיש שם¯ לגבי עצי אשרה   "אע"פ ש... שאין העצים משאירים בפת לא טעם ולא ממש... מ"מ הרי¯ התיקון הזה והחידוש שנתחדש בפת הוא האסור".   בהמשך דבריו, משוה זאת ר' דוד בעצמו ¯לדין שאור המחמץ את העיסה, וכותב: "שאע"פ שנפל שם ממשו של איסור הרי הוא בטל¯ בתוכו... ואינו נאסר אלא מפני החימוץ, והחימוץ אינו לא טעם, ולא ממש, אלא כוח ¯שייתר בו בעיסה".

 

  הב"ח כנראה סובר שכך גם בסוכה.   העצים אמנם לא שינו את מצבם בצורה חיצונית ¯כגבינה או כפת, אולם, מעמדם השתנה.   קודם היו אלו עצים, ועתה הם סכך המכשיר את ¯הסוכה.   מהפך זה כמוהו כאפייה בפת, קיים גם בעצים המשמשים כסכך.   על כן אם מהפך זה נגרם ע"י דבר פסול, הרי שבעצים אלו טמון עתה גם כוח של המעמיד; ולכן כאלו יש בסכך ¯גם דבר שמקבל טומאה הפוסל את הסכך כולו.

 

  עד כאן הסברנו את שיטת רש"י להבנת הב"ח.   אולם, כפי שאמרנו לעיל הרשב"א והר"ן ¯הבינו שמדובר פה רק על גזרת חכמים; לדעתו כנראה, אי אפשר לומר כאן שהעצים השתנו ¯כמו בגבינה או בפת, ולכן בסכך עצמו כרגע אין שום פסול מדאורייתא.   להלכה, נחלקו¯ הראשונים בשתי שאלות: ¯א.   האם הלכה כר"י או כחכמים   ¯ב.   אם הלכה כר' יהודה, לאיזה¯ טעם עלינו לחשוש.   הרי"ף מביא את דברי אביי בגמ' שם: "לא שנו אלא סמך, אבל סיכך ¯ע"ג מיטה כשרה", דברי אביי נחוצים רק אליבא דר' יהודה, שהרי לפי חכמים גם סמך ע"ג ¯המיטה כשרה.   לכן מסיקים כמה ראשונים שהרי"ף פסק להלכה כר' יהודה.   הסיבה לכך, ¯כדברי הרשב"א, משום שהאמוראים בגמ' עסקו בשיטת ר' יהודה, משמע שפסקו כמותו.   ¯לעומתו הרמב"ם כותב במפורש בפהמ"ש שאין הלכה כר' יהודה, ולכן לא הביא זאת כלל.¯   בשיטה זו עומדים גם בעה"מ (שם) וכן הראבי"ה בח"ב ס' תרל"א, וראשונים נוספים.

 

  רש"י אמנם אינו מתייחס לשאלת הפסק, אולם לכאורה ניתן לדקדק מדבריו.   הוא מסביר ¯למד"א שר"י פוסל מעמיד בכרעי מיטה, משום שאין זו קבע, שר"י כאן הולך לשיטתו לעיל,¯ שסוכה צריכה קבע; בניגוד לדעת חכמים שסוכה צריכה להיות דירת ארעי.   מאחר וברור ¯לכאורה שההלכה בשתי המקומות צריכה להיות שוה; ע"כ אם אין אנו פוסקים כר"י בעניין¯ סוכת קבע גם לא נפסוק כמוהו בעניין סומך ע"ג המיטה.   אמנם, אין כאן הוכחה לגבי ¯המאן-דאמר שטעמו של ר"י משום דבר המעמיד.   אולם, לכאורה ברור שא"א לומר לפי"ז את ¯מה שאמרו הרמב"ן ושאר ראשונים, שהלכה כר' יהודה, כיוון שהאמוראים עסקו בשיטתו; ¯שהרי לפחות לגבי אחד האמוראים ברור שעיין בשיטתו, אעפ"י שאין הלכה כמותו.   אם¯ הגמרא הייתה סוברת שלמד"א השני הלכה כר"י, יתכן שהיתה צריכה להעמיד זאת כנפקא ¯מינה בינהם בשאלה 'מאי בינייהו'.   לכן, לכאורה ברור שגם רש"י סובר שאין הלכה כר"י¯ כאן.   הראשונים האחרים באמת חלקו על רש"י בהבנת ר' יהודה, וטענו שלכו"ע אין קשר ¯בין דברי ר' יהודה כאן, לדבריו בריש המסכת בעניין סוכת קבע.

 

  הרמב"ן וסיעתו שפסקו כר' יהודה חששו גם למד"א שר"י אוסר משום דבר המעמיד, ולכן ¯קיבלו להלכה שיש לאסור העמדת סוכה ע"ג דבר שאינו ראוי לסיכוך.   ברא"ש אנו מוצאים ¯שיטה נוספת.   הרא"ש סובר למסקנה שאמנם יש לחשוש לדעת ר' יהודה, אולם, לא משום¯ איסור העמדה, אלא משום הצורך בקבע.   להבנתו - לפי הירושלמי - קבע פירושו כאן שיהיו¯ עשרה טפחים פנויים שיוכלו להשתמש בהם; ולכן גם מוסיף הרא"ש ומקשה: כיצד יתכן¯ שחכמים יחלקו על זה?   ומסקנתו היא שאה"נ ייתכן שתנא-קמא מודה לר' יהודה בעניין זה.

 

  הב"י הביא את הדעות השונות, ובשו"ע בס"ס תר"ל פסק כרא"ש, הסובר שבעצם אין כלל¯ בעיה של דבר המעמיד.   לכן התיר לסכך ע"ג כרעי המטה, ובלבד שיהיו י' טפחים מהמיטה ¯עד לסכך. הרמ"א לא חלק כאן על השו"ע.   אולם השו"ע ב-ס' תרכ"ט סע' ג' כתב: "יש ¯להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו".   הט"ז בס"ק ט' ו-י' מבין ¯שהספק הוא לגבי השימוש בסולם כסכך, ולא קשור לשאלת מעמיד, שלגביה השו"ע והרמ"א¯ פסקו לקולא בס' תר"ל.   לעומתו, המ"א מבין למסקנה, שהאיסור כאן הוא משום איסור דבר ¯המעמיד, ואע"פ שהשו"ע התיר זאת בסעיף תר"ל, האיסור כאן הוא לכתחילה בלבד.   כלומר, ¯לדעת המ"א, כיון שמדובר על ספק במחלוקת דרבנן בדיעבד יש להקל בזה, ואעפ"כ סובר ¯השו"ע שלכתחילה עדיף לחשוש לאוסרים.   מדברי הב"י משמע לכאורה כט"ז, מאחר והוא מביא¯ את תשובת הרמב"ן שאותה הוא מצטט בשו"ע, ולפי התשובה, המילים: יש להסתפק..., אינם ¯מתייחסים שם כלל לעניין המעמיד.   זאת מאחר שהוא מביא דברים אלו בהתייחסות לדברי ¯תה"ד - המקל בסולם - אשר בפירוש עסק בדין הסולם ¯ע¯צ¯מ¯ו, ולא בדין דבר המעמיד שלגביו ¯הוא מקבל את דברי הרא"ש שהובאו לעיל.

 

  ל¯ה¯ל¯כ¯ה, נראה שאחרונים רבים הסכימו עם המ"א שלפחות לכתחילה יש להחמיר ולא ¯להעמיד בדבר המקבל טומאה, וכך המנהג.   ברם, במקום הדחק שא"א אחרת לכאורה יכול¯ לסמוך על פשט השו"ע והרמ"א, שאין איסור המעמיד.

 

  בדברים הפסולים לסכך רק מדרבנן, כגון שברי כלים, נוטים אחרונים רבים לומר¯ שאפשר להקל אפילו לכתחילה, כיון שגם לפי הר"ן - שהתקבל להלכה - איסור העמדה הוא ¯דרבנן, ולכן לא גזרו גזרה לגזרה, ובאמת דברים אלו מפורשים שם בריטב"א.

 

  אחת השאלות שנותרו שנויות במחלוקת, שאלת מעמיד דמעמיד.   השו"ע בס' תכ"ט פוסק¯ שרשאי לחזק את הכלונסאות המעמידות את הסכך במסמרים, המ"א מסביר שהמסמרים הפסולים¯ כאן הם מעמיד דמעמיד, ולכן מותר אפילו לכתחילה.   החזו"א בס' קמ"ג חולק על המ"א ¯וסובר שגם מעמיד דמעמיד אסור.   בחזו"א לכאורה שתי טענות: א.   מוכיח מלשון הרמב"ן ¯והר"ן שהתירו להעמיד דוקא ע"ג כלונסאות העומדות על ¯ק¯ר¯ק¯ע, ואין התר כללי של מעמיד¯ דמעמיד.   ב.   טוען ¯ש¯מ¯ס¯ב¯ר¯ה מעמיד אסור, וא"כ אותו סכך עץ הראוי לסכך, המשמש כעת ¯כמעמיד - הוא עצמו נפסל, כיוון שמעמידים אותו בדבר פסול.   לכן, בכל מעמיד דמעמיד ¯בסופו של דבר, המעמיד עצמו פסול, וזה כמעמיד סכך על דבר פסול.

 

  את טענת החזו"א לגבי הסברה צריך לבדוק, הן לסברת הר"ן והן לדברי הב"ח, דלעיל.¯   לפי סברת הר"ן שמדובר על גזרה שמא יסכך הרי לכאורה וודאי ניתן לומר שגזרו רק על המעמיד הראשון, בשל היותו סמוך יותר לסכך ונמשך ממנו, ולא גזרו במעמיד דמעמיד;¯ שהרי המעמיד הראשון לא הופך להיות כחפצא פסול, בכך שמעמידים אותו בדבר פסול.   גם¯ לפי הבנת הב"ח לכאורה, שייך להקל בזה, כיוון שגם אם אמרנו שהמעמיד כאילו קיים ¯בדבר שמעמידים אותו, ניתן לחלק ולומר, שזה רק כאשר המעמיד גורם לסכך להיות סכך ¯כשר ולעמוד במקומו.   אולם, המסמרים הגורמים לכלונסאות להפוך למעמידים ולא לסכך, ¯אין גרימה זו נחשבת שינוי מצב משמעותי שבגללו נאמר שהמעמיד נאסר על ידי כך.

 

ס¯כ¯ו¯ם:

 

א.   נהגו שלא להעמיד את הסכך ע"ג דבר הפסול לסיכוך, אא"כ בשעת הדחק כשאין ¯אפשרות אחרת.

 

ב.   במעמיד הפסול מדרבנן (פשוטי כלי עץ, שברי כלים וכד') יש אחרונים המתירים¯ לכתחילה.

 

ג.   להעמיד ע"ג כתלים המחוברים לקרקע מותר לכו"ע, כיון שאין חשש שיבא לסכך ¯בזה.

 

ד.   לגבי מעמיד דמעמיד דעת המ"א ואחרונים רבים להקל לכו"ע, ודעת החזו"א¯ להחמיר.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

   GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון