ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

פירות שנתבשלו (קומפוט) - מה מברך השותה מימיהם בלבד

 

הרב שמואל דוד

 

 

  במסכת ברכות (דף ל"ט ע"א) למדנו: "אמר רב פפא: פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא, ומיא דלפתא כלפתא, ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי", וכן פסקו הרי"ף (דף כ"ז ע"ב) ושאר ראשונים. וכתבו התוספות שם:

 

"מיא דסלקא כסלקא - מברכים עליה בורא פרי האדמה אף על פי שאין בה אלא מים, וטעם הירקות מברך עליהם כאשר יברך על הירקות.   אף על גב דאמרינן לעיל דמי פירות זיעה בעלמא הוא - יש לחלק".

 

  ויש לברר מה כוונתם לחלק.   האם כוונתם לחלק בין מי בישול למיץ, וממילא נלמד כי מי בישול ברכתם כברכת המאכל שנתבשל, בין בפירות ובין בירקות, בין בפרי האדמה ובין בפרי העץ; או שמא כוונתם לחלק בין מי שלקות של ירקות למי בישול של פירות ולפי זה מי בישול של פירות יורדים במדרגתם וברכתם היא שהכל נהיה בדברו.

 

  ברא"ש (פרק שישי סימן י"ח) כתב: "ולא דמי למי פירות דאמרינן לעיל דזיעה בעלמא הוא, לפי שמשקה אין לו טעם הפרי.   ואפשר שאם בישל הפרי ונכנס טעם הפירות במים, מברך עליהם בורא פרי העץ", וכן כתב בתוספות הרא"ש.   משמע מדבריו שייתכן כי יש לברך בורא פרי העץ על מי בישול פרי עץ.

 

  בתשובותיו (כלל ד' סימן ט"ו), נשאל הרא"ש על מי שעורים ובתוך דבריו כתב:   "ולא דמי למיא דשלקי, דהנך עיקר בישולם בשביל הירקות, הלכך כיון שנתנו הירקות טעם בהם, הולכים אחר הטעם".   אם כן, לא כל מי בישול של פירות וירקות ברכתם כברכת המתבשל, אלא רק אם עיקר בישולם בשביל המאכל המתבשל.   מכל מקום, בנדון דידן הואיל ובישול הפירות נעשה בשביל הפירות, אפשר ודינם כמי ירקות ויברך עליהם בורא פרי העץ.

 

  ברם, דעת הרא"ש היא דעת יחיד בעניין זה.   הרמב"ם, למשל, כתב בדיוק להיפך וזה לשונו (הלכות ברכות פרק ח' הלכה ד'): "ירקות שדרכם להשלק, שלקם - מברך על מי שלק שלהם בורא פרי האדמה, והוא ששלקם לשתות מימיהם, שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכם לשתותם".   והנה, אין ספק שהרמב"ם התכוון לומר ששלקות שנעשו להעביר לכלוך, אין מברכים על מימיהם, כדברי הגמרא שם, ורק שלקות שנעשו לטעם מברכים על מימיהם.   אבל מתוך שנקט בלשון "והוא ששלקן לשתות מימיהם", משמע מדבריו שהוא אינו סובר כרא"ש; אלא שדווקא אם שלק את הפירות לשם המים, ברכת המים כברכת הפירות, ולכן במקרה שלנו אין לברך על מי הקומפוט בורא פרי העץ, אלא שהכל נהיה בדברו.

 

  גם תלמידי רבינו יונה אינם סוברים כמו הרא"ש.   על שאלת היחס בין מי שלקות לדבש הזב מתמרים השיבו: "התם אשתנו לגריעותא ולפיכך מברכים עליהו ברכה גרועה יותר, אבל הכא לעילויא אשתנו, ומברכים עלייהו בורא פרי האדמה".   לפי זה, אפשר היה לומר שגם מי שלקות של פירות השתנו למעליותא.   אולם אחר כך שאלו, מאי שנא משיכר של שעורים שברכתו שהכל, והתשובה: "דלא דמו למי השלקות, דמי השלקות דרך לאכול בהם הפת כמו בשלקות עצמם, ולפיכך חשיבו להו כמו שלקות - שעדיין לא יצאו מתורת אוכל לגמרי; אבל השיכר יצא מתורת אוכל לגמרי, ולפיכך יצא מדינו הראשון, ואין מברך עליו אלא שהכל".   לפי תירוץ זה יש למי שלקות של פירות דין של שיכר שעורים וברכתם שהכל.   אכן, לפי תירוצו השני, הרי שדווקא בשעורים הדין כן ¯שמברכים על השיכר שלהם שהכל, וממילא ייתכן שעל מי שלקות של פירות, יברכו כברכת הפירות.

 

  גם לפי הרשב"א אין לברך ברכת הפרי על מי שלקות של פירות.   שכן כתב (בדף ל"ח ע"א ד"ע "דבש") בתוך דיונו בדין דבש הזב מתמרים השווה דין דבש הזב למי שלקות)]:

 

"לא דמיא למיא דשלקי ומיא דשיבתא.   דהנהו כיון דרוב אכילתם הוא על ידי שליקה, מי שליקתא כמותם.   הא כל מידי דלית דרכיה למשלקות ולא למסחטיה, אלא למיכליה בעיניה, בהנהו לא אמרינן שיהיו מימיהון כהן.   והא דקא... לאו פירות שדרכם לישלק קאמר, אלא כעין תפוחים ותמרים שדרכם ליאכל חיים ובעין קאמר כרמונים וענבים וכיוצא בהם".

 

  יוצא מדבריו שמי שלקות של תפוחים, שזיפים, אפרסקים, משמשים וכיוצא באלה, שדרך לאוכלם חיים, אין לברך עליהם את ברכת הפרי.   אכן, מי שלקות של חבושים (אננס?) שאין דרך רוב בני אדם לאכלם חיים אלא דווקא כבושים ומבושלים, לפי הרשב"א ברכתם בורא פרי העץ, וכל שכן לפי דעת הריטב"א והמאירי הסוברים שיש לברך שהכל על כל מי בישול, גם על מי שלקות של ירקות, וכתמיהת הריטב"א: "מי עדיף מדובשא דתמרי דהוא גוף התמרים דאמרינן לעיל דמברך שהכל?!"   (ועיין עוד בריטב"א לפסחים כ"ד ע"ב), ובלשון המאירי: "אם כן זו קשה למה שפירשתי למעלה דדוקא בשצורת הפרי קיימת!"   וכן פסק הריטב"א (הלכות ברכות פרק א' הלכה ל"ו): "האוכל מרק ירקות לבדו - מברך שהכל, כאוכל משקה פירות" (ופירשו את הגמרא באופן שונה משאר הראשונים).

 

  גם הראב"ן (במסכת ברכות סוף סימן ק"צ) פירש את הגמרא באופן שונה.   הוא מפרש שמדובר באופן שסוחטים את הירקות, שכן כתב: "מרק של כל ירק שסוחטים אותו, ברכתו כמו ברכת הירק".   ומשמע שאם מבשלים אותו, מברכים על מימיו שהכל נהיה בדברו.   אך אינו מוכרח, דייתכן לפרש ששניהם נכונים כמו שכתב הראבי"ה (סימן צ"ח): "מיאדכולהו סילקי - שעוצרים אותם, כסילקי גופייהו ומברך בורא פרי האדמה (וזהו כפירוש הראב"ן!)   ויש מפרש מיא דסילקי - שבישלם במים".   וכן כתב גם המרדכי (סימן קכ"ה).   אך שניהם הוסיפו: "ודווקא ירקות שהמשקה היוצא ממנו עיקרו עומד לטבל בו, וחשיב מאכל כמקודם" ומשמע כמו שכתבו תלמידי רבינו יונה, ולכן בנידון דידן ברכתו שהכל.   אולם הראבי"ה מוסיף בהמשך המשפט: "אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדים אחר סחיטתם לשתיה, מברך שהכל נהיה בדברו".   וייתכן שדווקא לגבי סחיטה כתב שצריך שייחשב מאכל כמקודם, ולא לגבי מי שלקות.   אך קשה לחלק בדבריו, ובמיוחד לאור העובדה שתלמידי רבינו יונה מביאים בדבריהם הסתייגות זו לגבי מי שלקות.

 

  למדנו אם כן, שדעת הראבי"ה, המרדכי ותלמידי רבינו יונה היא שיש לברך על כל מי שלקות של פירות - שהכל נהיה בדברו.   כך משמע אף מהראב"ן, כל שכן לפי הריטב"א והמאירי.   גם דעת הרמב"ם נראית כך, והרשב"א אף הוא סובר כן במקום שרוב רגילות אכילת הפרי הוא בעין ולא מבושל.

 

  אבל הבית יוסף )סימן ר"ב( הזכיר את מחלוקת הרשב"א והרא"ש וציטטם, ואחר כך הוסיף: "ומכאן דלדעת הרא"ש מי שריית צמוקים ותאנים או בישולם, מספקא לן אם יש להם דין הפרי עצמו לענין ברכה.   אף על גב דלענין ברכה ראשונה לא נפקא לן מידי דהא תנן על כולם אם אמר שהכל - יצא.   נפקא מינה לענין ברכה אחרונה שאם יש להם דין הפרי עצמו מברך ברכה אחת מעין שלש, ואם אין להם דין הפרי עצמו, מברך עליהם בורא נפשות רבות.   ולכן ירא שמים הרוצה לשתות מהם, אל ישתה אלא בתוך הסעודה...   או יאכל פרי משבעת המינים וישתה המים".

 

  בשולחן ערוך (סעיפים י'-י"א), פסק כדבריו בבית יוסף, ונראה דכוונתו דאם¯אינו יכול לשתותם באופן שהציע בבית יוסף, לא יברך כלל.   כך משמע גם מהב"ח שכתב שאין לו תקנה אלא בהצעותיו של הבית יוסף.   אך מדברינו לעיל עולה שדעת הרא"ש היא דעת יחיד, ואף היא לא נאמרה אלא בלשון "אפשר", והפוסקים רובם ככולם סוברים שברכת מי התבשיל היא שהכל, ועל כן אם אינו יכול לקיים את הצעותיו של הבית יוסף יברךבתחילה שהכלנהיה בדברו ולבסוף ברכת בורא נפשות רבות.   וכל שכן לפי מה שכתבו מספר אחרונים להוכיח מראשונים שברכת בורא נפשות פוטרת את ברכת מעין שלש.   ועיין מה שכתב בכף החיים באות ע"ט ובציונים שהביא, ובמשנה ברורה בביאור הלכה ד"ה ובורא נפשות, וכן פסק לי הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

   INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון