ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

עיקר וטפל בברכת הנהנין

 

הרב דני וולף

 

 

  המשנה בברכות (מ"ד.) קובעת: "הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה".

 

  דומה שזוקק הדבר עיון: מדוע אין חובת ברכה על הטפלה?   למה אין כלולה גם הטפלה באותו מאמר חז"ל מפורסם: "אסור לו לאדם שייהנה מן העולם הזה בלא ברכה"?   ניתן להציע הסברים שונים שיש ביניהם נפקא-מינה למעשה, ויתכן גם שצריך להבדיל בין יחסים שונים של עיקר וטפל.

 

  ה"כלבו" בהלכות ברכות הסתפק לגבי ברכה אחרונה, במיוחד כשה ט פ ל   הוי משבעת מינים המחויבים בברכת "מעין שלש", וה ע י ק ר  חייב רק בברכת "בורא נפשות".

 

  ביאור הספק הינו ברור.   כל ברכות "ראשונות" שייכות לאותה רמת חיוב, אלא שיש הבדלים ברמת הפירוט; ברכת "שהכל" על מליח הוי אותו חיוב של "המוציא" על פת, אלא שחסר בה הפירוט והשבח היחודי שמצוי בברכת פת.   משום כך סובר הכלבו שברכה ראשונה על העיקר פוטרת גם את הטפל.   משא"כ בברכה אחרונה, שהרי "בורא נפשות" שונה מ"מעין שלש" לא רק מצד רמת הפירוט, אלא גם מצד רמת חובת הברכה, ומתוך כך יש מקום לומר ש"בורא נפשות" אינה יכולה לפטור את "מעין שלש".

 

  את הפער ברמת חיוב הברכה, ניתן להסביר בשלושה אופנים:

א.   ישנן דעות שברכת "מעין שלש" - חיובה מהתורה, ואילו ברכת "בורא נפשות רבות" - חיובה מדרבנן.

ב.   "מעין שלש" נאמרת על דברים המשביעים, ו"בורא נפשות רבות" - לא.

ג.   "בורא נפשות רבות" אינה ברכה אחרונה "אמיתית" אלא "ולא כלום". (1)

 

  יש צורך להסביר לפי ה"כלבו" למה לא חייבו חז"ל ברכה   ר א ש ו נ ה   מפורטת על טפל.   גם לשאלה זו ניתן להציע מספר הסברים אבל אסתפק באחד: הואיל ועיקר עניינו של האדם איננו נתון לטפל, ממילא אין הלחם ממלא את יעודו ויחודו.   האדם אינו נהנה מהלחם לצרכיו הרגילים, אלא כעזר לסילוק המליחות, וממילא אין כאן עוד צורך לשבח יחודי על הלחם.   כאן יתכן שיש שוני בין לחם ומליח ובין סוכר בקפה, ששם יש אמנם אינטרס   בטעמו של הסוכר, אבל מבחינת תפקידו - אין הוא בא אלא כדי לשפר את טעם הקפה.

 

  לגבי ספיקו של ה"כלבו" בעניין ברכה   א ח ר ו נ ה, פסק המחבר שגם כאן פוטר העיקר את הטפל, למרות שהטפל הינו אחד משבעת המינים.

 

  אכן, עלינו לעיין בטעם פסיקתו.   יתכן לומר, שהדבר תלוי בשאלה - האם הטפל חייב מלכתחילה בברכה, אלא שהוא נפטר ע"י ברכת העיקר; או שמא הטפל פטור מלכתחילה מברכה.   בכך תלוי איפוא ספיקו של ה"כלבו": אם נאמר שהטפל חייב מלכתחילה בברכה, אז אולי דוקא בברכה ראשונה ניתן לפטור אותו ע"י ברכת העיקר, אולם בברכה אחרונה - שבה רמת החיוב שונה - לא.   לעומת זאת, אם נאמר שהטפל פטור מלכתחילה מברכה, אז גם בברכה אחרונה אין צורך כלל.   המחבר סובר, כנראה, שאין חיוב ברכה על הטפל מלכתחילה, לפחות לא חיוב ברכה אחרונה. מה לגבי חיוב ברכה ראשונה?

 

  תוספות (מ"ד. ד"ה: "באוכלי פירות") קובע, שהעיקר פוטר את הטפל רק בתנאי שהטפל היה לפנח האדם האוכל בשעת הברכה על העיקר.   לדוגמה, מי ששתה קפה בלי חלב וברך "שהכל", ולאחר מכן הזדמן לו חלב והוסיפו לקפה; לדעת תוספות חייב לברך כעת על החלב שהוסיף.   ביסוד דבריו של תוספות עומדת ההנחה שקיימת חובת ברכה על הטפל, אלא שהוא נפטר בברכת העיקר.   כמובן, אם הטפל לא היה מצוי לפני המברך בשעה ראשונה - לא נפטר בברכת העיקר, וצריך לחזור ולברך עליו בשנית. (2)

 

  אכן, תוספות התייחס לברכה ראשונה, ויתכן שהמחבר לא חולק עליו בכך. כל מאכל שאדם מכניס לפיו חייב בברכה ראשונה, שכן "אסור לו לאדם שייהנה מהעולם הזה בלא ברכה", וממילא גם הטפל חייב מלכתחילה בברכה (אלא שנפטר בברכת העיקר); לעומת זאת, בברכה אחרונה התחייבו רק מאכלים מיוחדים, ודווקא כשהם נאכלים כעיקר, ולכן הטפל פטור מלכתחילה. (3)   כמובן, ייתכן שזו נקודה נוספת שבה הסתפק ה"כלבו".

 

  תיתכן נפקא מינא נוספת שיש בכוחה לפתור בעיות מסוימות בהלכות ברכות   אם הטפל חייב בברכה והעיקר פוטרו, סביר להניח שכאשר מתכוונים לא להוציא את הטפל - חייבים ברכה נוספת על הטפל.   לפיכך, במקרים שיש ספק מה עיקר ומה טפל אולי יש עצה לברך על דבר אחד כשבכוונתי לא להוציא את הדבר השני, ואח"כ לברך על השני. לכאורה אין איסור של ברכה שאינה צריכה (4)   אם התכלית לפתור בעיות הלכתיות.   מכל מקום, הנושא טעון פסיקת מורה הוראה, ולא באתי אלא לעורר מחשבה.

 

  לכאורה קיים בנושא זה (של חיוב הטפל מלכתחילה בברכה) דיון בפוסקים לגבי אכילת הטפל לפני העיקר. הרמ"א בסימן רי"א בשם "תרומת הדשן" מחדש, שהאוכל טפל לפני העיקר אינו מברך ברכה הראויה לטפל אלא "שהכל".   לדוגמה, מי שאכל עוגת תפוחי עץ ואכל מהתפוחים לפני הבצק - מברך "שהכל".   כנראה הוא   סבור, שכיון שחסרה ההנאה המיוחדת לטפל, הרי ברכתו "שהכל" (5).   הגר"א חולק עליו וסובר שמברך ברכה הראויה לטפל. יוצא, שבין לרמ"א לגבי ברכת "שהכל", ובין לגר"א לגבי ברכה הראויה - הטפל חייב מלכתחילה בברכה אלא שברכת העיקר פוטרתו.   בט"ז מובאת אפשרות אחרת; לברך את ברכת העיקר לפני אכילת הטפל ועיין שם.

 

  קיימת שאלה אחרת הנוגעת הלכה למעשה, שרוב העולם נוהגים בה לכאורה בניגוד לדברי הפוסקים, וזו שאלת הצטרפות הטפל לעיקר להשלים לשיעור ברכה אחרונה.   לכאורה לפי שתי השיטות (בין לרמ"א בין לגר"א), הטפל לא הופך להיות חלק מן העיקר וממילא מסתבר שלא יצטרף לשיעור.   לפי האפשרות שהט"ז מעלה לברך ברכת העיקר לפני אכילת הטפל יתכן שהטפל הופך להיות חלק מן העיקר ויש ביכולתו להשלים לשיעור ברכה אחרונה, אולם הט"ז עצמו דוחה האפשרות הזאת, ונראה שנימק את דעתו על פי סברא    אחרת, ולכן אין לסמוך עליו.   כך גם מפורש בסימן ר"ח סק"י וע"ש במשנה ברורה.

 

  יוצא איפוא, שמי שאכל כזית עוגה מברך מעין ג' רק עם העוגה מכילה כזית דגן (שהוא העיקר, והטפל אינו מצטרף). בהרבה עוגיות ועוגות שמרובין בשמן סוכר וכו' -   כמעט אי אפשר להגיע לחיוב ברכה מעין ג'.

 

  ה"משנה ברורה" (שם אות מ"ט) מצדיק את מנהג העולם, ומחלק בין סוגים שונים של עיקר וטפל. סוכר ותבלין באים רק לתת טעם בעיסה ולכן הם נהפכים להיות חלק מן העיקר, ומצטרפים לשיעור ברכה אחרונה.   צ"ע אם ההיתר הזה חל גם על שאר תוספות שבעוגות, כגון שמן ומרגרינה.   בכל אופן, לכתחילה ה"משנה ברורה" פוסק שיש לאכול כזית מהדגן.   גם ר' שלמה זלמן אויירבעך מחלק בין טפל המעורב בעיקר שמצטרף ובין מקרה שהטפל ניכר בפני עצמו שאינו מצטרף.   בעוגת שוקולד הכל מצטרף, בעוגת גבינה ("פאי" בלעז) אין הגבינה מצטרפת.   צ"ע הלכה למעשה, ובאתי רק לעורר מחשבה. נראה לי שיש מקום לחלק בין עיקר וטפל רגיל שאז הטפל בא לשרת ולשפר את העיקר, ובין הדין הקובע שכל שיש בו מחמשת מיני דגן נחשב לעיקר.   דומה שלגבי דין זה, גם אם האדם מעוניין בטפל יותר מאשר בדגן, עדיין מצד החשיבות ההלכתית - נקבע הדגן כעיקר.

 

 

הערות:

 

(1)   עיין שיטת הר"י בתוס' ברכות )ל"ט. ד"ה "בצר ליה שיעורא"(, שעל פחות מכזית יש חובת "בורא נפשות".   אולי זוהי מחלוקת אם צריך כעין חתימה בסופו.

 

(2)   יש אולי מקום לחלק בין מקרה שהעיקר פירות והטפל מליח, וברך "בורא פרי העץ", ובין המקרה שלנו שבו שתי הברכות שוות, ואכמ"ל.

 

(3)   יתכן שיש שוני בין שני המחייבים של ברכה ראשונה:

א.   "אסור לו לאדם ליהנות..." - שכולל כל אוכלים בין עיקר ובין טפל.

ב.   שבח יחודי ומצות ברכה - שבזה חייב רק עיקר, וזה לכאורה ההסבר בדברי "תרומת הדשן" שנזכיר בהמשך.

 

(4)   עיין שערי תשובה סימן רי"א סק"א, שכתב סיבה אחרת; שאין איסור ברכה שאינה צריכה במקרה שהטפל חביב.

 

(5)   אולי אפשר להסביר שיש שני מחייבים של ברכה:

א.   אסור לו לאדם ליהנות. ב. מצות ברכה. תרוה"ד מחייב מצד (א) ולא מצד (ב). ואז התוצאה הנדרשת - או "שהכל" או ברכה הראויה, ואכמ"ל. וצ"ע בדברי "תרומת הדשן" עצמו וביאורי האחרונים על השו"ע.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

   GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון