הרב יהודה עמיטל שליט"א

מלכות בישראל

שיחה לפרשת וישב*

"ויאמרו לו אחיו: המלֹך תמלֹך עלינו, אם משול תמשֹל בנו, ויוספו עוד שנֹא אתו על חלֹמֹתיו ועל דבריו"       (ל"ז, ח).

לכאורה התרעומת של האחים על יוסף אינה מוצדקת: הרי יעקב אביהם עבד שבע שנים עבור רחל, אהב אותה יותר מלאה, וראה בה את אשתו העיקרית. אך טבעי הוא, אפוא, שיבכר את בנה הבכור יוסף על פני שאר האחים, ויראה בו את ממשיך דרכו.

יתרה מזו, אם כבר מישהו מן האחים אמור היה להיעלב, היה זה ראובן, שבכורתו כאילו נגזלה ממנו. והנה דווקא הוא ניסה למנוע את מכירתו של יוסף, כאשר שאר האחים חתרו לביצועה. מה כל כך קומם את האחים בהתנהגותו של יוסף?

בהמשך הפרשה מובא סיפורם של יהודה ותמר. המדרש מתאר במה היה כל אחד עסוק כאשר התרחשה פרשה זו:

"שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח"   (בראשית רבה פ"ה, א).

וכיצד נוצר לו מלך משיח זה?   - לא בדרך רגילה של נישואין ומשפחה, כי אם ע"י ביאת זנות של אדם עם כלתו. בהמשך היתה צריכה לבוא רות המואביה, ולהינשא לאחד מבניה של משפחה זו, כדי שבסופו של דבר ייוולד דוד המלך, שממנו יצא מלך המשיח. גם הקשר בין רות ובועז לא היה בדיוק יחסים נורמליים של בעל ואישה. מדרש עלום מוסיף (מובא בילקוט המכירי לתהילים קי"ח, כב), שגם לידתו של דוד עצמו היתה תוצאה של אירוע לא שגרתי: ישי רצה לבוא על שפחתו, ובטעות בא על אשתו. מדוע דוד ומלך המשיח צריכים לבוא משושלת מפוקפקת כל כך?

המדרש מוסיף וקובע, שלדוד המלך הוקצב זמן קצר מאוד לחיות:

" 'זה ספר תולדות אדם' - העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד, חיים חקוקין לו ג' שעות. אמר לפניו: רבש"ע, לא תהא תקנה לזה? אמר - כך עלתה במחשבה לפני. אמר לו - כמה שני חיי? אמר לו -   אלף שנים. אמר לו - יש מתנה ברקיע? אמר לו - הן. אמר לו - ע' שנים משנותי יהיו למזל זה"     (ילקוט שמעוני, רמז מ"א).

לדוד המלך הוקצבו שלוש שעות בלבד, והוא חי שבעים שנה רק בזכות 'תרומה' של אדם הראשון. מדוע הוקצב לו משך חיים קצר כל כך? מה רוצה המדרש לבטא בכך?

נראה שהמדרש רוצה לבטא את הרעיון, שלמלכות בישראל אין זכות קיום. לא ניתן לקבל באופן טבעי מצב, שבו יהודי אחד שולט על יהודי אחר. כדי שתהיה מלכות בישראל, זקוקים כביכול למתנה מיוחדת של אדם הראשון. גם השושלת הבעייתית שממנה נוצר דוד מבטאת רעיון דומה: עם ישראל אינו יכול להגיע למלכות בדרך טבעית.

הר' מקוצק נהג לומר, שכדי לייסד מלכות היה צריך עם ישראל לייבא מישהי ממואב – הוא לא יכל ליצור אותה בכוחות עצמו. יוסף הצליח לתפקד כמשנה למלך רק לאחר שלמד זאת במצרים. משה נקרא 'מלך' לפי חלק מן הפרשנים (אלו שמייחסים לו את הפסוק "ויהי בישורון מלך"), לאחר שלמד את הדבר במדין. עם ישראל צריך ללמוד מן הגויים כיצד מתנהל מלך, ואינו יכול להגיע לכך בעצמו. כאשר עם ישראל מבקש מלך, הוא אומר "אשימה עלי מלך ככל הגויֹם אשר סביבֹתי" – רעיון המלך מנוגד לדרכו ולאופיו של עם ישראל, והוא לקוח מעמים אחרים.

ואמנם, לאחר שאנשים מעם ישראל ביקשו משמואל למנות להם מלך, כעס עליהם הקב"ה: "לא אֹתך מאסו כי אֹתי מאסו ממלֹך עליהם" (ש"א ח', ז). מלכות בעם ישראל אינה דבר רצוי וטבעי. מלכות אידיאלית תהיה בעם ישראל רק בימות המשיח. על הפסוק "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו" (ל"ב, ג), דורשים חז"ל:

" 'לפניו' - לזה שבא שעתו ליטול המלכות לפניו. ר' יהושע אמר: שלח פורפירא (=לבוש מלכות) וטלקיה קודמוהי (=השליך לפניו), אמר ליה: אין שני זרזירים ישנים על דף אחד"     (בראשית רבה ע"ה, ד).

יעקב אינו חפץ כעת במלכות, והוא נותן לעשו להקדים אותו ביצירת מוסד כזה.

"יעבֹר נא אדֹנִי לפני עבדו... עד אשר אבֹא אל אדֹנִי שעירה"    (ל"ג, יד).

"אמר ר' אבהו - חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו... אלא אימתי הוא בא אצלו, לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב: 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו...' "       (בראשית רבה ע"ח, יח).

עם ישראל נותן לגויים להקדים אותו ביצירת מוסד המלוכה, ושואף להגיע למלכות אידיאלית בימות המשיח (הרב קוק הרחיב בעניין זה ב"מאמר המלחמה", קטע ג').

כאמור, לא רק המלוכה כמוסד אינה מתאימה לעם ישראל. אפילו מבחינה אישית קשה למצוא אדם שמתאים להיות מלך, שיכול לשלוט על בני עמו. היה צורך להיעזר באומות העולם כדי ליצור אדם כזה.

ייתכן שזו הסיבה לכך שהאחים התרעמו כל כך על יוסף: "המלֹך תמלֹך עלינו, אם משול תמשֹל בנו?!". לא זהותו של המולך עליהם הפריעה להם, כי אם עצם הרעיון שאדם אחד מולך ושולט על אחרים. הם הסתייגו מרעיון המלוכה באופן כללי.