!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

הרב יהודה עמיטל שליט"א

"קח נא את ברכתי"


שיחה לפרשת וישלח*

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. ויצו אֹתם לאמר: כה תאמרון לאדֹנִי לעשו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי, ואֵחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה, ואשלחה להגיד לאדֹנִי, למצֹא חן בעיניך"       (ל"ב, ד-ו).

יעקב שולח מסר לעשו, שבו הוא מתייחס אליו בצורה כנועה ומתרפסת, כעבד המדבר אל אדונו. חז"ל במדרש ביקרו את יעקב על ההתנהגות הזו:

"באותה שעה שקרא יעקב לעשו 'אדוני', אמר לו הקב"ה: אתה השפלת עצמך וקראת לעשו 'אדוני' ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך, שנאמר (ל"ו, לא) 'ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלֹך מלך לבני ישראל' "      (בראשית רבה ע"ה, יא).

חז"ל חשבו, מן הסתם, שהיות שיעקב קיבל ברכה מאביו: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך", וגם הבטחה מפורשת מהקב"ה שישמור עליו, לא היתה לו סיבה לפחד מעשו, והיה עליו לבוא בדברים עם עשו מתוך עמדה חזקה ולא מתרפסת.

ניתן לראות שחז"ל לא נמנעו מלמתוח ביקורת על גדולי האומה, כמו שלושת האבות ומשה רבנו. הדבר מדגיש את העובדה, שגם אישים אלו, גדולים וענקי רוח ככל שיהיו, הם רק בני אדם, וכמו שאר בני האדם, יש להם חולשות מסויימות, והם עלולים לעשות לפעמים טעויות. אין מדובר באנשים שכל מעשיהם מוּנְחים על ידי השראה א-לוקית ורוח הקודש, ואינם יכולים לטעות, אלא באנשים שמקבלים החלטות בעצמם, ואינם חסינים משגיאות.  

עובדה זו דווקא מחזקת את היכולת שלנו ללמוד מן האישים הגדולים הללו ולנסות לחקות אותם. מלאכים, שאינם עומדים בפני אתגרים והתמודדויות כמו אלו שלנו, אינם יכולים להאיר לנו את הדרך. גדולי האומה משמשים לנו מודל לחיקוי ולהערצה, דווקא משום שבאופן בסיסי מדובר בבני אנוש כמונו.

גם אם הביקורת שנמתחה על יעקב מוצדקת, יש להבין מה בכל זאת חשב יעקב כאשר בחר להתנהג כך. יעקב הרי כינה את עשו "אדוני" לא פחות משמונה פעמים, כפי שציין המדרש, כך שלא ייתכן שמדובר בסגנון דיבור מקרי, וברור שיש כאן החלטה מוּדעת של יעקב להתרפס בפני עשו. מה הביא את יעקב להחליט כך?

כדי להשיב על שאלה זו, ניזכר באירועי העבר, העומדים ברקעה של מערכת היחסים בין יעקב לעשו. מדוע בעצם יעקב ברח מעשו, מדוע עשו שונא אותו, ומדוע יעקב כל כך מפחד לפגוש את עשו כעת?

ובכן, כל מערכת היחסים הזו היא תולדה של סיפור גניבת הברכות. יעקב קיבל במרמה את הברכות שהיה אמור עשו לקבל מיצחק, עשו שמר לו טינה על כך, ולכן ברח יעקב לחרן, וכעת הוא חרד מאוד מן הפגישה המחודשת עם עשו.

מהי בדיוק הברכה שגנב יעקב מעשו? אין מדובר בהבטחה להיות ממשיכם של אברהם ויצחק ולרשת את ארץ ישראל, שהרי את הברכה הזו קיבל יעקב ביושר לאחר מכן (כ"ח, א-ד). מדובר בברכות הנוגעות בעיקר לשלטון ומלכות:

"ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורֹב דגן ותירֹש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאֻמים, הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אמך, אֹרריך ארור ומברכיך ברוך"   (כ"ז, כח-כט).

הספורנו שם מציע תשובה לשאלה, מדוע יצחק ייעד את הברכות הללו לעשו ולא ליעקב:

"כי חשב שהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, ושיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו בענייני השררות והבלי הנפסדים, כמו שקרה לזרעו אחר כך... ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו, ממה שיהיה משועבד תחת שאר האומות"      (כ"ז, כט).

יצחק ידע שיעקב מיועד להיות ממשיכו של אברהם ולרשת את ארץ ישראל, ולכן הקפיד לא לתת את הברכות הללו לעשו, אלא להעניק אותן ליעקב מאוחר יותר. ברם, יצחק סבר שמוטב לו ליעקב שיחיה בארצו כנתין ולא כשליט. כך לא יצטרך לבזבז את זמנו ומרצו בענייני שררה וחומר, ויוכל להקדיש את חייו לעניינים שברוח. בנוסף סבר יצחק, שעדיף שיעקב יהיה משועבד לאחיו מאשר לאומות אחרות. לכן החליט יצחק לברך את עשו שישלוט על אחיו יעקב. לא טובתו של עשו עמדה מול עיניו של יצחק בהחלטה זו, כי אם טובתו של יעקב!

בסופו של דבר קרה הדבר ההפוך, ויעקב הוא שקיבל את הברכה לשלוט על עשו. מן הסתם, יעקב כלל לא חפץ לקבל את הברכה הזו. לא היה לו שום אינטרס לשלוט על עשו, וכל עניינו היה לקבל את ברכת אברהם, להתמנות לממשיכה של השושלת, ולרשת את ארץ ישראל. אילו ידע יעקב שברכה זו מיועדת לו בכל מקרה, לא היה טורח לרמות את יצחק ולגנוב את ברכותיו של עשו. ברם, יעקב לא ידע זאת, וכך יצא שגנב ברכות שאין לו שום חפץ בהן.

אירוע זה הותיר אפוא את יעקב בתחושה מאוד לא נוחה: לא רק שרימה את אביו, אלא גם לקח ברכות שלא יועדו לו ושאין לו עניין בהן. מן הסתם, תחושה זו התגברה כאשר לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה במקום את רחל. יעקב חש על בשרו כיצד מרגיש אדם שרימו אותו ולקחו לו דבר ששייך לו מן הדין.

כעת החליט יעקב לתקן את המעוות. כאשר הוא מדבר אל עשו בנימה של כניעה והתרפסות, הוא מעביר לו במרומז את המסר: אין לי שום חפץ בברכות הגשמיות שקיבלתי. ברכות אלו מגיעות לך, ואני מוותר לך עליהן. אינני רואה עצמי כ"גביר לאחיך". להפך, אתה הוא האדון ואני הוא העבד. כל רצוני הוא רק לזכות בברכות הרוחניות שקיבלתי.

בסופו של דבר, מעביר יעקב את המסר הזה בצורה מפורשת:

"קח נא את ברכתי אשר הֻבאת לך, כי חנני א-להים וכי יש לי כל"    (ל"ג, יא).

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשס"ה

עורך: מתן גלידאי

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:   http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:   http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: office@etzion.org.il

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 



*  השיחה הועברה בליל שבת פרשת וישלח תשס"ב וסוכמה ע"י דב קרול.