מהותו של יוסף / אוריאל ציפסר

מאמר זה הופיע לראשונה בדף קשר גליון 316 (פרשת ויחי טבת התשנ"ב)

 

 

א. שמו, ברכותיו ומאורעות חייו

 

  המפגש הראשון עם יוסף במקרא פותח לנו צוהר להבנת עניינו. התבוננות בשמו מפתיעה, שמו לא נקרא על דבר המייחד אותו - על שמו, אלא על שם בן אחר: "ותקרא את שמו יוסףלאמר יסף ה' לי בן אחר" (ל', כד). לכאורה ראוי היה שייקרא בשם לעצמו, אלא זוהי מהותיוסף: הוספת חיים, פריון. יציאתו לעולם היא פתיחת רחם רחל העקרה, וקריאת שמו מכוונתלהמשך פריונה של רחל, להוספת חיים, ולמעשה בנימין בא לעולם בלידת יוסף. על כן, עםהולדת יוסף, גומלת בלב יעקב ההחלטה לשוב לא"י כיון שמשפחתו בנויה כבר (ל', כה), כפישכתוב בביאתו לארץ: "ויבא יעקב שלם עיר שכם" (ל"ג, יח), שלם טרם לידת בנימין.

 

  עיון בברכותיו של יוסף, חושף את אותם קווים שהעלינו מתוך בחינת שמו והקשר לידתו.לשם הבנתם יש להקדים ולעיין בברכת יצחק ליעקב. הברכה כוללת שני עניינים מרכזיים:ענין שפע ופריון הארץ - "ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש"(כ"ז, כח), ועניין השלטון - "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוולך בני אמך" (כ"ז, כט). בברכת יעקב לשבטים, מתפצלת הברכה שקיבל מאביו בין יהודהויוסף. ברכת השלטון והמלכות ניתנת ליהודה - "אתה יודוך אחיך ידך בערף אויביך ישתחוולך בני אביך... לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שלה ולו יקהת עמים"(מ"ט, ח-י). ברכת השפע והפריון ניתנת ליוסף - "ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת",לא רק שפע ופריון הארץ, אלא גם ברכת פריון הצאצאים, "ברכת שדים ורחם" (מ"ט, כה) -תוספת חיים לאדם, ליוסף, בו נתברכה רחל בפתיחת רחמה. שפע הברכה מודגש עוד יותר בברכת משה ליוסף - "מברכת ה' ארצו ממגד שמים מעל ומתהום רבצת תחת. וממגד תבואת שמשוממגד גרש ירחים. ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. וממגד ארץ ומלואה ורצון שכניסנה..." (דברים, ל"ג, יג-טז).

 

  באופן בולט יותר, מתבטא הדבר במעמדו הייחודי של יוסף בקרב השבטים - מעמד של אב. בלידתו של יוסף כמו באו לעולם שלושה שבטים - בנימין, מנשה ואפרים. בחינת שמות בני יוסף מגלה, כי מנשה הוא שם המבטא חיסרון - "נשני א-להים את כל עמלי ואת כל בית אבי"(מ"א, נא), ואילו אפרים יורש את מהותו של יוסף, הפריון, השפע - "כי הפרני א-להיםבארץ עניי" (מ"א, נב). לאור דברים אלה מתבררת משמעות פרק מ"ח. בשובו לארץ מפדן-ארםנתברך יעקב - "פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשרנתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (ל"ה, יא-יב). יעקב מזכירברכה זו (תוך השמטת ענין המלוכה "ומלכים מחלציך יצאו", שאינו שייך לתחומו של יוסףאלא לתחומו של יהודה כנזכר לעיל), בעומדו לברך את בני יוסף - "ויאמר יעקב אל יוסף א-ל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי. ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיךלקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם" (מ"ח, ג-ד). אריכות זו באהכרקעלהסבר צירוף אפרים ומנשה לשבטים. קיום ברכת "הנני מפרך והרביתך" מתעכב בשל סגירתרחמה של רחל - בשעת מותה, בשעת לידת בנימין. יוסף יורש את תפקידה של רחל להרבות אתבני יעקב וזהו הנימוק להכללת אפרים ומנשה בתוך בני יעקב. הכללה זו מתבצעת באמצעותברכת "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק", ומתוך כך יורשים הם את ברכת "הנני מפרךוהרביתך" מיעקב, המברך, אותם דווקא, ב-"וידגו לרב בקרב הארץ" (מ"ח, טז), - בשל היותםבאים מבית יוסף, בית הוספת החיים.

 

  שמות בני יוסף הם הרקע להבנת שיכול ידי יעקב בברכו אותם. יד ימינו של אדם זוכהלכשרונות בשפע, ויד שמאלו - בצמצום. יד ימינו של יעקב מעניקה את ברכת הפריון למישמהותו יסוד הפריון - אפרים, הקרוא על שם פריונו של יוסף ויורש את תכונתו, ואילושמאלו מעניקה את הברכה למנשה בצמצום "וישם את אפרים לפני מנשה" (מ"ח, כ) - "והםרבבות אפרים והם אלפי מנשה" (דברים ל"ג, יז). ויעקב היודע את מהותו של יוסף מבהיר לואת הטעם - "ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנווזרעו יהיה מלא הגוים" (מ"ח, יט). הברכה היא מקור השפע, ובני יוסף מתברכים לא רקבשפע אלא גם בברכה עצמה "בך יברך ישראל" (מ"ח, כ). בהמשך נתיחס לעניין נתינת שכםליוסף - החותמת את פרק מ"ח.

 

  בעקבות בירור השמות והברכות, ננסה לחשוף יסודות אלו בסיפור חייו של יוסף. הביטויהמרשים ביותר להיות יוסף מקור השפע, הברכה והחיים של העולם, מתגלה בירידת יוסףמצרימה. כל מקום אליו מגיע, מופקד בידיו ומתברך. בבית פוטיפר - "וימצא יוסף חןבעיניו... ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו... ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסףויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה... ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הואאוכל" (ל"ט, ד-ו). בבית הסוהר - "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. ויתן שר בית הסהר בידיוסף את כל האסירם אשר בבית הסהר... אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו... ואשרהוא עשה ה' מצליח" (ל"ט, כא-כג). התופעה מגיעה לשיאה בבית פרעה - "ויאמר פרעה... איןנבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך...ונתון אתועל כל ארץ מצרים...וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף" (מ"א, לט-נז).

 

 

  יוסף מתגלה כאן כמקור החיים לא לישראל בלבד, אלא לכל הארץ - "הוא המשביר לכלהארץ" (מ"ב, ו). (שייכותו של יוסף לעולם כולו, מתבטאת בדברי חז"ל האומרים שיוסף שולטבשבעים לשון, ושייכות זו עומדת כנראה ביסוד היבטים חיצוניים המודגשים ביוסף, כגון"יפה תואר ויפה מראה" (ל"ט, ו), והוא מהווה בכך המשך לאימו רחל יפת התואר והמראה (כ"ט, יז), שכבר בה מופיעה יכולת הפניה לעולם שמחוץ למשפחה - היא הרועה את צאן לבן(כ"ט, ו)). אולם, תפקידו המרכזי של יוסף, אינו כילכול כל העולם, אלא דווקא להחיות אתבני ישראל - "כי למחיה שלחני א-להים לפניכם" (מ"ה, ה), "אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם"(נ', כא). גם ברכת הפריון מתקיימת בבני יעקב בבואם אל יוסף מצרימה - "וישב ישראלבארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד" (מ"ז, כז). ותקופתה המבורכת שלמשפחת יעקב במצרים תמה עם מות יוסף מקור הברכה - "ויקם מלך חדש על מצרים, אשר לא ידעאת יוסף" (שמות, א', ח).

 

  כאן המקום להעיר, כי בכל המקרים שנזכרו לעיל, בהם הופקד יוסף על הבית, נותר תפקידה"מלך" ביד השליט המקורי, שדמותו קיימת לצד יוסף: פוטיפר, שר בית הסוהר, ופרעה ("רקהכסא אגדל ממך"). אין הדבר מקרי. כך היא מהותו של יוסף, אין הוא המלך ולא זכה לברכתהמלכות, אלא תפקידו לבטא את כח השפע שבו, לצד יהודה שזכה בברכת המלכות. חלוקתתפקידים זו, עומדת ביסוד תפקידי בית יוסף ויהודה והיחסים ביניהם במלכות ישראל.

 

 

ב. יוסף הצדיק

 

  בתורת הסוד מזוהה יוסף עם ספירת יסוד - צדיק יסוד עולם - המביאה את השפע העומדלהתגלות במציאות. אנו לא באנו אלא להצביע על רובד הפשט שבסוד - שזיהוי זה מעוגן עמוק במקראות עצמם, אלא שבתורת הסוד מבוטא גם היבט שאינו בולט בסיפורי יוסף - הבאת השפע הרוחני לעולם. (יתכן שבסיפורי יוסף מתבטא הדבר   בשמוע יעקב על כך שיוסף חי, ובראותואת העגלות ששלח לו בנו - "ותחי רוח יעקב" (מ"ה, כז) ומסביר רש"י - שרתה עליו שכינה). זוהי מידת הצדיק, וכך כותב הרב זצ"ל - "יודעים הם ישרי לב וצדיקים עליונים שהם הםהינם צינורות שפע החיים ליקום כולו" (אורות - הקודש חלק ג' עמ' קנו).

 

  יוסף נקרא יוסף הצדיק על עמידתו בנסיון באשת פוטיפר. יש להבין מה בין נסיון זהלמהותו של יוסף - מוסיף החיים. הוספת חיים באה לעולם בקשרי אישות. כוחות חזקים אלוהדוחפים להתגלות בהוספת חיים, אם לא ינותבו ויישלטו - יופיעו בצורה ההפוכה לטבעם,צורה הרסנית וממעטת חיים, בגילוי עריות. על-כן נסיונו של יוסף הצדיק הוא הנסיוןהשייך ביותר למהותו, שכן כוחו המרכזי הוא כח הוספת החיים, ועליו למנוע מכח זה להתפרץבהרסנות. רעיון דומה אנו מוצאים בהמשך המקראות. בכמויות התבואה האדירות שצמחו בשבעשנות השובע גלום פוטנציאל להחיות עם רב, אך אכילתם באופן בלתי מבוקר על-פי יצרהאכילה של תושבי מצרים, הינו מעשה המחסיר חיים, שיביא לכליון הארץ בשנות הרעב. יוסףהצדיק מונע מכוחות חיים אלו להתפרץ, להתבזבז בשנות השובע, ומחיה את הארץ בשנות הרעב.

 

  נחתום בהסבר שייכותה של שכם למהותו של יוסף - "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך"(מ"ח, כב). לשם-כך, יש לחזור למעשה שכם בן חמור בדינה, שאירע בעיר שכם. המעשה חשףכוחות הוספת חיים הטמונים במקום, אלא שהם נתגלו ע"י שכם בן-חמור בהתפרצות יצריתהרסנית (ברית המילה של אנשי העיר שכם, אכן ראויה להיות תיקון לחטא זה, ברית המקדשתאת כוחות הוספת החיים ומכוונת אותם לייעודם. אולם מטרת אנשי שכם בברית הפוכהלחלוטין. מגמתם ליצור מסגרת שתתן הצדקה למפרע למעשה היצר - האונס, ולאפשר לשכם לשאתאת דינה. "לא נוכל... לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה", גם אם כלפי חוץ הסיר אתערלתו). יוסף הוא בעל הכישורים לגלות את כוחות החיים הטמונים בעיר שכם, לתקן את חטאושל שכם (ועל פי חז"ל, אסנת אשת יוסף היא בתה של דינה, שנולדה ממעשה שכם בן חמור,וממנה נולדים אפרים ומנשה, וזהו התיקון לחטא שכם (ראה פרקי דר' אליעזר פרק לח)). עלכן נותן יעקב ליוסף את שכם, המהווה עיר מרכזית בנחלת בני יוסף, וגופו נטמן בה -במקום בו טמונים כוחות אלה (ראה יהושע, כ"ד, לב).