ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

 

בעניין ברכת "שעשה ניסים" ביום העצמאות וביום ירושלים

 

הרב שמואל דוד

 

 

א.   הצגת השאלה.

 

  בחנוכה מברכים קודם הדלקת הנרות ברכת "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", וכן בפורים קודם מקרא מגילה.   ויש לשאול האם ברכה זו קשורה דווקא למצוות אלו, ואין מקום להעתיקה לימים אחרים ולמצוות אחרות, או שמא ברכה זו מתאימה גם לניסים אחרים ולשאר ימים בהם ה' עושה נפלאות לעמו?   ואם כן האם יש לאומרה גם בימים בהם קרו לנו ניסים בדורנו זה?

 

 

ב.   בדבר אמירת הברכה על זמן הנס ללא קשר למצוה.

 

  בריש פרק ט' ממסכת ברכות (נ"ד, ע"א) שנינו: "הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה" (בגמרא שם נאמר שאף יחיד מברך ברכה זו על נס שארע לו או לאבותיו).   נראה כי קיימות שתי ברכות מקבילות שנוסחן "שעשה ניסים לאבותינו", האחת 'בזמן הזה' והאחרת 'במקום הזה'.   לפיכך יש מקום לומר כי כשם שמברכים 'שעשה לנו נס במקום הזה' בנס פרטי שנעשה בזמן הזה, כך יש לברך ברכת 'שעשה לנו נס בזמן הזה' ולא רק על ניסים שארעו לאבותינו בדורות רחוקים.   כמו כן משמע מלשון הברכה, שברכה זו אינה דווקא על מצוה.

 

  בגמרא שם נלמדת חובת ברכה זו מיתרו: "מנא הני מילי?   אמר רבי יוחנן: דאמר קרא 'ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל... ' וגו'".   כתב על כך המאירי: "אף על גב שיתרו לא ראה את הניסים ומקומותיהם, הואיל וראה משה שעל ידו נעשו, וישראל שנעשו להם, חביב היה בעיניו כאילו ראה המקומות".   אף מכאן נלמד כי ברכה זו תלויה בשמחה שבלב ובחיבוב הנס.   די בראיית אובייקט כל שהוא המזכיר את הנס: זמן, מקום או האנשים להם ארע הנס.   נמצא כי אף על ניסים שבימינו יש מקום לברך ברכה זו ביום אותו קובעים להלל ולהודאה.

 

  הנה הגמרא למדה ברכה זו מיתרו, ובמכילתא על אתר (שמות י"ח, י') נדרש: "אמר רבי פפייס: בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי הם שישים ריבוא בני אדם, ולא עמד אחד מהם לברך למקום, עד שבא יתרו וברך למקום".   עלינו לזכור כי ישראל אמרו שירת הים, ולפי הגמרא במסכת פסחים (קי"ז, ע"א) אמרו הם גם הלל, אף על פי כן נדרשו לגנאי כיוון שלא ברכו במפורש.   נמצא כי אם יש רשות לברך את הברכה, יש אף מעין חובה לברכה, שלא להיות חס ושלום כפויי טובה ולהתגנות לפני המקום.

 

  וע"ע במסכת פסחים (קי"ח, ע"ב): "מאי דכתיב 'הללו את ה' כל גויים'?   אומות העולם מאי עבידתייהו? (רש"י: לשבוחי משום ש'עלינו גבר חסדו'?   הא עלן לשבוחי!) הכי קאמר: 'הללו את ה' כל גויים' אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו, כ"ש אנו דגבר עלינו חסדו".   למדנו מכאן עד כמה חובה זו בסיסית, עד שאפילו אוה"ע נדרשים לה.

 

  וכך כתב רב אחאי גאון בספר השאילתות (שאילתא כ"ו): "מחייבית דבית ישראל לאודיי ולשבוחי קמי שמייא   ב ע י ד נ א  

דמתרחיש ליה ניסא דכתיב 'הללו את ה'...' וגו', וכד מטי   ד ו כ ת א  

דאיתרחיש להו ניסא כגון מעברות הים וכו', הרואה אותם צריך ליתן הודאה ושבח לפני המקום... וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל, כגון חנוכה ופורים, מחייב לברוכי ברוך שעשה ניסים לאבותינו בזמן הזה".   נמצאת למד כי לדעת השאילתות קיים דמיון ברור בין ברכת שעשה ניסים בזמן הזה לברכת שעשה ניסים במקום הזה, ולמעשה מדובר בברכה אחת בשתי נוסחאות התלויות בנסיבות.   לפיכך, בהגיע יום שארעו בו ניסים בדורות האחרונים, יש מקום לומר את הברכה.   ומכלל הדברים נשמע שהברכה לא נתקנה דווקא על המצוה.

 

 

ג.   בגדר הנס הראוי לברכה

 

  כתב הבית יוסף אודות ברכת 'שעשה   לי נס במקום' וכו' (סוף סימן רי"ח): "כתב רבנו דוד אבודרהם בשם הרא"ש מלוניל, שאין מברכים על נס, אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך".

 

  מרן הביא דעתו אף בשולחן ערוך (שם סעיף ט'), אלא שהביא גם דעה הפוכה: "יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא מנהג העולם... אינו חייב לברך, ויש חולק.   וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות".   המגן אברהם (סימן קי"ב) מצדד בדעה הראשונה: "לא מצאתי מי שחולק, דהיאך יעלה על הדעת להיקרא נס, דבר שהוא בגדר הטבע".

 

  בעל המשנה ברורה (בביאור הלכה) יישב תמיהתו: "דבוודאי כגון יולדת או חולה ליכא למאן דאמר שאין זה נס כלל, ואנן לכולי עלמא נס בעינן, רק דלשיטה הראשונה בעינן שנס של הצלה יהיה דווקא למעלה מדרך הטבע, כניסי אבותינו.   ולשיטה ב' כל דבר שמזמין ה' ברגע זה בדרך התולדה גם כן מיקרי נס.   כגון שבאו גנבים או גזלנים עליו וקרוב שיהרגוהו, ונזדמנו בני אדם או סיבה אחרת שנתפחדו וברחו מחמת זה, אף על פי שלא היה כאן שינוי בטבע, מכל מקום נס הוא שהזמין הקב"ה לשעה זו".

 

  אכן, דברי המ"ב קרובים לשיטת המאירי, וזה לשונו: "ניסים אלו שמברכים עליהם, יש אומרים דווקא בנס גדול היוצא מגדרו של עולם, אבל נס קטן כגון שבאו לו גנבים או גדודי חיה ולסטים, אין מברך עליו.   ולדעתי כל נס העשוי ליחיד מברך עליו, שכל נס אצל יחיד גדול הוא, אבל נס של רבים אין מברכים עליו אלא כשהוא נס גדול.   ומכ"מ כל שנתקרבו למקרה גדול וניצול הימנו, אע"פ שאין בו מופת מברכים עליו".

 

  לפי המאירי אין תנאי בברכה זו שיהיה זה נס שיש בו מופת, או שיהיה זה נס היוצא מגדר הטבע, אולם קיים תנאי (שהוא דרישה טבעית) שיהיה הנס גדול, חריג ולא בחינת מעשים שבכל יום.   לפיכך בחיי היחיד כל נס הוא נס גדול, ואצל רבים צריך מאורע גדול, אך לא מופת.

 

  נדמה כי אף בעל השאילתות עומד בדעה זו, לפי שמשווה בין ברכת שעשה ניסים המתייחסת למקום לבין זו המתייחסת לזמן.   איברא, ברכת שעשה ניסים בפורים אינה על נס היוצא מגדר הטבע; אדרבה, הלא כל המעשה שם התנהל בדרך הטבע (בהכוונתו המיוחדת של בורא עולם); אף על פי כן, כיוון שניצלו מתוך "מקרה גדול", מברכים בעת מקרא מגילה גם ברכת שעשה ניסים.   ויש לומר שהוא הדין בנדון דידן, שעם ישראל שבארץ ישראל עמד בפני כליה והשמדה וניצל, שיש בו נס, ומברכים עליו ברכת שעשה ניסים אף על פי שלא היה מופת ממש.   כשם שבפורים מברכים שעשה ניסים בעת קריאת המגילה, כך אנו רשאים לברך שעשה ניסים ביום העצמאות וביום ירושלים.

 

  ברם, מהכרעת השו"ע לברך בלא שם ומלכות, משמע אחת משתיים: או שאינו מקבל את ההשוואה בין שתי הברכות (לעיל ב'), ולכן יש מקום לדרוש, מה בברכה זו שאין בברכה המקבילה לה?   או שהוא מקבל את ההשוואה בין שתי הברכות, אלא שהשוואה זו אינה שלמה.   ע"כ אע"פ שבברכת שעשה ניסים על מקום אין מברכים אלא בנס שיש בו מופת, שיש בו חריגה מהטבע, בפורים מברכים שעשה ניסים על נס שאינו חורג מהטבע.

 

  וייושב בזה שהרי בנדון דידן אנו עוסקים בברכה זו בנוסח הזמן שלה, ולכן יש לה מקום כמו בפורים, אף על פי שאין זה נס היוצא מגדר הטבע.   קל וחומר שהיא מתקבלת יפה על פי דברי המאירי דלעיל: "שנתקרבו למקרה גדול וניצלו ממנו, אף על פי שאין בו מופת, מברכים עליו".

 

 

ד.   הלכה למעשה.

 

  ברם, למעשה נראה לי שיש להסתייג מאמירת הברכה בימים טובים שנתחדשו בדורנו, מספק הצורך להצמדתה למצוה המיוחדת ליום הנס.   ואף על פי דאתי שפיר שניתן ואף חובה לברך גם על עצם הזמן, כנאמר לעיל, העובדה שחז"ל הצמידו אותה בחנוכה ובפורים למצוה מעוררת ספקות וחששות (יצוין שחנוכה מהוה את התקדים ההסטורי - הלכתי עליו מסתמכים בניסי הזמן הזה).   לפיכך, אין נראה לי שיש מקום לאמרה ביום העצמאות וביום ירושלים, שאין בהם מצוה מתוקנת מחז"ל; אף לברך מחמת היום כמו מחמת מקום אי אפשר, שהרי הנס לא יצא מגדר הטבע.

 

  ואף על פי שנראה כי אין לומר שיש ברכה לבטלה בזה, שהרי אין מי שיאסור לאומרה, ואף האבודרהם והשולחן ערוך לא נקטו אלא לשון "אינו חייב לברך בהצלה שהיא ממנהג העולם, אבל איסור ליכא, שאינו אומר 'וציוונו'", ואף המאירי כתב כן: "ברכה זו הנתקנת על ראיית מקום הנס, אם רואה אותם בכל יום אינו מברך, אלא כשרואה אותו לפרקים.   ונראה לי משלושים (יום) לשלושים (יום)... ויש אומרים שאם רצה לברך בתוך ל' מתורת רשות, רשאי, שאין בברכה על ניסו ברכה לבטלה".   מכל מקום כיוון שלא נתפשט המנהג לברך ברכה זו בשם ומלכות בימים אלה, נראה שיש לברך בלא שם ומלכות, כגון בנוסח: 'מי שעשה ניסים לאבותינו... ' וכו', ומכל מקום המרגיש צורך נפש לברך ברכת שעשה ניסים, יש לו על מה לסמוך.

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון