ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעורים בהלכה

************

 

על חובת התעניות בזמן הזה (ב')

 

ה¯ר¯ב¯ ¯ש¯מ¯ו¯א¯ל¯ ¯ד¯ו¯ד *

 

ב.   מהו "יש שלום"? (המשך)

 

 

3.   ש¯י¯ט¯ת¯ ¯ה¯ר¯מ¯ב¯"¯ן

 

  זו לשון הרמב"ן ("תורת האדם", שער אבלות ישנה; הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' רמ"ג):

 

"יש שלום,¯היינו בזמן שבית המקדש קיים - יהיו לששון ולשמחה.   אין שלום - כגון בזמן חורבן, ואין צרה¯ במקום ידוע בישראל, רצו רוב ישראל ונסכמו שלא להתענות, אין מטריחים עליהם להתענות; רצו רוב ¯ציבור להתענות - מתענים".

 

  אך קיים הפרש ביניהם; הרמב"ן מצריך   ש ל א   ת ה י ה   צ ר ה   ב מ ק ו ם   י ד ו ע   ב י ש ר א ל, כדי שלא יהיו¯ מחויבים לצום, ולפיו בתקופתנו, שיש צרה ברוסיה ובארצות ערב, פשוט שאין הדין תלוי ברצון, ¯ומחויב כל העם, בכל מקום שהוא, להתענות (3), ואילו ר"ת ואחרים, שאינם מזכירים תנאי זה, משמע ¯לפיהם שאם אין באותו מקום צרה ואין לרוב העם צרה, אין התקופה נחשבת לתקופה בה יש חובת צום.   ¯ואמנם הריב"ש (שו"ת, סימן רע"א) חלק על הרמב"ן במפורש, וז"ל:

 

"ואין לרבנו ראיה לזה ולשון ¯התלמוד אינו מסכים עימו בזה, שהרי בלא ספק בימי המשנה היה שמד במקצת מקומות בישראל, ואפ"ה ¯תריץ רב פפא דמשום הכי לא היו שלוחים יוצאים, משום דברצו תליא מילתא".

 

 

4.   ש¯י¯ט¯ת¯ ¯ה¯ר¯מ¯ב¯"¯ם

 

  כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (ראש השנה, פ"א מ"ג): "ובבית שני לא היו מתענים, לא עשירי בטבת ¯ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה".   כלומר, גם זמן הבית הוגדר כאין שלום ¯ואין צרה; הכיצד?

 

  לכאורה מפרש הרמב"ם כרש"י (לפי אחד ההסברים לעיל), ששלום אינו תלוי בבית המקדש אלא ביד¯ האומות (שלא תהיה) תקפה על ישראל, ובאותם ימים שבבית שני היתה יד האומות תקפה (ואולי תמיד ¯היה אז כך, לפחות לגבי רוב העם שישב בבבל, ולכן אין ברמב"ם זכר להפרש בין זמן הבית השני¯ לאחריו), היה דין הימים תלוי ברצון העם להתענות (אם לא היו גזרות), וכשלא היתה ידם תקפה היו¯ אלה ימי ששון ושמחה.

 

  אולם, ייתכן שלפי הרמב"ם כדי להגדיר תקופה ב 'יש שלום', יש צורך בשני התנאים: גם בית¯ המקדש קיים וגם שיד ישראל תהא תקפה, וכאשר חסר אחד משניהם, דין הימים תלוי ב 'רצו'.

 

  לפיכך, גם בזמן בית שני היו תקופות שהיה דין הימים לפי רצון העם, ובזמנינו, אם נסביר ¯שהרמב"ם דורש שיד האומות לא תהיה תקפה וגם בית מקדש קיים, כדי שיהיו הימים המפורשים בדברי¯ קבלה ימי שמחה, ואם לא, היו הימים ב 'רצו', הרי שזה הדין בימינו, ואם נסביר שלפי הרמב"ם ימים אלה הם ימי שמחה, כל עוד שיד האומות אינה תקפה עלינו, תלוי הדבר אם יש להסתכל רק על מצב¯ היהודים בארץ ישראל, ואז יש להפוך את שלושת הצומות לימי ששון, או האם מסתכלים על מצב¯ היהודים בכל העולם, ואז חוזר דין הימים להיות תלוי ב 'רצו'.

 

 

5.   ש¯י¯ט¯ת¯ ¯ה¯ר¯י¯ט¯ב¯"¯א

 

  הריטב"א (מגילה, ה' ע"א) מסביר בשתי דרכים את הגמרא במסכת ראש השנה.   בתחילה מסביר בדומה ¯לשיטת רש"י, ש'יש שלום' היינו שישראל שרויים על אדמתם, ואם אין שמד, דין הימים אז שיהיו ימי¯ שמחה, אולם בחידושיו למס' ר"ה כתב שיש צורך שיהא ביהמ"ק קיים להיותם ימי שמחה.

 

  במסקנתו מחדש הריטב"א דרך נוספת בהבנת הגמרא: "לדידי מסתבר שלא תלו הנביאים ברצו, אלא ¯¯ח¯ו¯מ¯ר התענית, דהיינו רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, אבל לא לאכילה, שאין בדין שיהא בית א-להים ¯ועיר הקודש חרבה ואנו אוכלים ושותים... ובזמן הזה גם כן שאין שמד ואין שלום, חייבים אנו ¯להיאסר באכילה מגזרת הנביאים, ולא בתורת מנהג בלבד".   יוצא א"כ, לדעתו, שימי הצומות אינם¯ תלויים ב'רצו' לעניין אכילה ושתיה, וגם בימינו, כל עוד לא נבנה מקדש, אסורים הימים באכילה.

 

 

6.   ס¯י¯כ¯ו¯ם¯ ¯ה¯ד¯ע¯ו¯ת

 

  למדנו, אם כן, שלפי רוב השיטות תלוי הצום בשלוש התעניות (י"ז בתמוז, ג' בתשרי וי' בטבת) ברצון העם, ולפי שיטות הרמב"ן והריטב"א אין כל היתר שלא לצום (לפי הריטב"א, כל עוד ביהמ"ק¯ חרב, ולפי הרמב"ן, או עד בניין המקדש, או עד שלא תהא צרה לישראל בשום מקום בעולם).

 

ג¯.¯   ¯ה¯א¯ם¯ ¯ד¯י¯ן¯ ¯"¯ר¯צ¯ו¯"¯ ¯ת¯ל¯ו¯י¯ ¯ב¯צ¯י¯ב¯ו¯ר¯ ¯א¯ו¯ ¯ב¯כ¯ל¯ ¯י¯ח¯י¯ד¯ ¯ו¯י¯ח¯י¯ד?

 

  כעת עלינו לברר מהו 'רצו'; האם תלוי הדבר ברצונו של כל יחיד ויחיד או ברצון הציבור כולו¯ (ע"פ הכרעת מוסדותיו), וכלולה בזה השאלה - גם אם נאמר שהדבר תלוי ביחידים, האם ציבור שהחליט ¯יכול להפקיע את זכותו של היחיד להחליט לבד?

 

  נחלקו בזה ראשונים.   דעת הרא"ש (פ"א סימן ו'), ש 'רצו' אינו עניין אישי אלא עניין של ¯ציבור, שז"ל: "פי' לא רצון הציבור, אבל היחיד אין לפרוש מן הציבור כל זמן שלא נמנ(ע)ו¯ הציבור שלא להתענות".   אם כן, לדעתו אין כאן כלל מקום ליחיד להתגדר בו. (4)

 

  דעת הרמב"ן אינה ברורה, שז"ל שם: "ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות, וקבלו עליהם, לפיכך ¯אסור ליחיד לפרוץ גדרם".   האם דעתו כדעת הרא"ש, ששאלת 'רצו' או 'לא רצו' מוטלת על הציבור,¯ ולכן אין ליחיד לנהוג אחרת, או שמא להיפך: באמת תלוי הדבר בדעת כל יחיד ויחיד, אבל רק משום ¯שכבר נהגו להתענות, אין ליחיד לפרוץ גדר.   נראה יותר כדעה השניה, שהרי לא הזכיר הרמב"ן את ¯הציבור, ועוד שלא הסתפק בכך שכתב שעכשיו כבר רצו, אלא שהוסיף "וכבר נהגו וקבלו עליהם".

 

ד¯. ¯ ¯ה¯א¯ם¯ ¯י¯ש¯ ¯ח¯ו¯ב¯ה¯ ¯ל¯צ¯ו¯ם¯ ¯מ¯כ¯ו¯ח¯ ¯מ¯נ¯ה¯ג¯ ¯ה¯ד¯ו¯ר¯ו¯ת ?

 

  שאלה נוספת שיש לעיין בה היא: האם העובדה שכל ישראל נהגו לצום מדורות רבים משפיעה עלינו,¯ היינו מונעת מאיתנו שלא לצום, או שאף שהם התענו, האם ניתן להחליט אחרת.

 

  כתב הרמב"ן: "ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות וקבלו עליהם, לפיכך אסור ליחיד לפרוץ גדרם".   ¯האם כוונתו בדורו שלו?   נראה יותר שכוונתו לומר שקבלו כן במשך הדורות, ולכן לא ניתן כעת לעשות אחרת.   כך גם הבינו הר"ן, אלא שהוא עצמו סבר אחרת, וז"ל (ר"ה, ד' ע"ב ברי"ף): "מסתברא¯ דאפילו הורגלו להתענות, לא אמרינן דשוינהו עלייהו חובה, דהא מדאקשינן 'וליפקו נמי אתמוז ¯וטבת', משמע שהורגלו להתענות בהם, ואפ"ה מסקינן דרצו אין מתענים...". (5)   אלא שהר"ן ז"ל ביטל ¯דעתו מפני דעת הרמב"ן, שכיוון שכן נהגו במשך כל הדורות, אי אפשר לשנות. וכך נפסק בשו"ע (סי'¯ תק"נ, סע' א').   אולם נראה לענ"ד כי שינוי חד במציאות ימינו, שהוא המעבר מגלות לעצמאות¯ במדינה יהודית בארץ ישראל, אינו כלול בדברי הרמב"ן שיש להתענות מכוח המנהג להתענות בעבר.¯   אדרבא, מתוך דברי ר"ח לעיל, שהדגיש שדין 'רצו' הוא ¯ב¯ג¯ל¯ו¯ת, עולה בבירור כי עצמאות היא עניין¯אחר, ויש בה דין אחר, ואין היא כלולה כלל ועיקר בדברי הראשונים, שכיוון שנהגו שוב אין לפרוץ¯גדרם, שהרי ודאי הוא שיש למדינה יהודית השלכות הלכתיות, ועל כן נראה שיש לחזור לדין 'רצו', ¯והדבר תלוי בדעת העם (ע"י מוסדותיו הדתיים) אם רוצים להתענות, אם לאו.

 

  אולם, בספר האשכול מובאת תשובת ר"י ברצלוני, ובה שני נימוקים לצום בזמן הזה: "האידנא ¯קבעו כל התעניות האלה ¯ח¯ו¯ב¯ה, מפני שהם דברי קבלה, ועוד - שלא בטלו לגמרי, בשעת שמד חייבים ¯לצום, והגלות הזה לפעמים שמד".   גם הטעם השני שכתב, ייתכן שנכון אף היום, ובודאי הטעם ¯הראשון, שהוא שאינו מכוח מנהג גרידא כדברי הרמב"ן, אלא שמכיוון שמקור התעניות הוא דברי ¯נביא, הרי שהיתה נטיה גדולה לקבעם כחובה, אע"פ שאין צורך לכך מן הדין, ולפי טעם זה נשאר ¯הדין לצום כחובה, שהרי אין הבדל בין הגולה לבין ארץ ישראל.

 

ה¯.¯   ¯צ¯ו¯ר¯ך¯ ¯ל¯צ¯ו¯ם¯ ¯מ¯ד¯י¯ן¯ ¯ח¯י¯נ¯ו¯ך

 

  גם לפי הרמב"ן, אף שלכאורה תלוי הצורך לצום במידת הזדהות האדם עם המדינה, שהרי אם אינו¯ רואה בה משמעות דתית, ודאי שאינו רואה סיבה לשנות את מנהג הגלות להתענות, אעפ"כ נ"ל שאל לנו ¯לקשור בין הדברים, ואת הביטוי לתפיסתנו את תקומת המדינה כשינוי הסטורי, בעל משמעות מרחיקת ¯לכת מבחינה דתית והלכתית, אנו מביעים במישורים אחרים. במישור הצום והאבל על החורבן והגלות,¯ עלינו לגלות יוזמה הפוכה, לנסות ולהעמיק את תחושת הצער ואת השתתפותנו המלאה בצרה ובשביה¯ הפוקדות את בית ישראל במקומות שונים בעולם, כתוצאה מחורבן הבית, על מנת לרצות להמשיך 'אם¯ רצו התענו' בתעניות אלה, וכי התענו בט' באב (לפי הרמב"ם), ואם הדבר נעשה בצורה הנכונה, הוא ¯רק יעמיק את תפיסתנו את האבל ואת המעבר שלו אנו מייחלים, מאבל ליום טוב, בעגלא ובזמן קריב.

 

 

הערות:

 

*   סופו של המאמר, שפורסם בגיליון הקודם (תוך הקובץ "ברקאי", חלק ג').

(3)   צריך עיון, האם לפי הרמב"ן רק בגלות יש להתחשב במקום אחד בצרה שבמקום אחר, אבל בארץ ישראל אין ליהודים להתחשב בגורמים אלה בחו"ל, או שגם מצד היהודים בארץ יש להתחשב עם מצב היהודים מעבר לים, וכשיש להם צרה, יש להתענות גם בארץ.

(4)   מוסיף שזה דוקא כאשר הציבור החליטו להתענות, אבל אם החליטו שלא להתענות, יחיד יכול לפרוש, שאין זה נקרא לפרוש מן הציבור.

(5)   והוסיף הר"ן: "וליכא למימר דכיון דמעיקרא ברצו תליא מילתא, אע"ג דהשתא קבלינהו חובה, לא ¯חמירי כולי האי דליפקו שלוחים עלייהו, דאם איתא דחובה נינהו אמאי לא?!"; אולם הרשב"א (מגילה ה' ע"א, ד"ה תוספות) כתב ההיפך מהר"ן, וע"י כך סתר את הוכחתו נגד הרמב"ן, וז"ל:" ואע"ג שנהגו להתענות אף בשאר, הואיל ולא קבלו עליהם חומרא כט' באב ולא הוכפלו בהם צרות, לא ¯חששו להוציא שלוחים עליהם".

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון