"צום הרביעי וצום החמישי..." / נתנאל הלפגוט
פרק ז' בספר זכריה מתחיל: "ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך...", היינו בשלב מתקדם בבניית בית המקדש השני שהרי בנין המקדש נשלם בשנת ו' לדריוש, עזרא פרק ו', פסוק ט"ו. בתקופה זו מתעוררת שאלה האם צריך לצום בט ' באב, שהרי המקדש כמעט ונבנה. ופה באה הפנייה לנביאים בפסוק ג' – "לאמר האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים". אך תשובה ברורה לא נתנה בתנ"ך אלא שבפרק ח', פסוק י"ט כתוב – "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". מה כוונת הפסוק – האם מדובר בתקופה זו או במצב אידיאלי באחרית הימים? שאלה זו נשארת במעורפל. ננסה לבדוק שאלה זו ע"פ הסוגיה במסכת ראש השנה דף יח :
המשנה שם בעמוד א' אומרת:
"על ששה חדשים השלוחין יוצאין, על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית..."
כלומר מדובר על יציאת שלוחי בי"ד לגולה להכריז על קביעת החדשים ומועדים. מקשה הגמרא:
“וליפקו נמי אתמוז וטבת?" – בהם ישנן תעניות? ומתרצת הגמרא: "דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא : מאי דכתיב : 'כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי...' קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה? – אלא בזמן שיש שלום – יהיה לששון ולשמחה, אין שלום – צום. אמר רב פפא : בכי קאמרי בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש גזירת המלכות – צום, אין גזירת המלכות, ואין שלום – רצו אין מתענין "
בתקופתו של רבי שבה נכתבה משנה זו זה היה המצב. מוסיפה הגמרא ושואלת: "אי הכי ט' באב נמי ?" – שגם בט ' באב לא יצומו? – אמר רב פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו הצרות"
בסוגיה עצמה יש ג' דברים בהם נחלקו הראשונים:
1. הגדרת המושג "שלום":
א. רש"י על אתר מפרש "שאין יד העכו"ם תקיפה על ישראל", וכן פירשו הר"ן, המאירי והאחרים.
ב. הריטב"א בעקבותיו חולק, ומפרש: "שישראל שרויים על אדמתם ובית המקדש קיים... ו"אין שלום" – בית המקדש חרב". וכן מקור הדברים ברמב"ן בתורת האדם [1] : "יש שלום היינו בזמן שבית המקדש קיים... אין שלום כגון בזמן החורבן" וכן בתשב"ץ ח"ב סי' רע"א שנזכיר לקמן.
2. "שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו הצרות" – האם פירוש הדבר שבט' באב אין דין "רצו – ולא רצו" משום דהוכפלו בו הצרות או שמא גם בט ' באב, הצום תלוי ברצון העם אך מכיוון שהוכפלו בו הצרות קיבל על עצמו העם את התענית?
המאירי על אתר מפרש "ותשעה באב אינו בכלל זה (תלות ברצון) הואיל והוכפלו בו הצרות". משמע שבכלל אין עניין של רצו בט ' באב, וכן בר"ן: "ודאמרינן הכא דהני שאר צומות בר מט' באב ב"רצו" תליא ".
הרמב"ם לעומת זאת בפירוש המשניות על המשנה בראש השנה כותב בפירוש: "והיו מתענין ט' באב אף על פי שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו הצרות" [2].
מחלוקת זו מופיעה גם בפירוש הסוגיה במגילה דף ה:
"רבי נטע נטיעה בפורים, ורחץ בקרונה של ציפורי בי"ז בתמוז, ובקש לעקור ט' באב..."
תוספות על אתר שואלים:
קשה היכי סלקא דעתך דהני תנא דרבי היה רוצה לעקור ט' באב לגמרי. והא דאמרינן כל האוכל ושותה בט ' באב אינו רואה בנחמה של ירושלים! ועוד הא, "אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין?" – ויש לומר דרצה לעקרו מט' ולקבעו בי', כדאמר ר' יוחנן אילו הואי התם קבעתיה בעשירי (תענית כט :)"
משמע שלפי התוספות ט' באב לא תלוי ברצון העם, שאם לא כן, מדוע לא תירצו בפשיטות שבזמן רבי לא היה שמד, ולכן הייתה התענית תלויה ברצון העם, ורצו לבטלה? וכן הבין הריטב"א את התוספות:
"פירש בתוספות שלא רצה לעקרו לגמרי אלא לקובעו בי' או בי"א משום דקיימא לן דט ' באב אינו תלוי ברצו הואיל והוכפלו בו הצרות..."
אלא שהריטב"א שם מקשה על תירוץ תוספות, שהרי גם אם רצה לעקרו מט' לי' תשאר בעיית "אין בית דין יכול לבטל..." ומתרץ:
"והנכון דרבי היה רוצה לעקור ט' באב כגון י"ז בתמוז, משום דשורת הדין אין הפרש ביניהם בגזירת הנביאים... וחכמים לא הודו לו בזה לפי שהוכפלו בו הצרות ואין ראוי לנו להקל בה אף על פי שאפשר כן מגזירת הנביאים ב"רצו", אלא שישראל חסידים לא רצו להקל מטעם זה..." (ריטב"א על אתר)
וכן ברשב"א על אתר: "רצו מתענין, רצו אין מתענין ואפילו בט ' באב נמי..."
3. פירוש: "הוכפלו בו הצרות"
תוספות נותן שתי אפשרויות:
"ביום י"ז בתמוז נמי אירע ה' דברים כדתנן בפרק בתרא דתענית, אבל חורבן בית המקדש תקיפא טובא, ועוד דלא דמי לט ' באב דצרה אחת (חורבן הבית) הוכפלה בו" (ר"ה י"ח: ד"ה הואיל)
לפי הבבלי שלומד שבחורבן בית ראשון הובקעה העיר בט ' בתמוז (עיי"ש בר"ה) ורק בחורבן בית שני הבקעת העיר הייתה בי"ז בתמוז, ניתן לומר את שני הסברי התוספות ביחס להבדל בין ט' באב לי"ז בתמוז. אבל לשיטת הירושלמי במסכת תענית פרק ד' הלכה ב' שגם בחורבן בית ראשון העיר הובקעה בי"ז בתמוז, ומה שכתוב בירמיהו פרק נ"ב פסוקים ה'-ו': "בחדש הרביעי בט ' לחודש...ותבקע העיר" היה "קלקול חשבונות" בלשון הירושלמי, ניתן לומר את התירוץ הראשון של תוספות בלבד שהרי גם בי"ז בתמוז אותה צרה (הבקעת העיר) הוכפלה בו.
כעת ניתן לפנות לשאלתנו, האם ט' באב היה יום צום בתקופת בית שני?
א. הרמב"ם בפירוש המשניות על המשנה בראש השנה דף יח : כותב: "ובבית השני לא היו מתענין לא בעשירי בטבת ולא בשבעה עשר בתמוז אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה...והיו מתענין תשעה באב אף על פי שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו הצרות כמו שיתבאר בתעניות".
ב. התשב"ץ בחלק שני סימן רע"א כותב בחריפות: "ובפירוש המשניות להרמב"ם ראיתי, דבר שהוא מפרש שם שבימי בית המקדש היו מתענין באב, ואי אפשר לפרש כן...ועל המשנה בגמרא מוכח הכי דבזמן דאיכא שלום דהיינו בזמן שבית המקדש קיים הוו כולהו ששון...ואם בזמן שבית המקדש היה קיים היו מתענין בט ' באב אם כן קרא דכתיב דהוי ששון, מתי יהיה זה...?"
בפשטות מחלוקת זו תלויה בהגדרת המושג "שלום". הרמב"ם סובר כמו רש"י ש"שלום" הוא בזמן שיד עכו"ם אינה תקיפה על ישראל כלומר שישנה עצמאות מדינית, ובתקופת בית שני כמעט לכל אורך התקופה היה עם ישראל תחת שלטון זר חוץ מתקופה קצרה בימי החשמונאים (אם בתקופת היה הרמב"ם מודה שלא צמו בט ' באב, תלוי גם כן בשאלה אם יש צורך שכל עם ישראל יהיה במצב של "אין גזירת מלכות" או שכל ציבור וציבור קובע כפי מצבו, עיין בתורת האדם שם, בתשב"ץ שם ובב"ח סי' תקנ"א – סעיף קטן א').
לכן גם בזמן בית שני היה עם ישראל במצב ביניים של "רצו – לא רצו" שהרי אין "שלום", אך מאידך באופן כללי אין שמד. וראינו כבר שצום ט' באב תלוי ברצון העם, לדעת הרמב"ם, והעם החליטו לצום מפני שהוכפלו בו הצרות. פירוש "הוכפלו בו הצרות" לרמב"ם יהיה שחורבן הבית חמור טפי, מפני שאי אפשר ללמוד שהכוונה היא שאותו אירוע קרה פעמיים בהסטוריה, שהרי מדובר לפני חורבן בית שני!
לעומת זאת התשב"ץ הלך בעקבות הרמב"ן ש"שלום" פירושו בנין בית המקדש (ולגבי התנאי השני של "אין גזירת מלכות הוא כותב בפירוש, שכל ציבור וציבור קובע כפי מצבו), ולכן בבית שני לא צמו.
ביחס לקושיית התשב"ץ על הרמב"ם, שלשיטתו מתי יש קיום לפסוק בזכריה? התשובה מפורשת ברמב"ם עצמו, שכותב בהלכות תעניות, פרק ה' הלכה ט': "כל הצומות האלו עומדים ליבטל לימות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה שנאמר "כה אמר ה' צבאות לצום הרביעי וצום החמישי..." וידועה שיטת הרמב"ם בהל' תשובה פרק ט' הלכה ב' שפסק כשמואל: "ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד" וזה כפי שהסברנו שלרמב"ם הדבר הקובע לביטול הצום הוא הסרת עול שיעבוד המלכויות מעם ישראל ולאו דווקא בניין המקדש (וכן הסביר ה"שפת אמת" שם בראש השנה).
"עתיד הקב"ה להפוך ט' באב לששון ולשמחה שנאמר כה אמר ה' צבאות לצום הרביעי ולצום החמישי... ולשבנות ירושלים הוא עצמו ולקבץ גלויות ישראל לתוכה שנאמר: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (מדרש איכה)
יהי רצון במהרה בימינו.