זווית אישית - כחלום תמוה כיקיצת הזמן / צבי ולדמן
אחרי הגאות מנצח השפל / שברים קטנים מתפרעים בין ההחלטות
קוות ניקוב קרבים גם אליך / ממפעלי ההספדים
היה זה רק פעפוע חטוף / ברקים עלומי שם - מנועי יכולת
אחרי הגאות משתרעת כניעה ארוכה / וכל הרחובות נאספים
מן הפיזור וההמולה / ספסלים מיותמים מקיפים את העץ הבודד
וזה עסוק בשקו ובתעניתו / מבין את המלקוש / ואת התחלופה
ימים אחרונים של תקופה / ריחות חריפים מעידים על שינוי
והכל בזריזות איומה / כדמויות שחלפו על פני וחרטו געגוע עיוור
כחלום תמוה כיקיצת הזמן...
אינם אשם אם באו המים עד נפש ומחו את ההתחלות ואת הדמעה, כי בארץ גידולי המים יעלו מדי פעם צפרדעים בחדרי משכבך ויסרבו לסגת - "אתה כזה" ואינם יכולים להתכחש לחולשות. גם אם יחלוף ותתחיל מחדש להנביט יתדות באהלי שם הפרוצים, גם אז תשטף רוח קדים את הזיזים, בכללי המשחק של תקוות האנוש התיבה המיוחלת לא תזדרז לצוף כשיקוו המים, ובשורת היבשה תצמיח כאב שכרון לאותם התמימים...
ובכל זאת מוטב ההבל מהבל הבלים.
על בהונות רגלי / עם הקצה שעוד נותר / בחלל לב המכסים
בחושך הטיפות / אתפלש בערימת החציר / אגע בכל הפתחים
בכנף המעיל שעוד נשאר - במרווח הצר
סחור סחור בחומות / על כפות המנעול / אתיישב / אפילו אשתוק
בלי לבקש שטיחים / יחד עם האבנים / והקול הזורם אל הים
אבוא לגעת בסיפי הקרקעות / לדעת שיש לזה סוף