על מבנים כיאסטיים בספר דברים ומשמעותם / אביה הכהן

לספר דברים ולפרקים השווים בו מבנה ספרותי מסודר ומיוחד. המבנה הנפוץ בספר הוא מבנה כיאסטי ובנאומים אשר להם מבנה זה ברצוני לעסוק. אין כוונתי לדון בכל הפרקים אשר להם מבנה זה, בספר דברים, אלא בשלשה פרקים שלהם מכנה משותף אותו אנסה להראות. כמו כן אראה שלספר דברים, בכללותו, מבנה כיאסטי. אך אין ברצוני להיכנס לעובי הקורה בדיון במבנה הספר, אלא לנסות לפתור בעזרת המבנה בעיה פרשנית, בעניין מקומה של פרשת כי תצא והמצוות השונות שבה בספר דברים.

תבניתו הספרותית של ספר דברים על נאומיו ברורה, הנואם פותח בנושא החשוב לו ובנושא זה הוא מסיים. מבנה זה מלמדנו דברים רבים, כל חריגה מתבנית זו באה ללמדנו רעיון כלשהו ואינה מבנה צורני גרידא, כל זאת אנסה להראות בהמשך.

א. פרק ד'

פרק ד' פסוקים א'-מ' הוא יחידה אחת מושלמת אשר הקשר בינה לבין פרקים א'-ג' דורש בדיקה. לפרק זה מבנה כיאסטי.   אף המסורה חלקה פרק זה לשני חלקים, חלק אחד עד פסוק כ"ד וחלק שני מפסוק כ"ה עד פסוק מ'. לחלוקה זו יש הגיון תכני, עד ד' כ"ד מדובר על הסיפור ההיסטורי של מעמד הר סיני, אזהרה שלא לעבוד עבודה זרה ואזהרה על עונשה, ואילו חלק ב' הוא נבואה לעתיד כאשר עם ישראל יעבוד ע"ז ויקבל עונשו. ננסה לבחון את שני חלקי הפרק.

 

רבים הנושאים הראויים לתשומת לב בפרק זה, אך אין רצוני לדון אלא בשאלה: "האם יש משמעות רעיונית למבנה, או שמא אין זה אלא תבנית צורנית בעלמא?"

כשנעיין במבנה הפרק נמצא אותו בנוי במקבילות (מלבד הבדלים מחויבים מהנושאים השונים, לדוגמא בחלק הראשון מוזכרת האזהרה והחלק השני מתייחס אל נבואה לעתיד). אך הבדל אחד גדול ומשמעותי יש; בחלק הראשון יש דגש על עם ישראל:

כי היא חכמתכם ובינתכם...כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים...ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים" (שם ו'-ח')

הכתוב אומר שהסיבה לקיום מצוות היא בניינו של עם ישראל, עם ישראל מתואר כגוי גדול ואילו במקבילתו בפרק בחלק השני אין מדובר על יחוד עם ישראל אלא על ייחוד ה' - "ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו...ה' הוא האלוקים בשמים ממעל". הסבה לקיום מצוות היא גלות ה' ומחוייבותינו כלפיו. בחלק השני עם ישראל נבחר לא בגלל ייחוד אלא בגלל אבותיו: "ותחת כי אהב את אבותיך" (בניגוד לדברים ז', ט' - "כי מאהבת ה' אתכם"). על פי זה אנו יכולים להבין מדוע החלק הראשון פותח בחוקים ומשפטים, והחלק השני מסתיים בחוקים ומצוות. משפט הוא סדרי חברה בריאה, ואילו מיצוה היא כמשמעה - ציווי הבורא.

בחלק הראשון קיום המצוות תכליתו כינון סדרי חברה בעם ישראל, כמו שאומר הפסוק:

"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (ו')

ואלו בחלק השני קיום המצוות טעמו ומקור חיובו הוא הבורא - וציוויו. זה לעומת זה - עם ישראל ולמולו אלוקיו, בחלק הראשון שמרכזו עם ישראל כנגד החלק השני שמרכזו אלוקיו.

חלוקה זו בין העם לאלוקיו - נראה גם בפרק הבא.

ב. ה' אחד - עם קדוש (ו:א' - ז:י"א)

אחר הבאת עשרת הדברות מתחיל משה את נאומו המסתיים כמעט בסוף הספר. נאום זה מחולק למספר יחידות משנה בעלות מבנה עצמאי. היחידה הראשונה כוללת מצוות ששורשיהן מצוות האמונה בבורא כגון: "שמע ישראל ה' אלוקינו" (ו: ד'). היחידה הראשונה פותחת ב - "וזאת המצווה החוקים והמשפטים" (ו: י"א), ומסתיימת ב - "ושמרת את המצווה...החוקים...המשפטים" (ז: י"א). יחידה זו המתחלקת לעוד מספר חלקים היא פרק אחד בעל מבנה מושלם. לפרק זה מבנה כיאסטי:

 

אמנם לא הכל נראה כמקביל במבט ראשון אך דיינו במקבילות הברורות (מצווה חוקים משפטים, "כי יביאך") שבין שני חלקי הפרק כדי שנאמר שלפרק זה מבנה כיאסטי. (המעיין בפרק ימצא עוד מקבילות רבות. בין שני חלקי הפרק שלא הובאו. כמו כן לכל אחד משני החלקים יש מבנה כיאסטי, דבר המוכיח את החלוקה). יכולים אנו לראות חלוקה ברורה. חלק ראשון עוסק בנושאים שיסודם - ייחוד ה' והכותרת להם היא: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ואילו חלק שני עוסק בדברים שיסודם קדושת עם ישראל, והכותרת להם: "|כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך".

בחלק הראשון מצויה פרשה הפותחת בלשון - "והיה כי יביאך" ובחלק השני "כי יביאך".

בחלק הראשון האזהרה בפרשה זו היא:

"פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים" (ו: י"ב).

יסוד הפרשה הוא חסדי ה' ומחויבות עם ישראל אליו. ואלו בחלק השני של פרשת "כי יביאך", יש אזהרה להחרים את שבעת העממים ולא להתחתן בהם :

"פן יסיר את בנך מאחרי" (ז: י"ד)

אך הנימוק המובא בכתוב לאיסור עבודה זרה הוא - "כי עם קדוש אתה לה'" (ז" ג'), יסוד האיסור הוא מניעת פגם בקדושת העם.

בחלק הראשון: "ואהבת את ה'" (ו: ה') ולעומת זאת בחלק השני: "מאהבת ה' אתכם" (ז: ח'). (שוב ניכרת החלוקה הנ"ל. בחלק הראשון המרכז הוא ה' וכך יש ציווי לאהבו ובחלק השני המרכז, האהוב, הוא עם ישראל). לא ברור כיצד משתלבות בחלוקה זו שתי הפרשיות האמצעיות של הפרק ("לא תנסו", "כי ישאלך"). ניתן לומר שפרשיית "לא תנסו את ה' מרכזה הוא ה', ופרשת כי ישאלך בנך עוסקת בבן המשפחה - ובעם (ובהמשך בחלק השני "בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" ז: ג'), אמנם הסבר זה יותר בעייתי אולם בעייתיות זו אינה מפריכה את השלד הרעיוני של המבנה המתואר לעיל. ואם כן יכולים אנו לתת כותרת לחלק הראשון "ה' אלוקינו ה' אחד" ולחלק השני - "כי עם קדוש אתה לה'".

בהתאם לכותרות אלו נתאר עוד פרשיה הבנויה במבנה כיאסטי.

ג. פרשת ראה

פרשת ראה היא יחידה אחת ויכולים אנו לראות זאת במספר נקודות. הפסוק "אל המקום אשר יבחר ה'" מופיע אך ורק בפרשת ראה ובפרשת כי תבוא (מלבד דברים י"ז: ח' שם מופיע פעם אחת בצורה שולית). אמנם נראה שהברכה והקללה אשר בתחילת הפרשה לא שייכים ליחידה זו (י"א: כ"ו - ל"ב), ואם כן יכולים אנו לומר שמפרק י"ב א' עד פרק ט"ז י"ז (סוף פרשת ראה) היא יחידה אחת. יחידה אחת זו נחלקת לשני חלקים, חלק אחד - מפרק י"ב: א' עד סוף פרק י"ג. וחלק שני מפרק י"ד: א' עד פרק ט"ז: י"ז.

חלק א' עוסק בנושאים שיסודם "ה' אלוקינו ה' אחד", ה' אחד על כן יש להקריב רק במקום אחד אשר בו יבחר ה' ולא בבמות בכל מקום (פרק י"ב). שורש המצוות בפרק י"ג - פרשת נביא לעבודה זרה, פרשת מסית ומדיח ופרשת עיר נידחת - היה "ה' אלוקינו ה' אחד".

  בחלקה השני של פרשת ראה נראה במבט ראשון כאוסף אקראי של מצוות (אם כי לגבי חלק מהמצוות, ברור הקשרם). נבדוק את המצוות בחלק השני של פרשת ראה ונבדוק האם אכן זהו אוסף שרירותי ללא קשר פנימי מאחד.

1.  איסור קרחה - כבר נשנתה זו בספר ויקרא (כ"א: ה'). שם נאסרה קרחה על מת אך ורק לכוהנים בני אהרן, ואילו כאן האיסור הוא לכל עם ישראל: "כי עם קדוש אתה לה'" (י"ד: א'-כ').

2.  מאכלות אסורות - איסור זה נובע מקדושת עם ישראל בפסוק "כי עם קדוש אתה לה'" נפתחת פרשת מאכלות אסורות (י"ד: ב') ובפסוק זה הפרשה מסתיימת (י"ד: כ"א). עם ישראל עם קדוש ועל כן נאסרה לו כל תועבה.

3.  מעשר - בויקרא כ"ז : ל"ב ניתן המעשר לה', ובבמדבר י"ח: כ"א ניצן המעשר ללוי ואילו בפרשתנו כל אדם מישראל אוכל את המעשר "במקום אשר יבחר ה'". כשם שהכהן והלוי מקבלים את המעשר כך כאן עם ישראל מקבל את המעשר - "כי עם קדוש אתה לה'" [1].

4.  בכור - נשנתה מצוות בכור בהמה במספר מקומות בתורה, בשמות י"ג: כ"ב-כ"ט, ל"ד: י"ט-כ', ויקרא כ"ז: כ"ו-כ"ז. בכל המקומות האלה הבכור ניתן לה', בבמדבר י"ח: ט"ו-י"ח הבכור ניתן לה' ואילו בפרשתנו (ט"ו י"ט-כ"ג) הבכור נאכל על ידי הבעלים בבית ה', כל איש מישראל אוכל את הבכור - "כי עם קדוש אתה לה'".

5.  שלשה רגלים - במספר מקומות בתורה נשנתה פרשת מועדות וכל מקום שונה מחברו באופי החגים. אצלנו בפרשת ראה (ט"ז: י"א-י"ז) כתובים שלשת הרגלים והמאפיין העיקרי של המועדות הוא עליה למקום אשר יבחר ה'. דומה לפרשתנו היא פרשת המועדות שבשמות כ"ג: י"ד-י"ט. אף שם ברשימת המועדות לא נכתבו אלא שלשת הרגלים, ואף שם יש חיוב עלייה לרגל - "שלש פעמים בשנה ייראה כל זכורך " (שמות כ"ג: י"ז).  

בפרשת אמור (ויקרא כ"ג) הרשימה כוללת אף את השבת, ראש השנה ויום הכיפורים, לכל מועד ניתנו מצוות מיוחדות הנותנות למועד את אופיו (חיוב סוכה בסוכות וכדומה) וכן קרבן לה' שאינו נזכר בפירוט בפרשה, "והקרבתם אשה לה'" (ויקרא כ"ג ח') וכדומה. בפרשת פנחס (במדבר כ"ח-כ"ט) הרשימה פותחת בקרבן תמיד שבכל יום, עוברת למוסף שבת וממשיכה בכל הזמנים המיוחדים בשנה, כאשר אופי החג מתבטא בקרבנו בלבד, לאמר אין זו כלל פרשת מועדות אלא פרשת הקורבנות השנתית.

ההבדל בין ספר דברים לספרי ויקרא ובמדבר ברור, בספר דברים נכתבו רק שלשת הרגלים, אין נזכרים בו מצוות פרטיות לחגים, (מלבד איסור חמץ שנזכר אגב קרבן פסח) ואין נזכרים בו קורבנות ציבור. אף בין ספר שמות לספר דברים יש הבדל, שם נזכר חיוב העלייה לרגל בלבד ואין הוא מפורט, ואילו כאן בכל חג וחג יש פירוט. בפרשת ראה אופי החגים הוא שעם ישראל אוכל ושמח במקום אשר בחר ה' (ישנם עוד הבדלים בין שמות לדברים שאיני עומד עליהם). על פי קו המחשבה שהראנו עד כאן בחלקה השני של פרשת ראה, אף ההבדל שבין המועדים בדברים ובשאר הספרים מובן. בפר דברים אופי החג הוא שעם ישראל אוכל את קורבנותיו ושמח בבית ה'. כביבול, הקורבנות הם לעם ישראל - כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך. רק החגים המבטאים רעיון זה הובאו לכאן, ועל כן לא הובאו לכאן מצוות פרטיות לכל חג, אל רק הקורבנות - קורבנות ציבור, והנימה הבאה לידי ביטוי בפרשתנו אינה מוזכרת שם (אף קרבן פסח הנזכר בפרשתנו אינו קרבן רגיל ונאכל כולו על ידי הבעלים במקום אשר יבחר ה').

6.  שמיטה - בספר ויקרא היא שמיטת הארץ ואילו בפרשתנו שמדובר על שמיטת כספים השמיטה היא שמיטת העם (ט"ו: א'-ז') - "ואת אשר יהיה לך עם אחיך תשמט ידך".

  אמור מעתה: שורש אחד לכל המצוות בחלק השני של פרשת ראה - "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך". וזה לעומת זה נושאיה של פרשת ראה:

חלק ראשון: "ה' אלוקינו ה' אחד"

חלק שני: "עם קדוש אתה לה'". (נראה שלפרשה מבנה כיאסטי לא מושלם. הביטוי במקום אשר יבחר ה' וחיוב האכילה בו מופיע בתחילת ח"א של הפרשה - י"ב: ה', י"', י"ד, י"ח, כ"א, כ"ו. בסוף חלק ב' של הפרשה - י"ד: כ"ג, כ"ד, כ"ה, ט"ו: ו', ז', י"א, ט"ו, ט"ז. ואילו במרכז הפרשה בסוף החלק הראשון בפרק י"ג ובתחילת חלקה השני פרק י"ד: א' כ"א אין הביטוי מופיע).

ד. פרשת כי תצא

רבים כבר עמדו על הבעייתיות שבפרשת כי תצא. מה הקשר שבין מיצוה למיצו בפרשה? האם ייתכן שכל המצוות שלא נמצא להם מקום בשאר התורה נכתבו כאן? קשה להניח שזהו לקט מצוות חסר קשר וסדר. בספר דברים עד לפרשת כי תצא ניתן לראות לפחות סדר כללי במצוות ועל כן סביר שאף כאן יש סדר כלשהו. אך בבואנו לדון בפרשה עצמה איננו מוצאים את ידינו ורגלינו, וניתן לסווג את המצוות בפרשה למספר נושאים:  

א.  אישות ועריות.

ב.  בין אדם לחברו, לעני ולגר (לרוב דינים שלפנים משורת הדין כגון צדקה).

ג.  דין משפט צדק (כגון "לא יומתו אבות על בנים").

אמנם יש מספר דינים שאינם מתקשרים בצורה ברורה לאחת הקבוצות הנ"ל:

1.  "לא יהיה כלי גבר על אישה" (כ"ב: ה').

2.  "כי יקרא קן ציפור לפניך" (כ"ב: ו'-ז').

3.  "כי תבנה בית חדש" (כ"ב: ח'-ט').

4.  שעטנז (כ"ב:   י'-י"ב).

5.  "כי תצא מחנה...מקרה לילה" (כ"ג: י'-ט"ו).

6.  נדר (כ"ג: כ"ב-כ"ד).

7.  גונב נפש (כ"ד: ז').

8.  צרעת (כ"ד: ח'-ט').

9.  "וקצות את כפה" (כ"ה: י'-י"ב).

בחלוקה לנושאים לא הקלנו במאומה שהרי אם כך הדבר, מדוע ערבבה הפרשה בין נושאים השונים? ולפיכך, השאלות שיש לשאול הן:

א.  האם יש איזה רעיון מאחורי סדר המצוות כפי שהוא מופיע בפרשתנו ?

ב.  אף אם לא נמצא תשובה לשאלתנו הקודמת, יש לשאול האם יש מכנה משותף לכל המצוות בפרשה?

ג.  כיצד הפרשה משתלבת במבנה ספר דברים?

סדר פנימי והבנת סמיכות הפרשיות כמעט ולא ניתן למצוא בפרשתנו, ואם כך הדבר, לא מצאנו תשובה לשאלתנו הראשונה. אולם ייתכן שיש מכנה משותף בין כל חלקי הפרשה, והוא שהמצוות בפרשה ניתנו לאדם הפרטי ואילו רוב המצוות בספר דברים הם מצוות הציבור (סנהדרין, מלך וכדומה) מלבד פרשת ראה שאף בה יש מצוות המוטלות על הפרט, אך תירוץ זה עדיין לא מספק.

חותני הרב ברוייאר טוען שסדרו של נאום המצוות בספר דברים (ה: א'- כ"ו: י"ט) בנוי על יסוד עשרת הדברות שנכתבו בתחילתו 0פרק ה'). "אנכי" ו"לא יהיה"/ ו': ד'- ז': י"א; שבת/ ט"ו: א'-ט"ז-י"ז; כיבוד אב ואם (כיבוד הזקנים ובמנהיגים): ט"ז: י"א - י"ח: כ"ב; לא תרצח/ י"ט: א'- כ"א: ט'; לא תנאף/ כ"א: י' - כ"ד ה'; לא תגנוב/ כד: ז. חלוקה זו של ספר דברים מסבירה לנו את מהלכו הכללי של נאום המצוות אך משאירה קשיים ובעיות רבות. היא אינה מסבירה כיצד משתלבת במהלך נאום המצוות בפרשת ראה, שאין שרשם במצות השבת, (קרחה, מאכלות אסורות...) ובפרשתנו פרשת כי תצא המצוות שלא מתקשרות לדברות: "לא תנאף", "לא תגנוב".

בעיות אלו ונוספות שלא הזכרתי מחייבות אותנו לחפש נתיבים נוספים לפתרון בעיית הסדר שבספר דברים.

כשנעיין בפרשה נראה זיקה ברורה בינה לבין פרשת קדושים בספר ויקרא. בויקרא פרק כ' מופיעים דיני עריות וכמו כן בפרשתנו. מתנות עניים נכתבו לראשונה בויקרא י"ט: ט'-י' ונשנו בפרשתינו בדברים כ"ד: י"ט-כ"ב. איסור הלנת שכר שכיר נכתב בויקרא י"ט: י"ג- "לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר עד בקר". ובדברים כ"ד: ט"ו - "לא תעשוק שכיר...ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש".

דיני אהבת הרע בויקרא י"ט: ט"ז-י"ח מקבילים למצוות השבת אבדה ועזרה לחמור אחיך - דברים כ"ב: א'-ד'.

כלאיים נאסרו בויקרא י"ט: י"ט, ונשנו בפרשתנו כ"ב: י'-י"ב. נצטווינו על כבוד הגר ואהבתו בויקרא י"ט: כ"ט ובפרשתנו בדברים כ"ד: י"א-י"ח.

פרק י"ט בויקרא מסתיים - "לא תעשו עוול במשפט במדה במשקל ובמסורה, מאזני צדק אבני צדק איפת צדק" (י"ט: ל"ה-ל"ו) ואילו פרשתנו מסתיימת "לא יהיה בכיסך אבן ואבן...איפה ואיפה...אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך" (כ"ה: י"ג-ט"ז).

מקבילות אלו מצביעות בקשר שבין פרשתינו לבין פרשת קדושים בספר ויקרא.

  אמור מעתה: המכנה המשותף של המצוות בפרשתנו הוא המבנה המשותף של המצוות בפרשת קדושים והוא - "קדושים תהיו". כאן אף כאן, דיני בין אדם לחברו, אישות, כלאיים ומשפט צדק. נלמד "גזירה שווה" בין הפרשיות ואת אשר חסר בפרשת "כי-תצא" נשלים בעזרת ספר ויקרא אף אם איננו מבינים את סדר המצוות בפרשה ואך איננו יכולים להבין קשר כל פרט לנושא יכולים אנו ללמוד מהכלל אל הפרט. שכל המצוות בפרשה קשורות לנושא הקדושה - "קדושים תהיו".

קשר זה לפרשת קדושים נותן לנו תשובת מסגרת לבעיית פרשתנו. כל הדינים בפרשה שייכים לפרשת קדושים אך מכל מקום יש להסביר את טעמו של קשר זה, ואת מיקומה שח כי-תצא בתוך נאומו של משה.

  כאן חוזרים אנו לשאלה שכבר שאלנו האם יש מגמות נוספות בסידור ספר דברים מלבד המכנה לפי עשרת הדיברות. כפי שראינו, מספר פרקים בספר דברים בנויים בסדר כיאסטי. אף ספר דברים כולו בנוי לפי שיטה זו. על פי המבנה בכיאסטי נבדוק מה הפרשה המקבילה לפרשת כי תצא בספר דברים, ואולי נצליח בדרך זו לפתור את שאלת מיקום פרשת כי תצא בספר.

מבנה ספר דברים

 

 

אין בכוונתי לדון בחלוקה זו ועל כן לא אדון בבעיות ובחריגים שבחלוקה ואף לא אנסה להביא הוכחות נוספות לחלוקה, כל כוונתי הנה להראות את המבנה בצורה כללית. אדון רק בנקודות החשובות לי.

לפי המבנה הכיאסטי של ספר דברים הפרשה המקבילה לפרשת כי תצא היא פרשת ראה. דמיון רב יש בין שתי הפרשות, פרשת ראה ופרשת כי תצא הן הפרשות היחידות בספר דברים שעוסקות במצוות מעשיות המוטלות על הפרט מישראל. מקבילות לשוניות רבות יש בין שתי הפרשות:

1.  המשפט - "גר יתום ואלמנה" נכתב בספר דברים בפרשת ראה - י"ד: כ"ט, ט"ז: י"א, י"ד, בפרשת כי תצא כ"ד: י"ט, כ"א, ובפרשת כי תבוא כ"ו: י"ב, י"ג. על היחס בין פרשת ראה לפרשת כי תבוא ראה בהערה בסוף פרק זה.

2.  בפרשת ראה נאמר "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה את רעהו...את הנכרי תגוש " (ט"ו: א'-ו') ובפרשת כי תצא נשנתה פרשת מתנות עניים (כ"ד: י"ט-כ"ב).

3.  דיני עני נכתבו בפרשת ראה - "כי יהיה בך אביון" (ט"ו: ז'-י"א) ובפרשת כי תצא נשנתה פרשת מתנות עניים (כ"ד: י"ט-כ"ב).

4.  בפרשת ראה נשנו דיני עבד עברי (ט"ו: י"ב-י"ח) ובפרשת כי תצא נכתב: "לא תסגיר עבד" (כ"ג: ט"ז).

5.  הפסוק: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים (ויפדך ה' אלוקיך משם) על כן אנוכי מצווך". נכתב בפרשת ראה - ט"ו: ט"ו; ט"ז: י"ב, ובפרשת כי תצא - כ"ד: י"ח, כ"ב. (אף בפרשת שבת בעשרת הדברות נכתב פסוק זה וכבר נכתב על הזיקה שבין פרשת עבד עברי לפרשת שבת - ראה המקרא ואנחנו עמוד 163).  

מקבילות אלו שבין פרשת ראה לפרשת כי תצא מצביעות על כך שההנחה שהנחנו בהתאם למבנה הכיאסטי של הספר שפרשיות ראה וכי תצא מקבילות אכן נכונה. לאור זה יכולים אנו להשלים את התשבץ. הראנו לעיל שפרשת כי תצא מקבילות ברורות לפרשת קדושים, בספר ויקרא, והנחנו שרעיון זהה עומד מאחורי שתי הפרשיות - "קדושים תהיו". על פי מבנה ספר דברים פרשת כי תצא מקבילה לפרשת ראה וכפי שהראינו לעיל (פרק ג') הרעיון של חלקה השני של פרשת ראה הוא "כי עם קדוש אתה לה'". ואם כן מתברר מקומה של פרשת כי תצא מול פרשת ראה. שורש אחד לשתי הפרשות - קדושת עם ישראל (המקבילה קדושים - כי תצא מוכיחה את הקשר שבין ראה - כי תצא והמקבילה שבין ראה - כי תצא מוכיחה את הקשר שבין כי תצא לקדושים).

הפרשה שעומדת במרכז ספר דברים (פרשת שופטים לא מתחלקת בהתאם למבנה הכיאסטי אלא עומדת בפני עצמה), דנה במוסדות ההנהגה של עם ישראל. מוסדות ההנהגה הם שיא הפירמידה של עם ישראל אך יסודותיה של אותה פירמידה הם שתי הפרשות הסובבות את פרשת שופטים. היסודות של פירמידה זו הם קדושת כל פרט מעם ישראל.

בפרשת כי תצא מדובר על בניין הקדושה של כל פרט   מישראל על ידי שמירת המצוות ואילו בפרשת ראה אין מטרת המצוות בניין הקדושה בעם אלא הם תוצאה של הקדושה הטבועה בעם. עם קדוש אסור לו לקרוח קרחה, הוא מקבל מעשר ובכור כזכות הנובעת מקדושתו. למדנו ששתי קדושות הן: הקדושה שטבע הקב"ה בישראל (פרשת ראה) והקדושה שעם ישראל בונה, ושתיהן בונות את הבניין השלם של עם ישראל.

אמנם לא הסברנו את סמיכות הפרשיות בתוך פרשת כי תצא ואף לא הראנו איך כל מצווה ומצווה בפרשה שרשה הוא במצוות: "קדושים תהיו", בכל אופן רשאים אנו לומר שזהו המכנה המשותף לכל המצוות בפרשת כי תצא, ואם כן נתנו לפחות תשובת מסגרת מה מקומה של פרשת כי תצא בספר דברים.

הערה: עד כאן הוכח שפרשת כי תצא ופרת ראה אכן מקבילות אך לא הוכרעה השאלה האם כל הפרשה מקבילה או רק חלקה. מההקבלה קדושים-כי תצא אולי ניתן לומר שכל הפרשה מקבילה שהרי לכל אורך כי תצא יש מקבילות לפרשת קדושים, אך ההקבלה הלשונית שבין הפרשות ראה וכי תצא קיימת רק בחלקה השני של פרשת כי תצא (מכ"ג: ט"ו והלאה). כמו כן יש לשאול לאלו חלקים בפרשת ראה מקבילה פרשת כי תצא? הנחנו שפרשת כי תצא מקבילה לחלקה השני של פרשת ראה שלדעתנו יסודה בקדושת עם ישראל, אך על ההנחה הזן יש מספר קשיים. פרשת מעשר מקבילה לפרשת ביכורים ווידוי מעשרות שבפרשת כי תבוא (כ"ו: א'-ט"ו). ייתכן שמבחינת החלוקה של ספר דברים על פי המבנה הכיאסטי פרשת כי תצא ופרשת כי תבוא (בתחילתה) הן פרשה אחת המקבילה לפרשת ראה. ואין הדברים ברורים כל צרכם.

סיכום

מטרת מאמר זה הייתה להראות שלמבנה הכיאסטי יש משמעות. בשלשת הפרקים הראשונים דנתי בחלוקת שלשה פרקים למבנה כיאסטי. בפרקים אלו ראינו צדדים שונים של קיום מצוות. קיום מצוות כגזירת מלך, כבנין עם ישראל וכתוצאה מקדושת עם ישראל להיבטים אלו יש משמעות אף במישור האישי האם אנו מקיימים מצוות כגזירת מלך, כבניין האישי או כביטוי עצמי. על בסיס דברים אלו עברנו לפרק הרביעי בו ניסינו לפתור את שאלת מיקום פרשת כי תצא בעזרת המבנה הכיאסטי של הספר.

ספר דברים נאמר בערבות מואב לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, אשר בכניסתו אליה יהיה לעם. ועל כן ברור שיבטא את קדושת העם ולא את קדושת הכוהנים והלווים (ראה הפרק על פרשת ראה) ודווקא ספר זה יעסוק בנושאים הקשורים למהותו של עם ישראל כלאום יותר מכל ספר אחר שהרי "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" (כ"ז: ט')  

 

---