ריבית בגוי / שמעון ליפשיץ

המאמר ידון בקצרה באיסור ריבית בגוי. הדיון יחולק לשלושה נושאים:

א. איסור ריבית מגוי לגוי.

ב. איסור על גוי לקחת ריבית מיהודי.

ג. איסור על יהודי לקחת ריבית מגוי.

הגמ' דנה רק במקרה ג' אך ראשונים מתייחסים גם לשני המקרים האחרים.

א. ריבית מגוי לגוי

במאמר "אל תקח מאתו נשך ותרבית" (עלון שבות מס' 94) הובאו שלוש אפשרויות להבנת איסור ריבית:

א. ריבית הינה סוג מסוים של גזל, והדבר נכון גם בלי איסור תורה מפורש.

ב. לפני איסור תורה ריבית אינה כגזל, והאיסור הוא שמראה לי שריבית הינה גזל, וזאת אף במקום שלא נאסרה בפירוש ריבית (כריבית במכר).

ג. ריבית היא גזל רק לאחר איסור במקרים שנאסרה בפירוש. (ישנה גם אפשרות שריבית הינה איסור מחודש ללא זיקה לגזל ואכמ"ל).

במאמר נטען כדבר הכרחי שאפשרויות א' וב' אינן נכונות. אך בעיון בפרשת איסור ריבית לגוי נראה שלפחות לפי מקצת מהראשונים לא דק.

תוס' ד"ה "תשיך לא סגי דלאו הכי" (ב"מ ע:) כותב: "דשמא בני נח היו מוזהרים על הרבית כמו שהוזהרו על הגזל", ואם כן מחדש התוספות חידוש גדול שאיסור ריבית הינו אחד משבעת מצוות בני נח.

מקובל להניח ששבע מצוות בני נח מייצגות איסורים שבאים מצד המוסר הטבעי ונאסרו אותם דברים בסיסיים שבלעדיהם לא יכולה חברה מתוקנת לחיות (רציחה, גזל וכדומה), וכן אומר בעל ה"תורה תמימה" (דברים ל"ג, ב' – "כי הנה תוכן שבע מצוות בני נח ידוע... והנה כל המצוות האלה אין בהם שמץ רוחניות, רק כולם מיוסדות על קיום העולם וישוב המדינה וחיים בטוחים של חברת האדם וקניניו". מכאן יוצא שאם ריבית שייכת לאיסורי שבע מצוות בני נח, הרי איסור ריבית מקבל מימד חדש. התורה רואה לקיחת ריבית כדבר שאינו מאפשר חיים תקינים ומסודרים. אין ריבית אסורה כחסד שעל האדם לגמול לחבר (כמו שטוען הרמב"ן על התורה בדברים), אלא מכיון שהיא ממוטטת את אשיות החברה ומונעת ממנה להתקיים.

אולם חידוש התוס' לא מתמקד בזה. תוספות אינו מציע פסוק ממנו ניתן ללמוד איסור ריבית לגוי וכן אינו מציע להגדיל את מנין מצוות בני נח לשמונה. תוספות טוען שהאיסור נלמד מ"כל עץ הגן אכל תאכל", מגזל. תוספות אמנם מציין שנראה שמדובר לגזל במובנו הרחב ולא על איסור גזל הספציפי של "לא תגזול". אך בכל זאת החידוש רב. תוספות רואים ריבית כנטילת ממון מהזולת ללא שום זכות, על אף שהריבית ניתנת בהסכמה מלאה. לקיחת כסף בתמורת רווח בזמן אינה לקיחה, והסכמה אינה מעלה ואינה מורידה.

אפשרות זו שמעלה התוספות מביאה לאימוץ האפשרות הראשונה שהועלתה לגבי הבנת איסור ריבית.

נראה שהאפשרות המובאת בתוספות אינה נחלת כל הראשונים. ברור שלרמב"ם (שיובא להלן) לא ניתן לאסור ריבית כשבע מצוות בן נח, וכן גם לשיטת הריטב"א (שהובאה במאמר הנ"ל). אולם גם לשיטות הראשונים האחרות בריבית דברי התוספות הינם חידוש. נראה שאף התוספות חש בעוצמת חידושו והביא אפשרות שניה לפיה אין שום איסור לבן נח להלוות בריבית אלא בבחינת המחמיר תבוא עליו ברכה.[1]

ב. איסור לגוי לקחת ריבית מיהודי

לכאורה אין לחלק בין הדין הזה לדין הקודם, וזאת לשני הצדדים. מחד, לא מצינו שלגוי יש יותר חיובים כלפי יהודי[2]. ועל כן קשה להניח שאם מותרת ריבית מגוי לגוי תהיה אסורה לקיחת ריבית מיהודי. מאידך גיסא, אם אסור לגוי לקחת ריבית מגוי, קשה אף יותר להניח שיהיה מותר לו לקחת ריבית מיהודי. ולא יהא היהודי אלא כסתם בן נח.

אולם גם כאן בא התוספות (באותו דיבור) ומחדש: "דלמא אתי למימר אף על גב שהוזהרו על הריבית זה מזה שרי ליה לעכו"ם להלוות לישראל בריבית". אמנם זו רק הוא אמינא, בכל זאת נשאלת השאלה מה ההוא אמינא ש"יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא"?

כדי להבין הוא אמינא זו עלינו להסתייע ביסוד מחשבתי אותו מביא ריה"ל בספר הכוזרי מפי החבר, כי עם ישראל אינו חלק מהעמים האחרים אלא שונה מהם במהותו ויחסם אליו כיחס הצומח לדומם. יש להדגיש שאין בדברי הכוזרי דבר על זכויות יתר של סוג אחד על משנהו ולפי הטענה שלפנינו, הסוג שלכאורה נחות דווקא מקבל זכות יתר על הסוג השני. הטענה הינה שלא ניתן להשליך מיחס של בן נח לחבירו ליחס של בן נח לישראל. אמנם הגמרא (סנהדרין נח:) טוענת שלא קיים דבר שאסור בבן נח ומותר בישראל ומכך לומדים דינים בישראל, ולכאורה רואים שכן משליכים מבן נח לישראל. אך אין זו קושיה כי אמנם ניתן ללמוד ממין למין אך אין ללמוד על יחסים בין המינים מהיחס במין אחד.

ג. איסור ליהודי לקחת ריבית מגוי

הספרי פרשת כי תצא פיסקא כג- "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך – "לנכרי תשיך" מצות עשה". לעומת זאת הגמרא (על אתר) מביאה – "'מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו' – אמר רב נחמן אמר לי הונא לא נצרכה אלא דאפילו ריבית דעובד כוכבים".

בהבנה פשוטה בשני המקורות שתי הבנות הפוכות בדין לקיחת ריבית מגוי – מצד אחד רואים בספרי שיש חיוב ומצד שני הגמרא מביאה דעת רב הונא שיש איסור. אולם יש מהראשונים המטים שתי דעות קיצוניות אלו.

לא נצרכה אלא דאפילו ריבית דעובד כוכבים

הגמרא בדף עא. מסבירה את האיסור בגזירה (אתי למיסרך או שילמד ממעשיו), ולכאורה ניתן היה לומר בפשטות שאין כאן דין עקרוני אלא גזירה צדדית. אולם הגמרא שואלת על דעת רב הונא מהפסוק "לא תשיך", ולכאורה אם דברי רב הונא הינם גזירה אין עליו שאלה מהפסוק.

תוספות (באותו דיבור לעיל) מתרצים שבדבר שהתורה מתירה בפירוש רבנן אינם גוזרים, ולפי זה תוספות אכן מבין את רב הונא כגזירה. ראשונים אחרים (רמב"ן, רשב"א)חולקים על התוספות ומבינים שאכן יש הוא אמינא כדברי רב הונא שנאסרה לקיחת ריבית מעכו"ם אף מדאורייתא.

והדברים דורשים ביאור, אם נקבל שגם לבן נח אסורה ריבית ונחשבת כגזל, ניתן (אמנם לא בהכרח) לומר שגם ישראל מגוי יחשב כגזל. אך אם לא נקבל אפשרות מרחיקת לכת זו קשה להבין מדוע שלישראל יהיה אסור בריבית לגוי?

ונראה להבין בג' אפשרויות"

א. כיון שריבית שנאסרה כגזל (אפשרות ב' לעיל), האיסור חל לגבי כל דבר שקשור לריבית ולכן אסור להלוות בריבית אף לגוי, אבל בגוי שלגביו לא נאסרה ריבית, בשבילו לא הוגדרה ריבית כגזל ולכן מותר לו לקחת ריבית מחבירו הגוי.

ב. איסור הלואה ריבית לגוי הוא מצד חילול ה'. והדבר מוכח ונראה לעינים שעסק היהודים בריבית מיקד עליו אנטישמיות באירופה.

ג. ניתן לומר שלקיחת ריבית יוצרת משק מעוות אשר סדרי העדיפויות שלו אינם נכונים בעיני התורה. כאשר ניתן לשבת בחיבוק ידים ולהתפרנס מריבית אין כל הכוונה לפעילות יצרנית העוזרת לחברה כמו כן השיעמום מוביל לחטא כאמור באבות. כוונות אלו של התורה אינן ניתנות לתיאור במצוות מסוימות. נראה שספר משלי העוסק בהנהגות מוסריות וערכיות טיפל בריבית לפי דעה זו. הדבר מוכח מלשון הפסוק "מרבה הונו בנשך ובמרבית" אין הבעיה בזה שהוא מזיק את הזולת אלא בריבוי ממונו. נראה שהריטב"א הבין את דברי שלמה בכיוון זה (בדף ע: ד"ה "אמר רב נחמן"): "דקרא בעלמא נסיב שזה דבר שאינו הגון ואדם מתמוטט בו", אין כאן בחינת איסור תורה אלא דבר שאינו מוסרי.

לנכרי תשיך

דבר הפוך ראינו ספר המצוות לרמב"ם במצוה קצ"ח: "היא שצונו לבקש ריבית מן העו"ג ואז נלוה לו עד שלא נהנה אותו ולא נעזור לו ואפילו בענין שנהנה עמו כמו שהזהרתנו מעשות רק לישראל והא אומרו יתעלה 'לנכרי תשיך' שבא בפירוש המקובל שזה מצות עשה".

את הרמב"ם ניתן היה להבין שריבית אכן הינה גזל ויש מצוה לגזול עו"ג בצורה של ריבית. אולם מדיוק לשונו של הרמב"ם לא משמע הכי דהרי כתב: "עד שלא נועליהו ולא נעזור לו". אין חיוב לגוזלו, אלא שכאשר מלוים לו, אם ההלואה בלי ריבית יש כאן חסד כי לכסף יש מחיר. נראה שהרמב"ם רואה את הריבית (במקרה שלא נאסרה) לא כדבר נפרד שמשום מה הסכים הלווה לתיתו אלא כמחיר לגיטימי של חפץ ורק בישראל יש צורך לגמול לו חסד ולא להלוות לו בריבית (אולם אם נלקחה ריבית הריהי כגזל כדאיתא בפרק ד' הלכות מלוה ולוה הלכה ט"ו)

רוב הראשונים (רמב"ן ואחרים) תמהו על הרמב"ם, אולם יש להדגיש שהרמב"ם לא אומר ב"עשה" שיש "לתפוס, עו"ג ברחוב ולהלוות לו בריבית. הרמב"ם במנין המצוות בהם יתחייב האדם ללא תנאים נוספים אינו מונה את מצוות ריבית לגוי (כשם שאינו מונה את המצוה לנשות בנכרי (קמ"ב)), מכיוון שמצווה זו תחויב אם קורה ונכרי לווה.

היחס לגוי כמשתמע מהלכות אלו

לדעת הרמב"ם יש לכאורה איסור וחיוב שלא לעזור לגוי, דבר זה מעורר תמיהה, ניתן להבין שאין חיוב לעזור לגוי, אולם איסור לעזור לו?!

ניתן אולי לישב זאת לפי המדרש "' ראה ויתר גויים', ראה שבע מצוות שקיבלו עליהן בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונם לישראל" (ב"ק ל"ח).

ממונם של גויים מותר לישראל כקנס על שלא שמרו מצוות. לפי הרמב"ם קנס זה מורחב וכעונש על שלא שמרו מצוות יש איסור לעזור להם ממונית והעוזר להם הינו בבחינת מסייע ידי עוברי עבירה.

התוס' אמנם לא אוסר לעזור לגוי אך לפיו ישנה תימה מצד אחר, אם ריבית הינה גזל כיצד מותר לגזול גוי? שאלה זו אינה מצטמצמת לריבית וישנם דינים נוספים המקפחים גויים. בתוספתא ע"ז פ"ט ומובא בסנהדרין נז. "על הגזל, גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן כותי בכותי וכותי בישראל אסור, ישראל בכותי מותר". יש המפרשים דינים אלו על רקע העובדה שעם ישראל הינו העם הנבחר והעמים האחרים משועבדים לו.

הסבר אחר מושתת על מדרש חז"ל: "'הופיע מהר פארן' מפארן הופיע ממונם לישראל". עם ישראל שלא כעמים האחרים קיבל על עצמו תרי"ג מצוות רק בעקבות קבלת אותן מצוות יש לו זכויות נוספות.

שתי גישות אלו הינם שתי גישות עקרוניות העוסקות בהבדל ישראל מן העמים. גישה הסגולה וגישת הבחירה.

מבחינה אידאית ישנה משמעות רבה להבדל בין השיטות.

אם עדיפות ישראל מבוססת על סגולה, גם בלא קיום מצוות, גזע ישראל עדיף על כל גזע אחר.

לפי הגישה השניה כל עדיפות ישראל על העמים מתבססת על מאמץ מיוחד של עם ישראל לעומת חוסר מאמץ מצד הגוים. לפי זה כאשר ישראל אינם מתאמצים אין להם לכאורה כל זכות מוסרית על הגוים.

הבדל זה הוא רעיוני ואידאי ואינו בהכרח בעל השלכה מעשית, אולם מבחינה רעיונית יש להבדיל שחיבות גדולה לגבי יחסינו לעמים אחרים.