ברכת לבנה / משה צדוק

"תנא דברי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו בני ישראל אלא להקביל פני אביהם כל חודש וחודש דים, אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד"... (סנהדרין מב.)

במאמר זה מובלטת מרכזיותה של ברכת לבנה, ויתירה מזו שנינו: "א"ר אחא ב"ר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל שכינה" (שם, שם).

במה מתבטאת מרכזיותה של ברכת לבנה? מתי תוקנה ברכה זו? במה זכתה הלבנה יותר משאר גורמי השמים שעם ישראל ייחד לה ברכה פעם אחתבחודש ? האין בכך מעין תפילה לגורמי השמים? מה פישרה של נוסח ברכת לבנה? על שאלות אלו ואחרות אנסה לעמוד במאמר זה.

מקור ברכת-לבנה

בספרו של הרב אליעזר לוי "יסודות תפילה" (מדור פב ) נאמר: "זכר לקידוש החודש ע"י ראש בית הדין אחרי חקירת עידי ראיה תיקנו חז"ל בבבל "ברכת קידוש לבנה", והיות שכל אחד מישראל מברך ברכה זו, אין מברכין אותה בזמן המולד אלא בזמן זנראית בבהירות יתירה...". יוצא איפוא מדבריו שברכת הלבנה תוקנה אחר שפסק קידוש החודש עפ"י עידי ראיה והתחלת קידוש החודש עפ"י חשבון שהונהג ע"י בית-דין בראשית הלל השני. "ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה, מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע, אבל בימי חכמי המשנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו סומכין " (רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ה ה"ג ).

מעיון במקורות השונים שיובאו להלן ניתן להסיק שמקור ברכת לבנה קדום יותר מזמן בו פסק קידוש החודש עפ"י עדי ראיה.

בתלמוד הבבלי (סנהדרין מב.) מופיעה ברייתא דבי רבי ישמעאל הדנה בחשיבותה של ברכת לבנה: "אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים", מקורה של ברייתא זו במכילתא דר' ישמעאל (פרשת בא על הפסוק "החודש הזה לכם"): "... ולא דיים לישראל (שהם מונים ללבנה אלא) אחת לל ' יום מגביהים לאביהם שבשמים".

מקור תנאי נוסף מופיע בתוספתא ברכות (פ"ו ה"ו ): "הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות אומר עושה מעשה בראשית". ותוספתא זו מופיעה בניסוח שונה בגמרא (ברכות נט ): "תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסידרן אומר עושה מעשה בראשית", וכן בתלמוד הירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב ). ישנן שתי שיטות בביאורה של תוספתא זו, יש המבינים שלבנה בגבורתה הכוונה היא לברכת הלבנה שבכל חודש וחודש - בשולחן ארבע לרבינו בחיי (מצוטט בתוספתא כפשוטה - הרב שאול ליברמן) נאמר על תוספתא: "חוש הראות יש בו הרבה ברכות כגון הרואה השמש בתקופת תמוז שיש לו לברך עליה עושה מעשה בראשית, וכן ברכת הלבנה בכל חודש וחודש". מאידך ישנם פרשנים אחרים שבארו את משמעות ברכת הלבנה המוזכרת בתוספתא כברכה השונה מברכת הלבנה הנאמרת כל חודש וחודש, הר"ח באוצר הגאונים (מופיע בתוספתא כפשוטה על אתר)מסביר תוספתא זו: "מי שרואה את החמה ואת הלבנה אחרי שלא ראה אותם במשך זמן ידוע מפני העננים, מברך עושה מעשה בראשית" ובהמשך התוספתא כפשוטה נאמר: "ברם, מתוכן הברכה עושה בראשית משמע יותר שמדברים כאן בראיה כשעת מצב היצירה והיינו כשרואה את המאורות בשעת תליתן, ולפ"ז הכוונה לשעה שרואה את הלבנה במלואה (בתקופתה בניגוד לחידושה)...ועיין באוהל מועד לר"ש ירונצי ח"א קא ע"א בשם יש מפרשים: "בזמן שהם חוזרים למקום שהיו שם בעת בריאת העולם".

בתלמוד הירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב ) משמע כהבנה השניה, שכן מופיע שם תחילה מובאה המקבילה לתוספתא הנ"ל, ומיד בהמשך נאמר: "הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים", יוצא איפוא ש"הרואה את הלבנה בתקופתה" ו"הרואה את הלבנה בחידושה" שני מצבים שונים הם.

משני המקורות הנ"ל ברייתא דבי רבי ישמעאל המובאת בסנהדרין מב. ומהתוספתא בברכות פ"ט ה"ו לפי ההבנה הראשונה, ניתן ללמוד שברכת לבנה היתה נהוגה כבר בתקופת המשנה ולא מאוחר יותר.

מקור נוסף מובא במסכת סופרים (פי"ט מ"י): "ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת שהוא מבושם ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה ומישר רגליו ומברך וילך לביתו בלב טוב..".

הניתן להצביע על מקור מדויק יותר לברכת הלבנה? בברכות לג. נאמר: "אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות קדושות והבדלות", ובעקבות כך כתב הרמב"ם בהלכות קריאת שמע (פ"א ה"ז ): "... ברכות אלו עם שאר כל ברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום...", לאור זאת דומני שניתן להסיק שאף ברכת לבנה תוקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה (וברכה זו הורחבה במהלך הדורות, כפי שאציין בפרק נוסח ברכת לבנה). ומה שמחתי למצוא בספר נועם (כרך י"ב עמ ' צד) בשם הספר "יסוד השורש והעבודה" (ח"ג פ"א) שכתב: "ויברך הברכה בשמחה עצומה מאוד ויתאמת בלב האדם, כי ברכה זו תקנו אנשי כנסת הגדולה עפ"י סודות גדולים ונוראים מאוד...".

במדרש (שמות רבה פרשה ט"ו, כ"ד) ישנה התייחסות למצוות קידוש לבנה המקבילה במידה מסויימת לירושלמי שהוזכר לעיל: "החודש הזה לכם" - הרואה את הלבנה היאך צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין את החודש, יש מן רבנין אמרין ברוך מחדש חדשים, ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים, ויש מהן אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשין אותו אין אותו קידוש כלום...", ממדרש זה נראה בעליל שמצוות קידוש לבנה קשורה לענין קידוש החודש, ושמא ניתן להסיק ממדרש זה שקיום מצווה זו החל מתקופה קדומה יותר לזמן שצויין לעיל, שהרי התחילו ישראל לקדש את החודש במצרים שנאמר "החודש הזה לכם" (שמות יב.). אם אכן הנחה אחרונה שהעליתי נכונה נצטרך לומר כפי שנאמר ביד אליהו למהר"א גאלי פאפא תקון ד' דף ב' (מופיע בפחד יצחק ח"א בערך "ברכות"): "שהברכות כבר היו לעולמים לכל אחד כפי צחות לשונו, אבל עזרא ובית דינו סדרום כמו בתפילה".

טעמה של ברכת-לבנה

בסנהדרין מב. נאמר: "כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא "החודש הזה לכם" וכתיב התם "זה אלי ואנוהו ", ותנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דיים, אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד...", ועל כך כתב בעל ערוך השולחן (סימן תכ"ו): "הרי מבואר שקידוש לבנה הוא עניין גדול ונורא כקבלת פני שכינה. ובדאי יש בזה סודות גדולים ונוראים, כאשר האריכו חכמי הקבלה, שעניין מיעוט הירח ועניין חטא האדם הראשון נוגעים זה לזה, ולעתיד לבא כשיתוקן חטא אדם הראשון אז יתוקן גם מעוט הירח, ועל אותה עת נאמר "והיה אור הלבנה כאור החמה...", ובשו"ת הרשב"א (ח"ד סי' מח) נאמר: "שיש בעניין קידוש הלבנה עניין פנימי למי שזיכהו ה' לעמוד עליו...".

במאמר זה איני מתכוון להתייחס לנושא זה במישור תורת הקבלה, ההתייחסות לנושא זה תהא במישור הפשט.

ניתן להצביע על שלושה רבדים בטעמה של ברכת לבנה. מגמת ברכת לבנה עפ"י הרובד הראשון: חזוק האמונה באלוקים וקביעת יסודות והשקפות ביהדות, בספר "לבוש החור" (סימן תכ"ו) מובא הסבר מעניין:

"הרואה לבנה בחידושה יברך עליה, וברכה זו היא בלבנה יותר על מה שחייבין לברך על כל הכוכבים, כשיגיעו לתחילת מזל טלה... וניתקנה מפני שרואים בה בתנועת הלבנה מעשה השם יתברך וגבורתו יותר מכל הכוכבים, שאין תנועתם נראית כל כך לעין כל כמו תנועת הלבנה שהכל רואים שהיא מתנועעת ומקפת הרקיע בכל חודש, והיא לנו כקבלת פני השכינה בכל חודש שרואין בה גודל מעשיו...".

וביתר הרחבה מובא בספר עלי שור (שער שני פי"ט ):

"אין צריך אלא להתבונן בחידוש הלבנה כדי לראות את היותר והמחדש יתברך, עד שחז"ל קוראים לראיה זו קבלת פני שכינה, אולם למאמין המעמיק הרי כל סעודה היא ציור איך הוא יתברך זן את כל העולם בטובו בחן בחסד וברחמים, וכל נשימה מזכירה לו אשר בידו נפש כל חחי, וכל יקיצה בבקר גדר של תחיית המתים תקצר היריעה מהכיל כל הבריאה מלאה אמונה, אין צייר אלוקינו...".

צד אחר ברובד זה מובא בספר העקידה (שער ל"ז):

"אחרי אשר עיקר העבודה של העמים היה עבודת השמש והירח, כי זה עיקר ע"ז שלהם, ואיך יאות לפי זה מצוות קידוש לבנה"? ותשובתו היא "אדרבה למעון עקור מלבנו האמונה הכוזבת הזאת נתן לנו המצווה הזאת, כי בראותינו התחדשות הלבנה בכל חודש אחר הסתרה זמן מה, יבינו כי אין לה אור מעצמה רק מאור השמש... וא"כ איך תאמר שח"ו הוא אלוקי אחרי שנחסרה שלימותה, ואלוקי לא יצטרך לזולתו".

יסוד נוסף שניתן לדלות מברכת לבנה מובא ב"ענף יוסף" בסידור אוצר התפילות (דף תכ"ה):

"תקנו חז"ל להודות לה' על הבריאה, כדי להכחיש דעת המיחסים הדברים אל המקרה וההזדמן זולת כונת פועל, אמר "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם" שהם רבי רבבות המון הנמצאות ואי אפשר היותם במקרה, כי המקרה אינו אלא המעט. ועל היותם פונים לתכליתם הטבעי אמר "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם". ועל היותם מכוונים בתכלית היותר והשלימות מכל צדדיו אמר "פועל אמת שפועלתו אמת". שאמת ישולח והכוון כמו משפטי ה' אמת, ולפי שחסרון הלבנה כסתר לזה אמר שגם היא בכוונה נעשה כן, כדי שתהיה עטרת תפארת וסימן לעמוסי בטן וכו '... (יפה עינים)".

רובד שני המשתקף בברכת לבנה הוא: היחס והקשר המיוחד שבין הקב"ה לעם ישראל, רעיון זה בא לידי ביטוי במדרש (שמות רבה ט"ו: כ"ד): "החודש הזה לכם - הרואה את הלבנה היאך צריך לברך? בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש, יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים, ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים, ויש מהם אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשים אותו אין אותו קדוש כלום, ואל תתמה על זה שהקב"ה קדש את ישראל שנאמר "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'", ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש, רצונך לידע צא ולמוד מכלי השרת, משה קדש את המשכן ואת כל כליו מי היה מקדשם יכול היה משה לבא ולקדשן אלא מה היו עושין היה הכהן מקבל בו דבר של קדש והכלי מתקדשת כשם שקדש משה בדם המזבח או יין נסך או מנחה מערה בכלי חול וכלי חול מתקדש, ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקודש מתקדש, עאכ"ו ישראל שהם קדושים ומקדשים את החדש. אמר הקב"ה אני קדוש אני ולעצמי אני מקדש אלא הריני מקדש את ישראל והן מקדשין אותי, לכך כתיב: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם", וכן דוד אומר "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", במדרש זה בולט הרעיון שקידוש החודש קשור בקידוש החודש, היינו שבפעולה זו של קידוש החודש מתגלה יחס הגומלין שבין ה' לישראל וכפי שמבטא זאת המדרש: "הריני מקדש את ישראל והם מקדשים אותי", ורעיון זה מוסבר בפירוש על המדרש: "על יוסף ומתנות כהונה": "אמר הקב"ה אני קדוש ולא שהוא צריך קדושתם, כי קדוש אני בעצמי, אלא פרוש והייתם לי קדושים דהיינו שאני מקדשם והם ישבחוני ויהללו אותי וע"י זה שמי מתקדש בעולם, וכן דוד אומר "ואתה קדוש ע"י תהלות ישראל".

בטוי נוסף לקשר המיוחד שבין ה' לישראל מבטא הרב גרינסלט במאמרו בנועם (כרך י"ב ע"מ קט): "הטעם שיוצאים לחוץ לקדש הלבנה הוא עפ"י רמז שמבואר בפרשת לך-לך (פט"ו פס' ה): "ויוצא אותו החוצה" וכתב רש"י: "שהוציאו מחללו של עולם, והגביהו למעלה מן הכוכבים", וביאורו כתב המלבי"ם : "גלה לו שהוא וזרעו אינם נתונים תחת משטרי הכוכבים והמזלות והדם שהמערכות שולטים על ענייני העולם הזה, הוא יוצא החוצה מן הנהגת העולם הזה ואינו נתון תחת המזל". ואם כן אנו יוצאים החוצה להראות שאין אנו תחת משטרי הכוכבים ומטעם זה אנו אומרים אחרי ברכת לבנה - "עלינו", להראות שלא לכוכבים אנו מתפללים, אלא אנחנו מקבלים בזה פני שכינה - שאנו רק תחת חסותו של הקב"ה, ובזה אנו רומזים ומבקשים מהשם יתברך: כשם שהכוכבים נראים לנו מרחוק קטנים מאוד בו בזמן שהם עולמות עצומים, כן אנו נראים בעולם הזה עלובים ושפלים - אבל בשמים נהיה עצומים ורמים, וכביאורו של הבעש"ט על פסוק זה כן אנו יוצאים לקדש הלבנה להראות שבשמים נהיה גדולים ושהקב"ה יגאלנו. והקב"ה הגביה את אברהם למעלה מן הכוכבים, והוא למעלה מכל מזל וטבע - וכך יהיו בניו, והנהגתם תהיה חוץ מדרך הטבע, בהשגחה פרטית, ואם כן אנו יוצאים החוצה להראות לקב"ה שאנו מוכנים להשגחה פרטית כמו שהוציא את אברהם אבינו ואמר לו כך".

רובד שלישי המתבטא בברכת לבנה הוא: "בדימוי שבין ישראל ללבנה", ולא לשווא ראו בברכת הלבנה במהלך הדורות בטוי לערגה ולכיסופים לגאולתן של ישראל. וזה לשונו של בעל ערוך השולחן סימן תכ"ו:

"והטעם הפשוט לזה שמרכין על הלבנה יותר מעל כל הכוכבים, והיא קטנה כמעט מכל הכוכבים, מפני שהיא קרובה לארץ יותר מכל הכוכבים ובה נראה לנו בחוש גדולתו של הקב"ה בכל לילה ולילה מהילוכה המורגש, והקיפה את הארץ בכל חודש ולכן נקראת ירח כדכתיב "עשה ירח למועדים" מפני שמקפת הארץ בכל ירח ימים ומורגש חסרונה ומילואה, וישראל המונים ללבנה נמשלו ללבנה כשם שהלבנה אין לה או מעצמותה רק תאיר מאור השמש כמו כן ישראל אין להם שום אור זולת אורו של הקב"ה הזורח לנו באמצעות התורה הקדושה, כמו שנאמר: "שמש ומגן ה' אלוקים" וכשם שהלבנה תחשך ותאיר כך ישראל, כמו שאנו אומרים בברכתה "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה" וכשם שהלבנה אף בימי חסרונה שעל הארץ נראתה חושך מ"מ תאיר אל עבר פניה במרומים כידוע כמו ישראל, ומכל אלו הטעמים קבלו ישראל מצווה זו בשמחה".

במדרש (שמות רבה פרשה ט"ו, כ"ו) ישנו ביטוי נוסף לדימוי בין הלבנה מחד ובין גורלם של ישראל מאידך: "החודש הזה לכם, הה"ד : "יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח" עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ברמז הודיע להם שאין המלכות בא להם עד שלושים דור שנאמר "החודש הזה לכם ראש חודשים", החודש שלושים יום ומלכות שלכם שלושים דור, הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר וכל שהיא הולכת מאירה עד ט"ו ימים ודסקוס (עגול) שלה מתמלא. ומט"ו ועד שלושים אור שלה חסר. בל' אינה נראית, כך ישראל ט"ו דור מן אברהם ועד שלמה,אברהם התחיל להאיר שנאמר "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" בא יצחק אף הוא האיר... בא יעקב והוסיף אור... ואח"כ יהודה, פרץ, חצרון, רם עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד ישי ודוד. כיוון שבא לשמה נתמלא דיסקוס של לבנה שנאמר:"וישב שלמה על כסא ה' למלך"... ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכים: "ובן שלמה רחעבם ובן רחעבם אביה ובנו אסא ", יהושפט, יהורם, אחזיהו, יאוש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, אמון, יאשיה, יהויקים, כיוון שבא צדקיהו דכתיב (ירמיהו נב, י"א) "ואת עיני צדקיהו עור" - חסר האורה של לבנה, וכל אותן השנים, אף עלפי שהיו ישראל חוטאין, היו האבות מתפללים עליהם ועושים שלום בין ישראל למקום.. מן אותה שעה ועד עתה, מי עושה שלום לישראל? ה', שנאמר: (במדבר ו: כו ), ישא ה' פני ו אליך וישם לך שלום". לאור דימויים אלו שבין הלבנה לישראל מהווה הלבנה אורת וסמל לישראל ולבית דוד שלא אבדה תקוותם ועתידים להתחדש ולפאר ליוצרם וכשם שהלבנה מקבלת את אורה מהחמה כך ישראל מייחל שאורו של הקב"ה יזרח עליהם ויחדש ימיו כקדם.

נוסח ברכת לבנה

בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ב ) מופיעה ברכת לבנה בנוסל מקוצר: "הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים" וכך גם מצוטט בבבלי (סנהדרין מב.) : "במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים", במדרש (שמות רבה ט"ו: כ"ד) ישנה מחלוקת ביחס לנוסח הברכה, אך גם כאן הברכה לכל השיטות מנוסחת בצורה קצרה: "הרואה את הלבנה היאך צריך לברך? בזמן שהיו ישראל מקדשין את החודש, יש מן רבנין אמרין, ברוך מחדש חדשים ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים ויש מהם אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשין אותו אין אותו קידוש כלום" (בכתב יד אוקספורד הגירסא שונה: "... י"א ברוך מקדש חדשים וי"א ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים") מהתוספתא בברכות (פ"ו, ה"ו ) משמע שנוסח ברכת לבנה שונה: "הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות אומר עושה בראשית" - כל זאת מותנה באם נבין שתוספתא זו מתייחסת לברכת הלבנה שבכל חודש וחודש (עיין בפרק מקור ברכת לבנה).

המשתמע מארבע המקורות הנ"ל בתחילת תקנת ברכת לבנה היה מקובל נוסח קצר לברכה כפי שמקובל ברב ברכות הנהנין, הראיה והשמיעה. ובמהלך הדורות נוספו ההוספות השונות.

השערה זו מתאמתת אם סוקרים את המקורות השונים לפי סדר תקופתם, ואכן בתלמוד הבבלי (סנהדרין מב.) מופיע נוסח מורחב יותר: "אמר רב יהודה ברוך... אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת (ויש גורסין "פועל אמת שפעולתו אמת" - תוס' בסנהדרין מב. הרי"ף מסכת ברכות פ"ד. הטור באו"ח תכ"ו) וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו בא"י מחדש חדשים".

מעניין מאוד שנוסח זה של הברכה כפי שמובא בתלמוד הבבלי נאמר בתקופת הגאונים מלבד שינויים קלים וזאת ניתן להווכח ע"י עיון בסידור רב עמרם גאון ובסידור רב סעדיה גאון (בסידור רס"ג החתימה: "בא"י מחדש ראשי חדשים" בגירסת רב עמרם גאון החתימה כבבלי).

במסכת סופרים פי"ט, ה"י (מסכת זו חוברה בתקופה שאחרי התלמודים (עיין במבוא למסכת סופרים הוצאת היגער ) ולפי חלק מהחוקרים המדובר בתקופת הגאונים) מופיע נוסח שבו גוף הברכה דומה לנוסח התלמוד הבבלי מלבד המילים "ששים ושמחים לעשות רצון קונם" שהם מושמטות (בנוסח הגר"א במסכת סופרים מילים אלו מופיעות). כ"כ חתימת הברכה שונה: "בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים (בהוצאת הש"ס הנוסח "בא"י מקדש ראשי חדשים"). עיקר השינוי במסכת סופרים היא התוספת לגוף הברכה "ואומר ג"פ סימן טוב תהא לכל ישראל, ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך, ורוקד ג' רקידות כנגדה, ואומר ג"פ כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי (להזיקני ) לא יגעו בי, תפול עליהם אימתה ופחד ולמפרע אמן אמן סלה הללויה ואומר לחבירו ג"פ שלום וילך לביתו בלב טוב" (מעניין מאוד שבנוסח הסידורים בברכת הלבנה בימינו קטע זה המצוטט ממסכת סופרים מופיע בצורה שונה אם מצד הסדר השונה ואם מצד השמטת מספר מילים, מלבד נוסח שמצאתי בסידור תכלאל של יהדות תימן, בסידורי הספרדים ישנה תוספת קטנה "נצח נצח נצח ועד ועד ועד ").

ביחס לאמירת הפסוקים משיר השירים: "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים..." מובא בפירוש עץ חיים שבסידור תכלאל וכן בסידור אוצר תפילות בפירוש עיון תפילה: "אמירת הפסוקים האלה על פי ר' יהודה חסיד" (תקופת הראשונים).

הפיסקא שתוכנה תפילה לה' למלא את פגימת הלבנה מקורה בתקנת ר"י לוריא (נתיב בינה ח"ג ע"מ 344 בשם סידור "הגיון לב") פיסקא זו לא מוזכרת בסידור תכלאל וכן לא מוזכרת בנוסח הספרדים.

(עד עתה התייחסתי לגופה של הברכה ולמקצת מן ההוספות שלאחריה, ליתר ההוספות הכוללות מזמורי תהילים ופסוקים שונים מהתנ"ך, התקשיתי לעמוד על מקור מדויק ואתייחס אליהם בפרק הבא).

ביאורה של ברכת לבנה

ברכת לבנה בנויה בצורת פירמידה, כששיאה של הפירמידה הוא גוף הברכה "בא"י... אשר במאמרו ברא שחקים... בא"י מחדש חדשים". כשמחד שיפולי הפירמידה הוא פתיחה והכנה לברכת לבנה, ומאידך שיפולי הפירמידה, אמרות, מזמורים ופסוקים הרבים אודות הקשר בין ישראל ללבנה, כ"כ דנים בחשיבות ברכת לבנה וכ"כ ישנן קטעי תפילה וסיום.

ביחס לגוף הברכה כותב דוד שפיצר במאמרו (בשדה חמ"ד - שבט תשכ"א):

"החלק הראשון של הברכה - ברכה לה' אשר במאמרו ברא שחקים (עיין תהילים לג ; ו), חלק זה מבוסס על הפסוק שבפתיחה "חוק נתן ולא יעבור", החלק השני מוקדש ללבנה היחידה מכל צבא השמים שה' אמר לה שתתחדש עטרת ובזה אות היא לעמוסי בטן שלא יאמרו כיון שנעלמה מלכותך, אבדה תקוותם, אלא עתידין הם להתחדש כמותה...".

יש הגורסים במקום "פועלי אמת שפעולתם אמת" (עיין בפרק נוסח ברכת לבנה) - "פועל אמת שפעולתו אמת", לגירסת פועלי אמת הרי זה מוסב על צבא השמים שאינם משנים את סדרם, ולגירסת פועל אמת פירושו על הקב"ה שבאמת ובדין מיעט הלבנה ולכן אומר אח"כ: "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת...",

"ורבינו שלמה פירש פועלי אמת כלומר שאין משנים את תפקידם, ופעולתם צדק, ס"א שפעולתם צדק. כלומר שברא הקב"ה לצורך הבריות וצדקה עשה הקב"ה עם בריותיו בכך, ופתרונו ופעולתם צדק בעולם, וללבנה אמר שתתחדש ויש בחידושה עטרת תפארת לישראל שאף הם עתידים להתחדש כמותה כמו שנאמר תתחדש כנשא נעורייכי וכתיב ועם נברא יהלל י-ה, שהקב"ה חוזר ובורא אותן בריאה חדשה. וחותם מקדש חדשים והלבנה נקראת חודש כדכתיב "החודש הזה לכם" ואמרינן כזה ראה וקדש" (שבלי הלקט סימן קס"ז).

זהו ביאורה של גוף הברכה, מכאן ואילך אתיחסם להוספות השונות, הפתיחה - מזמור קמ"ח בתהילים: "הללויה הללו את ה' מן השמים... ", מטרתה למנוע טעות כאילו מכוונים אנו בברכה זו ללבנה עצמה, על כן באה תחילה קריאה לכל צבא השמים וללבנה בתוכם להלל לה': "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו ובן-אדם כי תפקדנו" (תהילים ח' ד-ח) (בסידורים נוסח אשכנז לא מופיעים פסוקים אלו), מגמת פסוקים אלו לעורר בלב האדם עצמת הבורא מול אפסות האדם.

לאחר גוף הברכה מופיעה הגירסא שבמסכת סופרים (פי"ט, ה"י ): "ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך" - ראשי תבות יעקב שנקרא קטן (בראשית כ"ז: ט"ו) ובניו מונים ללבנה - "המאור הקטן" (בראית א: ט"ז) וכך אמרו חכמים במדרש (בראשית רבה פ"ו): "דרך ארץ היא, הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה".

לאחר מכן ישנה תפילה להטלת אימה על האויבים: תיפול עליהם אימתה..." ובסיום תפילה זו אומרים "דוד מלך ישראל חי וקיים", ומסביר רבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ל"ח: ל): "זרח על שם החמה פרץ על שם הלבנה (הנפרצת לעיתים ונבנית לעיתים) ומלכות בית דוד בא מפרץ שהוא כנגד הלבנה וידוע כי ימות הלבנה כ"ט. שוקעת אחרי כ"ט יום, כן מלכות בית דוד נפסקה וחרב המקדש בימי צדקיהו שהוא כ"ט לפרץ", אבל במדרש רבה (ואלה שמות פט"ו, כ"ה) סדרו חשבון זה בענין אחר, והוא שכינו ימות הלבנה בתוספת ופחת כנגד מלכי יהודה שהיו בהם מי שגברה מלכותם כנגד ימי התוספת ומי שחלשה כנגד ימי הפחת עד שפסקה המלכות לגמרי כמו שארע ללבנה שהיא מוספת והולכת ואח"כ פוחתת עד ששוקעת לגמרי (מדרש זה מופיע בפרק "טעמי המצווה"), ועוד שמלכותו נמשלה ללבנה: "כירח יכון עולם" (תהילים פ"ט: לח) ועתידה להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור לבעלה להדבק בו בקב"ה שהוא דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה (הרמ"א בשו"ע או"ח תכ"ו).

כ"כ אמירת מאמר זה "דוד מלך ישראל חי וקיים" מופיע בגמרא ברא השנה כה.: "אמר ליה רב לר ' חייא - זיל לעין טב (לך למקום בשם עין טב) וקדשא לירחא ושלח לי סמינא (וקדש הלבנה ושלח לי סימן) "דוד מלך ישראל חי וקיים", ופירוש הדברים שגזרו גזירה במקומו של יקדשו את החודש "ודוד מלך ישראל חי וקיים" היה לסימן ולסיסמא, ויש שהסבירו (אליעזר לוי - יסודות התפילה עמ ' 283) שענינו של דוד המלך לקידוש הלבנה הוא זה: "אין מעברין את השנים אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת" (סנהדרין יא:) - רדיפות הרומאים אילצו את הסנהדרין להעתיק את מושבם מיבנה לגליל, וזה היה מעין מרד נגד בית דוד שביהודה, לכן אומרים "דוד מלך ישראל חי וקיים" להורות שמתוך אונס יצאו מיהודה.

ועוד טעם לאמירה זו שהלבנה נקראת המאור הקטן, ובדוד נאמר "דוד הוא הקטן" (רבינו בחיי שם).

יש אומרים לאחר מכן ג"פ "שלום עליכם" וחבירו משיב "עליכם השלום" ויש שאומרים זאת בסוף ברכת הלבנה (נוסח הספרדים). הטעם שבאמירה זו לפי שקלל ואמר "תפול עליהם אימתה ופחד" ראוי לומר לחבירו לא עליך. אלא שלום עליך (תכלאל - עץ חיים). ויש אומרים כי כשיתחדש לא יהיה עוד משטין ומקטרג כמו שהיה בתחילה שהלבנה קטרגה, אמרה אי אפשי לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אלא הכל יהיה שלום (חולין ס:). ומסביר דוד שפיצר (במאמרו בשדה חמד עפ"י ויקרא רבה ה'): "שאין הקב"ה מבשר את ישראל שיהיו נגאלים אלא בשלום שנאמר (ישעיהו נ"ב:ז) "משמיע שלום... מבשר ישועה", וזה יהיה סימן טוב ומזל טוב לכל ישראל שעל ידי השלום יתקיים בנו "קול דודי הנה זה בא..."(שה"ש בי"ח) פסוק המראה אמונתינו במשיח בן דוד העומד אחר כתלנו". ואומרים מזמורים קכ"א וק"נ, במזמור הראשון נושא המשורר את עיניו אל ההרים (הערת דוד שפיצר במאמרו בשדה חמ"ד : "נשיאת העינים אל ההרים לראות אם השיאו המשואות ולדעת אם קדשו בית דין את החודש אם לאו" - ראש השנה פ"ב משניות ב-ד) ושואל מאין יבוא עזרי? ומשיב עזרי מעם ה', לכן לא יכוהו השמש ביום ולא הירח בלילה, וכאות תודה על כך בא המזמור השני ובו קריאה להלל א-ל בקודשו על גבורותיו ועל רוב גדלו" (הערת דוד שפיצר : ויש בו יב ' הילולים כנגד יב ' חודשים והפועל "תהלל" - כנגד אדר א' בשנת העיבור).

אחרי פסיקא זו מופיעה ברייתא דר' ישמעאל המדגישה לנו את גודל חשיבותה של ברכת לבנה. וכן בקשה בה מתפללים אנו למלא את פגימת הלבנה (עיין חולין ס:) ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית... (והספרדים לא נהגו לומר זאת) בתפילה זו רמז למלכות ישראל שנמשלה ללבנה וכעת נפגמה ואנו מתפללים לה' שימלא פגימה זו.

לסיום אומרים מזמור ס"ז שבתהילים "למנצח בנגינות מזמור שיר..." שבו מבקש המשורר מה' שיברך את עצו ואת ארצו למען יראו כל הגויים בראותם הטוב שהוא משפיע על יראיו, וביחס לאמירת מזמור זה כתב האבודרהם "שהאומר מזמור זה כאילו מקבל פני השכינה והנה קידוש הלבנה היא גם כן קבלת השכינה, לכן שייך מזמור זה לקידוש לבנה".

נוהגים להוסיף בסוף "עלינו לשבח" שלא יטעו חס ושלום במה שאנו יוצאים לקראת הלבנה ושמחים כנגדה, שיש חשש שאנו נותנין כבוד ללבנה, לכן אנו אומרים: "עלינו לשבח לאדון הכל..." ומסיימים "כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת - אין עוד". ויש שהסבירו אמירה זו בעובדה שפני יהושע כפני לבנה (בבא-בתרא ע"ה.) מקובל שתפילת עלינו לשבח תוקנה ע"י יהושע (בספר, כל בו סימן ט"ז). אך יש שכתבו שלא לומר "עלינו לשבח" לאחר ברכת הלבנה.

יש המוסיפים לנגן הניגון "טובים מאורות... צורת הלבנה" הלקוח מתפילת שבת "אל אדון". בילקוט מעם לועז (דף נד אות ט') משמע שיש לזה שייכות ללבנה, וכותב הרב גרינבלט בנועם (יב עמוד קסב ): "ואולי אותו הטעם שאומרים עלינו לשבח אחרי קידוש לבנה... שלא יאמרו שעובדים ללבנה י"ל ג"כ שמנגנים טובים מאורות שברא אלוקינו אחר קידוש לבנה" ובהמשך דבריו "איזהו עבודה שבשמחה זו שירה (ערכין יא) ולכן אחרי שאנו אומרים בקידוש לבנה "ששים ושמחים לעשות רצון קונם": "טוב לעשותה בשמחה ע"י שירים והרי הקב"ה אומר הביאו על כפרה שמיעטתי את הירח (חולין ס:) כביכול מצטער על זה, ולכן אומרים בקידוש לבנה למלאות פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה, ולכן אנחנו מביעים שמחתינו בתקווה כי נזכה בהגדלת אור הלבנה ומתקיים כי בשמחה תצאו (ישעיה נ"ה)".