בעניין מצות עשה "וקידשתו" / הרב בנימין תבורי

א. "וקידשתו"- מצות עשה דאורייתא או דרבנן

המשנה בגיטין נט. פוסקת שכהן עולה לתורה ראשון משום דרכי שלום. הגמ' נט : מחפשת את המקור לדין זה: "מנה"מ, אמר רב מתנה דאמר קרא 'ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי', אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא והדר לוי. רב יצחק אמר מהכא, 'ונגשו הכהנים בני לוי' אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא והדר לוי. רב אשי אמר מהכא, 'בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים'. ור' חייא אמר מהכא, 'וקידשתו'[1] לכל דבר שבקדושה. תנא דבי רב ישמעל, 'וקידשתו' לכל דבר שבקדושה. לפתוח ראשון ולברך ראשון ויטול מנה יפה ראשון" [2] עכ"ל הסוגיא הדנה במקור הדברים. הגמ' שואלת שבמשנה קבעו שעלית כהן מבוססת על תקנה משום דרכי שלום, אך משמע מהגמ' שזה דאורייתא, ומסיקה הגמ' שכהן עולה ראשון מדאורייתא אך זכות זו ניתנה למחילה. באו חכמים ותיקנו שבשבת וימים טובים כשיש רבים בבית הכנסת ויתכן שתהיה מחלוקת מי יעלה ראשון, יש חיוב לכבד את הכהן בעליה הראשונה ואי אפשר למחול על זכות זו.

בירושלמי על אתר מובאת מחלוקת האמורים אם דין זה שכהן עולה ראשון הוא דאורייתא או דרבנן, דעתו של רבי שמעון בן יוחאי היא שהוא מדברי תורה ונלמד מן הפס': "ואל זקני ישראל": רבי יהושע בן לוי ורבי חנינה שניהם סוברים שזה דין דרבנן. בירושלמי אין בכלל התייחסות לפסוק "וקידשתו" וההלכות המבוססות על זה.

מהסוגיא בתלמוד הבבלי יוצא שהדין של "וקידשתו" הוא דאורייתא. הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה ל"ב מונה מצוה זו במניין המצוות: "היא שציונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה. . . וזה כלו הגדלה לקל יתברך אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו יתברך, "וקידשתו[3] כי את לחם אלוקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך". . . "והיה קדש" לרבות בעלי מומין [4] שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלוקיו לאיזה דהר נקדמהו ונכבדהו ולכן אמר "והיו קדש" הזרע הנכבד כלו, תמים ובעל מום" וכו' עי"ש. וכך פוסק הרמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ד הל' א: ". . . מצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבן שנאמר "וקידשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב" וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהם כבוד הרבה ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה. לפתוח בתורה ראשון ולברך ראשון. וליטול מנה יפה ראשון".

תוס' בחולין פז: ד"ה "וחייבו" חולקים על הרמב"ם וסוברים שדין זה הוא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. רבינו סעדיה גאון אינו מביא מצוה זו במניין המצוות. אמנם הוא מונה מצוה שצריכים להזהיר את הכהן מחילול כהונתו אך איננו מביא עניין כבוד הכהן וקדימתו לדברים שבקדושה. יתכן שהוא סובר כשיטת התוס' שדים זה הוא מדייק מלשון הרמב"ם בספר המצוות שמצוטט לעיל: "וזה הוא כלו הגדלה לקל" שמצוה זו היא חלק מהמצוה : "את השם אלוקיך תירא" ולכן לא מנה אותה כמצוה נפרדת.

ב. בקשר לאיזה דברים נאמר "וקידשתו".

"תנא דבי רבי ישמעאל "וקידשתו" לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון" (גיטין נט ובמקבילות). הדין הזה לכאורה מוגבל רק לדברים שבקדושה. אך נצטרך לראות איך הראשונים פירשו את הפרטים השונים. "לפתוח ראשון" היינו לקרוא בתורה ראשון, ורש"י ושאר המפרשים פירשו אפילו לדבר ראשון בישיבה. "לברך ראשון" הכוונה היא בסעודה- וכנראה גם לברכה ראשונה- לבצוע על הפת וגם לברך ברכת המזון. בביטוי "ליטל מנה יפה ראשון" נתקשו המפרשים. רש"י בגיטין לומד בחלוקת השותפים שיש זכות לכהן לברור את חלקו, וא"כ גם זכות ממונית כלולה בתוך "וקידשתו". תוס' בגיטין חולקים על כך משום ש"הנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם" (פסחים נ:), ותוס' במו"ק כח : ד"ה "וליטול מנה יפה ראשון" מציע מעין פשרה: הישראלי חייב לתת לכהן, אך הכהן צריך לסרב. עוד פירשו התוס' שם שהכהן יוכל לקחת ולראות סימן ברכה משום שזה דינו. תוס' בגיטין מפרש "ליטול מנה יפה" בחלוקת לחם הפנים והפס' בא להגיד ששאר הכהנים חייבים לכבד את הכהן הגדול. אמנם, פירוש זה מתאים לביטוי, "לכל דבר שבקדושה" אך כבר התקשו בדבר הבאר שבע בהוריות יב : והמנחת חינוך מצוה רצט שפס' זה לא נאמר על כהן גדול כי אם על כהן הדיוט וצ"ע.

ראינו שקדימת כהן נאמרה בקריאת התורה, סעודה ועוד. רש"י פירש שיש לכהן גם זכויות ממוניות, אך ראשונים אחרים חולקים על כך. מעניין הדבר, שהגמ' בנדרים סב. לומדת שתלמיד חכם נוטל בראש. ואם כן, היה צריך להיות שגם כהן יוכל לתבוע לדון את דינו לפני זרים. השו"ע חו"מ ס' טו סק"ב ויו"ד רמג סק"ה והרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו' הל' י מביאים זכות תלמיד חכם בזה, אך כנראה שלא הביאו זכות זו לעניין כהן, ומסביר התומים חו"מ סימן טו שאנו פוסקים ש"וקידשתו" נאמר רק לדבר שבקדושה ולכן אין זכות זו כלולה בזכויות הכהן. הוא מחדש שלגבי תלמיד חכם גם מניעת ביטול תורה נחשב לדבר שבקדושה ולכן זכות זו ניתנה לתלמיד חכם ולא לכהן ביסוד זה הוא מסביר שזכות זו ניתנה רק לתלמיד חכם ולא לקרובו או לשלוחו.

ג. על איזה כהנים נאמר דין "וקידשתו" (דיון בבעלי מום ובקטנים)

יש לחקור אם מצות "וקידשתו" נאמרה על אלה הכהנים שמקריבים הפועל את "לחם אלוקיך" או נאמרה על כל מי שהתייחס לשבט הכהנים. [5] כשהגמ' הגיטין נט : הביאה את בפס' "וקידשתו" הוסיף רש"י את המשך הפס' "כי את לחם אלוקיך הוא מקריב", מכאן יש לדייק ששיטת רש"י היא לכבד רק את הכהן שעובד וממילא זה לא נוהג לגבי בעל מום שאינו ראוי לעבוד[6]. אמנם הרמב"ם אומר במפורש בספר המצוות (המצוטט לעיל) שיש מקום לכבד גם בעלי מומים. שיטתו היא שהדין "וקידשתו" נאמר לגבי "הזרע הנכבד כולו, תמים ובעל מום". אם כן, שיטת הרמב"ם בספר המצוות היא שדין זה נאמר לגבי יחוס הכהן ואילו לפי רש"י ניתן להגיד שהוא דין רק בכהן העובד. [7]

לגבי כהן קטן אומר המגן אברהם או"ח ס' רפב סק"ו שאין בו דין "וקידשתו" שהרי אינו מקריב (אע"פ שאוכל- כמו בעל מום) ולכם לא מעלים אותו לתורה ראשון. זה ברור שהמגן אברהם הבין שדין זה נאמר רק לגבי הכהן שעובד. אך אפילו לפי תפיסה זו, יש מקום להגיד שיש לכבד כהן קטן שהרי הוא נחשב ראוי לעבודה כשיגדל וזה אינו דומה לבעל מום[8]. בכל אופן, ר' עקיבא איגר במקום חולק על המגן אברהם ומביא שגם בעל מום נכלל במצוה זו וא"כ אין לזה קשר עם העבודה אלא בייחוס של הכהן[9]. ולכם יש חיוב להעלות קטן כהן ראשון אם אין כהן אחר.

הפרי מגדים (שם) אומר שלפי הדעות ש"וקידשתו" היא מצות עשה מדאורייתא בודאי צריכים להחמיר ולהעלות כהן בעל מום, אם אין כהן אחר, אך אם יש כהן אחר אין להעלות כהן בעל מום.

ד. התנגשות בין קדימת כהן לקדימת תלמיד חכם או נשיא בקריאה בתורה.

הגמ' בגיטין נט : מקשה כיצד אפשר להגיד שכהן עולה ראשון בשבתות ובימים טובים ולא ניתן למחול זכות זו, הרי רב הונא היה עולה ראשון בשבתות וימים טובים. ומתרצת הגמ': "שאני רב הונא דאפילו רב אמי ורב אסי כהני חשובי דארץ ישראל מיכף הוה כיפי ליה". תוס' מפרש שרב הונא קרא ראשון דווקא משום שהציבור היה כפוף לו, אבל תלמיד חכם אפילו גדול העיר אינו קורא ראשון לפני כהן. תוס' מעיר מהגמ' במגילה כח. שרב פרידא אמר שזכה לאריכות ימים משום שלא בירך לפני כהן. שואלת שם הגמ' האם זה מעלה הרי: "א"ר יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה. . . " ומתרצת שם הגמ': "כי קאמר איהו בשוין ". לפי הבנת התוס' במקרה שיש כהן שהוא תלמיד חכם אך יש תלמיד חכם יותר גדול שאינו כהן וכולם כפופים אליו, התלמיד חכם היותר גדול יכול לעלות ראשון, אך רב פרידא אף פעם לא נהג כך. שמשמע מתוך דברי התוס' שאם הכהן הוא עם הארץ ממש, אסור לתלמיד חכם לוותר והוא מחויב לעלות ראשון.

הרמב"ם בפירוש המשניות בגיטין שם מפרש אחרת. הוא מבין שהתלמיד חכם הגדול ביותר, הוא החייב לעלות ראשון. רב הונא עלה ראשון משום שהיה תלמיד חכם יותר גדול מרב אמי ורב אסי (ולא משום שהם כפופים אליו). הרמב"ם מסתמך על הגמ' בהוריות יג. האומרת שממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם בכל עניין. הרמב"ם מתפלא על מנהג "הנפסד" שמעלים כהן ראשון בין אם הוא תלמיד חכם או עם הארץ.

המחלוקת בין הרמב"ם לבין התוס' היא האם תלמיד חכם קורא לפני כהן כשהוא תלמיד חכם פחות ממנו, אבל נראה ששניהם מסכימים שמצד הדין תלמיד חכם חייב לעלות לפני כהן עם הארץ.

ברם, המנהג הפשוט הוא לא כך! הרמב"ם בעצמו בהלכות תפילה פרק יב הל' יח קובע: "ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל".

ומצאנו שיטות בגאונים הסוברים שהמנהג הפשוט הוא מעיקר הדין, הטור או"ח ס' קלה מביא את שיטת רב עמרם הסובר שאסור לישראל אפילו אם הוא נשיא בישראל לקרוא לפני כהן. רב נטרונאי סובר דאפילו כהן עם הארץ קורא לפני ישראל תלמיד חכם.

הב"ח והבית יוסף הקשו על שיטות הגאונים האלה מהגמ' בגיטין הנ"ל. הב"ח הבין בדעת רב עמרם שנשיא אינו קורא לפני כהן, ורק בתלמיד חכם שהכל כפופים אליו קורא לפני כהן. הכפיפות צריכה להיות בחכמה ולא סתם משום מעמד פוליטי. ועוד פירשו בדעת הגאונים שהכפיפות צריכה להיות בולטת וגלויה לעיני כל ואז הכהנים מוחלים ואין אחרים מתקנאים בהם. חפי הרמב"ם אין כאן דין של מחילה בכלל, אלא שכבוד התורה דוחה דין "וקידשתו".

ובכן לפי הגאונים, מצד הדין כהן עם הארץ קודם לתלמיד חכם או נשיא. אך הכהן יוכל למחול גם בשבתות וימים טובים אם יש אחד שכולם כפופים אליו מחמת חכמתו.

יתכן ששיטת הגאונים נאמרה רק בקריאת התורה ולא בעניינים אחרים. אחרת קשה להבין את הגמ' שממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ. וזה ניתן להסביר על פי הלימוד שכהנים קוראים לפני ישראל על פי הפס': "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי", הקרבן עדה על אתר לומד: "שמע מינה דכהנים קודמים לתורה לכל זקני ישראל שהן תלמידי חכמים". הדין של "וקידשתו" נאמר בעיקר על שוויון או בהבדל קטן (כמו הגמ' במגילה כח. ובתוס' שם), אך בקריאת התורה יש הלכה מיוחדת שתמיד כהן קודם לישראל.

ה. בעניינים אחרים

לפי הגמ' בגיטין כהן קודם בכל העניינים שהוזכרו שם, אך יוכל למחול על כל הדברים חוץ מקריאת התורה. מצד שני, הבאנו את הגמ' שממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ. והגמ' במגילה כח. אומרת שתלמיד חכם שמרשה לכהן עם הארץ להקדימו חייב מיתה. וביישוב הדברים כבר אמרנו ש"וקידשתו" נאמר רק כשהם שווים (או שיש הבדל קטן ביניהם). כאן הדין בשו"ע תואם את המסקנה. באו"ח ס' רא סק"ב מובא שתלמיד חכם לא יוותר לכהן ע"ה לזמן בברכת המזון בגלל חק ומשפט הכהונה. אך אם הכהן הוא תלמיד חכם מצוה להקדימו משום "וקידשתו". בס' קסז סקי"ד פוסק המחבר שהגדול בכולם בוצע. הרמ"א מוסיף שאם הם שווים, תלמיד חכם קודם ואם הכהן הוא עם הארץ, תלמיד חכם מקדימו. ומוסיף הרמ"א שאפשר ורצוי לכבד תלמיד חכם כהן אע"פ שיש תלמיד חכם קצת יותר גדול ממנו (כמו שהבאנו מסיפורו של רב פרידא במגילה כח. להבנת רש"י) אך אין חיוב בדבר.

ו. מחילת כהן

ראינו בגמ' בגיטין שלולא התקנה משום דרכי שלום, כהן היה יכול לכבד מישהו אחר. אמנם, זה איננו אומר שאין דין "וקידשתו" אם הכהן מוחל. עצם זה, שצריכים לקבל את מחילתו ולהתחשב ברצונו לפני שמעלים מישהו אחר הוי גם כן קיום של "וקידשתו".

מצאנו גם כן שכהן יכול להיות עבד עברי. הגמ' בקידושין כא. אומרת שאין עבד עברי כהן נרצע משום שנעשה בעל מום ואינו יכול לשוב אל משפחתו. אך רואים שהוא כן יוכל להיות עבד עברי רגיל . אך מקשה ההגהות מיימוניות הלכות עבדים פרק ג הל' ח הרי יש ירושלמי ש"השתמש בכהן מעל" וא"כ איך אפשר שיהיה כהן עבד עברי ומשאיר קושיא זו בצריך עיון.

מעשה רב כבר נידון בהגהות מרדכי לגיטין אות תס"א (הדברים מצוטטים ע"י הט"ז או"ח ס' קכח סקל"ט ): "מעשה בכהן שיצק מים ע"י רבנו תם, הקשה לו תלמיד אחד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה הרי זה מעל? והשיב ר"ת אין קדושה בזמן הזה דקי"ל בגדיהם עליהם קדושתם עליהם ואי לא לא. והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו, ושתיק ר"ת והשיב הר' פטר דנהי דיש בהם קדושה יכול למחול. כדאמרינן פ"ק דקידושין אין בהן נרצע מפני שנעשה בעל מום והשתא בלא טעמה תיקשי איך מצי משתעביד ביה אלא ודאי מצי מחיל".

דברי ר"ת מאוד קשים. האם חשב שאין קדושת כהונה בזמן הזה בכלל? ואם האיסור להשתמש בכהן מעילה בפשטות הביטוי "השתמש בכהן מעל" איך מחילה יכולה להועיל?

הרמ"א הביא סיכום מעשה זה להלכה. בשו"ע או"ח סוף ס' קכח פוסק: "אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך". על כל פנים ראינו שלכולי עלמא כהן יכול למחול. ומקשה הט"ז על אתר אם כהן יכול למחול, למה אם כן כהן שנשא גרושה כופין אותו לגרשה, למה לא נגיד שמוחל על קדושתו[10]. מחמת קושיא זו הסיק הט"ז שכהן יכול למחול רק אם יש לו הנאה מזה כגון לשרת תלמיד חכם כמעשה עם ר"ת אבל סתם אין הכהן יכול למחול.

אולם אפשר ליישב קושיית הט"ז בפשיטות. [11] יש שתי הלכות בדין קדושת כהונה. הקב"ה קידש כהנים בקדושת כהונה ועליהם יש איסורים וחיובים מיוחדים אשר עליהם אי אפשר למחול. יש דין שני שמוטל על[12] זרים לכבד כהנים ועל זה כהן יכול למחול. וממילא יוצא שכהן יכול למחול אפילו אם לא מגיע לו שום הנאה ממנו. ומוסיף בעל הערוך השולחן שהביטוי "מעל" הוא לאו דווקא, וכל דבר שנעשה נגד התורה נקרא מעילה.

שמעתי הסבר אחר בדברי ר"ת מפי מו"ר הגרי"ד הלוי יצ"ו. יש שתי הלכות בכהונה. הלכה אחת שחייבים לכבד כל אחד שמתייחס לשבט הכהנים. והלכה שניה שכהן הוא כלי שרת בבית המקדש. [13] כמו שיש כף ומחתה שהם כלי שרת יש כהן העובד המקדש[14]. כששאלו את ר"ת הרי המשתמש בכהן מעל השיב שדין מעילה ודאי מתייחס רק לכהן בתור כלי שרת (אחרת אין זה מעילה. והביטוי "מעל" הוא דווקא לא כפירוש בעל ערוך השולחן הנ"ל) וזה נאמר רק בזמן שבגדיהם עליהם. כששאלו אותו למה עולים ראשון לא הבינו אותו בכלל. מה שמעלים כהן ראשון בגבולים הוא דין בכל אחד שמתייחס לשבט כהנים.

ז. סיכום

1. יש מחלוקת ראשונים אם וקידשתו הוא מצות עשה דאורייתא או מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. שיטת הרמב"ם שהיא מדאורייתא ושיטת התוס' שהיא מדרבנן. רס"ג לא מנאה במניין המצוות אך אין מכאן ראיה לשאלתנו.

2. דין זה נאמר על דברים שבקדושה. הראשונים התקשו להבין את הברייתא בגיטין לפתוח ראשון. . . וליטול מנה יפה ראשון וכו' לאור זה.

3. יש מקום לדון אם מצות עשה זו נאמרה לגבי כהן העובד או לגבי כל אחד שמתייחס לשבט הכהנים. לאור זה, צריכים לדון בשייכות מצוה זו לכהן בעל מום וכהן קטן.

4. מעיקר הדין תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ בכל דבר. המנהג הפשוט הוא שבקריאת התורה מעלים כהן עם הארץ לפני תלמיד חכם ויתכן שזה אך ורק בקריאת התורה. מצאנו שיטת הגאונים שפוסקים שאסור להעלות תלמיד חכם לפני כהן.

5. רוב הפוסקים סוברים שכהן לא יכול למחול. הט"ז הוא דעת יחיד שסובר שכהן איננו יכול למחול אא"כ הוא נהנה מהמחילה. כהן יכול גם להיות עבד עברי.

6. המגן אברהם בסימן ר"א אומר שצריך עיון למה לא נזהרים להקדים כהן ובפרט שהוא דאורייתא. ומשיב אולי משום שאין לנו כהנים מיוחסים בזמן הזה ויש לדון בזה.

---