"הנה כתובה על ספר הישר" / עזריאל פייפל
לע"נ ידידי ויקיר משפחתי, אורי בן עמוס
בילנסקי הי"ד,
שנהרג על ידי ירי מחבלים, י"ג סיון תשמ"ב,
בתקוה שזכה להכתב על ספר הישר.
מהו ספר הישר? רבו הפירושים על כך. ידוע לנו שספרים רבים שנכתבו בימי המקרא נעלמו, (ראה ראב"ע על במדבר כ"א, י"ד), ואף חלקים מתוך הנביאים שבידינו היום חסרים, אנסה לברר במאמר זה כמה מהשיטות הקיימות בענין ספר הישר.
"מאי ספר הישר, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זה ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר: 'תמות נפשי מות ישרים', רבי אלעזר אומר זה משנה תורה שנאמר: 'ועשית הישר והטוב בעיני ה", ר' שמואל בר נחמני אומר זה ספר שופטים, ואמאי קרו לה ספר הישר דכתיב: 'בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה'" (עבודה זרה כ"ה).
"צדיק וישר הוא"
"ר' אלעזר אומר זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר דכתיב ביה: 'ועשית הישר והטוב בעיני ה'י. והיכא רמיזא: 'ידיו רב לו'. ואיזו מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זו קשת".
השאלה העיקרית המתעוררת בדברי ר' אלעזר היא מה המחייב בפסוק זה שספר דברים יקרא ספר הישר בגללו. מבינים אנו ש"איש הישר בעיניו יעשה" מתאר, למעשה את כל תקופת השופטים, וספר בראשית מלא מעשיהם של "ישרים", אך מה יש בפסוק הזה שנותן אופי לכל הספר - הרי גם בספר שמות כתוב "והישר כעיניו תעשה" (שמות ט"ו, כ"ו)? ועוד כמה פסוקים יש לנו בספר דברים עצמו: "לא תעשון... איש כל הישר בעיניו" (י"ב, ח'), "כי תעשה הישר כעיני ה'" (י"ב, כ"ה), המדברים על התנהגות ישרה ומה איפוא מייחד פסוק זה דוקא?
התשובה לשאלה הזאת נמצאת בדברי המהרש"א על אתר. וכדי להבין פסוק זה ביתר הרחבה, חייבים אנו לעיין בפסוק קודם לו: "שמור תשמרון את מצות ה' אלוקיכם ועדותיו וחוקיו אשר צוך". עד כאן כלל הכתוב את כל המצוות. רק אחרי זה ממשיך הכתוב: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך". דברים שאינם בכלל המצוות, אלא לפנים משורת הדין (ראה רש"י ורמב"ן על אתר). ועל כן משנה תורה נקרא ספר הישר, היות והוא בא ומוסיף עוד מצוות הישרים והטובים בעיני ה'.
"במדה שאדם מודד בה מודדין לו" (סוטה ח:). ונראה שמשנה תורה לא נקרא ספר הישר לדעת ר' אלעזר, רק משום שהוא מוסיף על התורה והמצוות את היושר, לפנים משורת הדין, אלא משום שההנהגה הזאת היא המפתח לעצם קיומנו בעולם הזה. מחד גיסא, הקל'ה נתן לנו את התורה והמצוות, ומאידך גיסא, נתן את הנהגת "ועשית הישר והטוב". לקב"ה עצמו שתי דרכי הנהגה המקבילים למה שנתן לנו, מידת הדין ומידת הרחמים. אם אנחנו נוסיף על קיום התורה והמצוות את החסד, אזי הקב"ה ירכך את מידת הדין במידת הרחמים. וכך ניתן להבין מהירושלמי (מכות פרק ב', הלכה ו') על הפסוק: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים כדרך": "אמר רבי פנחס טוב וישר.למה הוא טוב, שהוא ישר. ולמה הוא ישר,שהוא טוב". ומסביר הפני משה על אתר: "כלומר, דקשיא ליה קרא דכתיב טוב וישר הוא. והלא טוב וישר אינו שייך אלא אצל בני האדם כדדרשו חז"ל טוב זה בעיני שמים שהוא עושה כדין, וישר זה לפנים משורת הדין הוא עושה דמי יעמוד לפניו ברין. לפיכך, דרש הכי דסוב וישר הכל ענין אחד הוא, ובאמת שכל מידרתיו ברחמים ולפנים משורע הדין, למה הוא טוב שהוא הכל ישר, שהוא טוב ורואה שאין העולס מתקיים בדין".
לא רק את המידה הרצויה לנו אנו מוצאים בספר דכריס, אלא אף את דרכו של הקב"ה: "במידה שאדם מודד בה מודדין לו": "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים ל"ב, ד'). אמנם כל דרכיו של הקב"ה משפט הם, בדין. אך כשאנו נוהגים לפנים משורת הדין: "צדיק וישר הוא".
"לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו"
"ר' שמואל בר נחמני אומר זה ספר שופטים, ואמאי קרו ליה ספר הישר, דכתיב ביה: "ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", והיכא רמיזא: "למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה", ואיזו היא מלחמה הצריכה לימוד הוי אומר זו קשת. ומנלן דביהודה כתיב, דכתיב: "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה".
ראינו שלדעת ר' אלעזר ספר הישר הוא משנה תורה שמוסיף לנו לפנים משורת הדין. נראה, שלפי ר' שמואל בר נחמני נצטרך לומר שאין זה ספר שלם שנכתב ובחתם, אלא ספר הנכתב בהמשכים. ספר הישר מוזכר פעמיים במקרא, בראשונה בספר יהושע (פרק י', י"ג) ובשניה בקינת דוד על שאול ויהונתן (שמואל ב', א', י"ח). אצל יהושע כתוב: "וידם השמש והירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר". "הלא היא כתובה" כתיב, משמע, הכתוב על ספר הכתוב ועומד מימים. כיצד נבין שזה ספר שופטים, בעוד שזה עדין לא נכתב? אלא חייבים אנו להסביר שלדעתו הרי זה ספר הנכתב והולך. וכן מסביר המהרש"א על אתר. בימי יהושע לא היה כל צורך בלימודי מלחמה היות והקב"ה הבטיח לו שילחם כעבורו: "וכאשר הייתי עם משה כן אהיה עמך". כלומר, בני ישראל לא ידעו כלל טכסיסי מלחמה. לכן כשמת יהושע שאלו: "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להלחם בו". ענה הקב"ה: "יהודה יעלה הנה נתתי את הארץ בידו". אחרי זה הכתוב אומר: "אלה הגויים אשר הניח ה' לבסות בם את ישראל" כלומר, אף שנתן את הארץ ביד יהודה השאיר גויים לאות, שאם יחטאו ישראל, הקב"ה כבר לא יעזור להם כמו שעזר עד כה והם יצטרכו להלחם בכוחות עצמם, כביכול, בטכסיסי מלחמה. ולכן התחיל דוד את הקינה בפסוק זה: "ללמד בני יהודה קשת" כי במלחמה הזאת נתקיימה אזהרתו של הקב"ה בספר שופטים, שיצטרכו בני ישראל ללמוד מלחמה.
אם כן, ספר הישר הוא לא ספר חתום, אלא ספר הנכתב והולך. שתעמוד החמה ליהושע - הלא היא כתובה בספר בראשית בעת שיעקב אמר ליוסף שזרעו של אפרים יהיה כמלא הגויים (בראשית מ"ח, י"ט). ואילו בימי דוד ספר הישר היה כבר מורחב יותר וכלל אף את ספר שופטים.
כידוע, ספר שופטים מורכב בעיקר מתופעה משולשת החוזרת על עצמה. בני ישראל חוטאים, הקב"ה מענישם, ולבסוף הוא מעמיד שופט המחזיר אותם למוטב. הספר קרוי שופטים על שם אותם השופטים שקמו והנהיגו את העם בדרך הישרה. מדוע, אם כן, תלה ר' שמואל בר נחמני את ספר הישר בפסוק המתאר דוקא את התופעה הלא רצויה בתקופה ההיא?
יתכן להסביר שהיות והפסוק "איש הישר בעיניו יעשה" מופיע פעמים בספר שופטים, בראשונה במעשה של פסל מיכה, ובשניה בפילגש בגבעה. אלו מעשים המסיימים את תקופת השופטים מהבחינה הזאת, שהתופעה המשולשת כאן לא נמצאת. יש שני מעשי קלקול ללא תקומת שופט ותיקון. ולכן כתוב "איש הישר בעיניו יעשה", אך לא הישר כלפי שמיא. בימי השופטים שהביאו את ישראל לתשובה שקדמו, איש לא הישר בעיניו עשה, אלא הנהיגו בני ישראל את עצתם ביושר האמיתי.
"ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי"
"הנה כתובה על ספר הישר. מאי ספר הישר, אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן זה ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". והיכא רמיזא: "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך". ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זו קשת".
המלה ישר לא מופיעה כלל בספר בראשית. ולכן בדומה למ"ד ספר הישר זה ספר שופטים, למעשה האופי של הספר נותן את השם. אך דבר אחד לא מובן. לדעת ר' יוחנן ספר הישר הוא "ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים". ואס כך הדבר, שהספר מספר כמעשי ישרים, מדוע לא יקרא "ספר הישרים"?
אברהם אבינו, נולד בעל מום. הוא לא היה מהול, וכל עוד שלא מל את עצמו היה חסר. עד שאמר לו הקב"ה: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א', וראה רש"י שם). אברהם, אמנם כבר התנסה בנסיונות מספר, אך להגיע לשיא, להתנסות בנסיון שאין למעלה הימנו, הוא לא יכל להגיע עד שהסיר את ערלתו. כמו כן, בני ישראל לא יכלו לקבל את התורה עד שלא נמולו: "ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים" (עי' מדרש בראשית רבתי עמ' 73, ובהערה במקום). ללא שלמות הגוף אדם אינו מסוגל להגיע לשלמות הנפש. וכדברי הספורנו על אתר: "וקנה השלמות האפשר למין האנושי, השכל. וידוע אותי ביריעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך. כי אמנם, פעולת כל נמצא תורה על צורתו. באמרו "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" (שמות ל"ג,י"ג), וזה הוא השלמות האחרון למין האנושי. והמכוון מאת האל יתברך בבריאה כאומרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו" (בראשית א', כ"ו).
ברגע שאברהם מל את עצמו נהיה שלם. "גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו ולא נקרא שלם עד שמל שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (נדרים ל"א:)". עתה לאחר שהגיע לשיאו אמר לו הקב"ה: "קח נא את בנך" ולבסוף אמר לו "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" (בראשית כ"ב, י"ב).
ליעקב אבינו, בעיה זאת לא היתה קימת. "ויעקב איש תם" (שם כ"ה, כ"ז). מספר המדרש שנולד מהול (תנחומא - פרשת נח, ה; ילקוט שמעוני ח"א רמז ט"ז ועוד). הוא לא היה צריך לעמול להגיע לתורתו. הוא היה "יושב אהלים" כל היום ישב בבתי המדרש של שם ושל עבר. יעקב היה שלם מלידה. כיוצא בדבר מעלה המדרש: "אם זך וישר אתה...ושלם נות צדקך". אם זר וישר אתה - היית אין כתיב כאן אלא אתה...ולפי שכתוב "ויעקב איש תם", לפיכך "ויבא יעקב שלם". (בראשית רבה פע"ט, ג') לאברהם אבינו נולד בן כשר ובן רשע. גם ליצחק, שנולד לפני מילתו של אברהם, היה חסרון ואף הוא הוליד בן כשר ובן רשע. (ספרי האזינו פשי"ב; ילק"ש ח"ב רמז רפ"ח ועוד). אך יעקב שהיה שלם מלידה זכה שכל בניו יהיו כשרים.
יעקב בסופו של דבר, בגלל שלמותו, זכה לראות את הקב"ה "פנים אל פנים" (בראשית ל"ב, ל"א). ומפאת חשיבותו נקרא ישראל, ישר אל, לשון שר ונגיד לראה רש"י שם ל"ה, י').
במקומות רבים במקרא אנחנו מוצאים שהמידות "תם" ו"ישר" הולכים יד ביד. אברהם היה תמים לאחר המילה. יצחק בנו גם היה תם - "כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'...". אך יעקב, שתם ושלם היה מלידה, וקיבל שם חדש מפאת חשיבותו, בו נתלה היושר. אמנם ספר הישר הוא "ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים", אך תלה הכתוב את השם ביעקב.
ומצאתי עוד שני מדרשים התולים אף הם את היושר ביעקב. הראשון הוא על הפסוק: "הללויה אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה" (תהלים קי"א, א'): "לפי שהקב"ה מגלה סודו לישרים וכתיב: "כי אם גילה סודו אל עבדיו". וכתיב: "אל תירא עבדי יעקב...כי אצוק מים על צמא". ואין צריכים מי שילמדם אלא "זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב". ומי גרם להם סוד שגיליתי להס, לכן נאמר "בסוד ישרים ועדה" (ילקוט שמעוני ח"כ רמז תת"ע וראה עמוס ג', ז'; וישעיה מ"ד, א'-ה').
המדרש השני התולה את היושר ביעקב הוא על הפסוק: "כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו" (משלי ג',ל"כ): "אכל מי שמיישר את אורחותיו לפניו הוא יהיה מאנשי סודו הה"ד "ואת ישיים סודו", וכן הוא אומר "וכעת ייאמר ליעקב". (במדבר רכה פרשה יא', א')
"על כן ייאמר כספר מלחמות ה'"
"הלא היא כתובה על ספר הישר. תרין אמורין. חד אמר זה ספר בראשית וחדנה אמר זה חומש הפיקודים. מאן דאמר ספר בראשית ניחא, ומאן דאמר זה חומש הפיקודים, מה מלחמה היתה שם". (ירושלמי סוטה פרק א' הלכה י').
הירושלמי, ככל הנראה, תולה את ספר הישר במלחמות. ואמנם אם נתבונן בשני המקומות בהם מוזכר ספר הישר, הרי נמצא שרשום הוא בענין מלחמה. ביהושע, במלחמתו עם האמורים, כאשר עמד השמש בגבעון. ובשמואל, בקינת דוד על שאול ויהונתן לאחר שנהרגו בגלבוע על ידי הפלישתים. מובן, אם כן, התלות שתולה הירושלמי במלחמה. דבר שלא מובן כל הצורך הוא שאלת הגמרא שם - "מאן דאמר זה חומש הפקודים, מה מלחמה היתה שם?"
למעשה שלוש מלחמות מוזכרות בספר במדבר. הראשונה היא ההעפלה: "וירד העמלקי והנבעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה" (כמדבר י"ר, מ"ה). המלחמה השניה המוזכרת היא מלחמת סיחון והאמורי: "על כן ייאמר כספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון" (שם כ"א, י"ר). השלישית היא המלחמה עם המדינים: "ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר..." (במדבר ל"א, ז'). מסתבר שספר מלחמות ה' היה ספר שבו היו רושמים את הקרבות הגדולים, את הגבורות, ואת הנסים והנפלאות שהיה עושה הקב"ה לבני ישראל. (ראה רמב"ן וראב"ע על אתר). שאלת הירושלמי, אם כן כלל וכלל לא מובנת. הרי שלוש מלחמות מצינו בחומש הפיקודים, וגם אם נרצה לומר שספר הישר וספר מלחמות ה' הם ספרים זהים, מה לעשות עם שתי המלחמות האחרות?
וניתן אולי לתרץ קושיא זו על הירושלמי בצורה הבאה. יש לחלק בין ספר מלחמות ה' לבין ספר הישר. מלחמת סיחון היתה מלחמה בה עשה הקב"ה את הנסים כאשר כל בני ישראל עמדו בצד, ראו, התפעלו מן המתרחש ואמרו את השירה "עלי באר ענו לה...", ולכן היא כתובה על ספר מלחמות ה', ספר שבו נרשמו מלחמות שאותם לחם הקב"ה לבדו. (ועיין בתירגום אונקלוס על פסוק זה. את והב בסופה - "בעבד ה' על ימא דסוף"). ואילו בספר הישר מופיעים מלחמות שבני ישראל השתתפו בהם מבחינה פיסית. (ועיין בתהילים קי"ב, ב'- "גבור בארץ יהיה זרעו ודור ישרים יבורך". ניתן לראות הקבלה מסוימת בין "ישר" לבין "גבור"). ומדוע אם כן, לא נכתבו שתי המלחמות האחרות על ספר הישר? לגבי המעפילים, קשה לומר שזאת, אכן היתה מלחמה. אדרבא, היתה אי-הסכמה מלאה מצד הקב"ה, ולכך אירע הטבח. ולגבי מלחמת המדינים, ניתן לומר שהיות ובני ישראל לא השלימו את המלאכה, אף על פי שהרגו את השבויים לאחר שמשה הורה לעשות כן, המלחמה עצמה לא היתה שלמה, ועל כן לא נכתבה על ספר הישר.
"בקש קהלת למצא דברי חפץ"
אפשרות נוספת להבנת ספר הישר נמצאת במדרש: "בקש קהלת למצא דברי חפץ". בקש קהלת לעמוד על עסקי פרה. אמר לו, כתיב: "יושר דברי אמת", כבר כתבתי לך על ספרו של יושר, "והלא היא כתובה על ספר הישר". עשה בישרות עשה באמונה, גזרה גזרתי, חוקה חקקתי אין לך להרהר עליה "זאת חוקת התורה". (ילקוט שמעוני ח"ב רמז תתקע"ט).
ניתן אולי להסיק מתוך המדרש שספר הישר הוא כינוי לכל התורה. כך כמדרש הסמוך, אמנם, ספר הישר עצמו לא מוזכר, אך הקב"ה עונה לקהלת: "כבר כתבתי על ספרו של יושר", ומביא המדרש פסוק מישעיה. לא ברור אם כן, כוונת המדרש, שמא משתמש הוא בביטוי, ספר הישר ככינוי בעלמא.
"אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים פניך". (תהילים ק"מ, י"ד)
"יתברך שמו של הקב"ה, האיך הוא מחבב את ישראל שאינו דן אותן עד שמושיב את אבותם אצלם. שנאמר "ישבו ישרים את פניך". (אגדת בראשית פרק ל').