עוד על משפטי התנאי בתורה / ר' מאיר מדן
יורשה נא לי להעיר כאן שתי הערות למאמרו המאלף והמעניין של הרב יוסף עופר ("עלון שבות" 98).
האחת בעניין של מינוח:
כמה וכמה פעמים עמד מרן בעל "אור החיים" בפירושו על הקושי שבמשפטי התנאי הארוכים, שיש בהם סדרה של משפטי-משנה הפותחים בוי"ו החיבור (או ההיפוך) - ושיש בהם אפשרויות שונות לפרש, היכן התנאי מסתיים, והיכן מתחילה הסיפא, המביעה את תוצאתו של התנאי. ומעניין הוא המונח התחבירי, שהוא משתמש בו לצורך זה. למעכר זה מן התנאי אל הסיפא הוא קורא ה"גזירה"[1]. כך, למשל בפרשת בני גד ובני ראובן (במדבר לב, כ-כב)[2]: "אם-תחלצו לפני ה' וגו' ועבר לכם כל חלוץ וגו' // ונכבשה הארץ וגו' ואחר תשובו וגו' // והייתם נקיים וגו' // והיתה הארץ הזאת לכם וגו'" - שיש כאן כמה אפשרויות פרשניות: אם תחלצו... אז תיכבש הארץ וכו'; או: אם תחלצו.. ורק אח"כ תשובו... אז תהיו נקיים וכו'; או: אם תחלצו... ותהיו נקיים מה' ומישראל, אז תהיה הארץ הזאת לכם. וזה לשונו שם:
וכפ"ז הרווחנו גזירת דברי משה, שלא נודע מקומה, שכל המאמרים הטיל להם וא"ו בתחילתם, ולדברינו הגזירה היא "לפני ה'"
כלומר: התנאי מסתיים והמסקנה מתחילה במאמר "ונכבשה הארץ לפני ה'"; ר"ל: אם תיחלצו... עד הורישו את אויביו - אז תהיה הארץ כבושה לפני ה', ולא כיבוש של חולין וכו'.
וההערה השנייה הערה פרשנית של תוכן:
על משפט ארוך, הדומה במבנהו למשפטי תנאי, מצאנו בדרשות הר"ן, ראש הדרוש העשירי:
"פן תאכל ושבעת וגו' ובקרך וצאנך ירביון וגו' וזכרת את ה' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל (דברים ח, יב-יח) רצה כזה, כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים ... ולפי זה יהיה אמת בצד מה שיוכל העשיר לומר "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" - עם כל זה עם היות שהכה ההוא נטוע בך - זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו לך ומאין כא, והוא אומרו "וזכרת את ה"א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל"...
כלומר: לפנינו משפט ארוך ומורכב מעין משפט תנאי (אלא שאינו פותח "אם", אלא "פן"), ובו סדרה של משפטי-משנה הפותחים בוי"ו, ויש בהם אפשרויות שונות לפרש, היכן המעבר (או במינוחו של אור החיים "היכן הגזירה"):
"פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך, ורם לבבך, ושכחת את ה"א וגו' // ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה // וזכרת את ה"א כי הוא הנותן לר כח לעשות חיל".
לפי הפירוש הרווח המעבר ("הגזירה") הוא במשפט "וזכרת וגו'", כלומר הזהירך הכתוב שלא ירום לבבך ושלא תשכח את ה' ושלא תאמר בלבבך "כחי ועצם ידי וגו'", אלא תזכור את ה' שהוא הנותן לך כח לעשות חיל. ואילו לפי מה שמרמז הר"ן המעבר הוא במשפט "ואמרת בלבבך", כלומר שהכתוב מזהירך שלא תטעה ברום לבבך ומתוך שכחת ה' לחשוב, כי מאז ומעולם היו לך בתים טובים וצאן ובקר, אלא שעליך לומר בלבבך "כחי ועצם ידי וגו'", כלומר מתוך זכירת ענייך ומצוקתך ל"וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך", שם פסוקים ב-ו) תגיע להכרה שבתחילה לא היה בידך כלום, ורק בכח ועוצם יד עשית את החיל הזה והגעת אליו, ואז מתוך ההיגיון שבעובדות תבין כי ה' הוא שנתן לך כוח וחיל זה.
על תפיסה זו של הר"ן העירני לפני שלושים
שנה מו"ר ר' צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. ולפי זה אין דופי בעצם האמירה "כחי ועוצם ידי
עשה לי את החיל הזה", אלא בהתעלמות ממי שנתן לנו כח וחיל זה.