הקפות בהושענות - יריחו / צבי מרק

מקור דין ההקפות וההושענות בסוכות הוא זכר למקדש שהקיפו כשבידם כפות תמרים[1] פעם אחת ביום כמשך שישה ימים וביום השביעי שבע פעמים. מקור דין שבע ההקפות במקדש מובא בירושלמי סוכה (ד,ג): "א"ר אבהו - זכר ליריחו" יריחו הוא המקום היחיד שבו מצאנו הקפות מעין אלו. ביריחו הקיפו ישראל את עיר התמרים פעם ביום במשך שישה ימים וביום השביעי שבע פעמים, ולזכר זה הקיפו את המזבח כשבידם כפות תמרים.

מסיבה זאת כנראה נהג רב האי גאון להקיף את הר הזיתים בסוכות כשבראש הכוהנים, הוא מאחריהם ואחריו כל העם. במקביל להקפות ביריחו שהכהנים הלכו בראש, אחריהם ארון ברית ה' ואחריו כל העם.

אך עדיין לא מוסבר מה ענין יריחו לסוכות, מה ראו לתקן זכר ליריחו בסוכות דווקא ולא בפסח או בכל הזדמנות אחרת?

מהו הקשר התוכני-רעיוני בין סוכות ליריחו שבגללו תקנו זכר ליריחו בסוכות ובדבר זה דווקא?

בסוכות ניתן לראות שלושה דברים:

א. סוכות הוא חג הקשור במיוחד לארץ יותר מאשר סתם חג חקלאי. והדבר מוצא את ביטויו בזה שבחג הסוכות - נידונים על המים. (ר"ה פ"א, מ"ב) ומשמעותן העקרית של הגשמים הוא חקלאות לארץ.

וכן סוכה - סכך - שהתנאי הראשון לכשרותן - דבר שגידולו מן הארץ (הגר"א אומר שקיימות שתי מצוות שאדם נמצא בתוכן ומקיימן בכל גופו ארץ ישראל וסוכה. והוא מוסיף כמו סוכה תעשה ולא מן העשוי כך א"י).

וכך גם המצוות האחרות המיוחדות לסוכות: ניסוך המים - שהוא ריצוי על המים, וארבעה המינים - ארבע מינים מתנובת הארץ.

כך שבסוכות אנו יושבים מתחת לדבר שגידולו מן הארץ ונוטלין ומנענעים בפירות הארץ ונידונים על המים ומנסכים מים שמשמעותם העיקרית הארץ.

ב. סוכות הוא חג שלגויים שייכות מיוחדת אליו, ושבעים פרי החג כנגד שבעים האומות: "את מוצא בחג שישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות" (מדרש תנחומא סוף פנחס).

וכן בהפטרות החג: בהפטרת יום ראשון של סוכות (זכריה) אנו מוצאים שהתוכן הוא מלחמה בגויים במטרה להגיע למצב של: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (שם י"ד, ט'), ואומר: "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות...אשר יגוף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות".

רואים אנו שהנביא זכריה אומר שהגוים שיעלו דווקא בסוכות יעלו, וחובתם לעלות תהיה דווקא בסוכות ולא ברגל אחר.

וכן בהפטרה של שבת חול המועד סוכות (יחזקאל ל"ח-ל"ט) - הקשר התוכני היחידי לסוכות הוא לכאורה זה שבסיום מלחמת גוג ומגוג: "ונודעתי לעיני גוים רבים"[2] (ראוי לציין שהרעיון מובא באופן השלילי שכל מי שלא יכיר בה' - יהרג).

ג. הדבר השלישי שניתן לראותו כמאחד השנים הקודמים הוא ההשקפה שאנו שואפים להגיע למצב של שלמות כל הטבע.

הדבר כולל את ענין הארץ כמו שמבארים המפרשים לגבי חטא המרגלים שסברו שצריך לעבוד את ה' רק בצורה הרוחנית יותר, בחיים על מן ללא עבודה חקלאית וכדו' וזוהי טעותם, ויהושע "י-ה יושיעך מעצת מרגלים"[3] שהייתה לו ההבנה הנכונה הוא זה שהכניס את העם לארץ ישראל.

וכן בענין הגוים, הרצון להגיע למצב: "נכון יהיה הר בית-ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים" אנו יוצאים לטבע (וכידוע שבע מסמל שלמות הטבע), הדבר בולט במעבר מיום הכיפורים לסוכות, ביום כיפור אנו כמלאכים, לא אוכלים ולא שותים והמצווה היא תשובה ע"י מחשבה סלב או מקסימום בביטוי שפתים, לעומת חג הסוכות שבו אנו מצווים לעשות ולבנות סוכה, ליטול ולנענע ארבע מינים הגדלים בארץ, מצוות של עשיה בידים. ודבר זה, הרצון לשלמות בכל, מקשר בין ענין הארץ והגוים. גם ביריחו במקביל אנו מוצאים את שלושת הדברים:

ענין ארץ ישראל: יריחו היא העיר הראשונה בכיבוש ארץ כנען וחז"ל מתבטאים על יריחו "המנעול של ארץ ישראל".

ענין הגוים: ביריחו חוץ מעצם הכיבוש הייתה גם הריגת גוים יושבי יריחו (כיבוש ושלטון יכול להיות גם בלי השמדת הגוים). היחידה שניצלה היא זאת שמכריזה: "כי ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב, יא) שזוהי ההכרה שדורשים אנו מהגוים להגיע, וגם כאן כמו בהפטרות הענין הובא בצורתו השלילית, כל הגוים שלא הגיעו להכרה זו – נהרגו.

ואת שני הדברים הללו השגנו כי הקפנו שבע פעמים. מתוך הרצון להגיע לשלמות הטבע כולל ארץ ישראל וכולל הכרת הגוים ב-ה'.

ומאחר ששני דברים אלו שהטבע מאחדם מצאנו ביריחו ובמקביל גם בסוכות תקנו חז"ל זכר ליריחו. זכר לאותן שבע הקפות דווקא בסוכות.

הדבר נראה גם בפסוק שבו אנו מסיימים ההקפות: "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים אין עוד". שזהו כנזכר תוכן ההקפות.

פסוק זה מזכיר לנו את תפילת "עלינו-לשבח" שבה אנו אומרים: "כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"; שזהו ענין כל תוכנה "יכירו וידעו כל יושבי תבל...".

פסוק זה בתפילת "עלינו-לשבח" מחזיר אותנו להכרזת רחב: "כי הוא אלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", ואכן באמת אנו מוצאים ב"כלבו" בשם רב האי גאון שאת תפילת "עלינו-לשבח" תיקן יהושע אחרי כיבוש יריחו, ובסוף "עלינו-לשבח" אנו מוסיפים את הפסוק: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" פסוק הלקוח מזכריה י"ד, פרק אותו אנו מפטירים ביום הראשון של סוכות והמעגל נסגר שוב.

אסמכתא נוספת לדבר מוצאים אנו בהפטרת שבת חול המועד סוכות, עצם תוכנה והקושי להסביר קשר אחר לסוכות, ההפטרה פותחת: "ביום בא גוג על אדמת ישראל" וממשיכה "ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'", ומסיימת בשלושה מספרים: "ובערו בהם שבע שנים...למען טהר את הארץ שבעה חדשים... ומקצה שבעה חודשים יתקרו" (יחזקאל ל"ח ל"ט)

שוב ארץ ישראל, פרסום שם ה' בגוים והמספר שבע. ולכן כבראה תקנו דווקא הפטרה זאת לאומרה בשבת חול המועד סוכות.[4]