על הגאולה ועל התשובה - מבית מדרשם של ירמיהו ויחזקאל / אביה הכהן

מימים קדמונים ועד ימינו אלו נשאלת השאלה האם תלויה גאולה בתשובה אם לאו.

בעיה זו מופיעה כמחלוקת בתלמודה של ארץ-ישראל ובבל, וכך היא גירסת הירושלמי (תענית פ"א, ה"א): "ר' אליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין שנאמר: "בשובה ונחת תושעון", אמר לו ר' יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם, אמר לו ר' אליעזר הקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן ומיד הן עושים תשובה והן נגאלין.... כיון שאמר לו ר' יהושע: "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלנה כל אלה" אסתלק ר' אליעזר", ובבלי בסנהדרין (צז:) הגירסא היא: "שתק ר' אליעזר", כך או כך נראה שניצח ר' יהושע בויכוח.

מחלוקת זו עתיקת יומין היא, וכבר נשנתה בבית מדרשם של ירמיהו ויחזקאל ויסודה בנאומי משה בספר דברים. בתחילת ספר דברים יסוד הכל הוא האדם. יסוד הגאולה הוא תשובת ישראל: "ובקשתם משם את ה'... ושבת עד ה'" (דברים ד', פסוקים כ"ט-ל'), ובהמשך בא משה בתביעה לישראל: "ומלתם את ערלת לבבכם" (פרק י', פסוק ט"ז), בסוף ספר דברים[1] (פרק ל') עדין יסוד הגאולה הוא תשובה, אך שם יש שלב נוסף: "ומל ה' אלוקיך את לבבך" (שם פסוק ו'), ה' יערה רוח ממרום בניגוד לתחילת דברים שזו דרישה מהאדם.

ביתר חריפות מופיע הדבר בספר יחזקאל:

דברים ל'

יחזקאל י"א

"... ושב וקבצך מכל העמים
אשר הפיצך ה'... והביאך ה'
אל הארץ....
ומל ה' אלקיך את לבבך"

"וקבצתי אתכם מן העמים...
אשר נפוצותם בהם ונתתי לכם
את אדמת ישראל....
ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה"

בספר דברים יסוד הגאולה היא תשובה, ואלו בספר יחזקאל אין התשובה כלל נזכרת, והפסוקים המצוטטים הם רק הפסוקים המתארים שהקב"ה ישיב את ישראל, לאמר בין אם יחזרו ישראל בתשובה ובין אם לא, תהיה גאולה לישראל.

בחומש דברים מדבר משה על מילת הלב, ואילו יחזקאל מדבר על נתינת לב חדש. מה בין מילת הלב לנתינת לב חדש, משה שקורא לתשובה ורואה שיש עדין יסוד טוב מדבר על תיקון הקים, ואילו הנביא יחזקאל בעל חזון העצמות היבשות הרואה את הגלות כמוות גמור אינו רואה כל יסוד חיובי, הכל מת וע"כ אין הוא קורא לתשובה, אלא ה' יחזירנו, ולא מדובר על תקון הלב אלא על נתינת לב חדש. בספר דברים מילת המפתח של הפרק היא תשובה - ושיבה ארצה, ואלו בספר יחזקאל בכל המקומות בהם יש מקבילות לדברים ל'[2] אין מוזכר הפועל שיבה ארצה אלא: "ונתתי לכם את אדמת ישראל" (יחזקאל פרק י"א, פסוק י"ז) או "והביאותים אל אדמתם" (פרק ל"ד פסוק י"ג) וכדו'.

עם ישראל בגלות הרי הוא כמת וע"כ לא על שיבה מדבר יחזקאל אלא על ביאה.

בעיה זו נדונה גם בנבואתו של ירמיהו. ירמיהו מנבא כל הזמן לתשובה ורק בזכות תשובה תנצל ירושלים: "אם תשוב ישראל... אלי תשוב" (פרק ד', פסוק א') ועוד רבות, ירמיהו קורא לאנשי ירושלים: "המולו לה' והסירו עורלות לבבכם" (שם, פסוק ד'), בירמיהו כ"ד (פס' ד-ז) אומנם הוא מדבר על נתינת לב, אך עדין יש דרישה אקטיווית לתשובה: "כי ישובו אלי בכל לבם", התנאי לגאולה הוא תשובה. וכן במכתבו לאנשי הגולה (פרק כ"ט) מצטט ירמיהו את פסוקי התשובה מדברים פרק ד ו-ל.

דברים ד': כ"ט

ירמיהו כ"ט

"ובקשתם משם את ה' ומצאת, כי

תדרשנו בכל לבבך"

פרק ל'

"ושב ה' את שבותך....

וקבצך מכל העמים"

"ובקשתם אותי ומצאתם כי

תדרשוני בכל לבבכם..."

"ושבתי את שבותיכם

וקבצתי אתכם מכל הגויים...

והשיבותי אתכם..."

ירמיהו משמיט את כל הפסוקים בדברים ל' המזכירים שה' יעזור לחזור בתשובה, אלא כל דרישתו מהאדם תנאי לגאולה תשובה, אך ככל שהחורבן נראה יותר ממשי משתנים הדברים.

בשנה העשירית לצדקיהו בעת שחיל מלך בבל צרים על העיר (פרק ל"ב), חוזר שוב ירמיהו על הפסוקים מספר דברים ל', אך פה הוא הולך בדיוק הפוך, את כל פסוקי התשובה הוא משמיט ומשאיר רק את הפסוקים שה' יחזיר את ישראל בתשובה: "הנני מקבצם מכל הארצות... ונתתי להם לב אחד... ואת יראתי אתן בלבבם... ושתי עליהם להיטיב אותם... בכל ליבי ובכל נפשי"(ל"ב: ל"ז-מ"א)[3], משה מסים את הפרשה בדברים ל': "כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (פרק ל, פסוק י) משה מדבר על "בכל לבבך", ואלו ירמיהו מדבר בדיוק הפוך: "בכל ליבי ובכל נפשי", המהלך שראינו בספר דברים מופיע בירמיהו ביתר קיצוניות מגאולה שתלויה כל כלה בתשובה ללא כל עזרה ממרום, לגאולה שאינה תלויה כלל בתשובה.

כשירמיהו רחוק מהחורבן ומהמלחמה הוא דורש מהעם תשובה, ורק על ידה תבוא הגאולב אך כשנמצאים עם העם במצור וחושך יכסה ארץ. ומבעד לחושך ומתוכו שומעים את פעמי משיח. ואז יודעים אנו לא בתנאים תלויה גאולתם של ישראל. "כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלנה כל אאה" (דניאל י"ב פסוק ז'). ואורו של משיח יאיר לנו[4]. הפרשה ואותו יעמיקו, כמובך לא לימוד שיטתי יש כאן אלא חיים עם התורה.



[1] כידוע מבנה ספר דברים הוא פתיחה, סיום ובאמצע מצוות. בין הפתיחה לסיום יש מקבילות רבות ופרק ד' מקביל בענינו לפרק ל'.

[2] ראה יחזקאל - יא: י"ז, כ: מ"ב, ל"ד: י"ג, ל"ו: כ"ד, ל"ז: כ"א.

[3] לא רק קירבה תוכנית יש כאן ליחזקאל אלא עוד מספר נקודות מקבילות יש כאן ביניהם: א. שניהם מצטטים אותו מקום באותה שיטה של השמטות. ב. הביטוי "ונתתי להם לב אחד" הוא יחודי ליחזקאל ולירמיהו. ג. בצירוף עם הביטוי "ונתתי להם לב וכו'" מופיע ביחזקאל ובירמיהו הפסו' והיו לי לעם וכו', צרוף זה הוא יחודי ליחזקאל וירמיהו, ראה ירמיהו: כ"ד פסו' ז', ל"ב פסו' ל"ח-ל"ט, יחזקאל: י"א: פסו' י"ט-כ', ל"ו פסו' כ"ו-כ"ח. ועוד מספר נקודות השוות המראות שיש קשר מסוים בין ירמיהו ויחזקאל (שניהם חיו באותו דור זה בבל וזה בארץ ישראל).

[4] במאמר הראתי שיטתיות בציטוט הפסוקים מספר דברים ומתוך כך יכולים אנו לראות שאין כאן השתמשות שרירותית כעסוקים ואף השינויים אינם שרירותיים. בשינויים ובהשמטת חלקים של הפרשיות יכולים אנו לראות את יסוד הדרש בירמיהו וביחזקאל, הם לוקחים צד אחד של הפרשה ואותו מעמיקים, ולאחר מכן יקחו את חלקה השני של [חסר]