בעניין חיוב פחות מבני כ' בתפילת מוסף / הרב עזרא ביק

התוספות בברכות כו. ד"ה "איבעיא" דייקו מתוך דברי הגמרא שם דאין תשלומין לתפילת מוסף. התוספות נמקו הבדל זה משום ששאר תפילות רחמי נינהו, ולואי שיתפלל אדם כל היום, מה שאין כן תפילת מוסף שהיא מטעם ונשלמה פרים שפתינו "ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו". כלומר תפילת מוסף איננה רק כנגד קרבן, אלא עיקרה במקום קרבן ויש לה זמן קבוע, מה שאין כן בתפילה רגילה שבעצם אין לה זמן לתפילה וכל היום מתאים לה. [1]

לאור הסבר זה כתבו האחרונים מסברה לפטור מתפילת מוסף את מי שאיננו חייב בהבאת קרבנות, אף על פי שהוא חייב בתפילה. כן כתב רבי עקיבא איגר בתשובותיו (סימן ט') ובחידושיו (או"ח סימן ק"ו), שאשה פטורה מתפילת מוסף מאחר והיא איננה שוקלת את מחצית השקל, א"כ נמצא שאיננה ככלל הקרבן ולא היתה ככלל מביאי הקרבנות. וכן כתבו כמה מן האחרונים דלפי שיטות המפרשים שמי שאינו בן עשרים לא היה חייב במחצית השקל, כדכתיב: "כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה" (עיין שקלים פרק א', מ"ג במפרשי המשנה והיא שיטת החינוך. וע"ע בירושלמי שם ובפירוש הגר"א), א"כ פטור הוא ממוסף ואינו מוציא את הגדול, ולכן אין להוריד פחות מבן כ' לפני התיבה להתפלל (עיין בתורה תמימה שמות ל' אות כ"ב שהעיר בזה).

בישוב המנהג הפשוט שפחות מבן כ' יורד לפני התיבה, ניתן ללכת לאחת מג' דרכים:

א. להוכיח שפחות מבן כ' אכן חייב במחצית השקל , ובזה יש כמה אפשרויות:

1. אע"פ שאין ממשכנין את הפחות מכ', יוצא ע"פ גרסת הגר"א בירושלמי שהוא בעצם חייב, רק שאין גובין ממנו בכפייה. אם נאמר שחיובו מדאורייתא ורק מדרבנן אין ממשכנין, אזי פשוט שנקרא בר חיובא בתפילת המוספין. וגם אם נאמר דמדאורייתא פטור, וכל חיובו אינו אלא מדרבנן ולכן אין ממשכנין (עיין קרבן העדה שם), מכל מקום כשתקנו חז"ל את תפילת מוסף חייבו את כל החייבים בשקלים אם מדרבנן אם מדאורייתא, ובחיוב דרבנן של תפילת מוסף אין חילוק בין יותר מכ' לפחות מכ', אע"פ שלדעת הרבה פוסקים החייב מדרבנן אינו מוציא את החייב מדאורייתא, מ"מ הכא כולם חייבים מדרבנן במוסף, והחילוק הוא בחיוב שקלים, ובמוסף יש לומר בפשטות שחייבו בתפילה את כל החייבים למעשה בקרבן.

2. ה"ציץ אליעזר" (חלק י"א סימן א') רצה לחדש שאף על פי שפחות מכ' פטור, מ"מ נחשב לבר חיובא, מטעם שכל ששקל מעצמו פעם אחת, חייב להתמיד אף על פי שהוא פחות מבן כ', כדמפורש במשנה שם. לכן בכוחו לחייב את עצמו ושפיר נחשב לבר חיובא. זה מבוסס על סברת רבי עקיבא איגר באו"ח רס"ז דמי שלא קבל עליו שבת, יכול להוציא בקידוש היום את מי שכבר קבל עליו שבת, מאחר דיכול הוא לחייב את עצמו ע"י קבלת שבת שלו. אך גם אם נאמר כן צ"ע הכא, דמה שקטן ששקל פעם אחת חייב להתמיד זהו חיובו על האב (עיין ברמב"ם בהלכות שקלים פרק א' הלכה ז' [2] , וע"ע בתוס' יום טוב שם מ"ג). וא"כ משמע שהוי מדין נדר או תקנה מדרבנן שלא לבטל מנהג טוב, אבל אינו חייב בשקלים ממש, וכן משמע מדברי התוספות יום טוב שכתב שאין האב יכול לחייב את הבן, והא דאיש מדיר את בנו בנזיר הלכה היא בנזיר, כלומר הלכה למשה מסיני, משמע שהוי מדין נדר.

ב. אפשר לטעון שגם אלו שאינם חייבים בקרבן חייבים במוסף, כן כתב הגאון ר' י"א ספקטר בבאר יצחק (או"ח סימן כ'), ואע"פ שהאופי של התפילה הוא כשל קרבן כדמשמע מדברי התוספות שהבאנו לעיל בתחילת דברינו, מ"מ כשמדובר על מי חייב, הרי תיקנו חז"ל שיתפללו עוד תפילה כנגד קרבן מוסף וזה מסונף לחיוב תפילה הכללי, וכל החייב בתפילה חייב גם במוסף. כמובן שלפי זה גם נשים חייבות במוסף כפי שחייבות בתפילה.

ג. אף אם נניח שפחות מבן כ' פטור משקלים, ואפילו אם נניח דלא כהגרי"א, אלא שרק מחויבי קרבן חייבים בתפילת מוסף, מ"מ פחות מבן כ' חייב במוסף. העובדה שאחד איננו שוקל אינה מחייבת שלא יהיה הוא בין מביאי הקורבן. קורבן ציבור שונה מקורבן יחיד בשותפות. הבעלים בקרבן ציבור הם הציבור כגוף יחיד שאכן היחידים הפרטים מהווים את הגוף הזה, אבל איננו רק סכום חלקי בלבד. מו"ר הרב יוסף דב הלוי מביא תמיד ראיה לדבר זה מהדין של קרבן שמתו בעליה שאינו נוהג כקרבן ציבור- אפילו אם ימותו כל מי שהיה בחיים כזמן הפרשת קרבן ציבור אין הקורבן נדחה, היות והציבור בכל זאת קיים.[3]

אפשר לראות זאת גם מנידונינו- הלא בית דין תורמין גם על מי שלא שקל מחמת פשיעה או אונס, ומאחר שאין ספק שפחות מבן כ' נכלל בריצוי הקורבן החל בעד כל כלל ישראל, א"כ י"ל בפשטות שהוא מלכתחילה נכלל בציבור שהביא את הקרבן אף על פי שהיה פטור מתמיכה בהוצאה הכספית והבאתה. כי ישנן שתי מצוות נפרדות: האחת לשקול מחצית השקל לצורך הבאת הקורבנות שהיא מצווה על יחידים ולא על כולם, והשניה מצווה על הציבור להביא קורבן התמיד והמוסף כלשון החינוך במצווה ת"א: "שנצטוו ישראל שיקריבו ... והיא מן המצוות שהן מוטלות על הציבור ויותר על הכהנים, ואם ח"ו יתכשלו בה שלא להקריבם בטלו עשה זה והשגגה נתלית על כל עדת בני ישראל...". הגה לעצמך- אם יהיה ציבור שלם פחות מבן כ', וכי יעלה על הדעת שפטורים מהבאת קורבן מוסף, וא"כ פחות מבן כ' חייב בקרבן התמיד לא פחות משאר ישראל, וכולם חייבים בתור חלק מציבור החייב וא"כ גם בתפילת מוסף חייב.

לפי זה היה נראה לחייב נשים מאותו הטעם. אולם אפשר לקיים דברי רבי עקיבא איגר גם לפי זה, שאע"פ דוודאי גם נשים נכללות בריצוי הקורבנות, שמא יש לומר דאינן חייבות בהבאתה שכן כל עניין הקורבנות נמסר לזכרים הדואגים לצרכי ומצוות הציבור ולא לנשים. ואף על פי שהן וודאי נכללות בציבור כלל ישראל שהוא בעל הקורבן, מ"מ שמא י"ל שזהו רק בדרך פסיבית, אבל מעשית רק הגברים חייבים לדאוג להביא את הקורבן[4], ולעניין תפילת מוסף אפשר שלא חייבום חז"ל כיוון שאינן ממש חייבות בהבאת קורבן. אבל מסתבר יותר לומר לפי פירוש זה שגם נשים חייבות בתפילת מוסף, והיא כנגד קורבן שהובא בעד כל קהל ישראל ונשים בכלל[5].

וא"ת שאם מפאת הקורבן שהוא ציבורי וכולל את כל הציבור, א"כ גם בתפילה יש תפילת הש"ץ הכוללת את הציבור כולו ואפשר דגם נשים בכלל, אבל בקרבן יחיד פטורות. זה אינו, שבקרבן יש רק קורבן אחד לכל הציבור, אבל בתפילה התקינו שהיחידים יתפללו כנגד קורבן הציבור. ומסתבר שכל היחידים הנכללים בקורבן חייבים בתפילה פרטית, ועיקר קיום תפילה בציבור אינו בתפילת הש"ץ, אלא בצירוף של תפילות היחידים ביחד בציבור. לכן קודם כל יש צורך בתפילת יחיד, והן מצורפות יחד על ידי אמירתן ביחד ובמקום אחד. וגם אם תפילת הש"ץ היא קיום בנפרד של תפילת הציבור, זהו קיום נוסף, ומי שבקיא בוודאי לא יוצא בו ידי חובתו הפרטי גם בתפילת מוסף. לכן, מאחר שהנחנו שנשים הן בכלל הקורבן הרי הן חייבות בתפילת מוסף וזהו תפילת יחיד בין שנאמר ביחידות בין שנאמר בציבור.