מה בין דניאל[1] איש חמודות לאליעזר עבד אברהם / דב כהן

דיון בדמויותיהם לאור דברי חז"ל

לעילוי נשמת בן-דודי
דניאל אליעזר ברנר הי"ד
שנפל במבצע "שלום-הגליל".

"אילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שם לכל אחד ואחד ומשמו היו יודעים את טיבו ואת מעשיו" (תנחומא בובר בראשית ל)

"שמות בני האדם הם שמות נפשותם" (אור החיים בראשית ל"ה, י. במדבר כה, ד ועוד).

מצינו כמה וכמה דמויות אשר המקרא לא האריך לתאר את אופיך, ועל כן מצאו חז"ל כר להתגדר ודרשו הם את תכונות אישים אלו, אלא שלעיתים עשו זאת בכוונים מנוגדים (כאשר כל דורש טעמו ונימוקו עמו, ופעמים דרשתו מכסה טפחיים על כוונה עמוקה יותר). כך בדמויות מפורסמות יותר כגון נח אשר "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח... ויש שדורשים אותו לגנאי" (רש"י ריש פרשת נח); לוט - מחד בתפילת אברהם על אנשי סדום "אולי ימצאון שם עשרה" (בראשית י"ח, ל"ב): "למה עשרה שהיה סבור שיש שם עשרה, לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו" (והם לא היו כשרים שנאמר ויהי כמצחק בעיני חתניו - "מתנות כהונה") (בראשית רבה מ"ט, כ"ה)[2] ומאידך "ויסע לוט מקדם" (שם י"ג, י"א) - "הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלוהו" (בראשית רבה מ"א, י) וכך במפורסמים פחות כגון פלטיהו בן בניה (יחזקאל י"א, י"ג) שנחלקו רב ושמואל לגבי אישיותו (ועי' קידושין עב:) ועוד דמויות.

דומה שאף לגבי אליעזר עבד אברהם יש לתהות על קנקנו - הטוב הוא אם רע? הצדיק הוא אם רשע? כמפורש נוקב המקרא בשמו רק פעם אחת "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" (בראשית ט"ו, ב), ולכן המקובל שהוא העבד זקן ביתו של אברהם המושל בכל אשר לו (שם כ"ד, ב) שנשלח למצוא אשה ליצחק, אך עדין יש לתהות ולהבין את מהותו הפנימית.

דמותו של דניאל איש חמודות סתומה בפני חלק ניכר מציבור הלומדים מסיבות אחרות לחלוטין. אפשר משום שאף הוא עצמו אומר: "ואני שמעתי ולא אבין" (דניאל י"ב, ח) ותשובתו: "ויאמר לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ" (פס' ט). אף שפתו הארמית וודאי שלא תרמה ללימוד הספר. כעולה מקריאת הספר, וודאי שלגביו אין מקום לפקפק בצדקותו. עליו דנו במישור גבוה הרבה יותר. האם הוא היה נביא או שמא "רק" רואה ומדבר ברוח הקדש. הפס' רק מציין: "ודניאל הבין בכל חזון וחלומות" (א, יז). בחז"ל מוצאים מחד: "אינהו (חגי זכריה ומלאכי) עדיפי מיניה (מדניאל) דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא" (מגילה ג. סנהדרין צד.), וכן בזוה"ק: "דניאל... לאו נביא" (פ' נשא דף קמו. בהוצאת מוסד הרב קוק ועין ב"נצוצי זוהר" לרב מרגליות שם). מאידך: "ברוך בן נריה... ודניאל... וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש" (מגילה טו.). אמנם ניתן לדחות ולומר שכל אחד ברמה אחרת - חלקם בנבואה וחלק ברוח הקדש. בירושלמי (ברכות פ"ז סוף ה"ג גבי דברי ר' פנחס: "משה התקין מטבע של תפילה האל הגדול הגבור והנורא. ירמיה..ולא אמר הנורא. דניאל...ולא אמר הגבור") איתא: "ובשר ודם יש בו כח ליתן קיצבה לדברים הללו (פנ"מ: "בחמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם") אמר ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו" (פני משה "לומר כן לפי הזמן שהיו עומדים בו שהן יודעים דרכיו יתברך ב"ה"), אמנם גם שם ניתן לדחות ש"נביאים" לאו דווקא. רש"י (מגילה יד.) מציין ברשימת מ"ח הנביאים גם את דניאל (מביא זאת בשם הבה"ג כשהמקור לרוב השמות בסדר עולם וכן הר"ח והגר"א בהגהותיו בשם סדר עולם). אך רש"י מתקשה גבי דניאל בגלל הגמ' לעיל, ולכן המקומו כותב מישהו אחר. אולם המהרש"א (סנהדרין צג:) מדייק מלשון רש"י (מגילה ג.): "דאינהו נביאי שנתנבאו לישראל השליחותו של מקום והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה" - "דר"ל דודאי דניאל נמי נביא היה שהרי ראה כמה נבואות, אלא שלא נשתלח בשום נבואה", (48 הנביאים הם כידוע רק כאלה שנבואתם הוצרכה לדורות - מגילה יד. אמנם עיין בהמשך דברי המהרש"א שנתקשה לאור הסברו זה). ר' יהודה הלוי כנראה סבור שדניאל היה נביא (עין בכוזרי, מאמר שני סעי' יג-יד ודייק מהדוגמאות מדניאל שמביא לענינים שבנבואה במאמר רביעי סעיף ג' עמ' קסג-קסד במהדורת אבן-שמואל), וכן סבור האברבנאל (ראה הערותיו למורה הנבוכים ח"כ פמ"ה). לעומת זאת הרמב"ם (מו"נ שם) כותב שדניאל דבר רק ברוח הקדש[3]. אמנם בהמשך דבריו מדבר הרמב"ם על ספר דניאל ואולי כוונתו שרק הספר נכתב ברוח הקדש אך דניאל נביא היה וכמהרש"א לעיל, אך נראה שעיקר כוונתו לכל מדרגת דניאל וכן מבין בו האברבנאל. יש להעיר שבפ"ו מהל' יסודי התורה מביא הרמב"ם דוגמה, למה שקורה לנביא בזמן שהוא מתנבא, מדניאל. אלא שבריש ההלכה כתב: "הנביאים מעלות מעלות הן" - ואולי לדעתו שאף המדברים ברוח הקודש עוברים אותו תהליך. אף הרשב"א (בתשובותיו ח"א סי' תקמח) נקט בפשיטות שדניאל לא היה נביא מהאי דמגילה ג. ואכמ"ל.

ממבט ראשון נראים דניאל ואליעזר כשתי דמויות אשר כל קשר ביניהם הינו מקרי בלבד. אלא שהתבוננות מעמיקה יותר מגלה כמה וכמה נקודות דמיון מפתיעות ביניהם האומרות דרשני, ובכך ברצוני להתמקד בעז"ה.

1. ראשית, בולט ענין העבדות. שניהם אינם עבדים במובן הרגיל של המלה. דניאל מונה בזמן נבוכדנצר לשליט על כל מדינת בבל וראש לחכמי בבל (דניאל ב, מ"ח), בזמן בלשאצר מונה לשלישי במלכות (ה, כ"ט) - היינו שליט על שליש המלכות (רש"י, מצודת דוד, וי"מ במלבי"ם פס' ז') או שלישי כהיררכיה השלטונית אחר המלך (י"א במלבי"ם). בימי דריוש, כאשר מונו מאה ועשרים אחשדרפנים על המלוכה, היה דניאל אחד משלשת האחראים עליהם (ו, ג) והיתה מחשבה למנותו על כל המלכות (פס' ד'). אף בזמן כורש המשיך דניאל להצליח (פסוק כ"ט), אין זו עבדות רגילה. אך אם נזכור את צורת השלטון בעולם העתיק, לא ירחק מהדעת להתבונן ביחס המלך לאנשיו, יהיו גדולים ככל שיהיו, כיחס אדון עבד - וודאי בבית נבוכדנאצר שהיה מהשלושה שמלכו בכיפה (רש"י "תחת כל כיפת הרקיע" מגילה יא,). די אם נזכור לדוגמה את פחדה של אסתר להכנס לאחשורוש בעלה (!), אשר אף הוא מהשלשה שמלכו בכיפה, מבלי נטילת רשות כאשר כניסה כזו עלולה היתה להסתיים בפסק דין מות כלפיה, ואף המן ראש השרים לא העז להכנס לחצר הפנימית אלא עמד רק בחצר המלך החיצונה (אסתר ו, ד). כמו כן הרחיבו חז"ל את תקופת תפקודו של דניאל גם לזמן אחשורוש באמרם מחד: "דניאל הוא ממוכן", לפרקי דר' אליעזר מ"ט) ומאידך: "התך זה דניאל" (מגילה טו.) בפשטות מגילת אסתר, התך איננו מחשובי השלטון שהרי הוא אחד מסריסי המלך אשר העמיד לפני אסתר (אסתר ד, ה) ולא מסתבר שבעל תפקיד שלטוני בכיר יתפקד כעבד המלכה, אמנם בחז"ל מצינו מחלוקת בדבר: "אמר רב.. ולמה נקרא שמו התך? שתתכוהו מגדולתו. ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו" (מגילה טו.). אכן כבר בולטת יותר (לפחות לדעת רב) נקודת העבדות בדניאל.

אף אליעזר, זקן ביתו של אברהם, "המושל בכל אשר לו" (בראשית כ"ד, ב), קשה לעלות על הדעת שתפקידיו כלפי אברהם היו להתיר לו מנעלו, להוליך כליו אחריו לבית המרחץ, להפשיטו, להרחיצו, לסכו, לגרדו, להלבישו, להנעילו או להגביהו (קידושין כב:)...

אם כן הן דניאל והן אליעזר הם עבדים אשר מתפקדים כראשי כל האנשים הכפופים למרות אדונם. (מענין ששניהם חיו בתקופה שבה לא היתה רבונות לעם לישראל על ארץ-ישראל - העירני על כך ר' יואל בן-נון).

2. חכמה: בדניאל מקרא מלא הוא: "והילדים האלה...נתן להם האלקים מדע והשכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלומות" (דניאל א, י"ז), וכן בסיבת מנויו על כל השרים בימי דריוש: "די רוח יתירה בה" (ו,ד). ובחז"ל איתא: "אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה לא נמצא מכריע את כולם"?! (יומא עז.), אך למה לי קרא סברה היא שלתפקידים כה חשובים בממלכות בבל פרס ומדי כפי שמונה דניאל, לא מינו קטלא קניא באגמא...

באליעזר מצינו "עבד משכיל (משלי י"ז, ב) זה אליעזר" (בראשית רבא ס, כ) כמו כן בסנהדרין קט: מופיעים כמה סיפורים כיצד הצליח אליעזר בחכמה רבה להנצל ממזימות וגזרות של אנשי סדום.

3. גדלות בתורה: העובדה שבעוד משה אמר: "האל הגדול הגבור והבורא" (דברים י, יז), שינה דניאל עקב המצב בדורו ולא אמר הגבור (דניאל ט, ד, וראה על כך יומא סט: ובירושלמי ברכות פ"ז סוף ה"ג), וכן העובדה שהיה בכוחו של דניאל לגזור על שמן עכו"ם (עבודה זרה לו.), וכמו כן חנניה מישאל ועזריה שאלוהו כיצד לנהוג בענין פסל נבוכדנצר - שאלה חמורה הקשורה להל' פקוח נפש, קדוש השם, עבודה זרה ועוד (שיר השירים רבה ז, ח), וודאי שבר ביה רב דחד יומא לא היה מעז לנהוג כך.

ואילו באליעזר מצינו שהיה זקן ויושב בישיבה (יומא כח: וכפי שמובא שם לגבי אברהם יצחק ויעקב!) וכן "שמושל בתורת רבו...שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים" (שם).

4. צדקות: צדקותו של דניאל מפורשת בכתובים ודי במספר דוגמאות: כבר בשחר ימיו נזהר ממאכלות אסורים ואכל בבית נבוכדנצר רק זרעונים למרות הסכנה שהיתה בכך (דניאל א, ח, וטז), כיוסף הצדיק בשעתו לא שכח לומר לנבוכדנצר בבואו לפתור את חלומו – דבר שאלולי הצלחתו בכך היה מומת - שהפתרון איננו מחכמתו אלא מהקב"ה (ב, כ"ז-ל), דניאל התפלל ג' פעמים ביום (ו, י"א) למרות גזרת דריוש שמי שיעשה זאת יושלך לגוב האריות (פס' ח), ולמרות שדניאל אכן הושלך לגוב האריות, לא נמצאה בו שום חבלה כי האמין בה' (פס' כ"ד).

ובאליעזר: "המושל בכל אשר לו (בראשית כ"ד, ב) שהיה שליט ביצרו כמותו" (כמו אברהם. בראשית רבה נט, יא). וכן: "וירק את חניכיו (בראשית יד, יד)...אמר להם למלחמה אנו יוצאין מי שיש בידו עבירות וירא ממעשיו אל יצא עמנו. כששמעו על כך שהיה יודע בלבו שחטא היה מתירא ולא היה יוצא וחזרו להם ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבד" (תנחומא לך-לך טז). ואם זכה אליעזר להיות מהתשעה שנכנסו בחייהם לגן עדן (דרך ארץ זוטא א), ודאי איננו רשע.

אמנם יש להעיר: מצינו מאידך במדרש אחר: "אמר אברהם ליצחק: העבד הזה חשוד על כל עברות שבתורה ומרמה בידו" ואף חשדו תחילה שבא על רבקה כשהביאה מארם נהרים (פרקי דר' אליעזר שם, מסכת סופרים פכ"א ה"ט) והרי עוג נהרג ע"י משה, ואף לגבי צדקותו של עוג יש לפקפק (כגון מלחמתו בישראל כשנכנסו לארץ. ואף ספורו לאברהם גבי שבית לוט, אם הפליט הוא עוג, יתכן שהיתה לא לשם שמים אלא מתוך כוונה שאברהם ימות והוא יטול את שרה - בראשית רבה מ"כ, ח), ולא עוד אלא שבפרקי דר' אליעזר איתא: "וכשגמל חסד עם יצחק בנו הוציאו לחרות ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעולם הבא והקימו למלך והוא עוג מלך הבשן" (אר עיין "תורה שלמה" חיי שרה פכ"ד אות לד בהערות שיש שלא גורסים את הקטע המודגש). "הבית הגדול" (פירוש על פרקי דר"א) נשאר בצ"ע, היו שתרצו שהיו שני עוג, אחד עבד אברהם שהוא אליעזר שנכנס חי לגן עדן ואחד מזרעו שנקרא כשמו והוא עוג מלך הבשן, וכפי שמוצאים במצרים שולשלת פרעה. (כגון דעת זקנים מבעלי התוספות פרשת חיי שרה, רבנו בחיי פ' חוקת בשם יש שפירשו ועוד). היו שדחו הסבר זה (כגון רבנו בחיי. ועיין בפירוש הרד"ל בפרקי דר"א פט"ז אות נג, וע"ע "תורה שלמה" פ' לך-לך פי"ד אות נ' בהערות ופ' חיי שרה פכ"ד אות לד בהערות). בספר "באהלי יששכר" רצה לומר בעקבות הרשב"א במגילה טו, האומר, בענין אחר שדברי אגדה אין מתישבין עליהן. אך דומני שהעיקר כרד"ל המציע שיש כאן מחלוקת מדרשים כפי שהזכרנו בריש דברינו, יש מחלוקות כאלה לגבי דמויות שאישיותן לא מבוארות בכתובים, וכאמור אף דמותו של אליעזר לוטה בערפל. אולי לא בכדי בפרקי דר"א איתא מחד: "העבד הזה חשוד" וכו' ומאידך (לחלק מהגירסאות): "בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעוה"ב" ואליעזר זה עוג, כפי הנראה תפישת דמותו שם היא לשלילה.

5. גמילות-חסדים: "מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמילות חסדים... היה מתקן את הכלה ומשמחה ומלווה את המת ונותן פרוטה לעני" (אבות דר' נתן ד, ה).

לגבי אליעזר נראה שלא רחוק הדבר שעקב היותו כל כך הרבה שנים בביתו של אברהם אבינו סמל מידת החסד, קבל ממנו תכונה זו, ומן הסתם פעמים רבות הוצרך לסייע לאברהם במצוה זו (ועיין ב"מ פו: ששלחו אברהם לאליעזר לחפש אורחים כשחלה אברהם לאחר מילתו. ואע"פ שלא האמינו כשלא מצא, יתכן שהרגלו היה להשתמש בו לצרכים כאלה ולא רק בזמן מחלתו, ובמקרה זה שמא סבר שאליעזר לא רצה להטריחו).

6. גבורה: במלחמת ארבעת המלכים: "וירק את חניכיו ..שמונה עשר ושלש מאות" - א"ר אמי בר אבא אליעזר כנגד כולם (רש"י - היה שקול כנגד כולן), איכא דאמרי אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי (רש"י - דאליעזר בגימטריא שמונה עשר ושלש מאות שלא היה עמו אלא אליעזר לחוד)". כמו כן מובא שהיה נוטל שני גמלים בידיו ומעבירן את הנחל (ילקוט שמעוני חיי-שרה רמ"ז, ק"ט).

בדניאל אמנם לא מצאתי מדרש מפורש. אולם אם הוא היה נביא (דבר שדנו בו לעיל), הרי קימא לן: "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור[4] ועשיר וחכם ועניו" (נדרים לח. אך בשבת צב. במקום עניו איתא "בעל קומה". אגב זאת יש לבו מקור לעוד תכונות של דניאל שצוינו לעיל). אף אם היה רק בעל רוח הקדש יתכן דבעינן תכונות אלו (ואולי כך דעת הרמב"ם כפי שצוין לעיל, עיי"ש במורה-נבוכים סובר הרמב"ם שדניאל לא נביא ואילו בפ"ו מיסודי התורה מזכיר פס' כדניאל לגבי הדברים שקורים לנביא כשמתנבא ובאותו פרק מציין אף את התכונות הדרושות לנבואה).

מענין שאף סופן של השנים לא כל-כך ברור. בדניאל יש דעה בחז"ל שהוא וחבורתו עלו לא"י בזמן כורש (שיר השירים רבה ה, ה) ומאידך יש דעה שדניאל זה ממוכן (פרקי דר' אליעזר מ"ט) ודעה שהתך זה דניאל (מגילה טו.) ושהמן הרג את התך (ילקוט שמעוני אסתר תתרנו) ומאידך "דניאל נזקן ונמנע מבית המלכות וישב לו בבית" (לקח טוב אסתר א).

עד כה הובאו כמה וכמה תכונות שבהם נראים דניאל ואליעזר דומים זה לזה. אך דומני שבמקום שאתה מוצא את דמיונם אתה מוצא את הפכם. אין אליעזר ודניאל אלא שתי דמויות מנוגדות זו לזו כאשר ההשואה ביניהם באה להראות עד כמה גדול הפער ביניהם בנקודה מרכזית אחת - אשר לולי הדמיון ביניהם בשאר התכונות לא היינו מרגישים בכך. סבורני שנקודה זו היא תכונת העבדות המהותית שבאליעזר בניגוד לתכונת בן החורין שבדניאל.

כתב הרב קוק זצ"ל: "ההבדל שבין העבד לבין החורין איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות ולהיפך בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית - במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטיב" (עולת ראיה ב' עמ' רמה. וע"ע אורות הקדש ג' עמ' לה).

אליעזר מהותו עבד, עד שאמרו חז"ל "כנען הוא אליעזר" (בראשית רבה ס, ט) והרי אמר נח: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט, כ"ה). עבד תפקידו לשרת את רבו בנאמנות. אין לו אישיות עצמאית, אין הוא יוצר או פועל מכח עצמו, אלא כל כולו בטל לרבו. ממילא בדברים רבים הוא העתק ובבואה של אדונו על מנת שיוכל לכוון לרצון בעליו בצורה מושלמת.

אם נבין בצורה כזו את דמותו של אליעזר, נראה באור שונה כמה מדרשים, כגון: "זקן ביתו (בראשית כ"ד, ב) - שהיה זיו איקונין שלו דומה לו" (בראשית רבה נ"ט, יא) עד שלבן: "היה סבור בו שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו" (שם ס, ט), שכן בטל אליעזר את אישיותו בצורה מוחלטת לאברהם. הצלחתו במציאת אשה ליצחק אינה אלא בזכות רבו (בראשית כ"ד, י"ב) ואף קפיצת הדרך שקרתה לו בשליחותו זו (סנהדרין צה.) אינה בזכותו. בהליכתו: "רבי אבהו אמר רצה הקב"ה לגמול חסד עם יצחק... ונקפצה לו הדרך ובא בשלש שעות העבד לחרן" (פרקי דר' אליעזר פט"ז), ובחזרתו "בשביל שלא יתיחד העבד עם רבקה בלילה" (שם. מההקשר נראה שגם בכך הכוונה לא מצידו שלו). פן חדש יתגלה במדרש המפורסם: "דמשק אליעזר (בראשית ט"ו, ב) - שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים" (יומא כח:). שהרי תימה הוא: ביטוי זה נזכר בדברי אברהם לה': "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וכן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". אברהם מתלונן על כך שאין לו המשך, ודווקא כעת מזכיר שיש מי שמפיץ את תורתו ברבים. אם כן על מה מתלונן? אך כבר באר זאת הרב שלמה פישר שליט"א[5] שאליעזר בהיותו עבד שימש רק כצנור להעברת תורתו של אברהם לאחרים ולא התמודד עם דבריו של אברהם, ואילו רצונו של אברהם לא היה באומר הן לדבריו אלא דווקא כבן אשר

יודע להקשות על דבריו ולדון בהם (וכפי שמוצאים בדומה גבי ר' יוחנן וריש לקיש - ב"מ פד.). אף כניסת אליעזר בחיים לגן עדן לא היתה אלא "על דפלחיה לאברהם" (כלה רבתי סוף פ"ג), או משום שחשדו יצחק כשלא היה בו (ילקוט שמעוני חיי שרה רמז ק"ט), ואף בעולם האמת נשאר אליעזר משרתו של אברהם (עיין ב"ב נח.).

אם מנסה העבד ליזום דברים מעצמו, יש בכך מן השלילה עקב היותו לא מוכשר לכך בטבעו: "כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב (הושע י"ב, ח) - כנען זה אליעזר. בידו מאזני מרמה - שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או שאיבה ראויה. לעשוק אהב - לעשוק אהובו של עולם זה יצחק. אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי. א"ל (אברהם) אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך" (בראשית רבה נ"ט, י"ב).

אמנם יש לבעל הדין פתחון פה להקשות: אם לא יכול העבד מצד טבעו ליזום דברים, כיצד יתכן שדווקא הוא אשר נשלח לבחור את אשתו של יצחק ואף אולי לקדשה (עין "לקח טוב" בראשית כ"ד)? אך אולי היא הנותנת: דווקא בגלל שהגיע אליעזר לרמה הגבוהה ביותר של עבד - לביטול מוחלט של עצמיותו כלפי אדונו - ידע הוא לבחור את זו שאברהם ויצחק עצמם היו בוחרים. אילו היה בשלח מישהו אחר למשימה זו היה נכשל שכן כבר היה בא לידי ביטוי טעמו שלו בבחירת בת הזוג.

אלא שמבחינתו האישית של אליעזר, כל מה שעשה כראוי עשה ובחכמה נהג. "עבד משכיל (משלי י"ז, ב) זה אליעזר. ומהו השכלתו? אמר: כבר קללתו של אותו האיש (ארור כנען וכו') כידו. שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אתר" (בראשית רבה, ס, ב). ואכן: "א"ר יוסי ב"ר דוסא: כנען הוא אליעזר וע"י ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך" (שם, שם ט). למרות שאליעזר מעצם מהותו נאלץ היה להיות עבד, בכך שעשה זאת בבית אברהם ויצחק זכה להגיע למדרגות גבוהות כמוזכר לעיל, אלא שלשם כך נאלץ לתפקד כעבד אמיתי - זה המבטל לגמרי את כל עצמיותו.

ואכן, מזקנים אתבונן; כתב השפת אמת: "ובמדרש עבד משכיל וכו' שלא עלה על דעתו לבקש דרך לצאת מן העבדות רק למצוא תקונו בהעבדות עצמו כמ"ש איזהו חכם המכיר את מקומו ולכן מיד אמר עבד אברהם אנכי (בראשית כ"ד, ל"ד) שכל שמחתו היה במה שהוא עבד לאברהם ולא להיות חפשי מן העבדות... ודבר זה נוהג בכל אדם למצוא תקונו במקומו ושלא לחפש מדריגות אחרות" (חיי שרה, תרל"ט). ובמקום אחר: "והוא נקרא עבד משכיל שהגם שהיה עבד אעפ"כ השכיל העבדות בחכמה וידע והאמין כי הקב"ה נתן לו זה העבדות וז"ש אלקי אדוני אברהם (פס' יב) שקיבל עול מלכותו יתברך באמצעיות העבדות שהיה עבד אברהם ומצא שכל וחכמה בהעבדות שלו.. והנה אליעזר היה כנען... ובודאי נח נתן לו בזה עצה איך שיצא מכלל הארור עי"ז העבדות כי ראה והבין שאינו יכול להיות בפני עצמו כי הארור דבוק בו. ונתן לו עצה להיות עבד. וע"י שהוא עבד למי שהוא בברכה יוכל לתקן נפשו. ואליעזר השכיל זאת" (שם תרמ"ט). ובשלישית: "עבד משכיל אינו שהוא חכם לעצמו. רק שהעבדות שלו הוא בהשכלה ונותן לבו ודעתו לעשות העבדות בשלימות. ויכול להעלות יותר מבחינת בן"(!) (שם תרנ"ג).

יתכן שזוהי כוונת המדרשים שהוזכרו לעיל שאליעזר הוא עוג מלך הבשן. היות שבמהותו צריך אליעזר להיות עבד, רומז לבו המדרש מה עלול לקרות אם אליעזר לא יהיה כזה - עוג מלך הבשן. ועתה צא וחשוב מה עדיף שתהיה בריה זו, הן לה והן לעולם, עבד - אך בבחינת אליעזר עם כל הדרגות הרוחניות הגבוהות שהגיע אליהם, או שמא מלך הבשן - אך עוג עם כל המשתמע מכך.

אולי לכך רומז השפת-אמת: "מצינו בגמ' כי הזוכה גט שחרור לעבד הוא חב לאחרים. כי מאחר שכתוב "לעולם בהם תעבודו" (ויקרא כ"ה, מ"ו) צריך להיות כך כי אם היה כנען בן-חורין היה מחריב העולם ע"י שהארור דבוק בו. וראשי תיבות "לעולם בהם תעבודו" הוא תבל שהוא תיקון העולם מה שהוא עבד" (חיי שרה תרמ"ט).

דברים דומים כתב אף הרב קוק זצ"ל: "האנשים הראויים להיות עבדים המה ע"פ תקונו של עולם אנשים כאלה, שהרחבת חופשתם תביא רעה להם ורעה לעולם, בהיותם בטבעם נוטים לחיים שפלים, שרק ע"י כח מעיק מבחוץ יתישרו ויתרוממו... התגלות השפלות של חם היא פעלה, שהיוצאים מגזעו יותר הם ראויים להיות עבדים משיהיו מושלים בעצמם, ועומק התכונה היא הארירה, שאין ראוי לברוך, שתכונות רמות-ערך ושאיפה לחכמה ואהבת השם יתברך ובריותיו הן טבועות בהם, להתדבק בו" (אגרת פט עמ' צו). ובאגרת המשך (צ סעיף כ): "העבדות של כנען היינו שבגזעו תתגבר אותה השפלות ובלבול הכוחות הרוחניים המביאים לידי עבדות, וכן היה באמת שמרבית העבדים היו תמיד מבני חם, אבל כל מי שנעשה עבד ע"פ הכרח מצבו לעולם יהיה עבד גם אם לא יהיה לו קונה, כי "אכף עליו פיהו", ובתיקון דרכי המוסר הטוב היותר נאות לירודים שבבני אדם, הוא להיות עבדים לאנשי מעלה. ויפה התפאר אליעזר "עבד אברהם אנכי"[6].

דומני שדניאל איש חמודות הינו הניגוד לדמותו של אליעזר. הוא זה המצליח - למרות שכלפי חוץ נראה כעבד - לשלוט במצב ולהיות הדוגמא החיובית ל"עבד כי ימלוך" (מבחינה זו, בין השאר, מהוה דניאל מגדלור ליהודים בכל תקופות הגלות). מילד המגיע לבית נבוכדנצר (דניאל א, ד) וגדל שם (פס' ה) (אמנם כנראה מתוך מגמה שיתפקד כיועץ, פס' ד-ו, כ), אשר אף שמו משונה לשם גויי (פס' ז) - תופעה המצביעה על השתעבדות (וראה דוגמאות לכך במלכי חסות ששמם שונה ע"י המלך הכובש כגון יהויקים - מלכים ב, כ"ג, ל"ד, או צדקיהו - שם כ"ד, י"ז), נעשה מחשובי המלוכה (עין בריש המאמר), בזמן נבוכדנצר ארע הדבר בעקבות פתרון חלומו של הלז (כאשר נבוכדנצר שכח אף את החלום ודניאל גלה לו הן את החלום והן את פתרונו - פרק כ), ואף עליתו בזמן בלשאצר היתה בעקבות פתרון חלום הלה (פרק ה)[7]. דניאל הגיע ממצב בו היה עבדו של נבוכדנצר אשר היה מהשלשה שמלכו בכיפה (מגילה יא.) למצב בו "מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא לה" (דניאל ב, מו), עד שרצה נבוכדנצר לעשותו לאלילו אלמלא סרובו של דניאל (בראשית רבה צו ה, במדבר רבה יג, ד, סנהדרין צג.). כאמור, אף בימי המלכים שלאחר נבוכדנצר המשיך דניאל ליטול תפקיד מרכזי במערכת השלטונית, לא נצטרך לאמץ את דמיוננו על מנת לתאר את מעמדו של דניאל ואת ההשפעה שניתנה לכל עצה שנתן, לאחר שהתגלה כיחיד הקולע אל המטרה בפתרון חלומות נבוכדנצר ובלשאצר, או לאחר שניצל מגוב האריות. יתכן שזו גם כוונת המדרש "דניאל הוא ממוכן" (פרקי דרכי אליעזר, מ"ט), שהרי ממוכן הוא שגרם להריגת ושתי (אסתר א, ט"ז) וממילא בעקיפין לעלית מרדכי ואסתר. זו אולי הכוונה אף במדרש "התך זה דניאל" (מגילה טו.), שהרי התך היה המתווך (לפחות בתחילה) בין אסתר למרדכי בזמן גזירת המן (אסתר ד, ה-י) ובסופו של דבר ידועים השלכות גזירה זו לצורת ממלכת אחשורוש. רומזים לנו חז"ל בדוגמאות נוספות כיצד הצליח דניאל - אם במישרים ואם בעקיפין - לגרום לשינויים בתפקודי המלוכה ובמבנה הפנימי של המדינה בה היה כביכול עבד.

אך יתירה מזו: אף במישור האישי שלו שונה דניאל מאליעזר. בעוד תורתו של אליעזר היתה בבחינת "משפך" בלבד, היתה תורתו של דניאל בעלת מעוף וחידוש. אדם המשנה את הנוסח שאמר משה רבנו ומשמיט את המילה "הגבור" מחמת המצב בימיו (יומא סט:), וכמו כן אדם המסוגל לגזור על שמן של עכו"ם (עבודה זרה לו.) - מסתבר מחמת התבוננות במצב דורו, ודאי שאיננו אדם שחי ככח השיגרה, ודאי שאיננו כזה המתבטל למנהגי הדורות, אלא הוא אדם יוצר, דינמי ונובע. יתר על כן: בעוד אליעזר מציג את תעודת הזהות שלו כ"עבד אברהם אנכי", "דניאל לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד שנאמר (דניאל ו-כא) דניאל עבד אלהא חיא" (ספרי דברים, כ"ז), והרי כעין זה מצינו ב"משך חכמה" (במדבר י"א, כ"ח): "והנה שלשה אנשים נזכרו בתורה שנקראו "עבדי": - "אברהם עבדי" (בראשית כ"ז, כ"ד), "כלב עבדי" (במדבר י"ד, כ"ד), "בעבדי במשה" (שם יב, ז) - אלה שלא אמרו לשום אדם "אדוני" או "עבדך". לא כן יהושע שאמר "אדוני משה"...וכן באהרן לא נזכר "עבדי" לפי שאמר "אדוני" למשה (שמות ל"ב, כ"ב)"[8].

לגבי דידנו כבר כתב הרב קוק: "ואנחנו לאורה הפנימי של החירות העצמית הזאת, "חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות", נסע ונלך להבליט יותר ויותר את עצמאותנו הרעננה הפנימית, שקנינו ע"י גילוי שכינה, אותה החירות שקנינו ע"י הפלא הגדול והיחיד בעולם, שנעשה עמנו בעת שגאלנו ה' יתברך וגאל את אבותינו ממצרים לחירות עולם". (עולת ראיה ב, עמ' רמה).

ור' יהודה הלוי שורר בשירו "חלקי ד'":

"עבדי זמן עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבד חפשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו
חלקי ה' אמרה נפשי".

"ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין (בעולם האמת). לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל (שעסק בתורה בשקדנות מופלאה, למרות עניו המופלג, כמבואר בגמ' שם)?!...

אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר... בן-חרסום?!... אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי אומרים לו כלום נאה היית מיוסף?!... נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים" (יומא לה:).

דומני, שהיום נוצר סוג חדש של "תרצנים" שאותם מחייב דני בן דודי: לסטודנט ולאיש המדע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר טרוד הייתי בלימודי ובמחקרי אומרים לו כלום טרוד היית יותר מדני ברנר?! למרות שהיה כעת במכון ויצמן בעיצומה של עבודת דוקטורט בתחום קרני הלייזר ודבר המצריך לדברי מומחים שקידת לילות כימים), לא נמנע מקימה כל יום ב-4 (!) לפנות בוקר, לימוד תורה עד התפילה, לאחריה דף יומי במחיצתו של הרב שמחה הכהן קוק שליט"א, לימוד נוסף לאחר עבודתו אל תוך הלילה, וזאת בנוסף לגמרתו שהיתה מונחת במעבדתו והיה מעיין בה בזמני ההפסקות במחקרו. בנוסף לכך היתה תכניתו, בהסכמתה ובעידודה של רעיתו תבל"א, ללמוד שנתיים בישיבה עם תום עבודת הדוקטורט שלו בעוד כשנה. דומה שלדמות כזו כיוון רבן גמליאל באמרו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון" (אבות ב, ב) ושלה מתאימה ההגדרה "אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר נקרא תורתו אומנתו" (שלחן ערוך יו"ד רמ"ג, ס"ב).

אך יתירה מזו, נטל דניאל אליעזר בן-דודי הן את מעלותיו של דניאל איש חמודות והן את אלו של אליעזר עבד אברהם[9]. "מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמילות חסדים (דני בן דודי הרבה בכך כגון בהכנת תלמידים חלשים לבגרות מחד, ובהעשרת ידע למחוננים מאידך, וכל זאת חינם אין כסף), היה מתקן את הכלה ומשמחה ומלווה את המת (תמיד היה דני נוסע לחתונת חברים, ולהבדיל לשמירת קשר עם משפחות חברים שנפלו לכל מקום, נידח ככל שיהיה, למרות המאמץ העצום שהיה הדבר כרוך בו לגביו עקב זמנו הדוחק, ואף לא שכח את תשומת הלב לאירועים משפחתיים והיה בהם ראש וראשון) ונותן פרוטה לעני" (אף בכך הצטיין מאוד) (אבות דר' נתן ד, ה) וכדניאל וסיעתו שעלו לארץ ישראל "אמרו מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל" (שיר השירים רבה ה, ה), עלה דני לארץ מגולת ארה"ב לפני 13 שנה, עם סיום לימודיו בישיבה תיכונית, מתוך כיסופים עמוקים לארץ הקדש (וזכה הוא למה שלא זכו דניאל ואליעזר - לחיות בה בזמן שלטון ישראלי עצמאי).

מציאת חן בעיני אלוקים ואדם היתה בו בדני, חכמה היתה בו, יושר מדהים (שבא לידי ביטוי בכמה הזדמנויות ממש עד הקצה האחרון), ושאיפה לשלימות בכל אשר יפנה.

ובאליעזר הלוחם בגבורה, אשר נכנס חי לגן עדן, לחם בן דודי כצנחן במלחמת מצוה זו של "עזרת ישראל מיד צר" (רמב"ם פ"ה מהל' מלכים ה"א), תוך קידוש השם (כדניאל בשעתו מקדש שם שמים ברבים), והצטרף אל אותם "הרוגי מלכות (אשר) אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן" (ב"ב י:).

ולואי, ויהיה הוא הקרבן האחרון של עם ישראל.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.



[1] אמנם בתנ"ך נקרא דניאל בצירי תחת האות י' ואילו האות א' נחה. אך נדמה שלא רחוק לומר שהשם דניאל כפי שהוא מבוטא היום - א' בצירי הינו התפתחות של אותו שם, כפי שלדוגמה השם צפנת וכן השם אסנת מנוקדים במקרא כ-צ/א כקמץ גדול ו-פ/ס בשוא נע (בראשית מ"א, מ"ה) ואילו בזמנינו בקמץ קטן ושוא נח.

[2] באיסוף המדרשים נעזרתי בעיקר ב"אישי התנ"ך" לר' יש"י חסידה.

[3] אגב, הרמב"ם שם כותב שאף דוד ושלמה דברו רק ברוה"ק בעוד רש"י במגילה מונם במ"ח הנביאים. אמנם הגר"א בשם סדר עולם משמיט את שלמה.

[4] אמנם הרמב"ם (פ"ו מיסודי התורה ה"א) כתב: "גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר שבעולם" וכו' ובאר הכס"מ שזה על דרך "איזהו גבור הכובש את יצרו" ושכך ניתן להסביר עשיר במובן השמח בחלקו. אלא שהעיר שמהראיות שמביאה הגמ' משמע שגבור ועשיר כפשוטו. וע"ש מה שביאר בדעת הרמב"ם וע"ע בלח"מ.

[5] בשיחתו "תלמידי חכמים שבא"י", נדפסה ב"פרי הארץ" חוברת ה.

[6] יש להעיר: הגמ' (ב"ק צב:) לומדת מדבריו אלו של אליעזר "מלתא גנאה דאית בך קדים אמרה". אמנם עין ב"תורה שלמה" חיי שרה אות קמ"ג בהערות, שהביא גירסאות ללא המלה "גנאה" וכך הסברים אף לגירסה שלפנינו.

[7]

[8] אולי לא בכדי ניכרים תכונות אליעזר ודניאל אף בשמותיהם. אליעזר שם שמים נזכר בתחילתו ואילו דניאל שם שמים בסופו. יש לכך כוונים מנוגדים, אליעזר, השפעה מלמעלה למטה - השפעה רוחנית על האדם הפסיבי. דניאל - מלמטה למעלה, באדם הפועל על מנת להתקשר לשכינה. הערני על כך נריה גוטל.

[9] וכמה סמלי שהתקיים בו "וירק את חניכיו... שמונה עשר ושלש מאות (וכחז"ל - זה אליעזר) וירדף עד דן... אשר משמאל לדמשק" (בראשית י"ד י"ד-ט"ו). העירני על כך נריה גוטל.