ויהי בנסוע הארון" / חיים ברנר

"רבי יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו עמהן זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות[1]... וזה שהיה עמהן היה בו ספר תורה..." (תוספתא סוסה פרק ז' הלכה י"ח),

'ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא, בימי עלי ונשבה..." (ירושלמי סוטה פרק ח' הלכה ג', שקלים פרק ו' הלכה א').

דברי רבי יהודה בן לקיש נראים לכאורה כחידוש היות וכאשר עוקבים אנו אחרי הארון בתנ"ך, תמיד מדובר על ארון אחד ולא מוזכרים שני ארונות, אולם כאשר מעמיקים לראות, רואים ראיות לשתי השיטות.

עשית הארון מוזכרת בציווי עשית המשכן. היכן מוזכרת עשיית ארוך נוסף? בדברים פרק י' פסוק א' נאמר: "ובעת ההיא אטר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים... ועשית לך ארון עץ...ושמתם בארון", לכאורה אין מדובר על עשית הארון של המשכן, (אף על פי שהרמב"ן בפירושו לפסוק זה מפרש כך) אך אין מכאן ראיה לשיטת רבי יהודה בן לקיש, היות ופה מדובר על עשית ארון ששימש להחזקת הלוחות עד עשית הארון על ידי בצלאל. לא נאמר פה האם נשאר ארון זה בשימוש-או נגנז כדין תשמיש קדושה. נעקב אחרי המקומות בתנ"ך בהן מוזכר הארון אשר מהם ניתן להביא ראיה לכאן או לכאן.

סדר מסע בני-ישראל והארון במדבר

כספר במדבר פרק ד' נאמר כי משא בני קהת זה הארון ושאר כלי המשכן. ובפרק י' נאמר כי קודם נסעו דגל מחנה יהודה ודגל מחנה ראובו ורק אחרי זה: "ונסעו הקהתים נושאי המקדש" (פסוק ב"א). אולם, בהמשך נאמר: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה" (פסוק ל"ג), מכאן ראיה לרבי יהודה בן-לקיש שהיו שני ארובות אחד נסע לפניהם ואחד נסע באמצע המחנה (תוספתא סוטה פרק ז' הלכה י"ח). ראיה זו ניתנת לדתיה, כמו שמסבירים האכן-עזרא, הספורנו והאברבנאל שם: שלשה ימים נסע הארון לפניהם ולאחר מכן נסע הארון באמצע המחנה. פירוש זה קשה קצת מסדר הפסוקים המתארים קודם את מסע הארון באמצע המחנה ולבסוף את מסע הארון לפני המחנה. ניתן אולי לתרץ שמשא בני קהת כלל גם את שאר כלי המשכן והם נסעו באמצע המחנה ואילו הארון נסע לפניהם.

פרשת המעפילים (במדבר פרק י"ד)

כאשר ישראל מעפילים לעלות לארץ ישראל אחרי חטא המרגלים, באמר להם: "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם". וזאת לעומת דברי כהן משוח מלתמה לאנשי הצבא: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם..." (דברים פרק כ' פסוק ד') שעל זה אומרת המשנה: "זה מחנה ארון" (סוטה פרק ח' משנה א'), ואם כך המעפילים העפילו כלי שה' היה בקרבם, דהיינו בלי הארון כמבואר בפרשה: "ויעפילו לעלות אל ראש ההר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה". הכתוב מציין שלא היתה זו מלחמה כתמיד, היות והארון לא הלך לפניהם למלחמה, ומתוך שברור היה גם לרבי יהודה בן לקיש, שארוך אחד היה נשאר תמיד באמצע המחנה ולא היה יוצא למלחמה (חוץ ממקרים בודדים המצויינים כמפורש), הרי שלכאורה מכאן ראיה לכך שהיו שני ארונות, וכך נראה בספרי פרשת בהעלותך סימן פ"ב: "וארון ברית ה' נוסע לפניהם" ארוך זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות, שנאמר: "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה". אלא, שלפי המקבילות למדרש זה, לא נראה שדייק רבי יהודה בן לקיש בצורה זו, אלא מביא פסוק זה כראיה לארון שהיה נשאר במחנה, וכלשון התוספתא: "וזה שהיה עמהן היה בו ספר תורה שנאמר: "ויעפילו לעלות אל ראש ההר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה", ובראה שברור היה לרבי יהודה בן לקיש שארוך אחד לקחו עמם המעפילים למלחמה, זאת כבר הוכיח מהפסוק; "וארון ברית ה' נוסע לפניהם...", וזה שנאמר: "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם", אין ה' מוגבל כארון וברור שפשוטו של מקרא הוא שמעשיהם הוא נגד הרצון האלוקי. אם כך, מה שנאמר: "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" נאמר על הארון שהיה שרוי בתוך המחנה (קרבן העדה על ירושלמי סוטה שם), כן דייק רבי יהודה בן לקיש מלשון הפסוק: "וארון ברית ה' ומשה לא משר מקרב המחנה" אשר ממנו משמע:

א. ארון ברית ה' סמוך למשה, וכנאמר במדרש לקח טוב (בפרשת תצווה): "וארון ברית ה' ומשה.. מלמד שלא נתקו יתדות מחנה הלויים", כלומר מסמיכות זו נלמד שכל מחנה הלויה לא זז ובתוכם אוהל מועד ובתוכו הארון שעשה בצלאל, וזהו גם מה שנאמר: "מקרב המחנה" (עיין חזון יחזקאל על התוספתא סוטה פרק ז' הלכה ט').

ב. הכתוב נוקט לשון "לא משו" ואם היה רוצה להדגיש שבמלחמה זו לא נסע הארון לפניהם בניגוד לשאר מלחמות, היה צריך להכתב: "וארון ברית ה' לא נסע לפניהם". אם כך, אין מפה ראיה לכך שהיו שני ארונות, אלא אדרבה, ראיה שישנו ארון שאינו יוצא מהמחנה. (הערת האראוויטץ לספרי במדבר סימן פ"ב).

מעבר בני ישראל והארוך את הירדן

ביהושע פרק ג' כאמר במפורש, שהארון נסע לפני בני ישראל, דבר שלכאורה מהוה ראיה לרבי יהודה בן לקיש. אולם, איך זה קשה לרבנן, וכך באמר בתוספתא סוטה (פרק ח' הלכה א'): "...בכל יום היה הארון נוסע אחר שני דגלים והיום נסע תחילה שנאמר: "הנה ארוך ברית ה' אדון כל הארץ עובר לפניהם בירדן", בכל יום היו לויים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים שנאמר: "והיה כנח כפות רגלי הכהנים". רבי יוסי אומר בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון: כשעברו ישראל את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו". רואים אנו שזה מקרה חריג אשר בו על פי הדיבור נסע הארון לפניהם. רבי יוסי מציין עוד שני מקרים חריגים: כיבוש יריחו והחזרת הארוך למקומו בימי מרד אבשלום (שמואל ב' פרק ט"ו) והעלתו מאהלו לבית המקדש, שבהם נשאו כהנים את הארון, ונראה שהם חריגים גם בזה שהלך הארון לפני המחנה או שזז ממקומו. (עיין לזון יחזקאל על התוספתא סוטה פרק ז' הלכה ט' בחידושים: "זה שיוצא עמהן למלחמה"). כשמעיינים בפרקים ביהושע נראה, שאדרבה, הפסוקים קצת קשים לרבי יהודה בן לקיש, שכך אם דבר רגיל הוא שישבו ארון שנוסע לפניהם, מדוע מתוארים פה כל הצווים לעם המנוסה בכך? (אברבנאל במדבר פרק י' פסוק ל"ג, ואף על פי כן מבין כך הרד"ק ביהושע), לכן מפרש רש"י ההולך תמיד בשיטת רבי יהודה בן לקיש על אתר שנשתנה מסע זה מכל המסעות, שעכשיו נסע הארון שעשה בצלאל לפניהם. אולם אם כך קשה קצת, מדוע לא מוזכר ששני ארונות עברו לפניהם?

פרשת פילגש בגבעה

"ויבואו בית אל...וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית האלוקים בימים ההם... לאמור האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי..." (שופטים פרק כז פסוק כ"ו),

משכן ה' היה בשילה בימים ההם ואם הארון היה בבית אל, משמע שהוציאוהו למלחמה[2]. אולם מלשון הפסוקים לא מוכת, שהארון היה בתוך מחנה המלחמה, שהרי נאמר אתרי המלחמה: "ויבואו בית אל... ושם ארון ברית האלוקים...", ולכן מפרש שם הרד"ק שבית אל המוזכר שם אינו לוז אלא שילה ואם כך מתיישבים הדברים גם לרבנן.

שבית הארון ע"י פלישתים (שמואל א' פרק ד' והלאה)

שיטת רבנן בסיפור זה פשוטה. עם ישראל לאחר שניגף במלחמה מחליט להביא למלחמה את ארון ה', דבר שהוא חטא, פלישתים נבהלים בשומעם שהארון הגיע: "ויראו הפלישתים..ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשום", לבסוף נופל הארון בשבי, ומתוארים מסעותיו אצל הפלישתים, בבית שמש ובקרית יערים עד שמעלהו דוד לירושלים. לפי רבי יהודה בן לקיש, נראה לכאורה, שמדובר פה על הארון שהיה יוצא תמיד למלחמה. אבל, אם כך קשה, מדוע לא לקחוהו בפעם הראשונה אלא רק לאחר שנגפו? ומדוע אומרים פלישתים: "כי לא היתה כזאת אתמול שלשום"? ניתן לתרץ שעם ישראל עבד אז עבודה זרה לכמו שמצינו בשמואל א', פרק ז, פסוק ג') ולא היה לוקח את הארון איתו למלחמות ורק לאחר שניגף הביאו את הארון למערכה. לפי פרוש זה, לא תקשה השאלה שמקשה רבינו בחיי (דברים פרק י' פסוק א') האם יתכן שכל זמן שהיה הארון ביד פלשתים נאסרו ישראל בפריה ורביה?! וזה לפי דברי הגמרא בעירובין (דף סג:) האומרת, שכל זמן שארון ושכינה לא במקומן, ישראל אסורין בפריה ורביה, אך דין זה שייך רק בארון שעשה, בצלאל, והארון שהיה ביד פלישתים הוא הארון שהיה יוצא למלחמה שהיו בו שברי לוחות. (ועיין ספרי דברים פיסקה ל"ח (עמוד 76 שורה 5)

במהדורת פינקלשטיין). ניתן לפרש שגם רבי יהודה בן לקיש סובר, שבימי עלי לקחו למלחמה את הארון שעשה בצלאל, וכמו שנאמר בברייתא דמלאכת המשכן פרק ו': "....אבל ארון הברית לא יצא במלחמה אלא פעם אחת, שנאמר: וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות". לפרוש זה פשוט מדוע לא לקחו את הארון במערכה הראשונה ומדוע אמרו פלישתים: "כי לא היתה כזאת אתמול שלשום". והכל מתיישב כמו לרבנן. (ועיין שיר השירים רבה פרק ב' על הפסוק "סמכוני באשישות" והשווה לספרי הנ"ל), אבל קשה האם בטלו ישראל מפריה ורביה כל הזמן שהיה הארון בשדה פלישתים ואתרי כן שהרי לא חזר הארון לאוהל מועד עד מקדש שלמה.

ולפי שני הפירושים קשה לרבי יהודה בן-לקיש מה עלה בגורלו של הארון השני, שהרי לא מסופר עליו דבר לאורך כל הדרך.

מלחמת שאול ויהונתן בפלישתים

בפרשה זו מובא הפסוק: "ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלוקים, כי היה ארון האלוקים ביום ההוא ובני ישראל" (שמואל א, פרק י"ד, פסוק י"ח) המוכיח מציאותו של ארון האלוקים במחנה היוצא למלחמה (ברייתא דמלאכת המשכן פרק ו'). אולם פסוק זה תמוה, שהרי מסרתו של שאול היתה לשאול בה', והשאלה היא על ידי האורים ותומים ולא על ידי הארוך. אמנם, מצינו דבר דומה בשופטים פרק כ' פסוק כ"ז: "וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית האלוקים בימים ההם ופינחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם ...". אבל שם, כנראה, היתה השאלה באורים ותומים שהיו על פינחס אשר היה שם יחד עם ארון האלוקים. פה לעומת זאת נאמר: "הגישה ארון האלוקים...".

בתחילת הפרק (פסוק ג') מסופר: "ואחיה בן אחיטוב אחי איכבוד בן פנחס בן עלי כהן ה' בשילו נושא אפוד", אחיה היה יחד עם שאול ומתואר כנושא אפוד (אשר בו האורים ותומים) ואליו אומר שאול: "הגישה ארון האלוקים", רבי יהודה בן לקיש יוכל להסביר שהכוונה לאורים והתומים אשר היו יחד עם ארון האלוקים. בהמשך הספר נאמר: "ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה, אפוד ירד בידו" (פרק כ"ג פסוק ו'), פסוק המקביל למה שנאמר בפרקנו: "ואחיה בן אחיטוב...נושא אפוד". במלכים (פרק ב' פסוק כ"ו) אומר שלמה: "ולאביתר אמר המלך... כי נשאת את ארון, ה' אלוקים לפני דוד אבי...", ניתן להסביר שם, כי המדובר הוא לאחר שהומלך דוד על ישראל, שאז נשא אביתר את הארון. אולם, נראה שם מהפסוק וכן מהשוואה לסיפור עם שאול, שאין הכוונה כאן לארון הברית, אלא לארון אשר בו החזיקו את בגדי הכהונה: האפוד והציץ, שהרי לא לבשום כל הזמן. כך מתפרשים שני הסיפורים ומתיישב הדבר גם לשיטת רבנן, (ירושלמי סוטה פרק ח' הלכה ג').

פרשת דוד ובת-שבע

דוד אומר לאוריה לרדת לביתו, אוריה לא יורד ואומר לדוד: "הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות.... ואני אבוא אל ביתי..." (שמואל ב', פרק י"א, פסוק י"א) דבר המהוה ראיה לרבי יהודה בן-לקיש, (ברייתא דמלאכת המשכן פרק ו', ירושלמי סוטה שם ועיין תוספות עירובין סג: ד"ה "כל זמן") ומתרצים בירושלמי (סוטה פרק ח' הלכה ג') שלרבנן הכוונה שגם הארון וגם ישראל נמצאים בסוכות, דהיינו, מבני ארעי, שהרי הארון היה באוהל לפני שנבנה המקדש ולכן לא רצה אוריה לרדת לביתו.

מרד אבשלום

כאשר דוד בורח מירושלים "והנה גם צדוק וכל הלוים אתו נושאים את ארון ברית האלוקים..." (שמואל ב, פרק טו פסוק כ"ד), לא ברור בפסוקים האם זה הארון שהיה יוצא למלחמה לשיטת רבי יהודה בן לקיש, או שזהו מקרה יוצא מן הכלל שהזיזו את המרכז הרוחני יחד עם בריחת דוד ומדובר על הארון שעשה בצלאל (וכדברי התוספתא, סוטה פרק ח' הלכה א' שהזכרנו לעיל).

בנין בית המקדש

כאשר גמר שלמה לבנות את בית המקדש נאמר: "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קודש הקודשים... אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב..." (מלכים א' פרק ח' פסוק ו'), רק ארון אחד מוזכר פה וקשה הדבר לרבי יהודה בן-לקיש. אבל עוד אדון בפסוק זה בהמשך.

נראה מקורות נוספים הקשורים למחלוקת רבי יהודה בן לקיש ורבנן ולהכרעה ביניהם:

במסכת סוטה (פרק ה' משנה א') נאמר: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם... זה מחנה ארון", ונראה שסתם משנה זו כרבי יהודה בן לקיש.

בתוספתא סוסה מובא בצורה מפורשת רק שיטת רבי יהודה בן לקיש וכן בספרי במדבר סימן פ"ב וסימן קנ"ז.

במלחמת מדין נאמר: "וישלח אותם משה...ואת פנחס... וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו" (במדבר פרק ל"א פסוק ו'), ועל זה נאמר בתוספתא (סוסה פרק ז' הלכה י"ז וכן בספרי במדבר סימן קנ"ז): "מלמד שהיה פינחס משוח מלחמה וכלי הקודש זה הארון, שנאמר: "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש", ויש אומרים: אלו בגדי כהונה, שנאמר: "ובגדי הקודש...", ויש אומרים: אלו בגדי כהונה, שנאמר: "ובגדי הקודש...". הביטוי כלי הקודש בתנ"ך ברוב המקומות מפורש שלא מדובר על הארון אלא על כלי השרת או כלי המשכן[3] רק במקום אחד בבמדבר פרק י"ח פסוק ג' לא מוכח, אבל גם שם נראה שלא מדובר על הארון. (בספרי קורח סימן קס"ז נדרש הנאמר על הארון), כמו כן נכתב פה "כלי הקדש" בלשוך רבים ואיך דורשים זאת על הארון? (חסדי דוד על תוספתא) אלא, שברור היה כי מדובר פה על כלי קדש שזקוקים להם למלחמה. רבי יהודה בן לקיש סובר שהארון היה יוצא למלחמה ולכן נכלל בכלי הקדש היוצאים למלחמה ומסכים גם לדרשת רבנן שגם בגדי כהונה הכוללים את הציץ יצאו עמהם למלחמה, (המדרש אומר שבלעם מת באותת מלחמה על ידי הציץ שהיה עמהם). אם כך כוונת התוספתא היא "וכלי הקדש" זה גם הארון, ויש אומרים שאלו רק בגדי כהונה. וכך מפרש רש"י על התורה: "וכלי הקודש - זה הארון והציץ". מחלוקת זאת מקבילה למחלוקת בפירוש "ארון האלוקים" המוזכר אצל אחיה הכהן (שמואל א' פרק י"ד) אם מדובר על ארון הברית או על ארון עם בגדי כהונה (עיין לעיל).

הגמ' בבבא-בתרא (דף יד.) מביאה מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה לגבי הארון, ולדעת שניהם היו בארון לוחות, ולומדים זאת מהפסוק: "אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה" מלכים א' פרק ח' פסוק ט'), מאי "אין בארון רק"? מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שברי לוחות שמונחים בארון. או מהפסוק "...אשר שברת ושמתם..." (דברים פרק י' פסוק ב'). מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון. נראה לכאורה שהבבלי סובר כרבנן. (רמב"ן דברים פרק י' פסוק א'), אולם, מסבירים התוספות (עירובין דף סג: ד"ה "כל זמן") שזה היה בבית עולמים, שאז הניחו לוחות עם שברי לוחות. אך אם כך קשה מהמשנה בסוסה האומרת: "כי ה' אלוקיכם ... זה מחנה ארון", שהרי המשנה לא מדברת רק על לפני בבין בית המקדש ומביאה פסוקים מתקופת אחז, ומה היה לפי שיטת התוספות בארוך שיצא למלחמה? אפשר לומר שהיה בו ספר תורה, או כמו שאומר תוספות הרא"ש, (סוטה מג.) שמימות שלמה ואילך היו יוצאין למלחמה עם ארונו של משה והיו מונחים בו השם וכנוייו בלי הלוחות.

הנצי"ב בפירושו ה"עמק דבר" (דברים פרק ל"א פסוק כ"ו) אומר, מכח כמה קושיות: "דרבי יהודה בן לקיש מודה דאחר הליכת המדבר הניחו שברי לוחות בארון שעשה בצלאל, אלא סבירא ליה דכמו שבמדבר הלכו שברי לוחות בארון בפני עצמו, כך היה תמיד שבשעת מלחמה נטלו השברי לוחות מזה הארון והניחו בארון השני ונשאוהו למלחמה. אבל, אחר המלחמה הניחו בארון שבקדש הקדשים". כך מתיישבת הגמרא בבבא בתרא גם לשיטת רבי יהודה בן-לקיש, וכך מתורצת השאלה שנשאלה תמיד מדוע לא מוזכר הארוך השני.

במדרש תנחומא (ויקהל סימן ז') מובא: "אמר רבי אלעזר בך פדת בשם רבי יוסי בן זמרא, שני ניצוצין היו יוצאין מבין שני הכרובים והורגים נחשים ועקרבים ושורפים את הקוצים...", וזה נדרש על הארון שהיה נוסע לפניהם במדבר, ולפי המדרש, זה הארון שעשה בצלאל, (שהיו לו כרובים) וזה כשיטת רבנן. אבל, במדרש הגדול (במדבר פרק י' פסוק ל"ד) הגירסא: "ניצוצין היו יוצאין מבין שני בדי הארון..." וברור שגם לארון שעשה משה, אם נשאוהו, היו בדים.

"והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד" (ירמיהו פרק ג', פסוק ט"ז) בימים ההמה לא יצטרכו עוד לארון היוצא למלחמה כי לא יהיו עוד מלחמות ובתרגום יהונתן: "ולא יגיחון ביה עוד קרב".