ימתיק את סודנו / צביקה ולדמן

"מי שיש לו נשמה כללית צריך לעסוק בדור שלנו במבואים, בבירור מפתחות לכל ענין נשגב, במבוא לאמונה בכלל להבין גדרה תוארה, תכונתה, פעלתה באדם ובעולם, הצדדים הטובים והרעים של הופעתה למען דעת איך להניח הכל על מכונו..." (מוסר הקודש להראי"ה).

עם ישראל היה נתון במשך אלפי שנים בחידה איומה של גלות, בחידה של שכול ואבדון, של סתר פנים: "כי אין ה' כקרבכם", יד ה' התגלתה cעולם כאילו לא התגלתה, והחושך שלט באור כמו גולית ידע את סודו של דוד, ופלישתים את סודו של שמשון, מידותיו של אלוקים הפכו לגזרות ולא היה לו לישראל, אלא להשען על האמונה בלילות ולצפות ולצפות....

בינות לחומת החושך וההעבר החלו רסיסי הלילה מתכלים והשחר שלנו הפציע, משהו לא מעלמא הדין נדחף למול את הצער, לקלף את הקמטים, להקיז מדמם אל נהרות ברית עד. אתחלתא דגאולה! ובעוד דגלי המדינה מתנוססים בגאון והפתרון נראה באופק הקרוב, החלו חידות נוספות נוחתות עלינו גלים גלים, ושוב שוררת ערבוביא בלב כל ים ובלב העולם. המעברים החדים מהאמונה ליציבות וחוזר חלילה מכבידים על תחושת ההתבהרות ושוב לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו.

שיבת ישראל לארצו מביאה כחובה תשובות לחידות הרבות של שואת העבר, וככל שיגדל קבוץ הנדחים מארבע כנפות תבל, כן נכין ונחוש כיצד הקשה והנעלם יבואו על פתרונם.

ומי שיש לו נשמה כללית, מי ששואף בכל מאודו לזרז את התהליך, מתאמץ הוא להניח מפתחות ומבואות ליל הפרטים ובכל התחומים, כדי שלא נטבע בהם ונאבד. דוקא בדור שנאספים ונקבצים כל המקנה והעדרים אל הבאר ואל הרועה, רוצים אנו מאוד לסדר דבר דבר על דבורו ואופן אופן על אופניו. רק כך תשתלם ההרמוניה הפגועה שאנחנו חווים כעת. יצירה ונסיגה, גאולה ושכול, עלמא דפרודא...

זאת ועוד, אותה חידה איומה, אותו סוד מר שמתגלגל בתוך הפתרון לא נותן לנו מנוח, ודוקא הצפיה לישועה שמביאה לחוסר אונים משווע, מולידה לעיתים תוצאות הפוכות מהרצוי, מחשבות ומעשים המפילים ונופלים לשאול תחתיות.

השניות והפרטים הם האויב הגלוי לגאולה ולהרמוניה, אלא אם ימציא לנו ה' גואל שיסדר ויניח הכל ברצף ובשמחה. או לפתות לא עוד גלוי טפח וכסוי טפחיים אלא גלוי טפחיים רבים ככל האפשר.

גם משה רבינו נתקשה בעשית המנורה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ונדמה שהצווי מקשה היא, כלומר שתהיה מחומר אחד בלבד, הכביד אף על משה שהתקשה להביך כיצד ניתן לראות שלמות בעולם של שניות. (מנחות כט. והמהר"ל בחדושי אגדות).

אנו חשים איפוא כיצד בוקע מתוכנו הצורך והדחף לאגד את כל הפרטים לאגודה אחת, תחת כותרת אחת, ולהשיב את העולם אל בוראו ואת הבורא אל העולם. אור אחד שנגנז לצדיקים יאיר מקצה העולם ועד סופו, ובמבט אחד ובסקירה אחת נוכל לנשום לרווחה ולראות ולהכיר ולדעת את המקור את המפתח של כל המפתחות שלצערנו ולחרדתנו נעל בעל הפקדון את אחד מחדרי הגן. ומאותו המקור נשאב כוח איתנים עד שנוכל למצוא מענה לספקות לכאבים ולגעגועי הגאולה שבלבנו, ואלוקים שיסעדנו ימתיק את סודנו ולילה אור בעדנו...