"כי אשב בחושך ה' אור לי" / הרב יהודה עמיטל
"כי אשב בחושך ה' אור לי" (מיכה ז',ח) חושך מצד אחד ומצד שני אור, אור וחושך משמשים בערבוביה. דאגות, חששות ופחדים מצד אחד, ומצד שני תחושה של הרווחה, תחושה של ה' אורי וישעי.
אם שבנה יוצא לחזית, כל דאגתה מתרכזת בדבר אחד – שבנה יחזור בשלום הביתה. כל מעיניה נתונים לשלום בנה. אינה מסוגלת להתרכז בעניינים כללים. קשה לה לשמוח למשמע ניצחונות גדולים וישועות גדולות כל עוד לא קבלה דרישת שלום מבנה. הרגשה זו מלווה גם אותנו. יש שעות בהן כל כלך נתון בדאגות – מה קורה לבנים. יש שעות בהן כלך נתון בדאגות מה קורה עם הבנים. כל צלצול בטלפון מקפיץ ומפחיד. הידיעות המקוטעות הזורמות באלה הימים. המתח הגדול המלווה כל שבר ידיעה מסופקת, וכאשר חס ושלום מגיעה בשורת איוב – דומיה ואבל "כי אשב בחושך".
אולם מצד שני יש שעות שהנך מרגיש בבירור "ה' אור לי" שעות בהן אינך יכול להתעלם מהתשועה הגדולה, "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו" (תהילים צח), עדיין איננו מסוגלים לראות ולקלוט. התחושות המנוגדות של חושך ואור , מונעות בעדינו לראות את הישועה בכל הקיפה.
קורבנות שעם ישראל הקריב במלחמה זו קשורים לחבלי הגאולה. הגאולה הולכת קמעא קמעא וגם החבלים. שידוע אותו מדרש מפורסם
"משל למלך שכעס על בנו ונשבע שיזרוק עליו אבן גדולה, לימים נתפייס המלך על בנו. אמר איני יכול לבטל דברי , מה עשה? שבר את האבן לחתיכות קטנות ומדי פעם זרק חתיכה קטנה."
מלחמת גוג ומגוג המפוצלת – אותה אנו מקבלים במנות קטנות כביכול ומתפללים אנו שמלחמה זו תהא השבר האחרון, שלאחריה תחל תקופת "והתנצלתי והתקדשתי ונועדתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' " (יחזקאל לח).
מדינאים ומצביאים מדברים ע"כ שמלחמה זו באה למען שלום הגליל. אנו חשים ויודעים ששלום הגליל קשור בשלומה של ירושלים ולכן גם מלחמת שלום הגליל היא מלחמה על ירושלים. היעד הוא ירושלים כאשר תותחים מפגיזים את ישובי הגליל מתכונים ללבה של ירושלים. וכאשר אותם תותחים משתתקים מתחזקים בריחי שערי ירושלים. "השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך".
יש זמנים בהם מתקשים לראות את יד ה' במאורעות הימים בספורים הממלאים את כלי התקשורת ויש ימים שיד ה' נראית בצורה בהירה במאורעות ואינך מזדקק להיעזר בפסוקים ומדרשים.
מבחינה צבאית עוד לא הייתה לאויב בצפון מפלה כזו בשום מלחמה. אפשר לציין בבירור שביטחונם העצמי של הסורים לצאת למלחמה נגד ישראל עורער במידה רבה. לא מעט חששנו מתוצאותיו של אותו בטחון עצמי אשר הביא אותם לתכנן מלחמה כוללת נגד מדינת ישראל. אך לא רק ביטחונם הם עורער, גם בטחונו העצמי של אותו אשמדאי- ממלכת רוסיה- דומה שעורער. העולם כולו נושם לרווחה אע"פ שמשתדל לא לגלות זאת כלפי חוץ ארה"ב אירופה וארצות ערב הנקראות מתונות נושמות לרווחה הסיטואציה המדינית המלווה את המלחמה הזו קשה שלא לראות בה יד ההשגחה העליונה. עולם המערב המפוחד מצפיפותם של כלי המלחמה הרוסיים מגלה פתאום שבעזרת תושייה ואמצעים טכנולוגיים שונים ניתן להתגבר עליהם. אמנם תושייה זו היא כולה יהודית. העולם כולו מצפה להיעזר בנו תופעה המוכרת לנו ממלחמות קודמות. דבר זה נותן לנו אולי ממד שונה למלחמה מימד עולמי אשר ישראל בו בתווך. מתברר שלא רק התושייה היהודית הוכיחה את עצמה אלא גם הכלים היהודיים עמדו במבחן.
יש הרואים את ההישג העיקרי במלחמה זו בשבירת תשתית המחבלים, ואמנם אין ספק כי זה דבר גדול . אך נראה כי ההישג העיקרי הוא הרבה מעבר לכך אפשר לומר שכתוצאה מן המלחמה הזו נמנעה סכנת מלחמת יום הכיפורים שנייה.מבהיל לחשוב מה קטן היה הכוח הישראלי שעמד מול חזית לבנון מבלי לדעת שמעבר לגבול עומדים ערוכים מאות טנקים. כשכולם מכוונים לעבר האוכלוסייה האזרחית.
אנחנו יותר מדי קרובים למאורעות וחסרה לנו הפרספקטיבה הנכונה לשפוט עליהם עם כל זאת יש לציין כמה תופעות.
"שחורה אני ונאוה" אמרה כנסת ישראל על עצמה כפי הבנת חז"ל במדרשים. בתקומה האחרונה הרבינו לדבר על הצד השחור של עמ"י והתעלמנו רבות מן הפוטנציאל הטמון העם להתעלות בשעת סכנה ולהציג עצמו כנאוה. שחורה אני בשאר ימים ונאוה אני בימי סכנה ומלחמה.
המשנה במסכת כלים אומרת "כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה" ומסבירים המפרשים: הואיל ובשעת סכנה בורח ליבשה הרי הוא מוגדר כיצור יבשה. אומר ע"כ ר' צדוק הכהן מלובלין: תרצה לעמוד על טיבו ואופיו של אדם יחיד או ציבור – ראהו בשעת סכנה. התנהגותו בשעת סכנה מגדירה את מהותו.
רוח הלחימה ומסירות הנפש שנתגלו בין החיילים בחזית ורוח האחדות והפיוס שנתגלו בבית היו מסמני אותה דמות "נאוה": "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש שחורה אני ונאוה בנות ירושלים".
כמו כן יש לציין את העובדה שמכונת המלחמה היתה הפעם משומנת היטב כפי שלא היתה אף פעם.
אנחנו חייבים לראות את יד ה' המדריכה לב מלכים שרים ומצביאים בתכנוני המלחמה כשם שעלינו לראות את יד ה' בשדה הקרב. עלינו לראות את יד ה' בסיטואציות המדיניות השונות בארצות שמסביבנו ובארצות המעצמות הגדולות אשר הקילו עלינו הרבה את המלחמה.
מלה נוספת לתלמידים היושבים עכשיו בבית המדרש. אני חש את תסכולם כי נבצר מהם להשתתף במלחמה בשעה שחבריהם נלחמים בחירוף נפש. עליהם לדעת כי אע"פ שלא נקראו- עצם מציאותם מתורגלים ומאומנים נכונים ומוכנים להכנס למלחמה בכל עת מוסיף עצמה וכח לצה"ל.
כדאי להזכיר בשעה זו את הערך הסגולי שיש לבני ישבות בצבא הנלחם. מי יודע איזה קטרוג הי ה בא על ישראל אלמלא השתתפותם של תלמידי חכמים במלחמה . בני תורה היודעים שלביטוי "בחרבי ובקשתי" שני מובנים. כפשוטו ותרגומו "בצלותי ובעותי".
על הפסוק בשירת דבורה "מגן אם יראה ורומח הארבעים אלף בישראל" אומרים רבותינו ז"ל:
ארבעים אלף מישראל שנקבצו יחד ויצאו למלחמה ויש ביניהם זוג אחד של תלמידי חכמים דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות בידם (אליהו רבה פ"י).
יש חשיבות עליונה שבין הלוחמים מצויים רבים היודעים ומכירים במלוא ההכרה את שחייב כל לוחם בישראל כפי שבאר זאת הרמב"ם בהלכות מלכים:
"ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה ויידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה".
רבות מצפים מבני הישיבות מעבר לתחום הצבאי. אלוף קותי אדם הי"ד אמר בחנוכה השנה בעת השתתפותו בסעודה לכבוד הישיבה מה שהיו פעם בני הקיבוצים בצבא היום אלו בני הישיבות המחדירים רוח ואמונה.
יודעים אנו שהמחיר הוא כבד אך אנו בטוחים שכשם שאחרי מלחמת יוהכ"פ נתחזקו הישיבות כך גם אחרי מלחמה זו תתחזק ישיבתנו בכמות ובאיכות בדעת וברוח במסירות נפש לתורה ולארצנו הקדושה. מסירות נפש שתקרב את עמ"י לאביו שבשמים.
מדברים אנו על ישועת ה' מצד אחד ומצד שני על הלוחמים, שבזכותם זכינו לכל זאת, וישנה תחושת התלבטות מי מכוון את הישועה ברור שהקב"ה אך מה עם הלוחמים. ולאותה התלבטות התכוונו חז"ל במדרש זה:
"זהו שאמר הכתוב 'אשריך ישראל כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך' הקב"ה עושה מלחמתם של ישראל והנצחון שלהם. וכן הוא אומר 'לכל האותות והמופתים לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל' - 'אשר עשה אלוקים' אינו אומר אלא "אשר עשה משה". הקב"ה שלחו לעשות והנצחון של משה. וכן דבורה אומרת לברק 'קום ברק ושבה שביך בן אבינעם' וכי שם של ברק הוא? הרי דבורה אומרת לו 'ותאמר דבורה אל ברק קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך הלא ה' יצא לפניך' מהו קום-קום ולא תעשה מלחמה. המלחמה של הקב"ה היא וכן הוא אומר 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא' וכשהוא בא לומר הנצחון של ה' הוא אומר 'ושבה שביך' . וכן דוד המלך כשירד לגלית מהו אומר? 'וידעו כל הקהל כי לא בחרב ולא ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידינו'. וכשהיו הנשים משחקות ויוצאות לחול אמרו 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו' אמר דוד לפני הקב"ה אתה עושה המלחמה ולך הוא הנצחון שנא' 'לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד' אמר לו הקב"ה לדוד נתת לי הנצחון אף אני אתן לך הנצחון ' למנצח לעבד ה' לדוד' " (מדרש שוחר טוב).
הדברים משולבים, מגיע להם הנצחון אך קודם צריך לדעת "לך ה' הגדולה והתפארת והנצח וההוד". בימים אלו זקוקים אנו לחיזוק והבה נתחזק ואיש לרעהו יאמר חזק. יש משמעות רבה לאוירה שיש בישיבה. אוירה שתלמידי הישיבה נושאים עמהם מצד אחד האבל הצער והיגון שחודר עד מעמקי מעמקים. בוכים אנו במסתרים ובוכים אנו בגלוי. אך מצד שני עלינו להשרות אוירה של ביטחון ושל אמונה ושמחה שאנו שיכים לדור הזה.