בגדר "כלאחר יד" במלאכת מוחק / אריה פינסון
בשלחן-ערוך אורח-חיים סימן שמ' סעיף ג' נפסק ברמ"א: "אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות אף על פי שאינו מכוין רק לאכילה דהוי מוחק"[1].
יש מהאחרונים שהתירו פעולה זו. הט"ז שם בס"ק ב' טוען: "ולא הבנתי זה, דהא אפילו במקום שיש אב מלאכה כגון בורר, אין שייך במקום אכילה כיון שהוא עושה כן לצורך אכילה כמש"ל וכן בטוחן, כ"ש כזה שהוא מקלקל כיון שאין מוחק על מנת לכתוב, וכל המקלקלים פטורים למה יהיה אסור דרך אכילה...". (עצם ההנחה שאפשר להרחיב ענין "דרך אכילה" ממלאכת בורר לשאר מלאכות איננה פשוטה ואינה מוזכרת בשאר אחרונים בנידון דידן). בהמשך דבריו דן הט"ז בפתיחת ספרים אשר אותיות כתובים על חודם. ומתיר זאת על סמך שיטת רבי אמי כדין מחוסר קריבה (שבת קד:), בשני מקרים הללו נשאלת השאלה: מדוע אין הט"ז מצרף להיתרים אלו את הטעם שאין דרך מחיקה על ידי שכירת אותיות או הריסת הבסיס שעליו כתובים האותיות והוי "כלאחר יד" שהוא פטור בכל מלאכות שבת?
והנה בדגול מרבכה שם מתיר שבירת העוגה ומתבסס בחלק על כך ששבירת העוגה הוי מחיקה "כלאחר יד": "ועוד נלענ"ד לא מבעיא לתרומת-הדשן שהביא במגן-אברהם בס' ש"ב סק"ב דבאיסור דרבנן מותר פסיק רישיה, אם כן מוחק זה דלאו על מנת לכתוב הוא, רק איסור דרבנן וכיון שאינו מתכוין מותר, אלא אפילו לדעת המגן-אברהם שם שאפילו באיסור דרבנן אסור פסיק רישיה, מ"מ הרי היכי דאינו מתכוון ומקלקל ועושה כלאחר יד גם המגן-אברהם מתיר שם אפילו בפסיק רישיה, ומכ"ש כאן דכולם איתנהי דמקלקל הוא וגם כלאחר יד, דאין דרך מחיקה בכך..". האליהו רבה שם מרחיק לכת יותר ומעלה אפשרות שאפילו לדעת האוסרים יהיה מותר לשבור את העוגה ביד שמאל: "לכן נ"ל בטוב לשבור העוגה הנ"ל בשמאלו וכן הספרים הנ"ל...". יוצא שלדעתו מחיקה ביד שמאל הוי "כלאחר יד". וזה בניגוד לדעת הט"ז הנ"ל שלכאורה סובר ששבירת העוגה או פתיחת הספרים או מחיקה ביד שמאל אינם כלולים בדין "כלאחר יד".
מצד הסברה שיטת הט"ז, שאין להתחשב כאן ב"כלאחר יד", סבירה מאוד. ישנן מלאכות הדורשות רמה יחסית גבוהה של אומנות וישנן הדורשות פחות, ולכן הגדרת "כלאחר יד" תלויה באיזו מלאכה מדובר. למשל: מלאכת כתיבה, דורשת מידה מסוימת של הכשרה ואימון, אין דרכה אלא ביד ימין, מצד שני יש מלאכות שאין בהם שום חכמה וכמעט אין בהם דיוק, כגון: סתירה, מחיקה וכדומה. כאלו יתכן מאוד שהפטור של "כלאחר יד" מצומצם למקרים חריגים ביותר. אכל כשיש סתם סטיה מדרך הרגילה חייב.
יתכן שיש ראיה לסברה זו מסוגית סיקרא (צבע אדום) על גבי דיו (גיטין יט.): "איתמר המעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו חייב שתיים, אחת משום כותב ואחת משום מוחק. דיו על גבי דיו, סיקרא על גבי סיקרא פטור, סיקרא על גבי דיו אמרי לה חייב ואמרי לה פטור, אמרי לה חייב מוחק הוא, אמרי לה פטור מקלקל הוא". תוספות שם מסבירים שלמ"ד סקרא על גבי דיו חייב היינו משום שהמקרא מכינה ומכשירה את הקלף כדי שיהיה ראוי לכתוב עליו אח"כ בדיו. ויש לשאול איזה מין מחיקה יש כאן? וכי דרך אנשים לכסות אותיות בצבע אדום כדי למחוק אותם? נראה שתוס' משיגים מכאן שחייב משום מוחק למרות שאינו מוחק בדרך הרגילה.
אומנם רש"י פירש שם את הגמרא בדרך אחרת: "מוחק הוא ולא כותב, שמתחילה היה כתוב הגון מעתה". רש"י מתמודד עם הבעיה כיצד סיקרא ע"ג דיו חשיב כמוחק ע"מ לכתוב? (תוס' הנ"ל הבינו שה "ע"מ לכתוב" הוא הכשרת הקלף לכתיבה כעתיד). רש"י סובר שה"על מנת לכתוב" מתבצע בעצם כתיבת האותיות בסיקרא שמחקה את הדיו. לכן חייב הוא להסביר מדוע אינו חייב גם משום כותב, שהרי יש כאן אותיות כתובות בסיקרא. וכן הבין התוס' רא"ש את דברי רש"י: "מוחק הוא, ומוחק על מנת לכתוב חשוב, דמסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו (עד כאן שיטת תוס' הנ"ל) ולא נהירא, ומתוך פירוש רש"י משמע דחשיב כמוחק על מנת לכתוב כיון שהתחתון חשוב יותר מן העליון". נראה שרש"י חולק על התוס' הנ"ל וסוכר שעל מחיקה שלא כדרכה אינו חייב. לכן הוא מעמיד אז הגמ' במקרה של מחיקה כדרכה. שהרי אדם שכותב או מדפיס וטועה בכמה אותיות, במידה ויכול לתקן את הכתב בכך שיכתוב את האותיות הנכונות ע"ג מה שכבר נכתב כלי לפגוע בבהירות הכתב, ודאי יעדיף לעשות כן ולא יטריח את עצמו קודם למחוק ואח"כ לכתוב מחדש.
אמנם יתכן שרש"י מודה לתוס' במחיקה שלא כדרכה שחייב, אלא כאן הוא אינו מקבל את פירושו בגמרא היות שקימת כאן בעיה נוספת.
מוצאים אנו פטור "שלא כדרכה" לא רק במלאכות שבת, אלא גם בתחומים אחרים. למשל: הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו כולו חוץ מחוטמו טהור (שבועות ז:). וכן האוכל והנהנה "שלא כדרכה" פטור (פסחים כד:), ויש לשאול מה היחס בין פטור "שלא כדרכה" בתחומין הללו לבין פטור "שלא כדרכה" במלאכות שבת. האגלי טל בפתיחתו (ס"ק ג') מסביר: "אך כרוכן של דברים דהנה 'כלאחר יד' יש בשני אופנים: יש שהמלאכה עצמה בלתי נפעלת כראוי והיא שינוי באיכות הנפעל, אף שבאיכות הפועל לא היה שום שינוי, ויש מלאכה כלאחר יד שהוא שינוי באיכות הפועל, כגון כותב בשמאלו, אף שהנפעל, דהיינו הכתב נעשה כראוי להיות שאימן את ידיו וכתב אותיות מיושרים כמו אם היה כתב בימינו..., והנה באופן ראשון שהמלאכה עצמה או המעשה עצמו בלתי נעשית כראוי והוא שינוי באיכות הנפעל, זה מצינו בכמה מקומות דשלא כדרכה לאו כלום היא זולת ממלאכת שבת. וע"כ אכילה שלא כדרכה כגון: שאכל חלב חי או עירב דבר מר, הרי יש שינוי בהביאה שהיא מעשה הנעשה". משא"כ פטור "כלאחר יד" במלאכת שבת שהוא שינוי באיכות הפועל (פעולה) ולא באיכות הנפעל (תוצאה).
בנידון דידן יש שני סוגי שינויים. יש שינוי בפעולת (איכות הפועל) המחיקה. פעולת מחיקה רגילה היא שיסיר את האות מן הקלף או שיכסה אותה בחומר שצבעו דומה לצבע הקלף או שיכתוב ע"ג את האות בצבע אדום. בנוסף לזה יש גם שינוי בתוצאת המחיקה (איכות הנפעל). תוצאת אחת מן הדרכים הרגילות הנ"ל היא קלף חלק המוכן לכתיבה חדשה או קלף שכתוב עליו אות הנכונה. משא"כ בסיקרא שהתוצאה היא קלף עם צבע אדום המכסה את האותיות הבלתי נכונות.
יתכן שרש"י מסכים עם תוס' שאם יש שינוי רק במעשה המחיקה (איכות הפועל) חייב משום מוחק. אומנם כיון שיש כאן שינוי גם בתוצאת המחיקה (איכות בנפעל) א"א לפרש כך כי ודאי פטור מדין שלא כדרכה של כל התורה. ולכן רש"י מפרש את הגמרא אחרת.
יוצא למסקנה שלדעת תוס' ואולי ה"ה לדעת רש"י, אין להתחשב בפטור "כלאחר יד", למרות שיש במעשה המחיקה שינוי די משמעותי מדרך הרגילה. לכאורה הוא הדין בשבירת העוגה הנ"ל שאין להתחשב בפטור "כלאחר יד", למרות שאינו מוחק בדרך הרגילה (בניגוד לדעות האליהו רבא ודגול מרבבה)[2], וכן יש ליישם סברה זו לשאר מלאכות שבת כדי לקבוע הגדרת "כלאחר יד" בכל אחת לפי אופיה ומידת האומנות שבה.