מכתב לרב יהודה עמיטל שליט"א / הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

צבי יהודה הכהן קוק

ה' כאדר שנת הקטרת

ירושלים עיקות"ו

ידידי יקירי מכבדי מאד הרה"ג ר' יהודה עמיטל שליט"א*

שלום רב ונעם ד' מאת עיר מעוזנו,

הנני מודה למעלת כבוד תורתך מקרב לב ונפש על חוברת "המורשת" הנחמדה, שהואלת להמציאה לי כיקרת ידידותך. רעיון חשוב מאד הוא להביא לידי ביטוי וגבוש ספרות ולהכניסם לקיום וקבע את הלכי הרוח והמעשה של אנשי צבאותינו הנאדרים כקודש. וברוך ה' כי עלה בידכם להוציאו לפעל כצורה נהדרת ומוצלחת. תחזקנה ידכם ויגבר עוזכם בנעם צור משגבנו עליכם, גבורי החיל של ישראל ואורייתא , ובקידוש שמו בתפארת חייכם והדר תקפה תוסיפו ותגדילו את שפע תעצומותיו לסגולת נחלתו. כהמשכת זכות זו יגיענו כולנו במהרה בקרוב למלוא כל דברו בקיום מורשתנו כולה בישיבת שלום וכמשכנות שלוה, כמאמר חז"ל בספרי "בזכות שתירש תשב".

ביחוד אישר כחך, ידידי הנעלה, על מאמרך החכמתי המקיף והמשוכלל בתכנו ובמבנהו. כמו שהוא משמש, מביע מחשכה וכוון הדרכה לדרכו של צבא ישראל, כן הוא מכשיר התעוררות ודוגמא לשאר חברים קרובי דעה, אמץ וחסן באושר חלקך בזכוי הרבים.

אמנם על נקודה יסודית אחת בסגנון דבריך שם הנני רואה צורך להעיר: בענין ההגדרה של תורה ודת - וההבדלה המוחלטת שביביהם. כי חריפות יתירה - שהיא כמו נטולה כמידה ידועה - היא זו, שנהגת בה

באמרך על הדת: "שהנה נטע זר בישראל", וכי שני מושגים אלה "רחוקים אחד מן השני כרחוק מזרח ממערב" וכי - "פשע הוא לזהות את שניהם יחד". כיסויים כאלה כמו שהם, כלא בירור מספיק והסברה מתאימה, לא יתכנו. ועל כגון זה נאמר : "חכמים הזהרו בדבריכם", ועל אחת כמה וכמה בדברים שבכתב שלרבים ושבקביעות - צורה.

שהרי השם "דת" נעשה שגור גם בספרי רבותינו גדולי ישראל וגם בסגנון הדיבור של מסורת - אבותינו לענינה של תורה ומצוות, קדושתן ואמונתן, מציאותן וקיומן. ואיך יתבטל ויוקל כל הערך החשוב והמקודש הזה על ידי פסק-דיו פומבי כזה מצדנו. ודאי יש מדרגות והבדלות בין קדש לקדש - והן שייכות כהדדי, כקשר של השפעה והשלמה, עם כל החילוקים שביניהם. יש "נשמתא דאורייתא" ויש "גופא דאורייתא", - ואור הנשמה בטהרתה מתלבש ומופיע בכל גילויו של הגוף לפי עניניהם ומעלותיהם. אורה של תורה העליונה המקורית נמשך וחודר גם בדכאון המחשכים של גלות ישראל והשכינה, מכהו מוסיף ומדריכנו גם תלמודה של חוץ-לארץ. ומתקיימת היותנו זאת הנטועה בתוכנו לשוב לתחית-קודש שלמה. "בסלוקו של האור הכללי הגדול בימי הבית השני - אז באה תחת האידיאה האלוקית בעצם רוממותה, ועל-ידי גניזתה של זו, תולדתה האידיאה הדתית, במלוא צביונה והרחבתה, משמשת היא את הראשונה, ולעולם לא תתנכר לשורש נשמתה" (אגרות הראיה "למהלך האידיאות בישראל", פרק ה'). לכן אף על פי שיש לחלק בין אותם שני המושגים, הרי הקשר המהודק שביניהם אף-על-פי-כן קבוע הוא, הקרבה הפנימית שביניהם אינה בטלה, וערכה של השניה בתור תולדתה של הראשונה מופיע במקומו ובתוקף קדושתו.

ומכאן גם לעצם ההגדרה של המושג "תורה", באותו ענין שהיתה צריכה להיות יותר מבוררת. כי לא היתרון הכמותי בלבד, שהוא "משתרע על כל שטחי החיים" - לעומת זה של "הדת" שהוא "רחוק מלהקיף את כל מערכת חייו הנפשיים", - הוא הממצה את תכנו המיוחד, אלא האיכותיות המיוחדת של גילוי שפעה והמשכו מן השמים ממקור מרומי ההויה והופעת תפארתו של מלכות בוראה בתוכה, על ידי נחלת עם סגולתו בכח מתנת חמדה זו מבית גנזיו.

לעומת ענינה זה של התורה, הנתון והמצווה, "שקדמה לעולם", בא ונמשך ענינה של תולדתה הדת ממטה למעלה, כפי הישרת פנייתה למקורה מתוך ספוק הצורך הנפשי והדרישה הטבעית לכך אשר בתכונת חייו של האדם וישראל. ואמנם חילוק הערכים האיכותי הזה הוא גם המחייב את אותו החילוק הכמותי, כי עליונותה זאת של התורה, בהחלטיותה האלהית, היא העושה את כולליותה המקפת כמו את נצחיותה הקיימת. וכן ההגדרה הדתית במקצועיותה הרוחנית קובעת את סידוריה המסוימים עם היותה נובעת ממקוריות ישעה הנשגב בטהר קדשו.

אקוה כי תואיל לקבל את דברי ההערות אלה ברצון ובברכת אמן כמו שהם יוצאים מתוך מעמקי ידידות והכרת החקירה אמיתית, ואיחל לבירורי ידיעות משלומו ומעשיו והצלחתם בעז"ה.

בכפלי ברכות אהרו"נ וחבת לו"נ וצפיית האור הגדול המתחדש על ציון וירושלים ומקראיה.

צבי יהודה הכהן קוק

אם חוברת הקטנה בכמות "במצות-הארץ" - לא הגיעה לו, אקוה להמציאה לו בעז"ה. 




* הערת העורך: מכתב זה של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בכתב בשנת תש"ט כתגובה למאמרו של הרב יהודה עמיטל שליט"א ב"מורשת" שנכתב כהיותו חיל כצה"ל בבטאון בית הכנסת בגדוד 79 טבת תש"ט, מאמר זה אף התפרסם ב"מעלות ממעמקים" בעמוד 96 תחת הכותרת "לדרכו של החייל הדתי במלחמת הקוממיות".