פורים ב"מגדל-עוז" / הרב יהודה שביב*

בדין נראה שאינו סמוך

ממרומי הישוב מגדל עוז - החמישי לישובי גוש עציון המתחדשים בעז"ה - ניתן להשקיף אל ירושלים העתיקה. נשאלה איפוא שאלה, האם יש ליתן ל"מגדל עוז" דין של נראה לכרך שדינו ככרך, להיות פורים נקבע בו ביום ט"ו באדר.

א.

מתור ההלכה בשו"ע עולה לכאורה שאכן דין מקום כזה כדין כרך.

"וכן כפרים הנראים עמהם אפילו אינם סמוכים כגון שהם בהר, או שסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם כגון שהם בעמק, ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל". תרפ"ח, ב'.

והעיר לנכון המג"א (סק"ג): "מדהיפך לשון הטור, ש"מ דסבירא ליה דהאי ובלבד קאי אסמוך, אבל נראה-אפילו רחוק הרבה הוי ככרך, כמ"ש בבית יוסף ובמגיד משנה".

כלומר עובדת היות המקום מרוחק מן הכרך אין בה כדי לבטל את הזיקה הנקבעת מהיותו נראה. ומכאן, גם ישוב כמגדל עוז המרוחק מירושלים כ-20 ק"מ יהיה דינו כירושלים, כיון שנראה עמה. [ברם, אין דעת הכל שווה בהבנת השו"ע, ראה בפר"ח שהבין שאף המחבר כרמב"ם וכטור. אמנם תמה עליו הברכי יוסף באות ז'], אלא ששאלה זו גופא זוקקת עיון; מה ראה השו"ע להפוך לשון הטור, וביותר שנראים הדברים כי ההלכה ברמב"ם היתה לו לטור לעיניים. נראה כי מהלך הסוגיא והקושי לישבה לשיטת הרמב"ם והטור, הוא שהנחה את השו"ע לקבל להלכה שיטת ראשונים אחרים כפי שיוסבר להלן בעז"ה.

ב.

שנינו בגמ' במגילה (ב', ע"ב):

"...מדינה ומדינה למה לי? אלא קרא לדרשה הוא דאתא וכדרבי יהושע בן-לוי הוא דאתא, דאמר ריב"ל: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. עד כמה? אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא כמחמתן לטבריה-מיל. ולימא מיל? הא קמ"ל דשיעורה דמיל כמה הווי? כמחמתן לטבריה".

ומקום יש לברר שאלת "עד כמה" כלפי מה מכוונת היא? כלפי הסמוך או כלפי הנראה? וקודם לבירור זה שאלה אחרת; האם די באחד משני התנאים סמוך או נראה, או שרק אם נצטרפו שניהם יחד יקבל המקום דין כרך.

לכך באה תשובה מדברי הגמ' בדף ג' ע"ב.:

"גופא א"ר יהושע בן-לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. תנא: סמוך אע"פ שלא נראה, נראה אע"פ שאינו סמוך".

הרי מפורש שדי בתנאי אחד. ובזה עצמו פתרון לבעיה הראשונה. ברי כי שאלת "עד כמה" מכוונת רק לעניין סמוך, ובנראה אף אם מופלג מאוד מהכרך יהיו דינו ככרך שאם תאמר ששעור מיל הוא אף לגבי נראה, א"כ למה לך נראה? אך אם אינו נראה דינו ככרך מדין סמוך.

נראה כי זה הוא שהנחה את ר"ח ורש"י לפרש בדף בי ע"ב את שאלת "עד כמה" כמכוונת אך לעניין סמוך. "עד כמה - חשוב ליה סמוך" (רש"י) "וכמה יהיה מחוץ לכרך הסמוך לו שיחשב כמו כרך" (ר"ח), ובעקבותיהם הלכו גם ראשונים אחרים כרשב"א והמאירי.

ג.

לעומת דרך מחוורת זאת ניצבים דברי הרמב"ם:

"וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עימו, אם אין ביניהם יתר על אלפיים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו". (הלכות מגילה, פ"א, הלכה י'.)

משמע, שיעור אלפיים מכוון הוא גם לנראה עמו. וכבר הקשו עליו נושאי כליו. ומחמת הקושי הציע המגיד משנה לגרוס ברמב"ם "כרך וכל הנראה עמו וכל הסמוך לו אם אין ביניהם", ולפי"ז הגבלת המרחק תתייחס אך לסמוך. ברם אין לגירסא זו אישור מכל נוסח שהוא בכתבי יד ובדפוסים.

ניתן היה לישב דעת הרמב"ם בכך שלדידו יש צורך שיהיה גם סמוך וגם נראה, ואת הדברים בגמ' (ג' ע"ב): "תנא סמוך אע"פ שאינו נראה..." לא קיבל להלכה[1], אפשר שראה בשאלה זאת מחלוקת בין הסוגיא בדף ב' ע"ב הדנה בשיעור עד כמה גם לגבי נראה, לבין הגמ' בדף ג' ע"ב, שאלת 'עד כמה' שנתפרשה בפשטות כמכוונת על כל דברי ריב"ל, מלמדת כי כוונתו שרק מקום הסמוך ואף נראה יהיה דינו ככרך, ושיעור הסביבות מיל. ולכך אף באה הדוגמא של חמת וטבריה - שני מקומות סמוכים ונראים זה מזה.

דרך זו תקבל חיזוק מהשמטת הרי"ף את דברי הגמ' בדף ג', אפשר ואף הוא הבין כי מחלוקת כאן ועל כן העתיק להלכה רק את דברי ריב"ל "כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך וקורין בחמישה עשר....".

אלא שדרך זו לא תכשר לטור שכך כתב:

"וכן הכפרים[2] הסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם כגון שהם בעמק, או שנראין עמהם אפילו אינם סמוכים להם כגון שהם בהר ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל".

ואם כן לפחות על הטור הדרא קושיא לדוכתא.

על כרחנו נותרו כאן האפשרויות שהעלו נושאי הכלים והם: דין מיל אמור אכן רק לגבי נראה בעוד שסמוך ואינו נראה צריך שיהיה סמוך ממש. או שבשניהם השיעור מיל אלא שבסמוך משערים בקו יבשתי בדרך המיועדת להליכה, ובנראה מודדים בקו אוירי. (מהר"י קארו בדבריו על הרמב"ם בכסף-משנה ועל הטור בב"י). ש"סמוך מיקרי אם יכול לבוא אל הכרך תוך מיל, אבל בנראה אע"ג דלא יכול לבוא אל העיר במיל כגון דאיכא נהר המפסיק וצריר להקיף מהלך רב, אפילו הכי מכלל העיר יחשב מאחר דנראה עם העיר והוא תוך מיל". (ה"דרכי משה" שם).

ברם להלכה קיבלו כנראה מהר"י קארו והרמ"א את הדרך האחרת, ולפיה אם נראה אין מתחשבים במרחק.

מעתה בנידו"ד, ברור לכאורה שיש לקרוא לפחות גם בט"ו, שאם גם נחשוש לשיטת הרמב"ם והטור הרי מכלל ספק פוסקים לא יצאנו. ויש לנהוג כבספק ולקרוא בשני הימים, כשבי"ד יברכו כדין רוב ישראל.

ד.

מקום יש לומר כי אף לדורשים שיעור מיל בנראה, יהיה למגדל עוז דין נראה.

כי הנה בעל "כף-החיים" יצא לדון בדבר חדש.

"ולעניין מרכבת הקיטור שיצא מחדש, שהולכת עשר שעות בשעה אחת אם נחשוב שיעור המיל דווקא במהלך אדם בינוני או במהלך הרכבת הקיטור" (תרפח, סק"י).

כלומר האם בשיעור מיל יש לנו קביעה של שיעור גאוגרפי ומהלך מיל אינו אלא מסמן זה השיעור, ואז אין זה משנה אם ניתן באמצעים משוכללים לעבור מרחק זה מהר יותר. או שמא אין לך אלא שיעור הגעה לאותו מקום, פעם היה הדבר נקבע בהליכה, ובזמנו של בעל כף החיים רחוקים נעשו קרובים, שהרי באותו זמן הליכת מיל יכולים להגיע באמצעות רכבת שיעור כמה מילים. ובזמננו זה עם השתכללות האמצעים ניתן להגיע מהר יותר. אם נניח כי שיעור הליכה מיל הוא כשמונה עשרה דקות[3], הרי ניתן בנסיעה מהירה להגיע ממגדל עוז לירושלים בזה שיעור הזמן, וביותר אם נזדקק להצעת הבית-יוסף כי שיעור מיל נקבע כנראה בקו אוירי ישיר, ודאי שניתן להגיע בפרק זמן של 18 דקות.

לאחר שהביא מחלוקת בזה לעניין דין אבילות ביו"ד, מסכם בעל "כף-חיים": "הכא בשיעור מיל דאיכא עוד פלוגתא, אם הוא רחוק יותר ממיל ונראה, אם קורין בט"ו כבני כרכים או לא... וע"כ נראה דבכה"ג באם הוא רחוק יותך ממיל במהלך אדם ונראה, ואם הולך במרכבת הקיטור הוא פחות ממיל יש להקל[4] ולחשוב אותם כמו כרכים וקורין בט"ו והוא שהולכת לשם מרכבת הקיטור". תנאי זה האחרון אינו מהוה מגבלה לנידו"ד שהרי כיום כלי רכב ממונעים מגיעים לשם וניתן אף להגיע באמצעי תחבורה אוירי כמסוק[5], ברם, כבר דחה דבריו הרב טיקוצינסקי ב"עיר הקודש והמקדש" (ח"ג ע"ב תי"ג) שאין לדמות לכאן הנידון בהם דנו הפוסקים שם כמו אבילות או קרבן פסח, ששם השאלה אם אך עשוי להגיע, בעוד כאן תקנת מרדכי ובית דינו לקבוע דיני כרך וגבוליהם. ולפי"ז שיעור מיל אינו אלא מסמן גבול.

ה.

ברם, דומה כי גם לשיטה שבנראה אין הגבלת מרחק, יש לקרוא במגדל עוז בי"ד באדר. כי יש לברר מה בכלל עניין דין סמוך ונראה.

והנה הרמב"ן בחידושיו לתחילת המסכת האריך מאוד להבין -

"מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, לעשות ישראל אגודות במצוה הזו... היכן מצינו בתורה מצוות חלוקות בכך והתורה אחרה תודה אחת ומשפט אחד יהיה לכם...

והעלה -

"...כשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים יותר מן המוקפין... ולאחר מכן בשנים הבאות עמדו פרזין ונהגו מעצמן לעשות יום י"ד שמחה ומשתה ויו"ט, אבל מוקפין לא עשו כלום, לפי שהיה הנס גדול בפרזים... אחר זמן שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך מן התורה, עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של פרזים שראוי הנס לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כלל ישראל שכולן היו בספק, וראוי להקדים פרזים למוקפים מפני שהיה נסם גדול ושהם התחילו במצוה תחילה... לפיכך קבעו יו"ט של פרזים בזמן ושיהא מיוחד להם, ושל מוקפים קבעו ביום נוח של שושן... והיינו דאמרינן פרזין ומוקפין דכתיב גבי מגילה, דהני מיגלו והני מיכסו, או דילמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו, אלמא טעמא דתקנתא משום הצלה הוא, דאית להן למוקפים הצלה דמיגנו בחומתם ונלחמים או דמכסו ומטמרי מאויבים...".

מעתה, מזה הטעם היו אותם הסמוכים והנראים נידונים בכרך.

"...דמעיקרו נתחייב הסמוך לכרך לקרות בט"ו, משום דמיגנו בתוך הכרך..." (לשון הרשב"א לדף ב' ע"ב): "וטעמא בכל הסמוך והנראה אליו נמי, משום דכיון דמיגנו ומיכסו בכרך הסמוך מימות יהושע בו-נון, דכל שהוא סמוך ונראה לכרך בשעת מלחמה מתאספין ובאין אל ערי המבצר והילכך הרי הן כאנשי הכרך ממש[6]", לשונו בחידושיו לדף ג' ע"ב.

ולפי זה דין סמוך ונראה אינו אלא בסמוך ונראה באותה שעה שהיו מוגנים עמהם וכל שארע למוקפים להם ארע. אך ישובים חדשים שנבנו בסמוך או בקרבת עין למוקפין יהיה דינם כדין רוב העולם בי"ד אדר.

אלא שכנגד זה מתייצבים דבריו הברורים של ה"חזון איש" זצ"ל (או"ח סימן קנג אות א'):

"ודין סמוך ונראה, אין צריך שיהיה בימי יהושע בן-נון ולא בשעת הנס, דאם כן נפל בבירא דין סמוך, שא"א לנו לדעת אם היו בתים בנויים חוץ לחומה סמוך לחומה, וכן הפוסקים לא הזכירו בזה שום תנאי, והילכך כל שהוא עכשיו סמוך יש לו דין סמוך".

ו.

עתה נבא לדין נראה.

הר"ן (על הרי"ף) כתב -

"...וי"מ דנראה עמו[7] דקאמר, היינו דמתחשב מתחומי העיר דווקא (ואפילו מופלג כמה) והכי דייק לישנא דקאמר נראה אע"פ וכו' ולא קאמר רואין אותו מן העיר, מיהו הא והא נמי איתא, דרואין אותו מן העיר בעינן. אי נמי, אפשר דכי אמרינן ועד כמה, אמר רבי ירמיה כמחמתן לטבריה מיל, אכולה מילתא אמר, בין לנראה עמו בין לסמוך, ומ"מ (אפילו לפירושא קמא) אינו נראה שאם היה רחוק כמה פרסאות מפני שרואין אותו מן הכרך יהא נידון בכרך".

ובהמשך דבריו -

"דנראה דקאמר ריב"ל, היינו דמתחשב מתחומי העיר, והמתחשב מן התחום עכ"פ לא יהיה רחוק כל כך, ואף אם יהיה יותר ממיל יהיה באופן שיהיה נחשב מתחומי העיר ולא רחוק הרבה, והוסיף הוא לומר דהא והא בעי, כלומר; מתחשב ורואין אותו... ואפילו לדברי הר"ח ומאן דעימיה צריך שלא תהיה רחוקה הרבה"[8].

אף זה עולה מדברי הריטב"א (ב' ע"ב):

"אבל כנראה כל שהוא נראה עמו, ומשתתף עמו בענייניהם, ולית ליה שיעורא".

נמצא, לא די במראית העין אלא יש צורך שהנראה יהא נחשב על הכרך כיחידה אחת עמו[9]. אלא שאפשרית מחלוקת בין הר"ן לריטב"א, לריטב"א אין לדבר שיעור ואולי אף ברחוקים הרבה הדברים אמורים, ולריין דרושה קירבה, מה מידת הקירבה לא פירש.

עוד יותר מפורש ב"בית הבחירה" למאירי:

"וניראין הדברים, בנראה עמו שהוא מאותו מחוז וטפל לאותו כרך, על דרך מה שאמרו בחשבון ובנותיה".

ולפי דבריו אפשר שהתנאי נראה עמו אינו במשמעות ראייה, אלא היחשבות: -נראה ע"י הציבור כיחידה אחת עם הכרך.

והרי זה עולה גם מדרשה בגמ' "מדינה ומדינה" היינו המצורף, הנספח למדינה. עכ"פ בין כך ובין כך, הרי ברור שאין הישוב "מגדל עוז" נראה עם ירושלים כיחידה אחת. ולדעת כל אותם ראשונים ודאי שאין לו זיקה לכרך, ויש לקרוא בו בי"ד.

ז.

לסיכום, לעומת דבריהם הברורים של הרמב"ם והטור כי אף בנראה קיים שיעור מיל, (וכך עולה גם מתוספתא והירושלמי - ראה כנה"ג הגהות ר"י לסימן תרס"ח) עומדת משמעות דברי השו"ע שאין השיעור אמור אלא בסמוך. משמעות שאין דעת הכל שווה לגביה (פר"ח הנ"ל) דברי המחבר בשולחן ערור נשענים על שיטת הראשונים, והרי מדבריהם השתמע שאף כאן גבול יש, אם גבול מוניצפלי ואם אחר כדי שיצדיק הביטוי נראים עמו.

מוסף על כר דברי המאירי שצורך יש שכל הכפר יהיה נראה. על כך נראה שוודאי תקפים בנידו"ד דברי החיד"א בברכי יוסף (תרפ"ח סק"ז):

"אמנם לעניין הלכה נראה, מאחר דהרמב"ם והטור סתמו ונוטים דבריהם דגם נראה לא יהיה רחוק ממיל, וכ"כ הר"ן בהדיא והכי מוכחי דברי הרב צידה לדרך, ודעת מרן יש לדון בו, ואף לסוברים דעד כמה אסמוך קאי לא פורש שיעור נראה, נקטינן דגם כפרים הנראים לא יהיו רחוקים יותר ממיל[10]".