שהקב"ה ליבא בעי / הרב שבתי אברהם הכהן רפפורט

"אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. ר"א אומר עין טובה, ר' יהושע אומר חבר טוב, ר' יוסי אומר שכן טוב, ר"ש אומר הרואה את הנולד, ר' אלעזר אומר לב טוב, אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך (מדבריכם - גי' רבינו יונה ועוד כת"י) שבכלל דבריו דבריכם". (אבות פ"ב מ"ט).

צאו וראו רצה לומר שיבחנו ויעיינו בבני אדם ויבחנו בהם עד שיעמדו על איזו מדה טובה שבמידות, בי דברים אלה לא למדו מן התורה רק מה שעמדו עליהם כאשר הם בוחנים בנמצאים ובזה שיך צאו וראו (דרך החיים למהר"ל).

לב טוב וכו' שבכלל דבריו דבריכם לפי שהכל תלוי בלב (רש"י). לב טוב לשמים ולבריות, שהקב"ה ליבא בעי (מחזור ויטרי).

ונראה לבאר את הגירסא "מדבריכם" שמתוך דברי חבריו, ראה רבי יוחנן את דברי ר' אלעזר בן-ערך. היינו לאחר שאמרו לו שעין טובה, חבר טוב, שכן טוב והרואה את הנולד הם הדרר הישרה שידבק בה האדם, מתור כל הדברים הללו ראה והבין וקבל את דברי ר' אלעזר בן-ערך שלב טוב אמיתי כולל את כל הדרכים הללו, מאחדן לאחת והוא הוא המקור הפנימי שלהן.

שלב טוב באדם יתכן שיציין איזו תכונה שאינה ישרה, כחוסר תשומת לב, שאין כספו ורכושו נחשב בעיניו ולכן הוא פזרן בממונו, אבל מתור זה יבוא ליטול ממון אחרים שלא כדין וכדומה. ומתור דברי חבריו של ר' אלעזר בן-ערך ראה ר' יוחנן את דבריו שהמשמעות האמיתית של לב טוב כדרך ישרה שיבור לו האדם היא כשהוא כולל עין טובה, חבר טוב, שכן טוב ורואה את הנולד, וטוב הלב הוא תוצאה של רגישות ועירנות ולבו של אדם הוא כמעין המתגבר ומקור טובה ושמחה.

הדרך הישרה שבחרו תלמידי ר' יוחנן לאחר שעיינו בבני האדם ובחנו בהם ועמדו על הטבע האנושי יכולה היתה להבחן ולהתברר מתוך יעקב ז"ל עצמו, ממש כאילו בו דברו חכמים, כמה מסיפורי הדברים ספרו חבריו בסמוך ולא אוסיף עליהם שהם רק טיפה מים גדול.

עין טובה: שלא תהא עינו צרה בטובת חברו (מחזור ויטרי). טובה שהיתה מגיעה ליעקב, שמחה כי תבואנו, לא היו נחשבות בעיניו אם לא היה יכול לשתף בהן את חבריו ורבותיו. "טוב עין הוא יבורך" אמר שלמה המלך ע"ה, ודרשו חז"ל יבורך - יברך, שנעשה מקור ברכה ושמחה לאחרים. וכשם ששיתף אחרים בשמחותיו ועל כולנה שמחת ביתו שזכה לה אר לפני כשנה, השתתף בשמחת אחרים ושמח בה. כשדאית את יעקב מאושר בלב שלם בשמחתך היה זה גם מקור שמחה לך עצמך. ולא עוד אלא שהיה מקדים את שמחתך לשמחתו לשמוח בה, ויותר מכל היה שמת בך עצמך. זהו טוב עין שיבורך ויברר הם אצלו בכפיפה אחת ויונקים ומקבלים זה מזה.

חבר טוב: דכתיב טובים השניים מן האחד (מחזור ויטרי). טובת השנים היא שאם מוטל על האחד משא הכבד ממנו יסייע חברו בידו ויחד ינשא לו העול. ואמורים הדברים הן במשא גשמי והן במשא דאגות וטרדות הנפש. יעקב היה צירוף ה"שנים" לכל "אחד"!, וקודם היה אצלו משא חברו למשא עצמו. וראה זה פלא, המשא נהפך לעילה לדיבוק החברים, וקבל המשא חביבות מצד עצמו בעוד שקודם היה אך עול וטירדה, יעקב היה חבר "טוב", לא חבר מסור ואחראי בלבד, אלא "טוב" הגורם לאחרים לראות את צד הטוב שבדברים, וטוב זה גדלה מעלתו הרבה הרבה מעבד לסיוע הממשי שיד אדם, יד כהה, יכולה להגיש לחברו.

שכן טוב: שיתנהג באחוה עמו שנאמר טוב שכן קרוב מאח רחוק (מחזור ויטרי). אין מאורע הקורה לאחד האחים, שהאחים האחרים יכולים לראות עצמם מנותקים ממנו. מאורע קורה למשפחה כולה, אף שנושא המאורע הוא אחד האחים. יעקב היה מעורב בכל ענייני חבריו, עד שענייניהם היו לענייניו ממש, בנאמנות אמיתית ללא פניות בלל. גם לרבותיו היה יעקב שכן טוב ושותף, וכדרר שותף טוב ראה בהם שותפים לו, וכדרר נאמן האמין בהם, שהרי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", וכר היה תלמיד המחכים את רבותיו.

הרואה את הנולד: כיוצא בו א"ר חידקא במסכת דרך ארץ - אהוב את השמא ושנא את המה-בכך (מחזור ויטרי). טוב לכאורה, הנובע מגישה של מה-בכך, אינו טוב כלל, ואינו מקור של ברכה אלא מקור טמטום וטשטוש. רק הטוב הנובע ומתקשר בהתלבטות והסתפקות של שמא, ושומת הדברים בזהירות, ותכנון העתיד, הוא טוב המטיב ומעורר טובה באחרים, טובו של יעקב לא היה מעולם מחמת גישה של מה-בכך, של זלזול באחרים ובו עצמו. זה היה טוב של רגישות ותשומת לב ושל חיפוש דרך.

התוצאה של כל הדרכים והתכונות הללו והמקור להן הוא לב טוב, לב גדול הרוחש ונובע טובה, ברכה ושמחה בבורא ובכל אדם.

והקדוש ברוך הוא שלבא בעי לקח לב זה מאתנו והוא בתחילת דרכו הישרה "ואיננו כי לקח אותו אלוקים".