בירור סוגיות דיוחסין - הקדמה / הרב שבתי אברהם הכהן רפפורט
"הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים מהו לטלטלה בשבת, כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת. ומשום מה מחייב, א"ר אבהו בשם רבי יוחנן המרכיב את המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת ומי שהוא בונה בשבת חייב" (מדרש רבה ריש סדר והיה עקב).
מדרש זה פותח את פרשת המצוות (לעומת פרשת התורה - ואתחנן) שבמשנה תורה. ואף שלענין הלכה באם ההלכה הניצבת כאן הינה הלכה פסוהה, עיין שבת מ"ה: ומ"ז, מכל מקום העקרון שבמדרש זה רב אור הוא. למעיין במסכת שבת יתברר שחלוק הרבה דין בונה בכלים מדין מכה בפטיש. שמכה בפטיש הוא גמר כלי שהיה קיים כבר ורק צורתו טעונה עוד שכלול, ואילו בנין בכלים הוא דוגמת בנין בקרקע. שבבנין בקרקע יש חידוש בעצם ולא רק גמר הצורה, שכן בבנין בקרקע אדם הופך מטלטלים (אבנים או עפר וכדי) למחובר לקרקע ויוצר כאן בנין חדש ומהות חדשה שלא היתה קודם בעולם, כך גם בנין בכלים אינו רק גמר צורה אלא חידוש מהותי שלא היה כאן קודם. ולכן מהדין המובא במדרש אנו רואים שמנורה המחוברת מנרות רבים היא מהות חדשה שלא היתה קיימת בנרות נפרדים; שמנורה אחת היא חדוש עצמי, ולא רק צורני, לעומת הנרות הבודדים. זו הפתיחה שבה פתח המדרש את פרשת המצוות ללמדך כמה חלוק האור הבא מצבור העוסק בתורה ובמצוות מצרוף האור שמאירים היחידים כל אחד לבדו. (ובפרשה זו באה פרשת והיה אם שמע לרבים לעומת פרשת ואהבת ליחיד שבפרשת ואתחנן).
אנו מגישים כאן מנורה להאיר סוגיות בעניני יוחסין שבשלהי פרק שלישי ובפרק רביעי בקדושין. כל נר שבה הוא פרי צירוף של יגיעה ועיון עם נצוץ דמיון והשראה, וכיון שהדברים נאמרו בפלפול חברים הצטרפו הדברים לחטיבה אחת שחלקיה מקבלים זה מזה, ומתוך בירורי הפרטים צפים ועולים ביאורי המושגים היסודיים שהם הבריח התיכון המבריח עניינים אלה מהקצה אל הקצה; חזקות דיוחסין, כיצד עוברים פסולי היחס מדור לדור, מהו ענין היחוס הכשר והפסול בעצמותו.
ויהי רצון אמרי פינו והגיון לבנו לפניך ה' צורנו וגואלנו.