הגורמים ליצירת והעברת ממזרות / ראובן קרני-ראם
בסוגיות הדנות בפסול של ממזרות אנו מוצאים שהפסול הזה מתקשר עם שלושה גורמים: איסור כרת, עריות ואי-תפיסת קידושין. נראה שאפשר לאור הגורמים האלו לחקור דרך יצירת ממזרות.
ניתן להבין שממזר הוא בן הנולד כתוצאה מביאת איסור כדת. או אפשר להגיד שממזר הוא בן שמיוחס לזוג שההתקשרות ביניהם "בלתי אפשרית" בגלל יחס פסול של עריות.
ברצוני לבדוק את האפשרויות האלה בגמרא, ולהביא נפקא מינה להלכה ביניהן.
יצירת ממזרות
המשנה ביבמות מ"ט. אומרת: "איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא, שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו, ורבי יהושע אומר כל שחייבים עליו מיתת בית דין". רואים מהמשנה שממזר מוגדר כולד שנוצר מביאה אסורה ויש מחלוקת תנאים מה היא דרגת חומרת האיסור בביאה המולידה ממזר. אנחנו נתמקד בשיטת שמעון התימני שנקבעה הלכה כמותו במשנה בקידושין ס"ו: , בנוסף לזה שכתוב "הלכה כדבריו" במשנה ביבמות מ"ט. הגמרא אומרת שדיו זה נלמד מסמיכת פסוקים בדברים כ"ג. כתוב שם "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו", ושמעון התימני סובר שהפסוק מדבר על שומרת יבם של אביו שאסורה עליו בכרת (בגלל שהיא אשת אחי אביו), וסמוך לזה כתוב הפסוק "לא יבא ממזר בקהל ה'" ומשמע מזה שבן הנולד מחייבי כריתות הוא ממזר.
במשנה בקידושין ס"ו: כתוב "וכל מקום שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין הולד ממזר ואיזה זה הבא אחת מכל העריות שבתורה". ניתן להבין קטע זה של המשנה באחת משתי דרכים. אפשר להביו שהמשנה קובעת שאי-תפיסת קידושין בין בני הזוג גורמת לממזרות של הולד. או להבין שאין הממזרות נגרמת על ידי אי-תפיסת קידושין, אלא על ידי חומר איסור כרת וכפי שמשמע ביבמות, אלא שהמשנה בקידושין נותנת לנו כלל איך לדעת מתי יש ממזרות וזה כשאין לה עליו קידושין , וכלל זה נכון מבחינה עובדתית אליבא דשמעון התימני, אבל אין המשנה מתיחסת לדבר הגורם את הממזרות.
הגורם לאי-תפיסת קידושין.
טרם נמשיך בבירור הנידון שלפנינו נעיר שיש לחקור באופן דומה לגבי הגורם לאי-תפיסת קידושין. אפשר להגיד שאין קידושין תופסים בגלל שיש איסור כרת. או אפשר לאמר שאין קידושין בגלל היחס הפסול של ערוה שיש בין בני הזוג. אך ניתן להוכיח מהסוגיה בקידושין ס"ז: שהגמרא הבינה שהגורם לאי-תפיסת קידושין זה היחס הפסול בין בני הזוג. הגמרא שם חוקרת מאיפה נלמד הדין שאין קידושין תופסים בעריות. לאחר שהגמרא מוכיחה שאין קידושין תופסים באחות אשה היא מנטה להשתמש באחות אשה כבנין אב ללמד על שאר כל העריות. אבל הגמרא מקשה שזה לא יכול לשמש בנין אב לכל העריות מפני שמצינו בעריות כאלו שיש להם מתירים, דהיינו: אשת איש שקבלה גט ואשת אח שחייבת ביבום. והנה אילו היה האיסור כרת גורם לאי-תפיסת קידושין אז העובדה שיש מתירים לא היתה מערערת את הלימוד של הבנין אב, אלא נראה שהגמרא הבינה שאין קידושין תופסים בגלל יחם פסול או "יחס בלתי אפשרי" בין בני הזוג, והיות ויש מתירים אי אפשר להגיד שהיחס בלתי אפשרי. מתרצת הגמרא: "אלא אמר רב יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא 'כל אשר יעשה מכל התועבות האלו ונכרתו', הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין אף כל העריות כולם לא תפסי בה קידושין". לאחר שמתרצים שלומדים את ההיקש ניתן לקבל את ההבנה של הגמרא שהגורם לאי-תפיסת קידושין זה יחם פסול והמתירים המצוינים משנים את טבע היחסים שמקודם היו פסולים בטבעם.
מחלוקת רש"י ורמב"ן
בהמשך הסוגיה (קידושיו ס"ח.) רש"י בד"ה "לחומרא" אומר: "שהממזרות תלוין בקידושין דכל מי שאין לה עליו קידושין הולד ממזר". הרושם מתקבל מדבריו שממזרות נגרמת על ידי אי-תפיסת קידושין, וכך יוצא ביתר תוקף מדבריו ביבמות צ"ב: בגמרא שם נחלקו רב ושמואל לגבי יבמה שנשאת לזר, והמחלוקת נובעת מפירוש הפסוק: (דברים כ"ה, ה') "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", רב סובר שהפסוק בא ללמד שאין קידושין תופסים ביבמה , ושמואל מסופק אם לפרש את הפסוק כרב או לפרש שהפסוק בא להגיד שיש איסור לאו בקידושי יבמה לאיש זר ואעפ"כ קידושין תופסים, ולכן לשמואל היא ספק מקודשת וחייבת לקבל גט מספק. רש"י שם אומר "אי ללאו הוא דאתא הרי היא כשאר חייבי לאוין ותפסי בה קידושין". משמע[1] לרש"י שיש איסור לאו בקידושין אלו רק לדעת שמואל אבל אם לומדים כרב שהפסוק בא ללמד שאין קידושין תופסים אין איסור לאו בקידושין האלו. בכל זאת רש"י ביבמות מ"ט: (ד"ה "אי כרב") אומר שלפי רב הבן ממזר במקרה כזה. יוצא שלפי רש"י לומדים מהמשנה בקידושין ס"ו: שאי-תפיסת קידושין גורם לממזרות , והמשנה ביבמות רק נותנת לנו כלל איך לדעת מתי יש ממזרות וזה כאשר יש ביאת איסור כרת, אבל אינה מתיחסת לגורם לממזרות שהוא באמת אי-תפיסת קידושין. כלומר, לפי רש"י הבן ממזר בגלל שהוא מיוחס להורים שיש ביניהם יחס שהתורה אינה מאפשרת קידושין בו, מחמת שהוא ערוה, או מסיבה אחרת.
הרמב"ן כחידושיו לקידושין ס"ח:, חולק על רש"י ואומר שדין ממזרות נלמד מהמשנה ביבמות שהגורם לממזרות זה ביאת איסור כרת, יוצא לפי הרמב"ן שהכלל במשנה בקידושין נכון שבעריות אין קידושין תופסים והולד ממזר אבל הסיבה שהולד ממזר זה בגלל שיש איסור כרת כמו שמבואר במשנה ביבמות.
עד כאן ראינו מחלוקת בין רש"י לרמב"ן לגבי הגורם ליצירת ממזר. לפי רש"י הולד ממזר בגלל שהוא מיוחס לזוג שהיחס ביניהם פסול ושאין קידושין תופסים בהם, ולפי הרמב"ן הבן ממזר בגלל שהוא נולד כתוצאה מביאת איסור כרת.
ולד עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל
לגבי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל נפסקה הלכה ביבמות מ"ה: "והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש". לפני שהגמרא מגיעה למסקנה זאת מובאת שם (רף מ"ד: - מ"ה:) מחלוקת תנאים בענין הזה. שם בגמרא יש ניסיון להגיד ששמעון התימני , ששיטתו היא המקובלת להלכה , יגיד שבעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר "כיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתות דמי". פורכים ניסיון זה מברייתא שבה רואים שרבי שמעון בן יהודה הסובר כשמעון התימני אומר שאין הולד ממזר מעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל והוא מנמק: "אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת". כנראה שלדעת הפוסל מספיק שיהיה ביאת איסור הדומה לחייבי כריתות אבל לדעת שמעון התימני צריך להיות ביאת איסור כרת ממש.
בדף מ"ה: מוסברת המחלוקת בדרך אחרת. הגמרא אומרת "...ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב. מאן דפסיל סבר מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר אף כל דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר. ומאן דמכשר סבר מה אשת אב דלדידיה לא תפסי בה קידושין לאחריני תפסי בה קידושין לאפוקי עובד כוכבים ועבד דלא תפסי בהו קידושין כלל". יוצא שמי שאומר שהולד ממזר סובר שהוא ממזר בגלל שהוא מיוחס לזוג שאין בה אפשרות לתפיסת קידושין. ואז יש שתי אפשריות להסביר את המכשיר , ושתיהן מפורשות בחידושי הרשב"א על הסוגיה הזאת (יבמות מ"הי ד"ה "הכין איתא"). האפשרות הראשונה היא שאי-תפיסת קידושין גורם לממזרות רק כאשר אי-תפיסת קידושין נובע מיחס פסול בין בני הזוג כפי שקים בעריות שהרי יש להם קידושיו על אתרים , אבל בעכו"ם הבא על בת ישראל אין סיבת אי-תפיסת קידושיו נובע מיחס פסול בין בני הזוג אלא מהעובדה שעכו"ם לא שייר בתורת קידושין. האפשרות השניה מבוססת על גרסתו של רבינו האיי גאון שגורס "מאן דמכשר סבר כאשת אב מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו והולד כשר". משמע שהסיבה שהולד ממזר בעריות זה בגלל שהולד מיוחס לעריות, שרק בן המיוחס לשני בני הזוג שיש ביניהם יחס פסול הוא ממזר, אבל בעבד ועכו"ם הבא על בת ישראל אין הולד ממזר בגלל שאינו מיוחס לעכו"ם מכיון שאיו לעכו"ם יחוס לגבי ישראל כמו שכתבו ביבמות צ"ח:, "אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דכתיב בשר חמורים בשרם וכו'".
נמצא שניתן להסביר את המחלוקת לגבי עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל בהתאם לשתי האפשריות לגבי יצירת ממזרות. או שהגורם לממזרות זה ביאת איסור ולדברי הפוסל בן עכו"ם מספיק שיהיה ביאת איסור הדומה לחייבי כריתות ולדברי המכשיר צריך להיות חיוב כרת ממש. או הגורם לממזרות זה שהבן מיוחס לזוג שיש ביניהם יחוס פסול, ואז המכשיר בבן עכו"ם סובר או שאין היחס בין בני הזוג מוגדר כיחס פסול לענין זה או משום שהבן אינו מיוחס לעכו"ם.
בן ממזר - איסור עולם
נשאר לחקור איך מועבר הממזרות לבן של ממזר או ממזרת. ברישא של המשנה בקידושיו ט"ו: כתוב "כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אתר הזכר ואיזה זו זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל. וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזה זו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין". רואים מזה שבנוסף ליצירת ממזרות יש דבר אחר שגורם לילד להיות ממזר וזה על פי הכלל שבן ממזר או ממזרת הוא ממזר. רואים מהגמרא שהבן הוא ממזר אפילו במקרה שהוא לא נוצר מעבירה כגוו ממזר שנשא גיורת או גר שנשא ממזרת שאז הביאה מותרת. בקידושין ס"ט. לומדים את זה מהפסוק (דברים כ"ג,ג'): "לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'" , שם לומדים שלא רק כל בן ממזר הוא ממזר אלא אפילו כל בו ממזרת הוא ממזר מכח הדיוק: "לו הלך אתר פסולו".
גם דין זה אפשר להסביר באחד משני הדרכים. בפשטות יש לאמר שמי שסובר שביצירת ממזר הבן הוא ממזר בגלל שהוא מיוחס לאיש ואשה שיש ביניהם יחס פסול של עריות אז גם בנו פסול משום שהוא מיוחס לעריות שלמרות שהוא דור אחד יותר רחוק, הוא עדיין מיוחס לעריות. אבל ניתן להסביר לפי שיטת הרמב"ן שיצירת ממזרות זה תוצאה מביאת איסור כרת שגם בן ממזר הוא ממזר בגלל פסול שיש בביאה של הממזר, ואפשר להגיד שלמרות שאין עונש כרת בביאה של הממזר בכל זאת יש "פסול כרת". דבר זה ניתן לראות ביבמות ע"ז: ששם הגמרא אומרת שצד שוה שבין עריות לממזרות זה שיש בהן "צד כרת". ושם מדובר לבבי ממזר דור שלישי והלאה כך שברור שאין הכונה לביאה שהיא מחייבי כריתות אלא שיש בה "פסול כרת".
עוד ראיה שיש פסול כזה בביאה של הממזר זה מר"ת המובא בדברי הרמב"ן בקידושין ס"ט. שם במשנה רבי טרפון אומר שממזר יכול לישא שפחה כנענית כדי לאבד את הממזרות מבנו, שאז הבן יהיה עבד כנעני וכשישתחרר יהיה יהודי כשר, ובגמרא מבואר שרבי טרפון סובר שמותר לממזר לישא שפחה לכתחילה. שואל הרמב"ן: לפי רבי טרפון מדוע לא עובר אותו ממזר על הלאו "לא יהיה קדש"? והרמב"ן מביא את תירוץ ר"ת שמכיון שיצירתו של הממזר בעבירה אז הוא קדש ועומד ולכן אין עליו לאו של "לא יהיה קדש". והנה הלאו של "לא יהיה קדש" הוא איסור ביאה, וקשה להבין מה הקשר בינו לבין זה שהממזר נוצר בעבירה. וצריכים לאמר שהיות והוא נוצר בעבירה ממילא יש פסול גם בביאה שלו עצמו, והתורה אסרה ביאה של קדש דק כאשר בביאה זו אין פסול אחר. לכן ניתן להבין את הלימוד הזה רק אם נגיד שיש פסול בביאה של הממזר שהוא מעין "פסול כרת".
שיטת הרמב"ם ביצירת והעברת ממזרות
עד כה אמרנו שלבבי העברת ממזרות קימות אותן שתי אפשריות. לשיטת רש"י בו ממזר הוא ממזר בגלל שמיוחס אחר זוג פסול בדומה לאביו. ולשיטת הרמב"ן בן ממזר ממזר בגלל שהוא נולד מביאת "פסול כרת". אך יתכן שיטת ביניים שיצירת הממזרות זה בתוצאה מביאת איסור כרת אבל הבן של ממזר הוא ממזר בגלל שהוא בן של ממזר ומיוחס אחריו, וניתן לדייק שכך שיטת הרמב"ם.
הרמב"ם בהלכות אישות (פ"ד הלכה י"ד) פוסק כשמואל ש"יבמה שנתקדשה לזר מקודשת בספק, נסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כשאר חיובי לאוין או אין קידושין תופסין בה כערוה". ובהלכות יבום וחליצה פ"ב הלכה י"ט הרמב"ם פוסק שהולד כשר מיבמה שנתקדשה לזר[2].
אילו הרמב"ם היה סבור שהגורם ליצירת ממזרות זה אי-תפיסת קידושין אז הוא היה צריך לפסוק שהבן של היבמה הוא ספק ממזר, אלא משמע שלפי הרמב"ם הגורם ליצירת ממזרות זה ביאת איסור כרת.
לגבי בן ממזר הרמב"ם סובר שהבן הוא ממזר בגלל שהוא "הולך אחר הפגום", כלומר בגלל שהוא מיוחס לאב ממזר או לאם ממזרת. זאת רואים מפירושו של הרמב"ם על הרישא של המשנה בקידושין ס"ו: שכבר ציטטתי לעיל. כשהמשנה אומרת שבאשר יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ניתן להבין את זה או ככלל ללא נימוק או אפשר להבין שהמשנה מנמקת שהולד הוא פגום בגלל שהוא מקבל את הפגם של ההורה הפגום, כלומר הבן הוא פגום בגלל שמיוחס לאותו הורה.
אפשר לדייק מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה ש"הולד הולך אחר הפגום" שזה הנימוק. הרמב"ם אומר שיש לבבא הראשונה במשנה יוצא מהכלל וזה גר שנשא גיורת שאע"פ שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הפגום. ולמרות שבממזר שנשא גיורת נכון גם הכלל שהולד הולך אחר הזכר, לא יתכן שזה הסיבה שהבן ממזר מאתר וגם כאשר האב הוא גר והאם היא ממזרת הבן הוא ממזר, אלא הסיבה שהבן ממזר זה בגלל שהולד הולך אחר הפגום. מאחר והרמב"ם טרח להגיד שגם ממזר שנשא גיורת זה יוצא מהכלל, למרות שזה גם מתאים לכלל שהולד הולך אחר הזכר, משמע שהרמב"ם סובר שהמשנה לא רק אומרת כלל אלא גם מנמקת והסיבה שבו ממזר הוא ממזר זה בגלל שהוא הולך אחר הפגום כלומר מיוחס להורה ממזר. יוצא מזה שלפי הרמב"ם למרות שיצירת ממזרות תלוי בביאת איסור כרת, בן של ממזר הוא ממזר בגלל שהוא מיוחס אחר הממזר.
נפקא מינה לענין הזרעה מלאכותית
הנפקא מינה בין הסברה של רש"י שולד הוא ממזר כאשר הוא מיוחס להורים שיש ביניהם יחס פסול, לסברה של הרמב"ן שיש ממזר רק כתוצאה מביאה של איסור כרת הוא לענין הזרעה מלאכותית. הרב משה פיינשטיין שליט"א באגרות משה (אבן העזר חלק אי סימן י') כותב שאשה שנזרעה על ידי הזרעה מלאכותית אין הולד ממזר אפילו אם זה זרע של אחד מקרוביה. בסימן ע"א הוא מרחיב את הדיבור ואומר באלו אופנים אשה מותרת לכתחילה לקבל הזרעה מלאכותית. באה"ע חלק ג' סימן י"א כותב שממזרות זה בכלל לא ענין של יחום אלא בא כתוצאה מהפסול בביאה ואפילו אם אשה נזרעה מזרע ממזר בלי ביאה אין הולד ממזר. יוצא שהרב פיינשטיין סובר שגם לענין בן ממזר זה לא ענין של יחוס אלא הפסול בביאה גורם לממזרות שאילו היחוס היה גורם לממזרות אז הבן של אשה שנזרעה מזרע ממזר, היה גם הוא ממזר.
מי שסובר שבין ביצירת ממזרות ובין בהעברת ממזרות הולד הוא ממזר בגלל היחוס שלו לפסולים אז במקרים הנ"ל של הזרעה מלאכותית על ידי זרע אחד מהקרובים או ממזר, הבן יהיה ממזר.
האדמו"ר מסאטמאר הרב יואל טייטלבוים ז"ל בקונטרס תשובות בענין הזרעה מלאכותית חלק בתקיפות על שיטת הרב פיינשטיין, וכתב שאשת איש שנזרעה בהזרעה מלאכותית חייבת כרת ואסורה לבעלה והבן ממזר, והוא מנמק את זה על סמך לימודים שלפיהם הוא קובע שכל ההקפדה מל התורה זה לענין הזרע ולא הביאה. אבל אין להכריע על סמך הפסק שד הרב טייטלבוים, שאשה נשואה שנזרעה בהזרעה מלאכותית בנה ממזר, מה היא סברתו לגבי השאלה האם הגורם לממזרות זה איסור כרת או היחוס של הולד לפסולים שהרי במקרה הנ"ל של הזרעה מלאכותית הרב טייטלבוים סובר שיש איסור ברת והבן נולד בתוצאה מאיסור כרת והוא גם מיוחס לפסולים.