בענין שמן המשחה / הרב עזרא ביק

א

הרמב"ם פ"א מהלכות כלי המקדש הלכה א' כותב "מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכים משיחה שנאמר ועשית אותו שמן משחת קודש". ושם בהלכה ז': "אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד". מצאנו גם משיחה בשמן רגיל הנקרא בפי חז"ל אפרסמא דכיא, כדאיתא בכריתות דף ה: "תנא אף יהוא בן נמשי לא נמשח, אלא מפני מחלוקת יורם בן אחאב... ומשום מחלוקת יורם בן אחאב נמעל שמן המשחה כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא הכא נמי באפרסמה דכיא" וכן התם בנוגע למשיחת בנוגע למשיחת יהואחז (מלכים ב' כ"ג, ל', "ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו"), והוא יאשיה גנז שמן המשחה ומתרץ רב פפא באפרסמא דכיא.

מתוך הגמרא משמע דמושחין באפרסמא דכיא רק במקרה של מחלוקת בירושה כיהוא מפני אחיו יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים. שאילולא כן לא היה נזקק יהואחז למשיחה כלל, דאין מושחין מלך בן מלך, ורק משום מחלוקת מושחין. כמו שמשחו לשלמה מפני אדוניה ויהואש מפני עתליה. וכן ביהוא מאחר שלא מוזכר שמשוחין מלכי ישראל כלל ואפילו מלך ראשון ואדרבא יהוא אף שהיה מלך ראשון לשלשלתו לא נמשח אלא מחמת מחלוקת. מכל זה משמע דאפרסמא דכיא הוי רק במקרה של מחלוקת ולכן לא מצינו שנמשח ירבעם, וגם לא באפרסמא דכיא.

לפי זה צריך עיון באפרסמא דכיא אי הוי דין משיחה אלא חסרה תוספת קדושה של שמן המשחה. אבל מעיקרה משיחה איקרי. או דילמא שאינו משיחה כלל מצד דיני משיחה דזהו רק בשמן המשחה. ומועיל רק במקום שבעצם אין צורך במשיחה כלל.

וכמובן שזה תלוי בצורך משיחה במקרה של מחלוקת, ולפי הנראה תלוי הדבר במחלוקת רש"י והרמב"ם דאיתא התם בגמרא "מנלן דכי אתי מחלוקת בעי משיחה... אמר רב פפא אמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל" ופירש רש"י "אבל כי איכא מחלוקת בקרב ישראל לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחילה" משמע דהוי כמו מלך ראשון דבטלה עיקר דין ירושה והגמרא לפני כן פירשה הא דמלך בן מלך לא בעי משיחה משום דירושה היא. אך הרמב"ם בפרק א' הלכה י"א כתב "אין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו", משמע דהוי רק לשם הכרזה ולא לעצם המלכות. וכן תמוה למה הרמב"ם לא הביא את הפסוק והלימוד המובא בגמרא. ושמא יש לומר דמלשון הגמרא ודאי משמע כרש"י וסובר הרמב"ם דאינו אלא אסמכתא ולכן השמיטה לגמרי בכדי שלא נטעה, אם כן ביהואחז שנמשח באפרסמא דכיא מפני המחלוקת, לרש"י זה בא במקום עיקר דין משיחה של שמן המשחה, ולרמב"ם אפשר דאינו כלום על פי דין דהא כל משיחה מפני המחלוקת אינה אלא בעצם "תרגיל ביחסי ציבור".

עוד תלוי בחקירה הנ"ל הסבר מהות משיחה שאם אפרסמא דכיא נשחב לעצם מעשה משיחה אין משיחה דין בקודש כלל בעיקרו[1], ואם צריך דוקא שמן המשחה יש לומר שהוי מעין הקדה לה' וכלשון הפסוק בכל מקום משיח ה'.

מצינו חילוק שני בשמן המשחה דאיתא שם בגמרא "תחילתו לא היה אלא י"ד לוג... וכולו קיים לעתיד לבא שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וצריך עיון בזה דמעולם לא נעשה שמן המשחה מלבד שמן המשחה של משה וממילא האם זה רק מציאות שכן הבטיחה התורה או שרק שמן של משה כשר. ומצאנו שם באיסור של סך משמן המשחה דאינו חייב אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד. והיה אפשר לפרש דהיינו משום שרק אותו שמן המשחה כשר והשאר אף על פי שנעשה במתכונת שמן המשחה ונמסר לציבור ולהקדש אין לו דין שמן המשחה כדכתיב לדורותיכם. אך רש"י פירש שם משום דכתיב "אשר יתן ממנו". (מלשונו משמע שכך גרס בגמרא אך יש גם גירסא אחרת ברש"י). ועיין ברמב"ם פרק א' הלכה ה': "אין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה שנאמר ממנו. מזה שנאמר בו שמן משחת קודש יהיה זה לי. ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה". משמע שהמשפט האחרון אינו אלא עובדה. אבל אם היו עושים היה דינו כשמן המשחה שעשה משה. וכן לכאורה חייבין להגיד שהרי הרמב"ם מנה כאן ובספר המצוות מצוה לעשות שמן המשחה ואם רק של משה כשר הוי מצוה שאינה נוהגת לדורות[2], אלא צריך לומר שתמיד חייבין לעשות אם יש צורך והוי רק הבטחה שלא יהיה צורך - ומה שהביא הרמב"ם הפסוק "שמן משחת קודש יהיה זה לי" צריך לומר היינו רק לפרש למה "ממנו" הוי רק אותו השמן דווקא דהלא אפשר ד"ממנו" מכל שמן שנעשה כדינו במשמע לכן כתב הרמב"ם "מזה שנאמר..." כלומר מזה יש ראיה שהפסוק מדבר על אותו השמן הספציפי, ולכן לא הביא את מילת הסיום "לדורותיכם" שזה עיקר הדרשא שלא נצטרך שמן אחר דלא משם בא הדין שאין לוקין על שמן אחר, אלא רק שהפסוק מדבר בשמן זה. וכל לשון הרמב"ם מורה שיש שמן המשחה שאינו של משה ורק דין סיכת זר תלוי בשמן של משה. יוצא אם כן שיש שמן המשחה שממנו מושחין דברים הצריכים למשיחה. ויש שמן שעשה משה שעליו נאמר דין מיוחד שיש איסור כרת לסוך ממנו. וכל זמן שהוא קיים ממילא אין עושין שמן אחר.

ונראה דלא מבואר ששמן המשחה היה לו דין הקדש אלא בפסוק שנאמר "שמן משחת קודש". ויש לומר דהיינו שמן המשחה של משה שנעשה בכלי שרת ונאמר בו קודש והקב"ה הקדישו שנאמר "משחת קודש יהיה זה לי", אבל לדורות אין צורך בשל הקדש אלא דהוי של ציבור וכלשון הגמרא ה. "למוסרו לציבור[3]" ולכן בשל משה יש איסור סיכה דהוי מעין מעילה (ולא מעילה ממש דחייב חטאת בכזית ולא אשם מעילות בשוה פרוטה). אבל אם היה נעשה שמן המשחה חדש לצורך דורות אין בו קדושה כלל ואין בו איסור סיכה. ואם כן של משה הוי שמן משחת קודש. אבל לצורך משיחת כהן גדול סגי בשמן המשחה, ורק שלעולם קיים של משה לכן מושחין ממנו.

ונראה לי בזה לתרץ את קושיית הגרי"ז זצ"ל שהקשה האיך נתקדש ההין שלא השתמשו בו אלא לצורך עשית שמן המשחה וקדושתו צריכה לבא על ידי שמן המשחה. אך יש לומר שבזמן עשית שמן המשחה באמת לא נתקדש ההין שאין הקדש תנאי בעשיית שמן המשחה. והשמן נתקדש לא על ידי הכלי אלא ע"י הדיבור והכלי נתקדש על ידי השמן כשאר כלים ולא השתמשו בו עוד. לפי זה מתבאר הפרשה שתמוה למה לא הוזכר משיחת כהנים ומלכים בפרשת השמן ב"כי-תשא" ויש לומר ששמן שעשה משה והיה לו דין משחת קודש נעשה בעד משיחת כלי השרת. דשם דוקא היה צורך בשמן זה ולא בשמן אחר. כדכתיב "... שמן משחת קודש יהיה ומשחת בו את אהל מועד..." אבל מאחר שקיים ונשאר לדורות משתמשים בו לשאר צרכים ואין כאן איסור שאין מלך וכהן נחשבים לזרים וכתיב "אשר יתן ממנו על זר".

ונראה דגם לפי הרמב"ם יש למשיחה בשמן אפרסמון דין משיחה דבגמרא כריתות מבואר שיהוא ויהואחז נמשחו באפרסמא דכיא בתור תירוץ לקושיא איך נמשח מלך שאינו מזרע דוד ואיך נמשח יהואחז אחר גניזת השמן ע"י יאשיה. והיה אפשר לפרש דאין הכי נמי לפי התירוץ אין זה משיחה כלל. אבל הרמב"ם בהלכות מלכים פרק א' הלכה י' כתב "אין מושחין מלכי שיראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון". ומזה משמע שהוי הכלה שמושחין מלכי ישראל דאם אין דין במשיחתן וגם אין לו משמעות משיחה למה צריך הרמב"ם לכתבו. דהוי היתר ורשות גמור. אלא דודאי בעי משיחה וסגי בשמן אפרסמון ואין מושחין אותו בשמן המשחה. ולא הזכיר הרמב"ם דין זה בהלכות כלי המקדש משום ששם מביא רק הלכות שמן המשחה ולא הלכות מלכים. ובאמת ברמב"ם לא מובא שמשוחין בשמן רק לסלק המחלוקת, אלא אדרבא בשלמה וביואש משחו בשמן המשחה. וגם ביהואחז משמע ברמב"ם שמשחוהו בשמן המשחה וצריך עיון ברמב"ם שסותר את הגמרא. וביהוא בא הרמב"ם להסביר למה משחוהו כלל שהרי אינו מזרע דוד ומסביר שהיה בשמן אפרסמון (פרק א' מהלכות מקדש הלכה י"א) אבל לא הסביר ששם היתה מחלוקת. ושמא לפי הרמב"ם משחו לשאר מלכי ישראל שלא היו בני מלך[4]. שכן משמע בהלכות מלכים שהזכיר צורך משיחה למלך ולא הזכיר כלל משיחה לשם סילוק מחלוקת אלא בהלכה י"ב ובמלכי בית דוד ומקרא מלא ביהוא (דברי הימים י"ב,כ"ב,ז): "אשר משחו ה' להכרית את בית אחאב" משמע שהיתה משיחת ה' ומינוי לתפקידו.

וצריך להסביר החילוק בין כהן גדול בן כהן גדול דבעי משיחה, ומלך בן מלך דלא בעי משיחה. והלא גם כהונה גדולה הוי ירושה, עיין יומא ע"ג. הכהן תחתיו מבניו. ומאותו הפסוק שלמדו ממנו שצריך משיחה לבניו משמע שהוי ירושה לבניו "והכהן המשיח תחתיו מבניו" וכן איתא ברמב"ם פרק ד' מהלכות כלי המקדש הלכה כ' "כשימות המלך או הכהן הגדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו".

ונראה דאדרבה שכל המנוין הם בירושה וזה נלמד מהפסוק במלך "הוא ובניו בקרב ישראל" אף כל השררות במשמע, וכן איתא ברמב"ם פרק א' הלכות מלכים הלכה ז'. וממה שהצריכו פסוק נפרד לכהן גדול משמע שאין כהן גדול במשמע[5] אלא הוי הלכה אחרת בכהן גדול. ויש לומר דבמלך נאמר, "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו" משמע שהמינוי לכתחילה חל גם בעד בניו. אבל בכהן גדול נאמר "תחתיו" לא שנתמנו מלכתחילה גם בניו אלא שיקימו מבניו לשרת תחתיו ובמקומו. ויש לומר שהוי זכות לבנים שימנו אותם. אבל אין מינוי קדושה נתפס כלל בירושה. ועוד אפשר להוסיף ע"פ מה ששמעתי ממרן הרב ר' יוסף דב הלוי שליט"א דבכהי גונא יש ב' דינים:

א. כהן גדול בתור עצמו.

ב. דין אהרן ממש אשר נרמז במלת תחתיו. שהרבה דינים נאמרו לאהרן דוקא אלא שהוי הלכה שכהן גדול ממלא את מקום אהרן בעצמו. ודין זה ודאי אינו נתפס בירושה שאינו שייך לאהרן אלא הוי אהרן עצמו. ולכן כל כהן גדול צריך מינוי מחודש ולכן צריך נמי שמן המשחה. אבל המלוכה עוברת בירושה.

ונראה להסביר עוד שבן מלך יש לו דין משוח אע"פ שלא נמשח למעשה, שהמינוי ע"י משיחה חל מלכתחילה בעד המלך הנוכחי ובעד בניו, וכלשון הרמב"ם פרק א' מהלכות מלכים הלכה ז' "ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם". מדויק בלשונו שמשיחה היא המזכה את המלוכה לבניו כדמפרש ברמב"ם התם ויש מלך בלי משיחה כדמפרש ברמב"ם התם הלכה ח' ואם כן למה אינו ירושה לו מזמן המינוי. והרמב"ם שם בהלכה א' כתב מפורש שמלך ישראל אשר אינו מבית דוד תפסק במלכות מביתו, וצריך לומר שעיקר המלכות הוי רק לבית דוד. וזהו מטעם הבחירה (עיין רמב"ן בראשית מ"א,י' שקרא לדין המיוחד הזה הוד מלכות). שמשנבחר דוד שוב אין עיקר המלכות יכול להיות לאחר. ואף על פי שדין מלך יש לו. ואם כן צריך לומר ששאר המשרות שיש להן ירושה יש להם דין שררה הנשאב מדין מלך, וכממונים של המלך או משנה למלך ולכן משנמשח המלך כל המשרות עוברות כירושה. אבל מלך ישראל מאחר שלא נמשח אי אפשר שיהיה כשליח המלך מבית דוד שהרי הוא רוצה לבא במקומו. ויש לפרש שמלך ישראל יש לו דין אישי של מלך אבל אין לו דין מלכות. מה שנקרא בלשון הרמב"ם כתר מלכות. וכן בהלכה ח', שמלך ישראל הוא "מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו אף על פי שעיקר המלכות לדוד" משמע גם בזמן שיש מלך ממלכי ישראל ואין מלך מבית דוד עיקר המלכות לבית דוד. וירושה הוי דין במלכות שהוי מוסד נצחי כמו כנסת ישראל ואינו תלוי באדם אחד והובטח לבית דוד. קיים אפילו בזמן שאין בפועל מלך מבית דוד על כסא המלכות וא"כ משיחה היא צורך המוסד ליחד את המלכות ולא צורך המלך מבחינה אישית. ולכן מצאנו גם במלכים שלא נמשחו שנקראו משיח. כיאשיה שלא נמשח ונקרא משיח ה' (איכה ד',כ') שהמשיחה של דוד החילה שם מלכות על כל מלך שיעמוד מצאצאיו. ולכן לפי הרמב"ם אף על פי שמשיחה בשלמה ויואש אינה אלא לסלק המחלוקת מכל מקום לא הקשו בגמרא אמאי נמעול בשמן המשחה. דפשוט שאין להם דין זרים אף על פי שמעולם לא היה דין למשוח אותם בפועל כדי למנותם למלך. דמכל מקום דין משיח יש להם. ורק ביהוא דאין לו דין משוח בשמן המשחה הקשו הגמרא איך ימשחוהו מפני המחלוקת. ולפי רש"י המחלוקת מבטלת המינוי וצריך מינוי חדש[6].

לפי הרמב"ם שאול נמשח בשמן המשחה (הלכות מלכים פרק א' הלכה ז'). ומדבריו משמע שזכה במלכות לו ולבניו עד עולם[7]. אבל יהושע שכתב הרמב"ם שהיה לו דין מלך (שם הלכה ג') לא ניתן לבנו אחריו שלא נמשח ולא היה לו דין מלכות.

ב

מוצאים אנו שלש רמות במשיחה.

א. משיחה סתם היא מעשה המינוי לתפקיד כמו בכל הדברים הדורשים משיחה בשמן המשחה וכן במינוי מלך ישראל. וכן נצטוה אליהו (מלכים א' י"ט,ט"ו): "... ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך". הנכון שלא מצאנו שנמשח לא לישע ולא חזאל וכנראה אין זו אלא מליצה למינוי וכן בישעיהו נאמר (ס"א,א) "יען משח ה' אותי לבשר ענוים..." ולכאורה אין זו אלא מליצה. אבל היא הנותנת שעיקר משמעות פעולת המשיחה היא המינוי לתפקיד.

ב. משיחה בשמן המשחה היא דין בכלי שרת כהונה ומלכות. בכלי שרת פעם אחת. בכהונה בכל כהן גדול, ובמלך יש לומר שגם כן הוי בכל מלך אלא שהמשיחה חלה בירושה על כל מלך מזרע דוד. היתרון בשמן המשחה שיוצר חלות שם בגברא מעל ומעבר לעצם המינוי. שמלך הוא אדם בעל תפקיד של מנהל ושלטון ובכח העם למנות אותו ולהמליך אותו עליהם. ויש דין שני במלך וזהו לא ביחסו לעמו אלא בגברא של המלך שהוא מגלם את המלכות. וכן כהן גדול הוא בעל תפקיד מנהלי ביחס לכהנים אחרים. (הלכות כלי מקדש פרק ד' הלכה י"ב וממנין כהן גדול שהוא ראש לכל הכהנים"), ומתחתיו יש סגן וקתיקולין ואמרכלין וגזברין. ויש גם חלות שם בגברא עם איסורים ועבודות שונות. והיינו שמשיחת שמן המשחה מבדיל את האדם מן הכלל. ועכשיו הוא שונה בעצם מכל אדם אחר לא רק בתפקיד אלא במהות. המינוי לא יכול ליצור שינוי זה וזהו הנקרא ברמב"ן "הוד מלכות", וברמב"ם "כתר מלכות". ואותו הדבר יש גם בכלי שרת שאיננו רק כלי שמשרת את הקודש אלא שונה מכלי חולין. ולכן הקדש אין די שזהו רק ליעוד ולתפקיד אבל משיחה היא חלות בעצם הכלי.

ג. משיחה בשמן משחת קודש. מאחר שמשיחה בשמן המשחה היא למשרות קודש. ראוי ונכון וזכות גדולה שימשחו בשמן משחת קודש שעשה משה. וכן הבטיח הקב"ה אף על פי שאינו מעכב בעצם המשיחה.

מאחר שנמשח דוד נוצרה מלכות בית דוד. אבל אין המלכות תלויה באדם מסוים. המלך והמלכות שני דברים הם. כמו שיש מלך בלא מלכות כמלכי ישראל. כך יש מלכות בלא מלא. עיין רמב"ם פרק א' הלכה ז' מהלכות מלכים "שלא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם" ובלשון חז"ל דוד מלך ישראל חי וקיים. ולכן מזמן שנמשח המלכות ירושה למלך שאינו כבר תלוי בו אלא הוי מוסד קיים. ובמלכות בית דוד הבטיח הקב"ה שיהיה קיים לנצח כמו כנסת ישארל. בניגוד לזה הכהונה איננה ירושה ואיננה קיימת מעבר לחיי כהן גדול. לכן בן כהן גדול צריך משיחה לעצמו כדי להיות כהן גדול. הכהן והכהונה חד הם. אין כהונה בלי כהן ואין כהן בלי כהונה. (מגזרת הכתוב שבלא משיחה יכול כהן גדול להמנות בריבוי בגדים וזהו במקום משיחה אבל בלי זה לא יכול להיות כהן גדול). יש לראות את ההבדל בין הכהונה והמלוכה בזה שהמלוכה היא של כנסת ישראל – מלכות ישראל – ולכן היא אחידה ונצחית ככנסת ישראל. הכהונה היא מאת ה' ולכן כל כהן והכהונה שלו. אין אחר, אפילו בנו הממלא אחריו, יכול לרשת את זיקתו ויחסו לקב"ה. כשבטל צד אחד ביחס, הצד האנושי, שוב צריכים ליצור את היחס מחדש. כפי שאנו מתפללים אלקי אברהם, אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב. ולכן אין משיחת אהרן חלה בעד אלעזר. אבל משיחת דוד, חלות שם מלכות, חלה בעד בניו עד סוף כל הדורות ורק צריכים אדם שיבוא ויכנס למשרה הקימת אותה המשיחה עדיין קיימת, מיחלת להגשמתה.

כל משרות בישראל הן תולדת המלוכה, לכן בכולם יש דין ירושה עד עולם ורק במלך שלא נמשח חסר דין זה. שהמלך שלא נמשח אינו משתתף במלכות מעצם העובדה שמתימר להיות בעצמו מלך ואינו מבית דוד. אבל שאר המשרות הן כפקידי בית מלכות. ולכן אפילו בזמן שאין מלך מזרע דוד מלכות דוד לא בטלה ומשרות בישראל מתפקדות בכל המלכות. יש לומר שעד שנמשח המלך לא היו המשרות עוברות בירושה וכן לא מצאנו בבני השופטים שירשו כסאות אבותם אלא בנסיבות מיוחדות, וכן לא ירשו בני משה ולא בני יהושע את אביהם.

הצורך במינוי בשמן המשחה הוא למשרות שמגלמות את מלכות שמים בתוך מלכות הארץ. וזוהי הכהונה שהיא כנגד ההשגחה העליונה. והמלכות שהיא כנגד ההתנהגות בדרכי ארץ. הכהונה כולה קדושה. והמלכות היא מקנייני הארץ ומתקדשת על ידי המשיחה. קדושה עליונה מתגלה ומתכסה לפי שינוי התנאים כדכתיב שמאל תחת לראשי וימינו תחבקיני וכדפירשו חז"ל דוחה בשמאל ומקרב בימין. אבל המלוכה לא תתבטל ומתקיימת בכל שררה ובכל קהילה לפי מידותיה היא בבחינת מלכות בלי מלך עד שתצמח ותפרח למלא הדרה בבא לציון גואל במהרה בימינו אמן.



[1] הינו לפחות גבי מלכים שמצאנו אצלם שאם אין שמן המשחה השתמשו בשמן אפרסמון. אבל בכהן גדול לא מצאנו שנמשחו בשמן אפרסמון לאחר שנגנז שמן המשחה אלא רק בריבוי בגדים. ואפשר שאצל כהן ודאי צריך שמן המשחה דווקא לעצם המשיחה שהוי משיחה לקודש ובמלך עצם המשיחה לא בעי שמן המשחה והוי רק למצוה.

[2] אך עיין בשורש העשירי "וכן קח לך בשמים ראש לא ימנה ואמנם ימנה הציווי שצוה שנמשח כהנים גדולים ומלכים וכלי השרת בשמן המשחה המתואר". אבל גם שם אינו מדבר אלא מפאת היותו הקדמה לעשית מצוה כמו הכנת הקטורת ולא מפאת אי היותו נוהג לדורות. ובשורש השלישי לא הזכיר זה. ולעצם הקושיה על הרמב"ם עיין עוד מנחת חינוך מצוה ק"ז ובערוך לנר בכריתות שסוברים שאכן עשיתו אינה אלא מצוה חד פעמית למשה בלבד. ועיין בספר המצוות לרס"ג מנין העונשים עונש י"א.

[3] עיין תוספות נזיר מז. ד"ה דכן שבאמת מקשה היכן מצינו מסירה לציבור הא שמן של משה קיים לעולם. ובשיטה מקובצת בכריתות אות י"ד מתרץ דאין הכי נמי במציאות לא היה שום צורך אבל אפשר למסור והיינו ששם שמן המשחה יש גם על שמן אחר. ועיין אור שמח כלי מקדש פרק א' הלכה ד'.

[4] עיין רמב"ן בראשית מ"ט,י', שחאיה משל לירבעם.

[5] מזה דייק החתם סופר אורח חיים סימן י"ב שאין מינוי קדושה בכלל שררה ואין ירושה ברבנות ובהוראה.

[6] עיין שם ברמב"ן בראשית מ"ג,י', שכתב שלא יסור שבט מיהודה אין זה שתמיד יהיה מלך אלא שלא יהיה מלך משבט אחר. ומחוקק מבין רגליו כתב: "שכל מחוקק בכל ישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל ולו חותם המלכות עד כי יבוא בנו ולו יקהת עמים לעשות כולם כרצונו וזהו המשיח" והינו כדפירשנו ששאר המשרות מכח המלך באים, ומשמע שדין זה הוי לעולם גם בזמן שאין מלך מבית דוד אבל כל מחוקק הוא "ממנו" שטבעת המלך בידו. וכן בהמשך שהסביר את חטא החשמונאים כתב שהסירו "השבט והמחוקק לגמרי" היינו עד שמלכו היה המחוקק בין רגליו ועכשיו שמלכו חשמונאי לא רק השבט הוסר אלא גם כן המחוקק כי השופטים משרתים מכח החשמונאים ולא מכח מלכות בית דוד.

[7] הרמב"ן שם בפירוש התורה סובר שמברכת יעקב נאסרה מלוכה לשבט אחר רק ליהודה לבד. ושאול לא נמשח להיות מלך לעולם אלא עד שימלוך דוד ושמא היה נעשה משנה למלך או מלך לשבטו בלבד. אבל הרמב"ם ודאי חולק וסובר שנבחר למלך עולם והודח ודין לא יסור מתחיל רק מבחירת דוד, עיין פרק א' מהלכות מלכים. וכן כתב רש"י שם בפירושו לתורה שבט מיהודה מדוד ואילך.