ברור הלכה בדיני פלאטה בשבת[1] / הרב שלמה לוי

שאלה

עד עתה נהגנו לאסור הנחת מאכל קר, יבש ע"ג הפלאטה בשבת אפילו אם היה מבושל כל צרכו מע"ש והקפדנו להניחו רק ע"ג קדרה שכבר עמדה שם מע"ש. אולם לאחרונה פורסם בספר יחוה דעת ח"ב של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שיש להתיר זאת. האם ראוי בעקבות זאת לנהוג כך לקולא?

תשובה

אם כי איני בא להורות הלכה בוודאי לא במקום שכבר הורה מרן שליט"א כיון ששאלה זו נשאלה ע"י רבים באתי לנסות לברר הלכה זו והיעב"א.

שאלה זו מתעוררת כמובן רק לגבי דבר יבש[2] שהרי בדבר לח פסק מרן בשו"ע ס' שי"ח ס"ד שיש בישול אחר בישול, ולכן אם יניח שם תבשיל לח צונן עובר על איסור דאו' של בשול בשבת. אמנם הרמ"א שם בסע' ט"ו חולק וסובר שגם בלח אם חם קצת אין בישול אחר בישול, וא"כ יתכן מצב ששאלה זו תתעורר לדעתו גם בלח אם הסירו מע"ג האש ועודנו חם, אולם כפי שנראה להלן בזה כו"ע מודים להחמיר ולכן נתרכז בדין דבר יבש. כפי שאמרנו אין כאן איסור דאו' שהרי אין בישול אחר בישול והשאלה רק מדרבנן האם מקרה זה כלול בגזירת חכמים של שהיה והחזרה או שמותר לכתחילה.

מקור הלכה זו בגמ' בשבת לח:

"אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין אפילו בשבת ואף ר' אושעיא סבר אף מחזירין אפילו בשבת... אמר ר' זרקא א"ר אבא א"ר תדאי לא שנו אלא שעודן בידו אבל הניחן ע"ג הקרקע אסור..."

פירוש הדברים: רב ששת בא ללמדנו שלא זו בלבד שמותר להשהות מע"ש על גבי כירה גרופה וקטומה ואין חשש שמא יחתה אלא שאף אם נטל בשבת רשאי להחזיר בשבת[3]. אלא שבהמשך הגמ' מעמידה שני תנאים לכך א. עודן בידו. ב. דעתו להחזיר. ואמנם רבו הדעות בפוסקים לגבי תנאים אלו, אולם לכאורה כו"ע מקבלים את התנאים או חלקם, ולכן כו"ע מודים שאפ' בכירה גרופה וקטומה אסור להניח מאכל בשבת שלא היה מונח ע"ג הכירה מע"ש וההתר של רב ששת הוא רק בתנאים מסוימים. וכך פוסקים הרי"ף והרא"ש הראשונים על אתר והרמב"ם בפ"ג ה"י בהלכות שבת. וכן פסק מרן השו"ע בס' רנ"ג ס"ב:

"כירה שהיא גו"ק ונטל הקדרה מעליה אפ' בשבת מותר לחזירה כל זמן שהיא רותחת ולא הניחה ע"ג קרקע".

הרמ"א בהג"ה מוסיף "ועודה בידו ודעתו להחזירה" ומשניהם נלמד שההתר הוא רק להחזיר קדרה שהוסרה בשבת מע"ג האש ולא להניח קדרה שלא היתה שם כלל.

הסיבה לאיסור זה מבוארת בראשונים משום מחזי כמבשל (ע' ר"ן רשב"א מאירי וש"ר על אתר), כלומר פרט לגזרה שמא יחתה בגחלים שלגביה מספיק שתהיה כירה גרופה וקטומה יש גזרה נוספת משום מחזי כמבשל, ז"א שמא מישהו שרואהו מניח קדרה ע"ג האש יחשוב שמותר לבשל בשבת או יחשוב שהמחזיר מבשל בשבת ולא ידע שמדובר במבושל כל צרכו, ויתכן גם שהגזרה משום האדם עצמו שמניח שייראה בעיניו כמבשל אם לא יודע שמבושל כ"צ מע"ש שונה מאינו מבושל. ולכן גם דעתו נדרשת כתנאי לחזרה.

העולה מדברנו עד כה שלכאורה פשוט לאסור בנדון דידן, אלא שהמתירים רוצים להוכיח מדברי המחבר בשו"ע שדבר יבש מותר להניח לכתחילה על גבי כירה גרופה וקטומה ובזה נתרכז מעתה שהרי עד כאן לית מאן דפליג.

נעתיק תחילה לשון המחבר בסעיפים הנוגעים לנו, ס' רנ"ג ס"ג:

"השכים בבוקר... יכל להסיר ולהניח קדרה הריקנית ויזהר שלא ישים קדרתו ע"ג הקרקע..."

בסעיף זה מפורש שאע"פ ששם קדרה ריקנית ע"ג האש אסור להניח לכתחילה ע"ג הקדרה הריקנית אא"כ נתמלאו תנאי החזרה. לשון המחבר שם בס"ה: "מותר לתת על פי קדרת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו כגון פאנדיש... לפי שאין דרך בישול בכך" כאן לכאורה מפורש במחבר לקולא שאע"פ שלא היה מונח מע"ש מותר להניחו בשבת אלא שהסיבה לכך אינה משום שזה יבש אלא משום שאין דרך בישול בכך (כך מודגש בשו"ע עצמו). ולכן במקרה כזה אין חשש של מחזי כמבשל ואמנם השו"ע נקט פאנדיש שהוא דבר יבש, אולם נקט זאת שאל"כ הרי יעבור על בישול דאו' משום בישול אחר בישול בלח. המקור להלכה זו בדברי הרשב"א בשבת מ: ושם מפורש שהטעם "לפי שאין דרך בישול בכך ואינו אלא כנותן בצד המיחם או כנגד המדורה" וכן מפורש בר"ן שם (דף י"ט באלפס) ומוסיף הר"ן ש"דוקא פאנדיש וכיוצא בו שאין דרכו לאפות ע"י כירה".

ניתן לדייק מכאן שגם בדבר יבש שייכת גזרת מחזי כמבשל ואפילו בכירה גרופה וקטומה. ורק אם מניח על גבי קדרה אחרת מלאה שזה כמניח כנגד המדורה ואין דרך כלל לבשל כך בזה אין גזרת מחזי כמבשל. אך קשה מס"ג שם מבואר שקדרה ריקנית לא פוטרת את בעית מחזי כמבשל, וצריך לברר מה ההבדל בין קדרה ריקנית למלאה? ומסבירים אחרונים שבריקנית עדין יש מחזי כמבשל, וצ"ל שדוקא כאשר החימום שלנו אינו עיקר מטרת קיום האש כמו במדורה שעיקרה אינו לחמום התבשיל ומשתמשים בזה רק דרך אגב או קדרה ע"ג קדרה מלאה שעיקר מטרת קיום האש הוא לצורך הקדרה המלאה התחתונה ולכן אין מחזי כמבשל. אולם אם הקדרה ריקנית עיקר השימוש בכירה הוא לצורך תבשיל זה, ולכן אע"פ שהוא מונח ע"ג קדרה אחרת עדין זה מחזי כמבשל ולפ"ז אפ' מאכל יבש יהיה אסור להניח לכתחילה בשבת.

והנה הגרע"י שליט"א בנה דבריו על יסוד המ"א בס' שי"ח אות כ"ו ומשמע ממנו שכונת המ"א להסביר גם את ההבדל שבין ס"ג לס"ה שבסימן רנ"ג.

והנה המ"א שם מקשה סתירה בין דברי המחבר בשי"ח ס"ז שם כתב המחבר: "יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם ע"ג הקדרה הטמונה, אפ' כלי תחתון ע"ג האש שרי ויש מפרשים שאם כלי תחתון ע"ג האש לעולם אסור", וכתב ע"ז המ"א "וצ"ע למה לא הכריע הרב"י בס"ז להתיר דהא הוא עצמו לא כ"כ בס' רנ"ג ס"ג", ודבריו אלו של המ"א לפ' גירסא זו צריכים עיון שהרי שם בס"ג המחבר פסק להחמיר שדוקא אם לא הניח ע"ג הקרקע, ולא כתב להקל ולכן רבו הפירושים בזה. הפמ"ג ומחה"ש ועוד משנים את הגרסא במ"א ובמקום ס"ג גורסים ס"ה, ולפי זה שאלת המ"א היא מדוע ברנ"ג בס"ה התיר בקדרה ע"ג קדרה וכאן אפ' קדרה ע"ג קדרה אוסר וע"ז מתרץ המ"א שיש לחלק בין יבש ללח.

פירוש דברי המ"א הוא: המחבר בס"ה התיר קדרה ע"ג קדרה רק ביבש ולא בלח, כיון שבלח יש חשש שיניח לח צונן ואז יעבור על איסור דאו'. ז"א יש כאן צימצום של ההתר שבס"ה ולא הרחבתו ולכן בסתם כירה ואפ' גרופה וקטומה ברור לדעתו שאסור להניח אפילו דבר יבש ע"ג האש בשבת משום מחזי כמבשל ובזה אין הבדל בין יבש ללח. המ"א עצמו אינו משייך זאת כלל להבדל שבין ס"ג לס"ה בס' רנ"ג ואילו היה סובר כך לכאורה היה כותב זאת על אתר ברנ"ג ולא רק בשי"ח. אולם גם אם נבין שההבדל בין ס"ה לס"ג הוא משום שזה יבש וזה לח עדין נאמר שמחזי כמבשל שייך גם ביבש וגם בלח, אלא שגם קדרה ריקנית דינה כקדרה מלאה, שאין כלל דרך בישול בקדרה על גבי קדרה ולכן מותר ביבש ואילו בלח בכל אופן אסור כדברי המ"א. ולכן בס"ג שמדובר בלח החמיר המחבר ובס"ה הקל אולם כ"ז דוקא קדרה על גבי קדרה. ובכל אופן בדברי המ"א אין רמז לכך שזה ההבדל בין ס"ג לס"ה.

הדגול מרבבה מתקן בצורה שונה את דברי המ"א ולדעתו קושית המ"א באמת מס"ג, אלא שהקושיה היא למה שם בס"ג החמיר ואילו כאן בשי"ח ס"ז הקל וע"ז מתרץ שיש לחלק בין יבש ללח, ולפי הדגול מרבבה גם כאן עקרונית כהסבר לעיל שבלח קדרה ע"ג קדרה אסור, אלא שמדבריו עולה בפרוש שקדרה ריקנית ג"כ שייך בה קדרה ע"ג קדרה ולכן ניתן להקשות משם לסעיף ז' בשי"ח אולם גם הדגול מרבבה עצמו בס' רנ"ג מסביר באופן שונה את ההבדל שבין ס"ג לס"ה, שלפאנדיש יש דין מיוחד וכדברי הר"ן שהובאו לעיל, ובכל אופן למסקנה אין הבדל בין הסבר הפמ"ג ומחה"ש להסבר הדגמ"ר ושניהם מודים שגם בדבר יבש מותר רק קע"ק והנ"מ שביניהם תתכן לגבי דין קדרה ריקנית. ולכאורה ניתן גם להוכיח בבירור מדברי המחבר עצמו בס' שי"ח ס"ח: "להניח דבר קר שנתבשל כ"צ ע"ג מיחם שע"ג האש י"א שדינו כמניחו כנגד המדורה... ולכן מותר וי"א דהוי כמניח ע"ג כירה ולכתחילה אסור..." וכאן המחבר מדבר בפרוש על דבר יבש ואעפ"כ כתב שלהניח ע"ג כירה אסור ורק אם דומה לכנגד המדורה מותר, וברור שגם גרוף וקטום וגם מכוסה אסור להניח לכתחילה שאל"כ מדוע דוקא שיהא דומה לכנגד המדורה, הרי ברור שע"ג מיחם אינו פחות טוב מגרוף וקטום ומכוסה. וכן יוצא בפירוש מדברי הברכ"י שם שבא ללמד זכות על מנהג קושטא שהשפחות מניחות התרנגולות בתוך התנור ביין: "שהתנור שלנו פתחו מן הצד וכעין בית וכשנותנו שם... רע טפי מכנגד המדורה" ז"א דוקא בגלל זה מותר אולם בסתם כירה ואפ' גו"ק ודאי אסור. לסיכום עד כאן נראה שלכו"ע כולל המחבר, רמ"א, המ"א והאחרונים גם ביבש יש איסור להניח לכתחילה בשבת אפ' ע"ג גרוף וקטום ורק קדרה על קדרה או כנגד המדורה מותר.

נקודה שניה שיש לדון בה בעניננו היא דין פלאטה בשבת. ולפי העולה מדברנו לעיל יש ג' דרגות

א. כירה סתם.

ב. כירה גו"ק.

ג. קע"ק וכנגד המדורה. שבזה אין גזרת מחזי כמבשל.

לאיזה קבוצה שייכת הפלאטה שלנו?

רבו האחרונים שעסקו בדין פלאטה ורובם הובאו בתשובת הגרע"י שליט"א ביחוה דעת והסברות העיקריות שהועלו לקולא הם:

א. אין אפשרות להגביר או להנמיך בזה את האש

ב. בגחלים יש חשש שמא ידעכו וכאן אין חשש כזה

ג. פלאטה זו מיוחדת לשבת

ד. כיון שיש פח המכסה את חוטי המחשמל זה נחשב כאש מכוסה.

שתי הסבות הראשונות ברורות אולם לכאורה פותרות רק את בעית שמא יחתה ולא מועילות כלום לענין מחזי כמבשל, שהרי אסור לבשל גם על אש קבועה וללא הגברתה או הנמכתה. הסברה שלישית לכאורה ג"כ אינה מספיקה לענין זה שהרי גם באש מכוסה שמיוחדת לשבת, וכולם ידעו שהכיסוי לצורך רשות בלבד בכ"א נחשב רק כגו"ק ומנא לן להקל בפלאטה יותר מזה. הסברה הרביעית היא לעצמה קצת תמוהה כיון שבדרך כלל אש מכוסה זה כיסוי שהושם להיכר לצורך שבת אולם כיון שהכיסוי הוא על מנת שיהא אפשר להניח הקדרה וגם כירות חשמליות רגילות שתכליתן לבישול עשויות כך וחוטי החשמל מכוסים א"כ אין בזה שום היכר. ולפי"ז לכאורה אין בשום אחת מהסברות הנ"ל להביאנו להגדיר פלאטה בדרגה ג' שהיא כקדרה שע"ג קדרה וגם אם נקבל שזו אש מכוסה הרי אין זה כקדרה שע"ג קדרה וגם האחרונים שהובאו שם בתשובה עסקו בשאלת גו"ק בלבד. ואין זה דומה לכנגד המדורה שהרי עיקרה של הפלאטה לצורך חימום התבשילים (ויכול לחמם תבשיל מעבר ליד סולדת) ולא כמדורה שעיקרה לחמום אחר ורק דרך אגב משתמשים בה לחמום התבשיל. וכמו שבכירה גו"ק יש גזרת מחזי כמבשל לכאורה גם בפלאטה יש לגזור זאת שמא יניח בשבת דבר שאינו מבושל ע"ג הפלאטה, ובר מן דין יש ראשונים שאוסרים אפ' במבושל כ"צ להניח כנגד המדורה אם יכל להגיע ליס"ב, ואע"פ שלא פוסקים כמותם אולם מחזי לאצטרופי.

ולא אכחד שראיתי בספר "נתיבי-עם" בס' רנ"ג שכתב להקל בזה וכתב שדין פלאטה קיל מדין גו"ק, אולם לכאורה גם על דבריו, אם לדין יש תשובה שמה שכתב שם שאין חשש שמא ישכח ויתקע את התקע החשמלי בשבת זה לכאורה לא שייך למחזי כמבשל אלא לשמא יחתה, ומה שכתב שפלטה ככירה שאין לה תוך ולכן מותר להחזיר והביא מדברי המשנה ברורה באות נ"ח, אמנם נכון המשנ"ב שם כתב שאם אין לה תוך מותר להחזיר, אולם ברור שכונתו שם שיחזיר רק בתנאי ההחזרה ובא להוציא מדין תוכה של הכירה שאסור להחזיר לשם אפ' אם התמלאו תנאי ההחזרה דהיינו בעודה בידו וכו', ופרט לזה לכאורה אין להוכיח מזמנם לימינו שכל דרך הבישול היה דוקא ע"ג הכירה וכך גם בכיריים של גז. ועוד כתב שם להביא מטס של מתכת המובא בכף החיים ס' י"א בס' רנ"ג, אולם גם כף החיים כתב שם בפירוש שמותר רק בתנאי הגזרה ולענ"ד משם הוכחה לדברנו שהרי גם פלאטה אינה טובה מטס ע"ג גחלים ובכ"א כתב כף החיים שרק בתנאי החזרה. ולפי"ז לכאורה נשאר בעינו האיסור להניח לכתחילה דבר יבש בשבת ע"ג הפלאטה משום מחז' כמבשל.

לסיכום

אציין כפי שכתבתי בפתיחה שאיני בא להורות וכיון שכך פסק הגרע"י שליט"א ו"בנתיבי - עם" וכן שמעתי עדות נאמנה שכך נהגו הספרדים בירושלים מי אנן דנעני בתרייהו ומי שנהגו אצלו כך מתמיד ימשיך במנהגו, אולם לאלה שלא נהגו כך אייעץ ג"כ לא לשנות ממנהגם ולא להקל בזה ובזכות שמירת השבת נזכה לגאולה שלמה בב"א.

הבהרה

אע"פ שהמאמר מסיק שיש להחמיר בזה, בדיעבד אם הניחו דבר יבש מבושל כ"צ על פלטה בשבת אין האוכל נאסר.



[1] התפרסם בדף קשר 98.

[2] מדובר על דבר יבש שנאפה אן נצלה כ"צ לפני שבת. במאכל שהתבשל בלח מע"ש ועתה בא להניחו יבש [לאחר שהוציאו מהרוטב] תיתכן גם בעיה של אפיה אחר בישול ובזה לא עסקינן.

[3] עי"ש בראשונים האם ר"ש בא לרבות גם ע"ש או את השבת עצמו, אולם אין זה עניין לשאלתנו.