"והנצח - זו ירושלים" / משה מאיר
"והצלעות צלע אל צלע שלש ושלושים פעמים" מאי שלוש ושלושים פעמים? אמר רבי לוי, ואי תימא אמר רב פפי משום רבי יהושע דסכני: אם ג' ירושלים הן - כל אחת ואחת יש בה שלושין מדורין למעלה. אם שלושים ירושלים הן כל אחת ואחת יש בה שלושה מדורין למעלה". [בבא בתרא עה:]
"והחוט המשולש לא במהרה ינתק" תוקף ועוז מורה המספר שלוש. קבע ובסוס.
העשיריה מעבירתנו אלי עדן ורום, "ורוח אלהים מרחפת"... עולם הרוח, שירת הנשמה.
ומכאן כי שלושים - אומץ הרוח מביעים. לא סער חולף. לא פרץ נפש אשר מהרה דועך, כי אם חיי רוח טבעים וחסונים - "כעץ שתול על פלגי מים"
דומה הוא האדם לעלה הנישא עלי רות. נסחף, ניגף, נחבט.
מצד - בעולמו הגשמי, הקינאה, התאוה והכבוד - מוציאות אותו מעולמו שלו. המון טרדות משקיעות אותו במ"ט שערי קטנוניות. לא ימצא שלוות נפשו.
מאידך - עולם הרוח, עבודת אלוהיו. בעמקי לבו מפעמת שקיקה אל אל חי, אך זו - פעם תפרוץ בשטף מהרס, ופעם תדעך כליל...
אחת היא ירושלים, היא הגבוהה ג' פרסה מעל פני הארץ [בבא בתרא ע"ה:] היא המרוממת את האדם מעלה מעלה - ממעל לקטנות רוחו, שלווה משרה עליו - מחדשת פני עולמו. ואף זיק אהבת אל מבערת בקרבו, וגם זו בשלווה ובהשקט - ויעידו כל אשר באו בשעריה.
מיוחדה היא ירושלים בכר ש"אם ג' ירושלים הן - כל אחת ואחת יש בה שלושים מדורין למעלה" אם נגלית היא באדם בבחינת שלוות נפשו, שקיטת עולם גשמו - הרי במעמקי ובמסתרי שלווה זו - קירבת אלוקים זורמה, והיא המחיה והמפרה דמות קודש זו.
ו"אם שלושים ירושלים הן - כל אחת ואחת יש בה שלושה מדורין למעלה". ואך מבערת היא אש מזבחו, אש אהבת אלוקים, לא תקעקע מוסדות עולמו הטבעי, לא תנכרו לאדם, כי אם כמעיו המפכה בשקיטה, כה יזרמו מימי נפשו - ומתוככי ה"שלוש" מעמקי שלות נפשו תפרוץ אהבתו לאלוקיו.
בלבנו אנו טמונה ירושלים, עיר הראות והשלום - אשר מתוך ראיה והסתכלות בריאה על העולם - חושפת את השלמות, והיא השלמות מעמיקה ומאדירה את ראיתה. בחשיפתה תיגלה לנו דרכנו, יגלה הסולם המוצב ארצה - שראשו מגיע השמימה.