דיבור בטלפון צבאי דרך האפרכסת / הרב ישראל רוזן
ההצעה ובעיותיה
בגליון 84 (חנוכה תשמ"א) של "עלון שבות" פרסם דב כהן (בשם רב הבקעה הרב דני פרימן) הצעה לשימוש בטלפון צבאי בשבת ללא לחיצה על ה"פרפר" או ה"מעד", והיא: לשוחח דרך אפכסת השמיעה. הכותב מעיר כי אמנם "קצת קשה אך נבדק ונוסה בהצלחה בשטח".
מאן דהו מחובשי בית המדרש העירני ועוררני לבדוק מעט נקודה זו, ואכן חוששני כי שכרנו ההלכתי יוצא בהפסדנו או לכל היותר לא "הרווחנו" דבר, ורק "הסתבכנו" בשיחה "כבדת שמיעה" ובלתי יעילה. אמנם חסכנו את לחיצת ה"מעד" שזו סגירת מעגל חשמלי (מעגל הדיבור בפומית), ונקלענו ליצירת מתח חשמלי באמצעות הדיבור באפרכסת, כפי שיבואר להלן.
מבחינת ה"משקל ההלכתי" של הפעולות קשה להכריע האם "הרעונו את המצב" או נשארנו באותה דרגת חומרה, שכן לדעת החזון איש (אורח חיים שבת נ ט) החושש לאיסור "בונה" מדאורייתא בסגירת מעגל חשמלי, מסתברא דעל אחת כמה וכמה כאשר האדם מייצר מתח וזרם חשמליים. ואפילו לדעות רבות המקילות ומייחסות רק איסור דרבנן בסגירת מעגל שאין בו הבערה (ללא נורית וללא תיל לוהט) - יתכן שיצירת מתח אף לדידהו תיחשב כמלאכה דאורייתא.
הנחת שפופרת הטלפון
לפני שאפרט יותר את הנושא אעיר הערת פתיחה רלבנטית; הנחת שפופרת הטלפון הצבאי בעריסתה לוחצת על מתג נסתר (המצוי מתחת לגומיה הנלחצת על ידי האפרכסת) ומנתקת את הסוללות על מנת לחסוך את הצריכה השוטפת המזערית, ומאידך, הרמת השפופרת מחברת את הזרם. ראוי, איפוא, להשאיר בשבת את השפופרת על השלחן או לתלותה במקום כלשהו ולא להניחה בעריסה. כידוע, כך הנוהג בצה"ל במקומות רבים גם בימות החול (מתוך עצלות) ו"אין פוצה פה ומצפצף". השארת השפופרת באויר אינה מונעת קבלת צלצול בטלפון צבאי.
הדרינן לדידן; עדיפות הדיבור דרך הפומית או האפרכסת קשורה בשאלה הכללית של דיבור במיקרופון בשבת, ומסתבר שישנם סוגים שונים מנקודת מבטה של השבת.
התהליך החשמלי
הפומית, בטלפון אזרחי או צבאי, הינה "מקרופון פחם". במיקרופון מסוג זה זורם זרם חשמלי כל הזמן (כאשר השפופרת אינה מונחת בעריסה) והדיבור רק משנה את צפיפות גרגירי הפחם, וממילא את ההתנגדות החשמלית, והזרם משתנה בהתאם. הזרם הקבוע (שאף הוא נתון לתנודות ללא הרף בשל רעשים סביבתיים בלתי נמנעים) מקבל את אופי תוי הדיבור, וכך גלי הקול נהפכים לגלים חשמליים.
גלי זרם אלו מגיעים לאפרכסת של קולט השיחה, וזורמים שם דרך סליל שבתוכו מגנט חפשי. בשל חוק פיסיקלי מסוים המגנט נע - בתחום זעיר - רצוא ושוב לפי גלי הזרם הזורמים בסליל המלפף אותו. המגנט קשור לממברנה (= קרום דק כלשהו) המתנדנדת ו"רועדת" לפי גלי הזרם, דהיינו לפי תוי הדיבור המקוריים, על ידי כך גלי הזרם נהפכים מחדש לגלי קול המייצגים את גלי הקול הראשוניים. תיאור זה פשטני שכן בדרך מצויה "יחידת הגברה" שתפקידה להגביר (באמצעות טרנזיסטורים) את עצמת הגלים האפייניים שבקעו מפי הדובר על מנת שיהיה בכוחם לנדנד את המגנט על אזנו של השומע.
כאשר "הופכים את היוצרות" ומדברים לתוך האפרכסת, כהצעה הנזכרת לעיל, התהליך הפוך; גלי הקול מרעידים את הממברנה ועמה את המגנט המצוי בתוך סליל. תזוזת מגנט בתוך סליל יוצרת מתח חשמלי בסליל בהתאם לזעזועי המגנט. המתח הנוצר מותאם, איפוא, לתוי הדיבור והוא מוזרם בקו עד לאפרכסת הצד השני. יצירת מתח וזרם אלו הם=הם דינמו (כמו באופניים) שבו סליל נע בין מגנטים או מגנט בתוך סליל ונוצרים מתח וזרם, ממש כשם שבחברת החשמל (או כל גנרטור) מייצרים חשמל על ידי סיבוב טורבינות המסובבות מגנטים או סלילים ענקיים.
האפרכסת משמשת, איפוא, "מיקרופון דינמי", וסוג מיקרופון זה שכיח כיום (למשל ברשמקול) ונחשב כמודרני ורגיש במיוחד. מיקרופון דינמי איננו ניזון מן הסוללות אלא מייצר את האנרגיה. יתר על כן, בדיבור בטלפון צבאי דרך האפרכסת הסוללות אינן ממלאות כל תפקיד. שוחחנו - לצרכי ניסוי - בטלפון שדה ומצאנו שהקול נשמע באותה עצמה (שהיא, כאמור, חלשה ביותר) גם כאשר הוצאנו את הסוללות משני המכשירים. גם בבדיקה במכשיר מעבדתי הוכח שהזרם המופק אל הקו באמצעות האפרכסת זהה לחלוטין עם או בלי סוללות. זו הסיבה שכאשר הטלפון הצבאי אינו פועל כשורה מנסים לשוחח דרך האפרכסת ולהפתעתנו הטלפון מגיב. סיבת הדבר: סוללות חלשות, ולכן הפומית הזקוקה להן - משותקת, מה שאין כן האפרכסת ה"עצמאית".
אגב, גם "מחולל הצלצול" בטלפון צבאי הוא דינמו, וסיבוב המחולל יוצר מתח. הצלצול אינו ניזון כלל מהסוללות והמתח המופק בו גבוה פי כמה וכמה מ- 3 וולט שמספקות הסוללות. כך יעיד כל מי שיחזיק ידו על ברגי היציאה בזמן הצלצול ויקבל "מכת זרם" של ממש.
המיקרופון בהלכה
בסוגית המיקרופון בשבת נכתבו תשובות הלכתיות על ידי פוסקים אחדים, בני דורנו, ורובי דבריהם מכוונים לנושאי "עובדין דחול", "מראית עין", "אוושא מילתא" וכיוצא בזה. מבחינת מלאכות האסורות בשבת דנו בדבר הגר"ש גורן והגרש"ז אוירבך שליט"א.
הגר"ש גורן שליט"א דן ב"הפעלת מכשירי קשר בשבת" ב"מחניים" מכח' אדר א' תשי"ז. בתוך הדברים כתב כי דעתו נוטה "שהפעלת מכשיר דינאמו בידים בשבת, על ידי סיבובים רצופים ליצירת זרם חשמלי, מהווה איסור מלאכה ממש מן התורה, מאחר ויש כאן יצירת כח בידים ממש, ולא גרמא". אמנם התלבט שם לאיזו מלאכה יש לשייך "יצירת מתח" זו, ודן מצד "בונה" או "מכה בפטיש". לבסוף נוטה לראות בדבר איסור דרבנן בלבד, מצד "מוליד", שכן המתח הנוצר הוא ארעי וזמני ואינו מתקיים בפני עצמו. בניסוח המסקנות נטה שם לחומרא וסיכם "כי בהפעלת דינאמו בידים יתכן מאד שהדבר כרוך עם ביצוע אב מלאכה מל"ט אבות".
הרב גורן שנה דיון זה בגליונות "מחניים" מי"ז וכ"ו אייר תשי"ח ב"דין שימוש ברמקול בשבת באניות חיל הים". המחבר מנתח במאמרו ארבעה סוגי מיקרופונים ומקיל לצרכי הצבא להשתמש במיקרופון פחם או "קבל" (קונדנסטור) שבהם הזנת המתח היא מן הסוללות, ומחמיר יותר במיקרופון דינמי או "גביש" - בהם הדיבור יוצר מתח.
הגרש"ז אוירבך שליט"א פירסם בסיני תש"ז מאמר בשם: "מיקרופון, טלפון ורמקול בנוגע להלכה", והודפס שנית ב"קובץ מאמרים בעניני חשמל ושבת". בראש המאמר מתאר המחבר מיקרופון פחם ודן מצד "משמיע קול" ו"אוושא מילתא". לענין הפעילות החשמלית מתלבט המחבר בכלל ביסוד איסור החשמל בשבת (כשאין הבערת תיל מתכתי), ומסיק דחשיב איסור דרבנן "מוליד זרם" וכפי שדימה בעל ה"בית יצחק" לאיסור הולדת ריח.
ולהלן שם כתב: "ברם נראה דאף אם נאמר דאסור משום מוליד, מכל מקום מותר להגביר את הקול על ידי הגברת עצמת הזרם ואין לחשוש בזה לאיסור מוליד, שהרי אמרו בביצה (כג ע"א) שמותר למלול עשבים שיש בהם ריח משום דריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף. ואף שהמגן-אברהם (סימן תקיא סעיף קטן יא) אוסר להוסיף בשמים על בגד שמריח כדי שיריח יותר מפני שהוא מוסיף בבגד ריח חדש, והכא נמי הרי מוסיף עוד זרם ונוצר על ידי זה כח חזק יותר שלא היה מקודם, מכל מקום עיין בשו"ע הרב שכתב שם בסעיף ז שרק מין בשם אחר שלא היה כלל מקודם הוא דאוסר, ואילו מאותו המין מותר, ובנידון דידן הרי הוי ליה מאותו המין".
במאמר שנתפרסם מחדש נוספה הערת המחבר בזו הלשון: "בזמן האחרון נתחדשו סוגי מיקרופונים שונים והנני להדגיש שמאמר זה נכתב רק לאותם סוגים אשר קול המדבר לא מייצר שום זרם רק עושה בדיבורו שנויים קלים בעצמת הזרם שהמכשיר מקבל ממקור זרם הבא מבחוץ".
סיכום
נמצאנו למדים ששינויים בזרם חשמלי - דהיינו דיבור ב"מיקרופון פחם" - אין בהם איסור, ובודאי לא מדאורייתא, ואילו יצירת מתח וזרם ב"מיקרופון דינמי" - יש לחוש לאיסור תורה של "בונה" או "מכה בפטיש", וכך גם בעת דיבור לתוך אפרכסת השמיעה בטלפון.
מאידך, לחיצה על ה"מעד" בטלפון הצבאי מהוה מיתוג חשמלי בידיים, ואם ננקוט שמיתוג חשמלי (ללא נורות) אינו אלא דרבנן - יש מקום לומר שעדיף לשוחח בפומית מאשר באפרכסת. אם ננקוט שבמיתוג חשמלי (כלחיצת ה"מעד") יש איסור תורה של "בונה" או "מכה בפטיש" (שיטת החזו"א) דומה שכל שכן שביצירת מתח, ולא הרווחנו מאומה. אדרבה, הפסדנו את השמיעה הראויה. ושמא יש להמליץ בכל זאת מצד "שינוי".